״הוראות שימוש למבחן שנימי כתב״: זה תמיד ארוך, מפורט יתר על המידה ומכיל מלא עובדות טריוויאליות וסיפורים צדדיים. חלק מהקוראים אוהבים את זה וחלק קטן מהם אפילו קורא את כל המבחנים של נימי עד הסוף. אבל יש מצב שהרוב נשבר וקורא רק כיתובי תמונות וסיכום… אז כדי לשרת את כל הטעמים, יש לכם הרבה פסקאות נושאיות ואפשר לדלג במבחן לפי הכותרות. לא בא לך לעבור הרצאה על היסטוריית הזנב הקשיח? יאללה, גללי מטה. פחות מזיזים לך החידושים הטכנולוגיים בשלדה ומעניין אותך בעיקר ״איך זה רוכב״? דלג לפסקת הרכיבה. הנה, כבר יצאה פסקה ארוכה ומפורטת מדי… תיהנו.
קיצור תולדות ההארדטייל
פעם, בטרם היות הסנטהקרוז סופרלייט, לרוכב קרוס קאנטרי תחרותי לא היו יותר מדי התלבטויות. ניסית להתארגן על אופני זנב קשיח מאלומיניום הכי קלילים שהכסף שלך יכול היה לקנות ויאללה, להתאמן. אבל אז התחילו להופיע שלדות שיכוך מלא יעילות דיווש וקלות, שהפכו את אופני הזנב הקשיח (Hardtail ובקיצור – ז״ק) לנוח פחות ואף איטי יותר במסלולים טכניים או מפרקי עצמות. בעידן ה-26 אינץ׳ הספשלייזד אפיק הלכו מכות ראש בראש עם קנונדייל סקלפל, טרק טופ-פיול, סקוט ספארק, גי׳אנט אנת׳ם ודומיהם, והפכו להיות הבחירה המועדפת בכל תחרות מרתון, חד יומית או רב יומית ואף בתחרויות קרוס קאנטרי טכניות.
בדיוק כשעשה רושם שאופני זנב קשיח יישארו נחלתם של טוהרנים, קלאסיקנים, יבבני משקל ומתחרי XC צעירים במשקל 65 ק״ג ומטה, החל איש החזון גרי פישר לדחוף חזק את אופני הגלגלים הגדולים, ה-29 אינץ׳. נדרשו כמה שנות ניסוי וטעייה, אך אז פוצחה גאומטריית ה-29, נושא משקל וקשיחות הגלגלים הגדולים טופל כהלכה ולפתע הזנב הקשיח קיבל זריקת נעורים והתחדשות מטורפת: אופני ז״ק 29 אינץ׳ הציעו אחיזה מעולה, נוחות ושיכוך משופרים ביחס לאופני 26 אינץ׳ ואף הציעו בטיחות גבוהה יותר לרוכב.
שוב חזרו להימכר שלדות זנב קשיח עם גלגלים גדולים, מאלומיניום, מפלדה, מטיטניום ומקרבון והקהל הרחב גילה את ההתאמה המושלמת שלהם לרכיבות אפיק ומרתון: מדיום יעיל, קל, אמין ונוח יחסית.
אך בדיוק כפי שקרה קודם לכן, גם כאן שלדות השיכוך המלא צמצמו את הפער, וכיום אם אתה מוכן להשיל מחייך כ-40,000 שקלים, תוכל לקנות את אופני השיכוך המלא שניצחו את סבב הגביע העולמי, את אליפות העולם ואת האולימפיאדה, במשקל של קצת מעל 9 ק״ג… שוב ההארדטייל נאלץ להילחם על הרלבנטיות שלו.
מישורים משבשים קלות הם הפורטה של הפרוקליבר ביחס לכל זנב קשיח אחר בשוק. אתה מוצא עצמך מדווש בישיבה פרקי זמן ארוכים יותר
האם הגענו לתקרת הזכוכית?
בשנים האחרונות נראה שמאמצי הפיתוח של היצרנים השונים בתחום הזנב הקשיח הגיעו לתקרת זכוכית, ונוצר צ׳קליסט של אפיונים כמעט זהים הקיימים אצל כווווולם. העדכונים האחרונים כוללים תומכות שרשרת קצרות במיוחד (לרוב על ידי צינור כיסא מעוקל), תומכות כיסא דקיקות, המייצרות משולש אחורי אקטיבי יחסית, שמסוגל לספוג חלק מזערי מהחבטות האנכיות שעוברות מהגלגל האחורי לישבן וגב הרוכב, מוט כיסא דק בקוטר 27.2 מ״מ שנועד לעזור לאותה ספיגת זעזועים אנכית (vertical compliance), חיווט פנימי, התאמה למערכות עם גלג״ש אחד בלבד מקדימה וזהו בערך. לכו לכל אחד מהמותגים הבולטים: טרק, ספשלייזד, קנונדייל, פוקוס, קניון, מרידה, KTM, ג׳יאנט וכמובן סקוט, ותראו תכנונים מאוד מאוד דומים.
הנוחות הזו היא מטרה מוצהרת של כל מתכנן אופניים, כי כבר מזמן הבינו – ככל הנראה מתחום הכביש – שאופניים נוחים יותר מגנים על הרוכב מהתשה ולמעשה הופכים ליתרון תחרותי בלונג ראן. לדעת כותב שורות אלו מוט כיסא דקיק ואקטיבי ותומכות שטוחות ודקיקות נותנות משהו, אבל זה מינורי, רחוק שנות אור מיכולת הגיהוץ של אופני שיכוך מלא, והרבה יותר מורגש להוריד 2-3 PSI בכל צמיג, או/ולעבור לחישוקים אקסטרה-רחבים לדוגמא.
