קבלו את ה Rainbow Swift 1
הפעם אנחנו יוצאים לגמרי משורת המחירים הקודמת (כמעט 7000 ש”ח בBrompton וכמעט 5000 בTern), אל ספירה אחרת. תחזיקו חזק: ה Rainbow Swit 1 עולים לצרכן פחות מ 1400 ש”ח.
התפנית הכה דרמטית בעלילה הזו שמה את כל השיחה בקונטקסט שאי אפשר להתעלם ממנו. בשורות הבאות תקראו לא מעט שורות ביקורתיות, אבל הכל הכל צריך להיקרא בפרופורציה: מדובר במוצר שעולה אלפי שקלים פחות! כתוצאה מהפער הכל כך דרמטי של אלפים רבים של ש”חים אי אפשר לברוח מהשאלה: האם המלך אכן עירום? האם אנחנו משלמים אלפים רבים של שקלים רק על שיווק?
- דגם: Rainbow Swift 1
- משקל: 12.40 ק”ג
- מחיר: 1,369 (1,232 לחברי מועדון).
- משווק: רוזן ומינץ
מאת: גיא חלמיש
צילום: עופר עברי וגיאחה (הרוכבים בכתבה)
לכתבות הקודמות בסדרת אופניים מתקפלים ב BIKEPANEL
סדרת כתבות מבחני אופניים מתקפלים לשימוש עירוני וקומיוטינג בבייקפאנל נוצרה מתוך התעניינות באלטרנטיבה התחבורתית הקרובה לליבנו. בדקנו במקביל שלושה זוגות של אופניים מתקפלים: בשלוש רמות מחיר די נפרדות זו מזו, אבל במטרה משותפת אחת – לשמש אתכם בקומיוטינג ולתת לכם יתרון בהתניידות משולבת תחבורה נוספת ובאחסון.
- “הגאוניים” – מבחן אופניים מתקפלים – ברומפטון S6L BLACK EDITION
- “הספורטיביים” – מבחן אופניים מתקפלים – Tern Verge P9
- “המשתלמים” – מבחן אופניים מתקפלים – RAINBOW SWIFT 1
סקסאפיל ועיצוב: סוכריה עטופה בצלופן
נתחיל מהמותג: “Rainbow”. אם תחפשו אותו באינטרנט תגיעו בעיקר לעמוד של רוזן ומינץ. כן מדובר ב Private Label של הרשת שהגיע אל היצרן הרלבנטי ויצרה לעצמה את הסדרה הזו, שמאגדת בתוכה גם את קו החשמליים של הרשת.
בתור גולש עבר בשנות ה 90 אני לא יכול שלא לחלוק פה פרט טריוויה קטן שמציף לי החיבור “ריינבו” + “מינץ”: לפני שהקים רשת חנויות גלישה ואופניים מובילה היה גדי מינץ גולש הרוח הטוב בארץ ומקור השראה לכל מי שגלש פה (כולל אותי), עם תקופות גלישה ארוכות בהוואי וביצועים ברמה בינ”ל. בתקופה מסוימת קיבל חסות מיצרנית ישראלית (סיפור בפני עצמו) של גלשני רוח בשם Rainbow והיה הגולש המוביל שלה. וכן, גם לי היה אז גלשן Rainbow 110…
חזרה לאופניים: הפנייה השיווקית היא ליצירת ערך מקסימלי תמורת מינימום עלות – כלומר תמחור תחרותי שמיועד למכור כמויות גדולות. בהחלט לא יוקרתי אלא ההפך: נגיש.
מדובר באותו עיצוב קלאסי ביותר של Dahon ו Tern: גלגלי 20″ במקרה הזה, קורה מאסיבית ובה מחבר המאפשר קיפול של האופניים לחצי, המשך מתפצל לשניים של הקורה לכיוון הגלגל האחורי, וקיפול נוסף ב”סטם” או מוט הכידון שהוא גם סטם. התפיסה של שני החלקים המתקפלים מתבססת גם פה על מגנטים.
אני לא יודע אם יש לדאהון או לטרן פטנט על העיצוב הזה, אבל הדמיון הכל כך משמעותי לא רק במבנה הבסיסי, אלא גם בכמה פיצ’רים נוספים כמו הקוויק רליס בכידון (שמיועד ליישר אותו בקיפול), הצורה הספציפית שבה הפדלים מתקפלים, ועוד. כל העיצוב והפיצ’רים האלה גורמים לי לשאול: האם אלה בעצם אופניים המיוצרים על ידי דאהון או טרן עצמם עבור אחרים כ white label, או שמא זה יצרן סיני אחר עצמאי? הדמיון נראה, לכאורה, כהרבה מעבר למקרי.
