הפעם נענה על הנושא ונדון בשאלה: האם נכון לשלב את השקפת העולם של הפאנליסטים במהלך הכתיבה? מה הקשר בין אופניים לפוליטיקה, האם אפשר ונחוץ לשלב בין השניים – ואם כן באילו כתבות והקשר. 

נתחיל עם כמה אקסיומות שאנחנו מקווים שתקבלו:

אקסיומה 1: חופש הביטוי חשוב, צמצומו אינו ראוי

מקומות בהם מצמצמים את חופש הביטוי הם לא אלה שאנחנו רוצים לחיות בהם. צמצום של חופש הביטוי בתקשורת הוא מאפיין של מדינות חשוכות עם משטר סמכותני. בדרך כללי הוא בא ביחד עם איכות חיים נמוכה, תשתיות כושלות, פגיעה באזרחים, לאומנות קיצונית, הוצאה צבאית ומשטרתית גבוהה, כפיית אורחות חיים ובאופן כללי: דיכוי וסבל רב. המסקנה היא שחופש הביטוי הכרחי בחברה דמוקרטית, גם כשהעמדה אינה פופולרית או מתריסה (בתנאי שאינה קוראת לאלימות, גזענות, אפליה מגדרית וכו’). 

מקובל לראות בהגבלת חופש ביטוי שלילית כמשהו שנעשה על ידי השלטון, אבל זה רחוק מכך. בעולם של מדיה חברתית ההשתקה, או הניסיון לכפות שיח מסוים בצורה לא לגיטימית, יכול להגיע מכל אחד בתגובות לשיתופי כתבות ולפוסטים.

ארץ ישראל יפה וגם פורחת

אקסיומה 2: פוליטיקה אינה דבר שלילי

פוליטיקה היא דבר שלילי רק בדיקטטורות בהן לא מנהלים דיונים על קונפליקטים. מהי פוליטיקה? סה”כ תרגום רצונות של ציבור לכדי מדיניות ציבורית ולכן בתוכה ביטוי ודיון על הרצונות האלה. פוליטיקה חשובה לאיכות החיים שלנו.

נכון, קיימת בציבור תופעה רחבה של התייחסות שלילית לפוליטיקה. זה תוצר של שיח אלים, קיטוב חברתי והסתה ובשנים האחרונות- הרבה מכך מקורו ב” מכונת הרעל” ושיטות העבודה של נתניהו (“הם שכחו מה זה להיות יהודים”…). היות ואנשים רבים רוצים הרמוניה ושקט בחייהם, החוויה הזו מייצרת להם סטרס והם רוצים להימנע ממנה כשניתן. הבעיה שלא באמת ניתן להימנע משום שהימנעות מפוליטיקה היא למעשה הכנסת פוליטיקה לשיח בצורה מתוחכמת (ארחיב על כך בהמשך), או כניעה להשתקה.

בתמונה: אופניים בכביש תמים, ללא הקשר פוליטי. ניתן לראות צמחיה והרים סביב

אקסיומה 3: מבט פוליטי יכול להיות מאוד רלבנטי למקום המסוקר

ניתן להביט גם על סיקור מסלולי אופניים או תחרויות כסיקור שיכול להכיל הרבה שכבות של המציאות. בדיוק כמו מבט על מפה המכילה שכבות מידע שונות: (כבישים/תצ”א/מז”א/תכסית/צמחיה/שבילים וכו’. המבט על המסלול יכול לספר גם על ההיסטוריה שלו, על הגיאוגרפיה, על היבטים חברתיים ודמוגרפיים סביב המסלול. וכן- גם על הפוליטיקה הקשורה בו.

המבט הוא בחירה של המתאר את המקום, והמבט הזה הוא למעשה עריכה. לא להביט לכיוון מסוים, רלבנטי לאזור, זה תיאור חסר גם בכתבת מסלול אופניים. פוליטיקה היא חלק מתיאור רלבנטי בלא מעט אירועים ומסלולים. יש אזורים שבהם לא להתייחס אליה זה מעיד על סיקור חסר: על השמטת תוכן מהותי על המסלול. למשל ברכיבה ברמת הגולן ועצירה בעמק הבכא לא הגיוני להתעלם מההיסטוריה של המקום, מחדל הקונספציה הגדול והקרב שהתנהל בו. דוגמא בכתבה: אופני הרים במסע חוצה גולן – הקונספציה התעדכנה! גם בכתבה על קבוצת האופניים הישראלית המתחרה בחו”ל הפוליטיקה רלוונטית מתמיד.

אופניים מעניינים אתכם. הצטרפו לניוזלטר שלנו:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

אחרי האקסיומות, שאני מקווה שיש עליהן הסכמה רחבה, ננסה להשיב לתגובות הכועסות של חלק מהקוראים: 

שילוב הפוליטיקה לעיתים הכרחי

אי אפשר לסקר סינגלים, תחרויות וטיולים באזור יהודה ושומרון תוך התעלמות מהקונפליקט שהמקום הזה מייצר בישראל. מתוך השכבות שהזכרנו מעלה, יהודה ושומרון פשוט לא יכולים להיות מחוץ לפוליטיקה מעצם הסיטואציה שלהם. בעתיד כנראה שגם רכיבות באזור בארי יתקשו שלא להזכיר את הטבח הבלתי נתפס שארע ואת המחדל של הצבא והממשלה שהובילו אליו, ושל ממשלת הימין של נתניהו בן גביר וסומטריץ’ בטיפול בו אחרי שכבר קרה.
דמיינו סיקור של אירוע באזור הזה, שיתמקד רק בתיאור השבילים והכלניות בלי מילה על השבת השחורה, על הכשלים שהתגלו לפניה, וכשלי הממשלה הרבים אחריה. במובן הזה, אי שילובה של פוליטיקה יהיה בלתי סביר, שילובה הוא לעתים הכרחי לטובת אמינות הסיקור. 