באמצע 2014 החלו לזלוג לרשת תמונות ריגול של שני הארדטיילים מאוד מעניינים: אחד של טרק שמיישם את טכנולוגיית ה-Isospeed שכבר ראינו בדגם ה-Domane לכביש ובדגם ה-Boone לסייקלוקרוס, ואחד של BMC שהחיה ועדכן את ה-Softail, קונספט עתיק יומין שכבר נמכר בהצלחה על ידי KHS, טרק (STP), אייביס, Moots ועוד. בתור חובב ז״קים וגלגלי ״29 מושבע בלוטות הרוק שלי החלו לייצר רוק סמיך, מפלס העניין עלה עם סימני שאלה ברורים: האם שלדות הזנב הקשיח הללו הולכות להציג רף ביצועים/נוחות/אחיזה/טכניות חדש? האם ההארדטייל יעבור עוד מהפיכה ועוד שדרוג מהותי? לשמחתנו אופני מבחן ברמה גבוהה של TREK הגיעו די מהר למערכת Bikepanel, ואף בשתי מידות: 17.5 (מדיום קטן) ו-18.5 (מדיום-לארג׳).
הפרוקליבר החדשים פשוט נראים טוב ומהירים כבר באולם התצוגה. החיווט הפנימי עושה לקווים הזורמים חסד. קרדיט: trekbikes.com
שנת הטרק
הרושם שקיבלתי מרחבי הרשת הוא ש-2016 הולכת להיות שנה חזקה מאוד של טרק בעולם. החברה האמריקאית מציגה יורשת חדשנית וראויה לסדרת ה-Madone הבכירה בכביש, את ה-Top Fuel החדש לגמרי, דגם שיכוך מלא תחרותי וסקסי שמחליף את ה-Superfly שנמכרו בארץ כמו לחמניות לוהטות וכמובן את הפרוקליבר החדש, הארדטייל תחרותי שמיד נכביר עליו מילים. בכל קטגוריית קצה תחרותית שתבחרו לטרק יש מתמודד חדש לגמרי שטוען לכתר הובלת הקטגוריה.
PROCALIBER SL 9.8 – מבט ראשון, שלדה, פיצ׳רים, מכלולים נבחרים
הגעתי לסניף TREK ישראל הקרוב למקום מגורי לאסוף את נסיכת המבחן, והשלב הראשון של הבליינד דייט הוכתר בהצלחה: מבט אחד וכבר בא לי להכיר אותה יותר לעומק…
לשלדת הטורקיז טאצ׳ים אדומים וכתומים. אם לא בא לך לבלוט, אפשר ללכת על צביעת שחור מט עם כיתוב סולידי בשחור, אבל היי, זה כל כך 2013… ביחד עם צינורות בעיצוב זורם ואלגנטי ומשולש אחורי דקיק מתקבלים אופניים מהממים שעושה חשק לעלות עליהם ולתת גז. לא דגמתי אופני קרבון של טרק קרוב לשנתיים, ובחינה מקרוב של עבודת הקרבון שלהם מראה את הניסיון והוותק העצום שלהם בתחום – טרק הציגה אופני כביש עם צינורות קרבון כבר ב-1986.
טכנולוגית ה-OCLV בגלגולה המודרני מוציאה שלדות בגימור מושלם. לא רואים את יריעות הקרבון, לא מבחינים בחיבורים בין חלקי השלדה, הצבע עמוק ואיכותי. צינור הראש קצר מאוד ומאפשר להנמיך את הכידון כפי שרייסרים אוהבים. צינור הכיסא פחוס לחלוטין בחלקו התחתון והא-סימטרי על מנת שיעבוד כמו קפיץ עלה גדול ויאפשר תנועה במנגנון ה-Isospeed, והמחבר של המנגנון הנ״ל נראה חלק אינטגרלי מהשלדה ואף מצליח להעלות את מקדם הסקסיות שלה. אבל מה שנותן לאופניים האלו מראה מהיר ואלגנטי הוא היעדר חיווט חיצוני. בקדמת הכידון יש כמה כבלים חשופים וזהו – לאורך השלדה לא תמצאו אף כבל, לא של הילוכים ולא של מעצור, וזה פשוט נותן לעיצוב השלדה לדבר ללא הפרעות. טרק משתמשים בסוגי שרף ובד קרבון ייעודיים לאופני הרים, עמידים בפני חבטות ומכות מאבנים. מהחלק התחתון של הצינור התחתון נעדר מגן הפלסטיק של שנים עברו, וכעת יש מדבקת מיגון שקופה קלה ואלגנטית.
שימו לב לפרופיל הצר והדקיק בתחתית צינור הכיסא, שמאפשר לו תנועתיות קדימה-אחורה ללא גמישות צידית
אלו התכונות המרכזיות שרקחו מהנדסי טרק בדגם הפרוקליבר:
Isospeed Decoupler
ה-Isospeed decoupler מעוצב מאוד אלגנטי. למעשה צינור הכיסא מנותק מצומת הצינור העליון ותומכות הכיסא ולכן מתאפשרת לו תנועתיות שמשככת את משקל הרוכב הישוב.
בשלדת זנב קשיח רגילה החלק היחידי שיוצא מצומת הצינור העליון-צינור הכיסא-תומכות הכיסא ומאפשר תנועתיות וגמישות קלה הוא מוט הכיסא. ואכן התעשייה משתמשת זה שנים במוטות כיסא דקיקים (27.2 מ״מ), מעוקלים ומחומרים כמו טיטניום וקרבון ליצירת גמישות מובנית במוטות כיסא כדי להנעים את חוויית הרכיבה במצב ישיבה. מחבר האייסוספיד מעלה את זה ברמה או שתיים, ונועד לייצר ספיגת זעזועים מוגדלת במיוחד בכיסא, מבלי לפגוע בהעברת הכוח העילאית שיש לשלדות הארדטייל סטנדרטיות.
המחבר למעשה כלל אינו מחבר אלא מפריד… צינור הכיסא יוצא מהציר המרכזי (שם צורתו שטוחה ופחוסה) ועובר בתוך צומת הצינור העליון ותומכות הכיסא מבלי להיות יצוק אליהם, וכך, לא רק מוט הכיסא, אלא כל צינור הכיסא מהציר המרכזי ועד לישבן הרוכב הינו גמיש ובעל יכולת תזוזה. המחבר מגביל את תנועת צינור הכיסא קדימה ואחורה ל-11 מ״מ בעזרת שני מסבים קטנים ומסב החלקה אחד (בושינג) הסמויים מן העין.