יש משהו מפונפן בעיצוב של הריינבו, שנראים שחשבו עליהם ויצרו אותם בצורה שתתאים לקומיוטר האופנתי – משהו שנובע מחיבור הכסף והשחור. למשל: מגיני הגשם הגדולים והבולטים נדמים כקישוטי ניקל של מכוניות (אבל קיומם מוערך וחשוב), והצבע השחור-כסוף יפה ותופס את העין כבר ברצפת החנות. אני אוהב גם את הנגיעה הצהובה של הלוגו, האייקון והקו באוכף ובשלדה. רק חבל שלוגו ה Rainbow עצמו עשוי בפונטים ילדותיים ומוריד מערך העיצוב הגרפי.
מלפנים אי אפשר שלא להשתעשע מבחירת לוגו הציפור של המותג… עקיצה מכוונת לכיוון Tern או CTC ברוזן ומינץ? (טרן נקראת על שם ציפור נודדת והלוגו שלה הוא אייקון של הציפור הזו).
איכות הקיפול
שיטת הקיפול גם פה מתבססת על שלושה שלבים מהירים ופשוטים: הורדת הכיסא כך שמוט האוכף מגיע לרצפה, קיפול הכידון כלפי הגלגל שתחתיו (ניתן ליישר רק את הכידון כדי שפחות יבלוט כתוספת שלב רביעי), ואז קיפול אמצע הצינור המרכזי, כך שהגלגל הקדמי עובר למצב מקביל לאחורי. בדיוק כמו ב Tern וכמו בדגמי דאהון רבים.
הקיפול מהיר מאוד וקל, אבל יש כמה דברים שנציין באשר אליו:
- הפדלים פה הם בעלי פטנט הקיפול הכי טוב שנתקלנו בו עד כה (דומה לזה של פדלים שראיתי בדאהון).
- בחכמה רבה הוסיפו פה מעין רגלית קדמית שמגנה על גלגל השיניים הגדול כשאתם מקפלים ללא הורדת האוכף. את העדרה של הרגלית הזו ב Tern ביקרתי מאחר ויש הרבה מצבים בהם רוצים לקפל את האופניים ללא קיפול אוכף ואז יש בעיה עם הנחתם על גלגל השיניים הקדמי:
התוספת מתחת לציר המרכזי מאפשרת קיפול ללא הורדת האוכף. חכם!
- הרוחב הכללי שהאופניים מתכנסים אליו גדול יותר מאשר בכל הזוגות האחרים שבדקנו ומתחיל להיות די משמעותי. זה רחוק מהברומפטון וגם רחב יותר מה Tern בעל צורת הקיפול הדומה.
- אין תפס שמחזיק את הכידון צמוד לגוף האופניים. הוא פשוט נשען עליהם באמצעות כוח הכבידה, או נפתח בצורה לא רצונית אם הרמתם מהצד השני שלו.
- הכבלים בולטים כלפי חוץ ויכולים להיתפס בתנועה במסדרון רכבת צר.
- ידיות הסגירה של המפרקים אינן איכותיות כמו בTern, וגם פה יש להן שסתומי בטחון למניעת פתיחה מקרית בעת רכיבה.
רמת הקיפול פה היא הכי פחות הדוקה ונוחה משלושת הזוגות שבדקנו. גם הבדל המשקל הוריד נקודות באשר לקלילות ההתניידות במצב המקופל, ולכן האופניים מתאימים יותר למשתמשים שאינם מקפלים ופותחים פעמים רבות במהלך היום, ושאינם צריכים לסחוב את האופניים במצב מקופל ביד למרחקים גדולים.
אבזור
יש הרבה נגיעות מעניינות בצד האבזור בריינבו:
מערכת ההילוכים – מדובר ב 7 הילוכים של Shimano מסוג RevoShift (שהוא המענה של שימנו למעבירי הגריפ שיפט של סראם) – טבעת על הכידון שסיבוב שלה קדימה או אחורה מעלה ומורידה הילוכים. אלה האופניים היחידים מהמתקפלים שבחנו עם ה”רבו-שיפט” וזה לא רע. היתרונות של הגישה הם בעיקר העובדה שאפשר להוריד ולהעלות הרבה הילוכים במכה, ושהחזקת הכידון אינה משתנה עקב החלפת הילוכים והשליטה בו נשארת טובה.
לצד ההילוכים – גריפים נוחים מאוד וארגונומיים שחבל שלא הודבקו מעט כיוון שהם זזו תוך כדי רכיבה.
