שבע רביעיות התייצבו ביום חמישי עשר בבוקר בצומת מחניים. המטרה שלהם היא להגיע תוך 48 שעות לאילת כשזוג רוכבים ביחד והזוג השני מדלג את האוטו, אוכל, שותה, עושה כביסה ונח. אמורים לנוח אבל מסתבר שהאדרנלין לא מאפשר, והרוב ספגו רכיבה עוצמתית ללא שינה במשך של יומיים ויותר.
לפני שלוש שנים יצא Nonstop 700 הראשון לדרך. רדליך יצא לבדו ורביעיה אחת התגבשה לאחר ששידכתי לאריות את מתי אלדד, כן אותו גיבור אלמותי על הטנדם מאפיק ישראל. כתבתי על הנונסטופ הראשון כאן בבייקפאנל.
כתב: עזרא שהרבני
השתתפו בכתבה: אלעד בכר אילת, אילן טבת
צילומים:אלעד בכר-אילת, ראובן שר, אמיתי טפלא
כעת שוב חווית ה trackleader – אותו מכשיר מעקב בזעיר אנפין שנותן תחושה של אמריקה למשך 48 שעות, הווי שהתפתח בנקודות ההחלפה, זוגות שמחכים ביחד להחלפת הספוט ואפילו קורטוב של יצר תחרותיות התפתח כשהמחשמלים מחברת החשמל (the electrifiers) הגיעו לדגל הדיו ראשונים אחרי 47 שעות, אחריהם השועלים של לובו ובמקום השלישי הרכבת. שלושת הרביעיות סיימו מתחת ל-48 שעות, מדוייק כמו התחזיות.
טפלא שהגה את הרעיון בהשאלה מהר לעמק, ואילן טבת שבנה את המסלול זכו לראות את החלום קורם עור וגידים. לרביעיה הם בחרו בצמד הראשים הקשים, ולאדי את אולג שרכבו את המסלול סינגל ספיד כי זה מה שיש להם בבית.
מאיר בוקאי הקופירייטר של הקומונה יצר מגנטים לרכבים המלווים ויצא לרכוב לבד על האדום של בן שמן. מאיר שידוע ביכולת שלו לשבור שלדות “זכה” לשבור את המזלג הקדמי ולהימצא שעה אחר כך מחוסר הכרה רגע לפני שהשבת נכנסה. תמונות לא פשוטות של האופניים ושל מאיר פורסמו והעיבו על האירוע. המערכת מוסרת החלמה מהירה.
בבקרים קינאנו בהם, כשירד הלילה לא היינו מוכנים להתחלף איתם בשום מחיר. מזג האוויר הפתיע בגשם ורוחות וכשאלו חלפו התנאים הפכו בובה.
כדרכם של חוצי ישראל, במרכז החברים זכו לעידוד וכשהמרכז חלף גם העידוד חזר הביתה לעקוב בtrack leader תחת הפוך החם. מהחוף הצפוני ועד לדגל הדיו מרחק של כשני קילומטרים כל רביעייה רכבה ביחד וזכו להמון כבוד מהרביעיות שסיימו קודם לכן.
דיברנו עם אילן טבת מתכנן המסלול
“ההשראה הגיעה ממירוץ הר לעמק. לפני כמה שנים אמיתי טפלא ליווה ברכיבה את אשתו (שרצה בהר לעמק) ונדלק על הקונספט, הוא יזם את ה Nonstop 700 הראשון שתוכנן לאביב 2013, אבל בסופו של דבר זה היה כנראה מוקדם מדי. הזירה לא הייתה בשלה לאירוע בסדר גודל כזה ולמעשה לא אף צוות אחד שעמד בחוקי התחרות.