שרוול הגומי הקטן שנמצא מעליו נועד רק לאטימה מפני אלמנטים חיצוניים.
הקונספט עובד בהצלחה כבר כמה שנים בשלדות האנדיורנס (דומנה) והסייקלוקרוס של טרק, הוא לא דורש תחזוקה מיוחדת, לא משנה את מרחק הכיסא מהדוושות ולא מקריב את הקשיחות המוחלטת של המשולש האחורי. המחבר והמסבים מוסיפים כ-100 גרם בקירוב לשלדה נטולת Isospeed אך אליבא דטרק מעלים את יכולת בלימת הזעזועים האנכית בכיסא ב-30% ביחס לסופרפליי SL הקודם וב-70% ביחס לסופרפליי רגיל או ביחס לשלדות ז״ק של מותגים אחרים.
שני מסבים ובושינג אחד נחבאים מתחת לשרוול הגומי ומאפשרים תנועה של צינור הכיסא עד 11 מ״מ
ואז הגיעו ה-TREK Procaliber (וה-BMC Teamelite)
קבלו סרטון אקשן קצר בו דן מק׳קונל מסביר במבטא אוסטרלי קיצוני את יתרונות ה-Isospeed
Boost 148/110
עד כמה שעוד סטנדרט חדש שהופך את האופניים שיש לך בבית הוא דבר מעצבן, שלא לומר בעייתי ברמה הכלכלית, קבלו את הסטנדרט החדש של אופני ההרים: מפסע חדש ורחב יותר לתושבות הגלגל האחורי בשלדות (148 מ״מ במקום 142 מ״מ) והקדמי במזלגות (110 מ״מ במקום 100 מ״מ).
זה טוב לכמה דברים: צירי גלגל (נאבות) רחבים יותר, מאפשרים לבנות גלגלי 29 אינץ׳ חזקים יותר, עם רמת עיוות זהה לזו של גלגלי 26 אינץ׳ מלפנים ו-27.5 אינץ׳ מאחור. השלדות מאפשרות להכניס את הגלגל האחורי עמוק יותר לכיוון צינור הכיסא, וכך להשיג תומכות כיסא קצרות יותר משמעותית, עוד תכונה נחשקת מאוד על מתכנני ורוכבי אופני 29. בפרוקליבר תומכות הכיסא שומרות על האורך הקצר ממילא שהיה בדגם הסופרפליי היוצא, 435 מ״מ, אך בדגם השיכוך המלא החדש, הסופרפליי, תומכות השרשרת קוצרו ב-19 מ״מ(!) מדגם הסופרפליי היוצא. מהפיכה של ממש.
יתרון חשוב לרייסרים הוא האפשרות להרכיב מלפנים גלג״ש גדול יותר מבלי לפגוע בשלדה, ויתרונות שיוערכו על ידי כל רוכב באשר הוא הוא מרווח צמיגים משופר מאחור (עד 2.4 אינץ׳) ומשולש אחורי קשיח יותר, הן בשלדות שיכוך מלא והן בשלדות זנב קשיח.
אמנם סטנדרט ה-boost החדש פותח במשותף על ידי TREK ו-SRAM, אבל הוא צריך לעניין את כולנו. למה? כי הוא העתיד. באינטרבייק ויורובייק הוצגו כבר עשרות דגמים שאימצו אותו מקשת יצרנים רחבה מאוד וביניהם: NINER, IBIS, ORBEA, DA VINCI, PIVOT, YETI, KTM, WHYTE, INTENSE ועוד יצרנים קטנים ומוכרים פחות ועשרות יצרני מכלולים וגלגלים. החברות הקטנות הללו לרוב מהירות יותר בעדכון פסי ייצור מחברות הענק שנוטות לקחת את הזמן עם שינויים יקרים שכאלו.
סטנדרט Boost מייצר אופניים קשיחים יותר לעיוותים צידיים, הן מלפנים, הן מאחור, עם גלגלים חזקים יותר ותומכות שרשרת צרות יותר. תרצו סטנדרט חדש או לא, זה נראה כמו העתיד והוא כבר כאן.
Control Freak – מערכת לחיווט כבלים פנימי
טרק יצרו מערכת מודולרית לחיווט פנימי של כל קומבינציית הילוכים, מעצורים ומוטות כיסא שיכולה להיות. ללקוח זה מאפשר שלדות נקיות מכבלים חיצוניים ועמידות יותר בפני פגעי מזג אוויר, למכונאי בחנות זה מפשט מאוד את ההרכבה הראשונית (דווח לי על 15 דק׳ להרכבה מלאה) ואף את מלאכת החלפת הכבלים. זה אולי נשמע כמו מהומה רבה על שום דבר, אבל כיום יש קראנק עם פלטה אחת, שתיים או שלוש, הילוכים מכאניים או חשמליים, עם או בלי מעביר קדמי, של סראם או של שימאנו, מוטות כיסא טלסקופיים עם חיווט פנימי, שוק אנגלי ואוסטרלי שמחווטים את המעצורים הפוך מאיתנו ועוד. המנגנון של טרק מאוד חכם, מפשט את התהליך, וחושב גם על התחזוקה שבדרך. עם פתח באמצע הצינור התחתון שמאפשר לחבוק את כל הכבלים ולמנוע רעשים מעצבנים – הביצוע מעולה.
חיווט ה-Control Freak מעביר את כל החיווטים בתוך השלדה.
Micro Truss
תושבות לחיווט כבלים חיצוני שהן חלק אינטגרלי בצינורות השלדה, ממש חריצים מובנים בצינורות לאזיקונים. זה פתרון אסתטי, קל משקל ופשוט, אך ממש לא פשוט לייצור. עוד עדות לניסיון הקרבון האדיר של החברה. חרכי ה-Micro Truss מימין מוכנים לקיבוע חיווט חיצוני בצורה פשוטה ואלגנטית, גם של מוט כיסא טלסקופי אם תחפצו בכך. עבודת הקרבון, הגימור, הצביעה – כולם מהמעלה הראשונה.
יש לשלדת הפרוקליבר עוד הרבה טאצ׳ים מעניינים, כולל חמש מידות שהקטנה מביניהן משתמשת בגלגלי 27.5 אינץ׳, אבל בואו נדבר קצת על הרכיבה ולא רק על התאוריה. לכל הטכנולוגיה הגבוהה הזו יש מחיר, כמובן, ושלדה בלבד עולה באתר האמריקאי 2,630$. זו שלדת ז״ק יקרה חברים.
ממש חריצים מובנים בצינורות לאזיקונים
מכלולים נבחרים
- מזלג רוקשוקס SID RL עם מהלך של 100 מ״מ בסטנדרט Boost 110, עם נעילה מכאנית מתבקשת לאופני רייסרים מהכידון.
- גלגלי DT Swiss מסדרת Spline 2, מעט כבדה וזולה מסדרת ה-Spline 1, ומדגם X1700. ה-X בשם מצביע על ייעוד קרוס קאנטרי ורוחב פנימי צנוע יחסית של 20 מ״מ. משקל הסט 1,690 גרמים מכובדים והוא מגיע מוכן להסבה לטיובלס עם סרט אטימה וונטיל. הגלגלים עטויים בצמיגי בונטרגר XR1 מסדרת Team Issue הקלילה והדקה ברוחב מצוין של 2.2 אינץ׳ במשקל 690 גרמים כל אחד.
- מעצורי Shimano XT, עם רוטורים בקוטר 160 מ״מ מלפנים ומאחור, המכלול היחידי מתוצרת הענק היפני, בחירה שמראה קשר הדוק בין מנהלי המוצר בטרק למה שקורה בשטח, כי זו בחירה פופולרית בקרב רוכבים, ש-SRAM מקווה שתשתנה עם סדרת ה-Guide שלה.
- הילוכים משולבים XO1/X1 של SRAM: מעביר אחורי XO1 וידיות הילוכים, קראנק, קסטה ושרשרת מהסדרה הנמוכה יותר. גלג״ש 32 שיניים וקסטה 10-42 רחבת טווח.
- קוקפיט על טהרת ה-Bontrager, שזה ממש אחלה: מוט כיסא מאלומיניום מעורר הרמת גבה מסדרת Rhythm, סטם RXL מאלומיניום וכידון קרבון שטוח ברוחב 690 מ״מ מאותה סדרה.
- כיסא בונטרגר Montrose Elite עם מסילות טיטניום וגריפים משובחים מסיליקון של ESI, החביבים עלי מאוד, ומגיעים השנה על כל דגמי ה-XC/מרתון של טרק בעקבות חסות לקבוצה המקצוענית שלהם.
משמאל למעלה ועם כיוון השעון: כוונו את לחץ האוויר במזלג הרוקשוקס סיד לפי סימוני ה-sag שעל רגל הבולם ולא על פי הטבלה המודבקת עליו; כיסא ה-Montrose התחרותי עם מסילות טיטניום חלולות התגלה כנוח על אף ריפוד מינימליסטי; גלגלי DT X1700 בסטנדרט Boost אכן מציעים חוויית רכיבה קשיחה צידית שגלגלי 29 רבים מתקשים לספק, אך המשקל אינו מרשים; נעילה מכנית מהכידון נחשבת הכרחית לרייסרים.
משקל ומחירים
על המשקל הדיגיטלי המפונפן שלי הפרוקליבר במידת 18.5 שקלו 10.3 ק״ג בדיוק, משקל רטוב עם דוושות xt, מתקן בקבוק אחד וטיובלס וחומר בצמיגים. זה משקל מצוין אגב.
אופני Procaliber 9.8SL כפי שנבחנו (ללא דוושות) עולים מחיר רשמי של 23,300 שקלים, אבל חברות פלטינה לשנה במועדון TREK תקנה לכם הנחה של 15% ברכישת אופניים תמורת 500 שקלים, או מחיר של 20,305 שקלים ״בלבד״ לאחר קיזוז דמי החברות. דגם ה-9.7 עולה 17,400 לפני הנחות חברי מועדון ודגם ה-9.9 העילי והסקסי עם גלגלי קרבון 1,200 של DT, מזלג רוקשוקס RS1, מערכות XTR ומכלולי בונטרגר XXX קרבון ינקה לכם את חשבון הבנק מ-39,950 שקלים…
הפרוקליבר החדשים פשוט נראים טוב ומהירים כבר באולם התצוגה. החיווט הפנימי עושה לקווים הזורמים חסד. קרדיט: trekbikes.com
THE RIDE
Set-up
לאחר רכיבת התרשמות על פרוקליבר במידת 17.5 אינץ׳, היבואן הואיל לפתוח עבורנו קרטון נוסף ועברנו למידת 18.5 אינץ׳. נחמד שיש חמש מידות לבחור מתוכן. הצינור העליון באורך 617 מ״מ, ואחרי החלפת הסטם המקורי באורך 90 מ״מ לאחד באורך 100 מ״מ ההתאמה הושלמה. דוושות XT הורכבו, לחץ אוויר נופח במזלג הקדמי, לפי 20% sag שמוטבעים על הרגל הפנימית של המזלג ולא לפי הטבלה שערכיה המומלצים היו גבוהים מדי למשקל שלי. שני כלובי בקבוק, תושבת ל-GARMIN, לחץ אוויר בצמיגים ויאללה לעסק.
אימוני קבוצה, דרכי כורכר
הרכיבה הראשונה שלי על הטרק הייתה באחד האימונים של קבוצת CCC לקראת אפיק ישראל. נותן החסות של הקבוצה הוא אופני טרק וקבלת הפנים שלי בבוקר האימון הייתה ״חמה״, הם פשוט הסבירו לי שנחמד שראיתי את האור סוף סוף… האימון התבסס על הקפת דרכי כורכר שטוחה יחסית, מגן שמואל לכיוון הר חורשן, שם טיפסנו להר פעם אחת, ובדרך חזרה שתי הקפות ״קריטריום שטח״ מאומצות בקצב גבוה כחלק האינטנסיבי של האימון. למעט כמה צעירים עצבניים, רוב חברי הקבוצה רוכבים על אופני שיכוך מלא, והם מרביצים קצב מפחיד בדרכי הכורכר והג׳יפים באזור. הניסיון לעמוד בקצה הזה כשכולם סביבך ישובים בנוחות עם תחת על הכיסא ומדוושים כאילו אין מחר, הוא מבחן מעולה ליכולות השיכוך המובנות של שלדת הפרוקליבר, ופה התגלה היתרון היחסי הראשון שלהם על כל ז״ק אחר שרכבתי עליו עד כה.