הפוליטיקה שם תמיד: גם אי הכנסת פוליטיקה היא פוליטית!

הקריאה לא להתייחס לקונפליקטים רלבנטים כשמסקרים ארוע או אזור היא גם פוליטית בדיוק כמו ההתייחסות אליהם. בדומה לקו שבו בחר ערוץ 14 בעת סיקור המלחמה כשנמנע מלהזכיר את המחדלים של הממשלה כדי לשמור על המורל וליצר אשליה שהיא כולה מציאות אלטרנטיבית בטענה של העדר פוליטיקה. דוגמאות נוספות לא חסרות: למשל מבט על הצבא ללא הצגת נשים קרביות, הצגת משפחות ללא משפחות להט”ביות, והתייחסות לכולנו כיהודים ולא כישראלים. זו בפרוש הכנסה של תפיסת עולם ופוליטיקה ללא מילים מפורשות.

כך גם סיקור רכיבה בשטחים ללא אזכור הסיטואציה המיוחדת שלהם, הסיכון ברכיבה בהם, הבעיה בעצם הנוכחות שלנו שם, ההיסטוריה… אי התייחסות היא גם התייחסות, פשוט ימנית קיצונית במקום זו של כותב שאולי מבקש להאיר עמדה אחרת. באין ברירה אלא להתייחס או לא להתייחס, ברור שכותב הוגן יכתוב את דעתו ולא ישאיר את הבמה לעמדה המנוגדת לשלו.

רכיבה ליד גדר ההפרדה וכפר פלסטיני. לתאר את הנוף רק מימין?

חוסר היושרה שבהתנגדות לפוליטיקה

בכתבות אופניים זה בולט במיוחד: כשאני מבטא דעת שמאל בכתבה, כל הימניים כועסים עלי ומביעים עמדה נגד פוליטיקה באתר אופניים. עצם הבעת הדעה מקבלת כינויים כגון “בושה”, “מגעילה”, לא לגיטימית. זה כשלעצמו מביש ועצוב, ראו אקסיומת חופש הביטוי בדמוקרטיה. כל מי שיכנה דיעות שמאל ככאלה הוא מקור שנאה ואלימות מהסוג הגרוע והנמוך ביותר.
האמת היא הרי ברורה ואחרת: הבעיה של החברה האלה (חוץ מהבעיות הפסיכולוגיות שמובילות להתנהלות של שנאה ואלימות) היא לא עצם הכנסת פוליטיקה- הבעיה היא הבעת דעת השמאל שהם רוצים להשתיק מהמרחב הציבורי. ההוכחה לכך היא שכשהיו לנו כתבות ימניות, הן לא קיבלו את ההתנגדות הזו “נגד פוליטיקה” בכתבות אופניים. 

בעיה נוספת היא הכניעה לטרור הזה של השמאלנים עצמם שלא מגיבים לימין אלים כנגד דיעותיהם – עליה נכתוב אולי בהמשך. 

לסיכום

  1. פוליטיקה נוכחת גם כאשר לא אומרים אותה בצורה גלויה- היא נוכחת גם בהסתרתה.
  2. אי אפשר לא לנקוט עמדה כי גם הימנעות היא נקיטת עמדה – המחזקת את האלימים והמשתיקים.
  3. הימנעות (התעלמות מהיבט פוליטי רלבנטי לאזור עליו כותבים) היא גם לא אמינה ולא ראויה.
  4. סימטריה פוליטית אינה אותנטית כי היא מניחה שכל העמדות הפוליטיות זהות ברמת הלגיטימציה שלהן, וזו לא המציאות: גזענות, אלימות, אי שוויון, הדתה, הדרה, אי דמוקרטיות, אינן לגיטימיות ולכן יצירת סימטריה בין עמדות כאלה לעמדות אחרות אינה יכולה להתקבל כאיזון ראוי. 

האומץ להתבטא גם כשזה לא נעים למישהו, גם כשיש מי שינסה להשתיק אותך, גם כשמישהו רואה עצמו נפגע מעצם הביקורת הלגיטימית, הוא חלק מה DNA של האתר הזה ולאור השנה הקשה שעברנו בישראל מהתחלת נסיון הפגיעה בדמוקרטיה ועד למלחמה, הרצח והאסון שהן התוצאה של ההפיכה הזו אני מתכוון להמשיך ולקדם רעיונות ליברליים דמוקרטיים ואפעל כנגד הסתה, גזענות ואלימות בכל מקום שאוכל – גם על דפים אלה וגם אם אהיה בדעת מיעוט לגבי הכדאיות שבדבר.
זה צריך להיות חשוב לכם גם כקוראי תוכן אופניים: במקום שבו מיישרים קו ללחצים שמנסים לאמר לבני אדם מה אסור להם לאמר, מה לכתוב ואיך לסקר, במקום בו כותבים רק לחיקו החם של הקונצנזוס, הסיכוי שתקבלו ביקורת אמת על מוצרים, אירועים, ותכני אופניים קטן בהרבה. לדעתי לאורך זמן זה גם משעמם!

מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, שוקי שקד
מסכימים? מתנגדים? אתם מוזמנים לשתף את הכתבה עם הדעה שלכם בשיתוף, עם הכפתורים האלה פה למטה: