בזמן האחרון יש הרבה פוסטים… הרבה? המון פוסטים בנושא פנצ’רים. טוב, תמיד היו מלא פוסטים על פנצ’רים… רוכבים שואלים מה ניתן לעשות, איך לצמצם את הנזק. בקרוב הגשמים הראשונים יציפו את השוליים שלנו בעוד יותר מזיקי פנימיות. אז מה הם הדרכים להילחם בתופעה?
מאת: מקס ביכובסקי
רוכבים מנוסים נגד פנצ’רים
קיימים כמה סוגי חישוקים: קלינצ’ר, קלינצ’ר תואם טיובלס, וטובולר. הקטע של הטובולר הוא קצת שארית מהעבר עם רקע מקצועני תחרותי, ובגדול המגמה היא שהוא הולך ונעלם מהעולם, אפילו בקרב הקבוצות המקצועיות. רוכבים שרוכשים חישוק המתאים לטיובלס עושים את זה כדי לא לתקן מיידית תקרים מתוך תקווה שהחומר הנוזל בגלגל יסתום אותם. המחיר של הצמיגים האלה מעט גבוה יותר (אם כי חוסכים פנימיות) ובמקרה של תקר גדול יותר לא מעט מהמקרים אינם נסתמים עם חומר האיטום. אז גם ההחלפה והתיקון (הכנסת פנימית) קשים יותר בצידי הכביש.
קבלו אותנו בטלגרם – מגזין האופניים הטוב בישראל!
האם צמיג “אולטרה” עמיד עובד? בגלגלים עם חישוק קלינצ’ר, הדרך הראשונה והזולה יחסית: צמיג “אולטרה” עמיד. זה ששוקל טיפה יותר, וגם עמיד טיפה יותר לפנצ’רים. בעיני זה שקר אחד גדול. לדוגמה בתמונה הבאה, איזה צמיג, גם הכי חזק שיש, יכול למנוע כאן פנצ’ר? כאשר חתיכת מתכת דקיקה ונחושה נמצאת בזווית מדויקת מול הצמיג שלכם, קשה לו מאוד להתמודד איתה גם אם הוסיפו לו עוד איזה חומר במעטפת.
כמובן, אפשר לצמיג להוסיף עוד שכבת מגן – פס גומי, אך לדעתי הפתרון הזה לא מתאים ללחץ בתוך צמיג כביש. בכל רכיבה, לאחר שהייתי מכניס את פס הגומי הפנימית היתה נחתכת ומתפנצ’רת. דרך אגב, בצמיגים של אופני שטח זה לא קורה (עם לחץ של 20-50PSI).
עולים בהשקעה – צמיג טננוס
בעצם לא מדובר בצמיג: מדובר בגומי מאוד איכותי, שמתלבש על הגלגל במקום צמיג ופנימית. אין צורך בניפוח. קל מאוד. עמיד ל 10000 ק”מ… אבל עלות זוג, כולל התקנה כ- 700 ש”ח. כל רכיבה עם הצמיגים אלו היא רכיבת אימון. הרכיבה קשוחה, כל אבן או חריץ בכביש מועבר לתוך הגוף ללא שיכוך מינימלי של האוויר שאין בגלגלים. הרבה אנרגיה מתבזבזת לרוכב מכל הקפיצות האלה בזמן הרכיבה וכאמור כל רכיבה אפילו רגועה, הופכת לאימון. מבחינתי, השימוש היעיל ביותר בצמיגים אלו – בתקופת הגשמים.
איך אני נלחם נגד פנצ’רים
גאה להציג לכם את הפטנט שהמצאתי אחרי שניסיתי חיפשתי, וחשבתי, ובדקתי מה ואיך ניתן לעשות על מנת לצמצם את הזמן המבוזבז בכביש בתיקון פנצ’רים. רכבתי אפילו עם פס קנט PVC (זה שמדביקים אותו לריהוט בכל נגריות), אך אפילו הוא לא הצליח להחזיק מעמד בתוך הצמיג עם לחץ של 100PSI. וסוף סוף, אחרי עשרות אלפי קילומטרים של “מחקר” אני יכול להוסיף מילה “מניסיון”: הפטנט עובד מניסיון.
רק אומר שגם אחרי double dipping פנצ’רים לא נעלמים לחלוטין. אין אחריות של 100%. לדוגמה, אם עולים על מסמר של 3 ס”מ (כמו בתמונה הימנית) – רק צמיג טננוס יעזור כאן. מצד שני, בשיטה שלי, גם לא כל מסמר (ואפילו גדול, כמו בתמונה שמאלית) יכול לעשות פנצ’ר.
אז איך עושים “טבילה כפולה”?
- לוקחים צמיג ישן
- בעזרת מספריים לברזל מורידים מהצמיג את השוליים שלו משני הצדדים, כלומר משאירים רק את האמצע של הצמיג הישן
- מכניסים אותו לתוך הצמיג החדש, בפעם הראשונה עם קצת כח.
- לוקחים פנימית ישנה (מפונצ’רת), ועם סכין יפני או מספריים פותחים אותה (פותחים לה את הבטן) לכל אורכה באמצע.
- לוקחים פנימית חדשה ועוטפים אותה עם פנימית הישנה, שכרגע פתחנו. זה מה שישמור על הפנימית החדשה מחתכים פנימיים.
- מלבישים את כל הקונסטרוקציה על הגלגל. קודם צמיג הכפול, ואז פנימית כפולה. שימו לב, חייבים להיעזר בשתי כפות צמיגים, אבל ממש בזהירות, כדי לא לפנצ’ר איתם את הפנימית. אל תדאגו, “הלבשה” הבאה תהיה פשוטה ומהירה יותר.
- מנפחים ונהנים.
לפעמים, בסוף הרכיבה, כאשר אתם עולים במעלית עם האופנים, אתם מסתכלים על גלגל הקדמי ורואים כמה חתכים יש בו, כמה זכוכיות קטנות בולטות ממנו, לפעמים אפילו ברזל קטנטן ומבינים כמה כסף, עצבים, זמן חסכתם על ידי פטנט כל כך פשוט נגד פנצ’רים.
לסיכום
יש גם חסרונות: אתם תוסיפו לעצמכם משקל של עוד כ-200 גרם לכל גלגל. החלפת פנימית, אם יהיה צורך, תיקח יותר זמן, במיוחד בפעמים הראשונות. אבל לטעמי היתרון מנצח בנוקאאוט את החסרונות: לי היה פנצ’ר בודד ב 18,000 ק”מ, והוא רק בגלל עייפות הפנימית. עבורי זה שווה הכל.