כשאתה יוצא לאימון או תחרות על זנב קשיח כנגד רוב מתחרים בוגר על אופני שיכוך מלא אתה מודע ליתרון שלך: האופניים קלים בקילו אחד לפחות מרוב חבריך המשוככים ויש להם העברת כוח מושלמת על משטחים חלקים. ואתה מודע גם לחסרונות: בקטעים טכניים תתאמץ יותר, בירידות טכניות תהיה איטי יותר ותסתכן יותר בתקרים ובמישורים לא חלקים תקפצץ יותר מהם עם אחיזה לא מושלמת.
אז פה המשוואה משתנה. במישורים מהירים על דרכים לא חלקות, הצלחתי לשמור על קצב הקבוצה כמעט ללא צורך בהרמת ישבן מהכיסא. ההפרעות בדרך לא עוברות לגוף הרוכב ישירות ובחדות כמו על ז״ק רגיל, אלא עוברות עמעום קטן אך מורגש בדרך לישבן ולגב שלך. ה״דינג״ הופך עמום ומוחלש. במקום לתמרן בין בורות בדרכי כורכר, במקום לעסוק בהרמות ישבן תכופות מהמושב כדי לא ״לחטוף״, אתה רוכב כמעט כמו על אופני שיכוך מלא: לא מתעסק בדרך ובבחירת קו אלא יושב ומוריד כוח לדוושות – וזהו.
זה יתרון תחרותי מורגש וזה שונה מכל אופני זנב קשיח אחרים, כי ז״ק ללא שיכוך במוט הכיסא מקפיץ את ישבן הרוכב מעלה פעמים רבות בשל בורות או בליטות בדרך.
חשוב לי לדייק ולהגיד שההבדל הוא לא מהפכני, אלא ניואנס, אבל ניואנס מורגש שכל רוכב ז״ק היה מוכן לאמץ מיד לאופניו הפרטיים. אם תרצו כל רוכב על זנב קשיח ירגיש מיד בהבדל, אבל מי שיעבור מאופני שיכוך מלא לפרוקליבר ירגיש שזה זנב קשיח…הפרוקליבר לא מתיימרים להציע שיכוך אמיתי כשל אופני שיכוך מלא, או כמו של Softail בו הגלגל האחורי אקטיבי ומגיב לדרך. הגלגל האחורי שלהם קשיח לחלוטין כמו בכל זנב קשיח אחר, ולכן מקפצץ כרגיל, אבל הרוכב ״משוכך״ על צינור כיסא אקטיבי וסופג פחות מהפרעות הדרך לתוך גופו.
את מגבלות הקונספט מרגישים די מהר. אתה מפתח קצת שאננות, דורס בור גדול מדי בלי לרכך את הברכיים ולהרים את הישבן וחוטף… זה בכל זאת הארדטייל.
היתרון הבא של הפרוקליבר התגלה בעליות לא חלקות. כאן, העובדה שהשלדה משככת את משקל הרוכב, אפשרה לי לדווש יותר מבלי להרים את הישבן מהכיסא, להעביר כוח חלק ורצוף יותר, ולסיים את העלייה מהיר וחד יותר. שוב, זה ניואנס ולא מהפיכה, אבל ניואנס שרוכב מיומן יעריך, ורוכב תחרותי יחפש.
פה גם התגלה האופי המיוחד של שיכוך בצינור הכיסא שהפרוקליבר מציעים. האייסוספיד עובד רק כשהרוכב יושב. אם אתה יוצא למקטע דיווש בעמידה קצר, אתה מיד עובר לדווש על זנב קשיח רגיל ללא שיוכך משקל הרוכב. זה מעולה להעברת הכוח, אבל אז האחיזה היא כשל כל ז״ק אחר.
ומה מעבר לקונספט האייסוספיד? זו שאלה חשובה מאוד, כי האופניים האלו רחוקים מלהתחיל ולהיגמר בפטנט הזה. טרק העמידו פה מכונת מרוצים מהמעלה הראשונה, פרי של השבחה ואבולוציה של דורות תחרותיים רבים. אלו אופניים חדים מאוד, מהירים, קשיחים לאללה – ללא ספק תוצר של סטנדרט ה-Boost החדש מלפנים ומאחור – והעברת הכוח המשכרת שלהם היא הסיבה שרוכבים ממשיכים לקנות הארדטיילים.
גם בעליות לא חלקות הרגשתי שה-Isospeed מעניק יתרון לרוכב שיכול להישאר ישוב לפרקי זמן רציפים יותר
סינגלים ו-fun
בתחום הזה כאמור אין בשורה חדשה וייחודית אבל יש הארדטייל תחרותי, מודרני ומשובח. ברגע שהשביל הופך מעט טכני הרוכב עובר לעמידה על הדוושות, האייסוספיד הופך ללא-רלבנטי, כי הוא עובד רק כשמשקל הרוכב על הכיסא, והפרוקליבר עובדים כמו ז״ק רגיל בשטח.
גיאומטריית ה-G2 של טרק (אופסט ארוך במזלג מהסטנדרט בשוק מאפשר זווית ראש מתונה יחסית, שמקנה בטיחות ויציבות במהירות ובירידות תלולות, מבלי לאבד חדות היגוי במהירויות נמוכות) עובדת מצוין. לוקח לך בערך רכיבה אחת להתרגל לבסיס הגלגלים הארוך יחסית, אבל תומכות השרשרת הקצרות יחד עם הקשיחות המרשימה של השלדה הופכים סיבובים צפופים וסוויצ׳בקים לתענוג.
