יש איגוד נהדר שעוסק בספורט מגניב על שני גלגלים! לא, לא איגוד האופניים – הכירו את האיגוד לספורט הניווט בישראל. גל כהן, אלוף ישראל סדרתי בניווט רכוב, גרר את דביר אלמוג (יוגיסט־מעצב־רוכב־על) ואת כותב שורות אלו (מגוון־על) להרפתקה ניווטית ביער כרמי יוסף. ולדעתנו – כדאי שגם אתם תנסו את זה.
גל כהן מדגים: ניווט רכוב
ניווט רכוב – יער כרמי יוסף באור חדש
כשגל כהן הזמין אותי להצטרף אליו לאירוע ניווט רכוב באזור כרמי יוסף, מיד עלו בי זיכרונות מהיער – רצוף הסינגלים הטכניים, שכבר מזמן לא רכבתי בו. בכרמי יוסף עברתי את קורס הרכיבה הטכני הראשון שלי, אך כמעט שלא חזרתי אליו בשנים האחרונות. הוא הפך ליעד לרוכבים מרובי אינצ'ים ושיכוך – חובבי קפיצות וסלעים – שמחפשים משהו אחר מהמוכר, ממה שסינגלים "מקוסטחים" משפטית בישראל יכולים להציע. מה לי ולכרמי יוסף? ובכן, מתברר שאפשר ליהנות מהמקום הוותיק והחשוב הזה בהתפתחות האופניים בישראל – בדרך חדשה, מרעננת ושונה לגמרי: ניווט רכוב!
כתבות, תובנות והשראה – פעם בשבוע, בלי להציף:
עוד אורח הגיע עם גל הפעם: המורה שלו ליוגה בשוהם, מעצב־על שאחראי למיתוג תחרויות ועסקים רבים בענפי האופניים, הריצה ועוד – דביר אלמוג. רוכב חזק ומתחרה אינטנסיבי עד לאחרונה, אז החל לשלב גם יוגה, עמידות ידיים, קליסטניקס ועוד. בקיצור – אדם שמשלב יצירתיות עם כוח, כושר אירובי וגמישות – בכישרון בולט.
מימין: דביר אלמוג וגל כהן
טוסקנה חצי שעה מהבית
אני מודה: מול בוקר מושלם כמעט השגתי הישג של פספוס מושלם. מבול אדיר קיבל את פנינו בדרך, ואחרי לילה רטוב חששתי שהשטח יהיה בוצי ונדבק. כמעט שויתרתי על הרכיבה תוך שאני מודיע לגל ולדביר שרמת הפינוק שלי אינה מאפשרת לי להירטב כלל – אך קרן שמש חטופה שכנעה אותי לתת צ’אנס.
מזל שהיא עשתה זאת… בסוף קיבלנו מזג אוויר מושלם: 15 מעלות, טפטוף אירופאי, ושבילים יבשים למדי. מהיער ברכס של יער המגינים – הנוף מזרחה להרי ירושלים מהמם. הכול ירוק, יש פריחה, והעננים עם האור שיחקו בצבעים כמו באיזה טוסקנה. חלום, ובמרחק חצי שעה־שעה מהבית.
הפורמט – מרתון ניווט רכוב בשלוש שעות
העיקרון פשוט: כ־30 נקודות ציון, מסומנות במפה, פוזרו ביער על־ידי מארגני האירוע שתפרו את השטח מראש. ניתן להתחרות בריצה או באופניים, לבד או בצוות. מקבלים את המפה, מתכננים מסלול לפי שיקולכם – ויוצאים.
כך נראית מפת אירוע ניווט
בכל נקודה מבצעים "ניקוב" (אלקטרוני), וכך אוספים את הניקוד לדיסק־און־קי שמוסרים לשופטים בסיום – והם בודקים מי אסף הכי הרבה נקודות.