הרבה השתנה פה מאז 2013, שני הגורמים המשמעותיים לדעתי הם אפיק ישראל שמגייס כל שנה כ 300 זוגות שרוכבים קרוב ל-300 ק”מ שלושה ימים רצופים ובצד השני של הסקאלה עומד ה-HLC שהתקיים השנה בפעם השלישית ברציפות ומביא עשרות רוכבים להתעמת סולו עם אתגר של 1400 ק”מ בשטח, ללא סיוע חיצוני.
בעיני Nonstop 700 נמצא ביניהם, אירוע קבוצתי ולא סולו אבל ללא תמיכה חיצונית מעבר לחברי הצוות. עוד מימד שתרם לשים את האירוע על המפה הייתה מערכת העיקוב מבוססת לווין שכמו ב-HLC מאפשרת לצופים בבית לעקוב בזמן אמת אחרי המתחרים וכן לצוותים לדעת היכן היריבים שלהם.
לא האמנתי שיהיו יותר מחמישה צוותים על קו הזינוק, לא חשבתי שכולם יסיימו, חשבתי שיהיו פערים גדולים יותר בין הצוות הראשון לאחרון, בפועל כולם סיימו בפער של מספר שעות, עם חוויות טובות של אתגר כייפי ותחושת הישג.
ברמה האישית הופתעתי מהקושי שנבע מההישארות ער כל כך הרבה שעות. אני וטפלא לקחנו על עצמנו את הרכיבה ברוב שעות של שני הלילות ולא לקחנו בחשבון שלא נצליח לישון ביום. אחרי 40 שעות היה לי ממש משבר: הגוף פשוט רצה לישון! בעיות תזונה, קושי להכניס אנרגיה ומקטע כביש מונוטוני באזור שיטים לשיזפון שנאלצנו לרכוב עליו בגלל כמויות בלתי נתפשות של בוץ\חימר בנחלים (יום קודם ירד באזור במכה אחת גשם בכמות של 150% מהכמות השנתית) כל אלו הקשו עלי לשמור על מיקוד ועירנות. כדורי קפאין על בטן ריקה זה לא משהו שאחזור עליו.
יצא לי לרכוב רכיבות ארוכות של 300 ואפילו 400 קילומטרים. הנונסטופ היה לי קשה יותר ולא בגלל שמדובר באירוע ארוך יותר או בשל חוסר היכולת לישון בשעות שיועדו למנוחה אלא גם בשל העובדה שקצב הרכיבה הנו מהיר יותר. ההפסקות הארוכות של 3-7 שעות שבהם לא הצלחנו לנוח – הON\OFF הזה שיגע. באופן פרדוקסלי למרות שרכבנו כ-24 שעות בלבד היה לי קשה יותר מרכיבות רצופות של 36-48 שעות.
מה הקווים שהנחו אותך בתכנון המסלול?
“העקרונות עליהם התבסס התכנון היו זרימה, מהירות, מסלול שיהיה קשה אבל רכיב (יש מעט אם בכלל קטעי HIKE A BIKE), כ-10% של סינגלים והשאר דאבלים ומעט כבישים. מינימום מעבר בשטחי אש ובשמורות טבע, חלוקת המסלול למקטעים של 50 קילומטרים ובסוף כל מקטע כזה נקודת החלפה נגישה לכלי רכב ושבה מותרת החלפה בין הזוגות בצוות. בכל נקודות ההחלפה פרט לאחת בנחל ציחור יש אפשרות תדלוק מים.
מה ההמלצות שלך לגבי ציוד והתנהלות במהלך תחרות שכזו
היו בגדול שתי סוגי אסטרטגיות לצוותים המתחרים: המחשמלים שניצחו בתחרות, הניחו מראש שלא יצליחו לנוח לכן רכבו מקטעים קצרים יותר של חמישים קילומטרים והתחלפו. כל הצוותים האחרים הניחו שיצליחו לישון ונקטו טקטיקה מעורבת של רכיבת קטעים ארוכים יותר כדי לאפשר לזוג השני בצוות לנוח כמה שיותר שעות, במקרה שלנו זה לא עבד.