במקטעי ירידה תלולים וטכניים, זווית הראש המתונה (69.5 מעלות) מאפשרת דריסה טובה ומקנה ביטחון רב, בהחלט שווה ערך להארכת בסיס הגלגלים שהיא מייצרת, ומצאתי עצמי טס על האופניים בקצה שלי, כבר ברכיבת הסינגלים הראשונה, וזו כמובן מחמאה כי הם מקנים ביטחון לרוכב. כל הנאמר לעיל תחת הכותרת ״הארדטייל תחרותי״ וזה אומר היגוי חד יחסית, תגובות מאוד מהירות, שלדה קשיחה ומעבירת זעזועים לגוף – כי היא אמורה לטוס קדימה בכל פעם שאתה מלטף את הדוושות – ומזלג עם מהלך מוגבל של 100 מ״מ. זהו לא ז״ק שרירי וטכני מפלדה עם מזלג 140 מ״מ ומוט כיסא טלסקופי… אבל עם סינגלי קק״ל או כאלו שיש בתחרויות XC-מרתון בארץ לא תתקשו להתמודד.
צמיגי ה-XR1 של בונטרגר סיפקו את הסחורה והתגלגלו מעולה. האחיזה הצידית לא הדהימה אותי, אך היא צפויה וזו עונה די קשה מבחינת אחיזה ובניית מערכת יחסים חיובית עם צמיג תחרותי… בכל אופן, שמחתי שהאופניים מגיעים עם גרסת 2.2 אינץ׳ ולא עם הגרסה הצרה יותר ברוחב 2.0 אינץ׳, שמציעה חיסכון של כמה עשרות גרמים בכל גלגל, אך פוגעת בנוחות הרכיבה ובאחיזה.
ככל הארדטייל תחרותי משובח, הפרוקליבר הם מפלצת דיווש. כל עוד תישארו ישובים בעת הדיווש על הפרוקליבר יהיה לכם נוח יותר.
השורה התחתונה – השתתפות בתחרות המרתון קרוס כרמל
שלושה שבועות טרום הזינוק לאפיק ישראל ואני מגלה שרוב חברי לאימונים משתתפים בתחרות קרוס כרמל בסוף השבוע. יש לי אופני מבחן סופר תחרותיים בבית, בן הזוג שלי לאפיק, להלן ״המיועד״, ואני עוד לא תרגלנו זוגיות תחת אש אף לא פעם אחת, וכך נרשמנו לאירוע כשהחלטנו לרכוב יחד, כזוג, לאורך 3 הקפות או 76 ק״מ עם טיפוס מצטבר של כ-2,000 מטרים.
את המסלול האלים רקח קובי פורת, להלן ״הפסיכופט״, בהפקה מושקעת של קבוצת גולדפיש. פוצחים בעליית כביש ״נשר״ המלאה, ממש עד לצומת ה-T למעלה, ממשיכים לטפס בדרכי כורכר עד לשיא הגובה באנטנה, ומשם מג׳נגלים בין ירידות מהירות בשיפועי צד ופודרה, דרכי כורכר מהירות, שבילים מלאי גזם, רצף סינגלים טכני וחד בבית היערן, עוד כמה סינגלי ״בר״ לא מתוחזקים שדורשים משנה זהירות ויכולת טכנית גבוהה, ואז כמה ק״מ על דרך נוף כרמל ושוב שמאלה לשליש האחרון של עליית נשר בכביש. בסוף ההקפה השלישית טסים מטה בכביש את עליית נשר שטיפסנו השכם בבוקר. מסלול אלים ופסיכוטי אמרתי כבר???
אבל היי, BIKEPANEL ואני פה בשבילכם, אז לקחתי את הפרוקליבר למעבדת המבחן הכי אותנטית ותובענית שמצאתי בזמן המבחן.
כבוחן אופניים וותיק למדי, קרי כזה שכבר ניסה וטעה כמה פעמים, עצם ההחלטה לצאת לתחרות קשה עם האופניים האלו, כבר מראה שאני מרוצה מהם ומאמין בהם, כי אף מתחרה לא ידפוק לעצמו תחרות הכנה/חשובה לטובת מבחן אופניים – יש מספיק רכיבות אחרות שיכולות לייצר מבחן טוב. לשמחתי לא התבדיתי. כל העליות על האופניים היו תענוג, מן הסתם נשר על הכביש, עם יתרון ברור מול כל זוג שיכוך מלא על המסלול, אך גם עליות הכורכר והסינגלים. יכול להיות, וזו חכמה בדיעבד, שהמסלול הזה העדיף אופני שיכוך מלא קלילים ויעילים (מתחרים רבים תיארו אותו כמסלול קרוס קאנטרי באורך מרתון), אך אין ספק שבכל קטע בו הישבן שלי היה על כיסא הפרוקליבר, נהניתי מיתרון סמוי קטן ביחס לכל ז״ק אחר על המסלול. שתי ההקפות הראשונות זרמו יפה וחזק, ובשלישית הייתה לי דעיכה מורגשת, קשה לי לשפוט אם בשל חלוקת נוח לא חכמה שלי או שההתשה מהמסלול נתנה אותותיה בגוף, בין היתר כי לא הייתי על אופני שיכוך מלא.
בסוף היום היו לי כאבי גב וידיים נורמליים יחסית למאמץ המתמשך ולמסלול המאתגר. זה המקום לציין לטובה את הרכות הטובה של הגריפים של ESI, מחד משככים באופן מורגש ומאידך שומרים על הרגשת שביל טובה בכפות הידיים ואת הכיסא הנוח אחרי שעות ארוכות על אף ריפוד שנראה היה סגפני.
שמחתי שבאתי לתחרות על זנב קשיח ולא על השיכוך המלא הפרטיים עימם אני מתעתד לצלוח את אפיק ישראל הקרוב. היה הרבה טיפוס, לא טכני במיוחד, בקרוס כרמל, כך שהז״ק עם חיסכון המשקל שהוא מציע והעברת הכוח המושלמת בישיבה ובעמידה עשו לי טוב לרכיבה ולתוצאה. בערב, בבית, ניסיתי לדמות מצב בו למחרת אני מזנק לעוד סטייג׳. האם הייתי בוחר שוב בפרוקליבר לעוד יום תחרות? האם הגוף הלא צעיר שלי היה עומד בעוד יום של abuse על שלדת זנב קשיח חדה ותחרותית? תשובה תגיע מיד.