חלק מהנקודות מופיעות מול העיניים בקלות יחסית. אחרות מסתתרות יותר, וצריך להתאמץ למצוא אותן – למשל בתוך מערה, או בין סלעים
גל "מנקב" נקודת ציון
הנקודות אינן שוות בניקוד – הרחוקות שוות יותר, הקרובות פחות. נוסף לכך, תוואי השטח משפיע על אסטרטגיית הגישה: יש שיחסכו עליות בעזרת קווי גובה; אחרים יחתכו דוך, גם אם השטח קשה; ויש שיבחרו שבילים מתורבתים, גם במחיר זמן. השילוב הזה – שיקול דעת, תכנון, פיזיות, גיאוגרפיה – יוצר משחק מאתגר ומהנה בטבע.
הערוץ של ראנפאנל בווצאפ – כנסו:
את המפה מתקינים על מתקן ייעודי לכידון
המתקן שמאפשר הצפנה תוך כדי תנועה. הרוכבים המנוסים כמעט ולא עוצרים – הם מתכננים מראש, שומרים בזיכרון צילומי, ומשלימים תוך כדי תנועה. זה מרתון של שלוש שעות ברכיבה מהירה. אנחנו, לעומתם, לקחנו את זה בטיול כיפי לא כמשחק הישרדות. תכננו מקבצים של נקודות, ניווטנו ביניהן בזמן אמת והוספנו שיחות, כמו שבכל רכיבה חברתית עושים.
בדרך רואים את הרצים – גיבורים
הם נעים מנקודה לנקודה בריצה, הרבה יותר מאיתנו דוך דרך השטח. עבור כולנו זה אימון אירובי של שלוש שעות. כמאמן ריצה בתוכנית אימון אונליין, אני מעריך את הרצים האלה – זה דורש בסיס ריצה חזק וכושר מעולה.
בדרך פגשנו חברים שמתנסים בזה כהכנה לתחרות אדוונצ'ר – תחרות צוותית רב־יומית שבה משליכים אותך אי שם ביער, ואתה צריך לשרוד מאות קילומטרים, כמעט בלי שינה, במסע מולטי־ספורטיבי קשוח. לא הפעם: הפעם זה רק כרמי יוסף, כמה קילומטרים נגישים – אבל עם ניווט נכון וכ־30 ק"מ, זו רכיבה מאתגרת ומהנה במיוחד.
מתכננים את המסלול לנקודה הבאה
זו תרבות
כל אנשי האיגוד על טהרת מתנדבים שאוהבים את הספורט, יש ליגה לאורך השנה, והתחרות האחרונה השנה תהייה ב 17 במאי בעמק חפר (העונה מתחילה שוב באוקטובר).
מגיעים בני זוג, אבות וילדים, רוכבים חיוביים שמחוברים לטבע ולגיאוגרפיה – כולם באו להוכיח שלקרוא מפה זה לא כישרון אבוד, אלא תחביב ששווה לכל נפש עם דופק וקצת אמביציה.
גל מספר שבסקנדינביה זו תרבות עממית – עשרות אלפי משתתפים. בישראל? ניצוץ ששורד. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמפה נדחקת – אפליקציות מחסלות את כושר הניווט. מבט במפה, הבנה של טופוגרפיה, סינגלים, שבילים, כיוונים ותכסית – זו דרך להתחבר למקום.
ובסוף? הפתעה!
בחסות מיעוט רציני של משתתפים על אופניים (היו הרבה יותר בריצה) לקחנו את המקום הראשון לצוותים ואף זכינו בסט יוקרתי של מצות שמורות. אני לא בטוח שהיה בכלל צוות במקום שני… אבל מתחרים בודדים היו כמה באופניים. אז מה דעתכם להגיע ולהעלות קצת את רמת התחרות והעניין בניווטים?
אני שוקל להתחבר לעניין. זה גיוון לרכיבה – עוד תבלין, שינוי מבורך אחרי שלושים שנות דיווש. אני אוהב מפות, אוהב לפענח אותן. ולכו תדעו – אולי משחקי הניווט ישמרו לי את המוח פחות מסויד וקצת יותר חד לעוד כמה שנים?… והייתה גם אחלה רכיבה.
לבירור על ניווט רכוב – פנו לאיגוד ספורט הניווט בישראל – ישמחו להכניס אתכם בקלות לתחום. אם אתם רוכבים, אתם כבר 80% מתאימים…
ובסוף? הפתעה!