עדיין אני חושב שעם התארגנות טובה ויעילה, התנהלות ללא בזבוז זמן מיותר, הצטיידות באוהל עם פתיחה מהירה המאפשר פריסה בשטח והקפדה על עצירות מנוחה במקום שקט, אסטרטגיה של מקטעים ארוכים יותר טובה יותר.
מבחינת ציוד, לא צריך משהו מיוחד, בצוות שלנו היה מגוון של אופניים, החל משיכך מלא תחרותיים במשקל פלילי(טפלא) ועד אופני פלדה סינגל ספיד ריג’יד(ולאדי), האפניים שאתם רוכבים עליהם היום, שאיתם אתם מרגישים נוח לצאת לצ’ימיצ’ורי הם בדיוק האופניים לצאת איתם לנונסטופ.
מה אתה מאחל ל Nonstop 2017?
שיהיה מזג אוויר טוב, בלי סופות ובלי גשם ובוץ, שיעמדו 15 צוותים על קו זינוק. זה לגמרי אפשרי, כל מי שסיים את אפיק ישראל מסוגל לכך. מדובר באתגר קשה יותר, מה שעושה את ההבדל הוא הניווט ביום ובלילה, ההתארגנות והלוגיסטיקה בזמן הרכיבה וחשוב יותר בזמן המנוחה.
אלעד בכר אילת, קפטן של קבוצת הבייקרס עם עמית גרין, גיל ניסן ומתן אילן:
“תחרות ה Nonstop 700 הייתה מטורפת. קשה ומהנה ביחד. אין לילה, אין בוקר, הכל מתערבב לך. לרגע אתה בצפון ליד הכנרת ורגע אחרי מסתובב בפארק הירקון כמו סהרורי שלא מבין איך הגיע לשם ופופ במצמוץ הבא אתה מטפס יערות בן שמן ואחר כך מיתר והנוף משתנה עם הכניסה לערד. אז מגיעים המרחבים האדירים של המדבר עם כל הקושי, אבל גם הזיכרונות מרכיבות אחרות שנותנות לך הרגשה ביתית. אילת כל הזמן רחוקה אבל מתקרבת ובסוף גם מגיעה, עמוסה נופשים שלא מבינים למה אתה רוכב כמו מטורף באמצע הטיילת רק בכדי לראות כבר את החיילים מברזל שמניפים את דגל הדיו.
אני לוקח איתי כל כך הרבה דברים: את הלילה עמוס הכוכבים, את הרוחות המטורפות שבהם עמית היה הקטר והגב שלו היה המגנט שבזכותו המשכנו לרוץ קדימה, את המרדף אחרי ענני הגשם המתרחקים ביחד עם אולה ויוליה בקטעי השרון. את הקיר בצפון שהוריד אותנו לקרקע והזכיר לי יופי שצריך להוריד הילוך. את מתן וגיל שתמיד מחאו כף כשסיימנו מקטע באור יום והתבאסו קצת כשסיימנו אותו באמצע הלילה. את כל חברי הקבוצות האחרות שפגשנו לאורך האתגר והראו אנושיות אדירה בכך שלא הסתירו שגם להם קשה. את המסלול שתמיד דאג להפתיע לטובה, גם כשחשבת שהגרוע עוד לפניך. את הספירה המצחיקה של העליות לפי “המסלול הפעם הוא פעמיים וחצי כיסלון ומסביב הרבה מישור”
כל הערבוביה הזו נראית דווקא הגיונית באתגר נדיר כזה. Nonstop 700 היה משהו שהוא הרבה יותר גדול ומשמעותי ממה שחשבתי לפני שיצאתי אליו.
כתב: עזרא שהרבני
השתתפו בכתבה: אלעד בכר אילת, אילן טבת
צילומים:אלעד בכר-אילת, ראובן שר, אמיתי טפלא