״נהנה״ על האוכף האקטיבי למחצה של הפרוקליבר במבחן האמת: מרתון ״קרוס כרמל״ עם ר׳, בן הזוג המיועד לאפיק-ישראל. צילום: גולדפיש
לאיזה סגנון רכיבה או תחרות מיועדים האופניים ולאיזה רוכב?
באחת מרכיבות האימון פגש אותי רוכב חזק ומיומן שנדגיש שהוא על הארדטייל במקור ואמר שאלו בטח אופניים קלאסיים למרתון. האמנם? או שמא אלו אופני קרוס קאנטרי שמציעים יתרון בנוחות למאמצים עצימים וקצרים יחסית של שעה וחצי עד שעתיים?
רוכבי ז״ק הם מיעוט באוכלוסיית הרוכבים בארץ. זה הגיוני כי המסלולים הישראלים טכניים למדי ולא ״נקיים״. כל רוכב שכבר מכור לז״ק ומחזיק אחד בבית לצרכים תחרותיים ייהנה מאוד מיתרונות הפרוקליבר – האייסוספיד והשלדה שנמצאת בטופ גם בלעדיו. אבל לרוכב שרגיל לאופני שיכוך מלא ומחזיק זוג בבית, הפרוקליבר לא יהוו תחליף.
בשורה התחתונה הם אופני זנב קשיח, לא שיכוך מלא, לא ״חצי שיכוך״ ולא סופטייל. זנב קשיח עם צינור כיסא גמיש קלות שמשפר את איכות הרכיבה על המושב, אבל זנב קשיח. לכן, עבורי לפחות, הם לא אופני המרתון הקלאסיים, בטח לא מרתון רב-יומי דוגמת אפיק ישראל או קייפ אפיק או טראנס אלפ. בכל מאמץ קצר יותר כמו תחרות קרוס קאנטרי, או מאמץ חד יומי כמו מרתון קרוס כרמל, הגוף יכול להתמודד עם מה שז״ק מעביר אליו, ואף להתאושש יחסית מהר. אך ברכיבות ארוכות של כמה שעות או כמה ימים, שלדת שיכוך מלא תחרותית כמו הטופ-פיול החדשה, תשמור על גוף הרוכב טוב יותר מההתשה המכרסמת, והביצועים שלו יהיו בהתאם. מה שכן, לרוכבים רבים שפגשתי בשלושת החודשים האחרונים, שמעבירים 2-3 בקרים בשבוע באימוני קבוצה או אישיים, ז״ק בכלל והפרוקליבר בפרט הם האופניים האולטימטיביים והמהירים ביותר, כמו גם כל מתחרי האיגוד והליגות למקומות עבודה שמתחרים בסופי שבוע.
Long live the hartail, יחי הז״ק! וזו בדיוק הסיבה שאני מחזיק בבית זוג ש״מ תחרותי לצד זוג ז״ק תחרותי ((-:
 גיאחה עם ה procaliber איזה פרספקטיבה נוספת קטנה ולא מתודית מדי מבוחן נוסף –גם אני לקחתי את המכונה הזו. קונטקסט: אני בד”כ על שיכוך כפול ויותר מזה- מטיף לשיכוך כפול, אוהב שיכוך כפול… מה לעשות- מפונק. במיוחד אני לא אוהב את אותה מכת ישבן וצליל נוקשה ורע של “בוינגגגג” מהשלדה שעובר בצורה אגרסיבית לישבן כשהארדטייל נתקע לו בסלע. סליחה, יש דבר שאני סולד ממנו יותר: את אותו הבוינג מהחישוק כשהוא חוטף את הדנט שלו כי אין שיכוך כפול לספוג את זה… מצד שני אני מכור לתחושת הכח של אופני כביש והארדטיילים בשטח – כח המועבר מיידית בלי נידנוד, ספיגה, בזבוז והמרחות שמאפיינים לפעמים אופני שיכוך כפול, כך שאני מתחבר לקונספט ההארדטיילי עד מאוד. רק שכל דבר בעיתו, כלומר במסלול המתאים לו. כשלקחתי את הפרוקליבר לרכיבה ראשונה בשבילי השרון- דרכי הבית שלי, על אדמת חמרה, חול פה ושם, אספלט מושבים שבור עם באמפים וכורכר לרוב, אחרי תקופה ארוכה מאוד על שיכוך כפול בלבד- זה הזכיר לי שוב כמה אני אוהב את החוויה הזו. פאק, זה יעיל, זה מגיב, זה קליל, וכשנועלים בולם קדמי זה פאקינג טיל יעיל אנרגיה שעף לך קדימה! בכל מקום שהמסלול “נקי” כמו שאומר נימי- חלק יחסית, ומהיר, בלי סלעים ואבנים, זה תענוג גדול וממש מגרה אותי להחזיק זוג נוסף כזה בבית לרכיבות הבית. המידה שלקחתי מעט קטנה מדי עבורי (17.5) מה שהקצין את חווית ה XC עצבני עמם. התרומה הקטנה של האייזוספיד הורגשה, והרכיבה נעימה מעט יותר מבהארדטיילים אחרים. אבל לא רק שם- האופניים התגלו גם כתענוג גדול ברכיבה של כשעתיים בסינגל הזורם והחלק של רמות נפתלי (במסגרת כתבת מפרסמים שהכנו למנרה לודג‘)- יעילות ההארדטייל ושיפור הנוחות בישיבה אפשרו לי להיות מהיר יותר ויעיל בעלייה הארוכה בחלקו הצפוני, וההיגוי הנפלא והמהיר היו תענוג בקטעים ההיסטריים בירידה מלאת הסיבובים וההשכבות בצד הצפוני. ההארדטייל הרייסרי התגלה מושלם גם לסינגל הזורם של קק”ל. האיזוספיד בהחלט משפר מעט נוחות, אולם אכן זה לא Soft-tail אלא בדיוק ברמה של מה שהייתם מצפים שיעשה מוט אוכף שיצרניו טוענים שהוא משכך, והוא לא… בעוד שהאיזוספיד עושה את זה כמו שצריך. גם אני לקחתי את הפרוקליבר למבחן האמת- ועוד איזה מבחן: מרתון עין רפא (הכתבה פה) היה יעד מושלם לבדוק את מידת השיכוך של הפטנט בתנאי אמת קשים מאוד: סינגלים מלאי סלעים, מקטעי כורכר משובץ אבנים וסלעים, עליות כורכר, וירידות כורכר משקשקות עצמות במיוחד. פה האיזוספיד בהחלט עזר, והיה נעים מעט יותר לאורך הרכיבה מאשר לו היה נעדר, אבל עדיין הייתי בוחר בשיכוך כפול אם הייתי עושה שלוש הקפות ולא שתיים. ברמת האבזור, לרעה אציין את מזלג הרוקשוקס SID RL שהיה עליהם שכנראה היה תקול בדגם שאצלי, ולטובת האבזור היה האוכף Montrose Elite של בונטרגר. אז מה השורה התחתונה, המעשית, והאמיתית שלי אתם שואלים? ובכן אם אתם אנשי שיכוך כפול, דלגו הלאה- גם לטרק עצמה יש דברים יפים להציע לכם השנה: האיזוספיד הוא לא מה שיעביר אתכם חזרה להארדטייל, אבל- וזה אבל משמעותי: אם אתם כבר בעניין הארדטייל תחרותי, אז טרק זרקה פה אס לתחרות- בדיוק את אותה תוספת שמקנה יתרון תחרותי רלבנטי לדגם שלהם. בקטגורית מוצר שלרוב מייצרת מוצרים דומים זה לזה, האייזוספיד הוא תוספת קטנה ומבורכת שמשפרת את הרכיבה, אבל לא על האייזוספיד לבדו- גם מבחינת היגוי וחוויה כללית הם חבילה מצוינת ומאוזנת בסגמנט ההארדטיילים (נותר עוד לבדוק את ה BMC המעניינים אך היקרים מדי בד”כ, על גישת השיכוך שלהם). היום ה Procaliber עומדים בראש הפודיום של הקטגוריה לטעמי לצד עוד מתחרה אחד עיקרי: וה FSI של Cannondale (למבחן לחץ פה). שני אלה מצליחים לייצר ייחוד ושונות ונמצאים ברמה משל עצמם בשוק. |
נקודות לשיפור
- כידון ה-RXL מקרבון באורך שכבר לא רלבנטי לטעמי של 690 מ״מ. האסכולה החדשה הפכה אותי למכור של כידון רחב יותר ובהתאמה, סטם קצר יותר. אני מוצא שזה לא מפריע לי כלל בעליות. 720 הוא האורך האידאלי עבורי לתחרויות, ה-690 הרגיש ממש צר ומגביל.
- גלגלי ה-X1700 הם, איך לומר, כבדים. עם סרט אטימה וונטיל משקלם קצת מעל 1,700 גרמים וזה כבר לא עומד בהגדרה של סט גלגלים תחרותי, כשהמודלים העיליים מקרבון יורדים כבר מ-1,300 גרמים. אחת הבעיות בשוק כרגע היא שאין הרבה היצע של חלקים, גלגלים ומזלגות בסטנדרט Boost החדש, ואמני מניח שזו הסיבה שזה הגלגל שנבחר ולא משהו קל ותחרותי יותר מבית בונטרגר, אותו בבטח נראה בעתיד.
- יחס מחיר לתמורה לא מדהים. 20,000 שקלים לאופניים תחרותיים עם מוט כיסא מאלומיניום, מערכת הילוכים שלמעט מעביר אחורי XO1 היא כולה מסדרת X1 הבינונית ומזלג עם נעילה מכנית. הלקוח משלם על טכנולוגיית ה-Isospeed מחיר גבוה למדי, וככל הנראה גם על המותג TREK. האופניים כאמור מצוינים עם משקל תחרותי, יש לטרק ישראל את האחריות שנחשבת לטובה בארץ (ולכל החיים לקונה המקורי) וכל המערכות עבדו מעולה, אבל תמורת שתי עשיריות הייתי רוצה לראות קוקפיט קרבון מלא, גלגלים קלילים ומערכת XO1 מלאה, קלה, איכותית ויקרה יותר.
גם אם נשים את האייסוספיד בצד, הפרוקליבר הם אופני זנב קשיח תחרותיים מהמעלה הראשונה בכל פרמטר, פרי השבחה ואבולוציה של שנים רבות.
דברי פרידה
הפרוקליבר הם אופני זנב קשיח מצוינים מהמעלה הראשונה. כל הפרמטרים שלהם התמזגו ליצירה קוהרנטית שעובדת מעולה, ויצא שנהניתי וציפיתי לכל רכיבה עליהם, כולל רכיבת הצילומים למבחן שהייתה רכיבת הפרידה מהם.
טרק לא המציאו פה קטגוריה חדשה, אבל הוסיפו תוספת שעושה לזנב הקשיח שלהם רק טוב ביחס לכל זנב קשיח אחר בשוק. הפרוקליבר לא מטפלים בשטח משובש כמו אופני שיכוך מלא ואינם נוחים כמותם, אבל הם הארדטייל יותר סלחני מכל אחד אחר שמסתמך ״רק״ על תומכות כיסא דקיקות, תומכות שרשרת מעוצבות ומוט כיסא דק ואקטיבי, וזה יתרון תחרותי מורגש, שיביא אותך לקו הסיום מותש פחות וחזק יותר. היישום של ה-Isospeed בשלדת אופני ההרים דורשת תחזוקה אפסית ועל תוספת המשקל שלו לא שווה לדבר. זה ניואנס ולא מהפיכה – אבל ניואנס משמעותי ואפקטיבי. All in all, הפרוקליבר הם מכונה תחרותית יפהפייה ויעילה, הנמצאת בחזית הטכנולוגיה של מה שזנב קשיח יכול להציע היום.
מאת: נמרוד כהן
צילם: גיאחה + גולדפיש – מרתון נשר כרמל, איל זיגלר, אתר Trek