מימין נגד כיוון השעון: רגליות מתקפלות, גריפים ארגונומיים ושיפטרים בסיבוב, אוכף מפנק (אבל רחב מדי ורך מדי) ומגיני גשם
ההילוכים עצמם סיפקו טווח מוגבל למדי שנשאר בצד האיטי של הסקאלה. לא מפה תצא הבשורה למי שרוצה להגיע למהירויות גבוהות כי גלגל השיניים הקדמי פשוט קטן מדי בשביל זה. לזכותו ולזכות האבזור נאמר שהיתה לו שכבת הגנה חיצונית שתמנע נגיעה, קריעה, ולכלוך אקראי במכנסיים שלכם, ובאותו הקו, האופניים מגיעים עם מגיני בוץ ומים במקור, ולאופני קומיוטינג זה חשוב ומצוין, במיוחד בחורף.
המעצורים – על הידיות הגמישות שם כלשהו (Radius) שהפעיל צמד וי-ברייקס שבקושי עצר את האופניים.
האוכף – רך מאוד ורחב. יותר מדי. אולי מתאים לבנות או לרוכבים מתחילים שלא מסוגלים בשום אופן לעלות על אוכף מקצועי יותר.
הצמיגים – של Kenda, ביחס לשני זוגות האופניים האחרים המתקפלים, הם בעלי נפח גדול יחסית, בעלי מהירות גלגול איטית ואחיזה גבוהה. כל העסק מכוון לנוחות ורכות.
מימין – באמצע ה”סטם\מוט כידון” קוויק רליס שמאפשר לקבוע את גובהו. באמצע: קוויק רליס לזווית הכידון – בעיקר להידוק הקיפול
בדומה לפטנטים שרואים בדאהון ולא היו קיימים בשני זוגות המתקפלים האחרים בסדרה, רמת ההתאמה של גובה וכיוון הקוקפיט היתה הטובה ביותר בסדרה: בזכות צמד מהדקי קוויק רליס שאחד תופס את הכידון ומאפשר לכוון אותו במהירות לזווית המתאימה, וגם בקיפול ליישר אותו, והשני במוט הכידון (או הסטם – כי זה הפריט המתחבר לכידון, עניין של מינוחים) – ומאפשר להעלות ולהוריד את גובה הכידון. הדבר הזה פשוט מעולה ולא קיים בזוגות האחרים, בהם בשביל להתאים את גובה הכידון יש לרכוש חלק מגביה או להחליף חלקים.
עוד פטנט מעולה שכבר הזכרנו – קיפול הפדלים לצד האופניים הוא הנוח והקל ביותר שנתקלנו בו עד כה – לחיצה על כפתור פלסטיק בתוכם וקיפול.
ברכיבה
מהותם של האופניים האלה וחווית הרכיבה בהם כולה משדרת: נוחות לרוכבים ומרחקים קצרים: האוכף הרחב והרך, הצמיגים הרחבים יחסית בעלי הנפח הגבוה והמשכך, סקאלת ההילוכים לצד הקל של הפעלת הכח, ויותר מהכל – התנוחה הצפופה.
רכיבה על הריינבו צד לצד עם האופניים האחרים מבהירה מייד שפה חווית הרכיבה אחרת לגמרי. אם הברומפטון במידה מסוימת וה Tern במידה מובהקת, מספקים תנוחה ארוכה יותר לאורך האופניים (בטרן – כמעט ספורטיבית), הרי שפה המרחק בין האוכף לכידון קצר. אתם יושבים זקוף וקרוב לקוקפיט בתנוחה קדמית, ואין מקום רב להסיט את האוכף אחורה על המסילה. התנוחה הזו הפריע לי ברכיבות “אמיתיות” בהן נדרשתי לכסות מרחק משמעותי. רציתי להסיט את האוכף אחורה, אולם אין מקום רב שם על המסילה, וקשה היה לי ללחוץ חזק על הפדלים. גם אין טעם- כי מהר מאוד תגיעו להילוך הגבוה ביותר. המעצורים תפקדו חלש מאוד ביחס לאחרים, הידיות גמישות והתגובה איטית – לא להמר, להסתכל רחוק ולרכוב בזהירות.
בירידות – פשוט מפסיקים לדווש ונותנים לאופניים להתגלגל בקלות ואיטיות למטה. יציאות מהירות מרמזורים? עדיף שתטיילו על המדרכה באיזי… רכיבה למרחק ארוך יותר משני קילומטר הפכה למעיקה, וכל נסיון לאנוס ספורטיביות וביצועים מהריינבו יתקל בהתנגדות מיידית, וגמישות יתר.
יש לאמר שברכיבה עירונית בין אלמנטים, עוברי אורח ועצירות רבות במעברי כבישים המהירות אינה גבוהה במיוחד גם ככה, ובה באמת היתרון של הזוגות האחרים והיקרים יורד משמעותית לעומת הריינבו. לרכיבות שעשיתי לתחנת הרכבת מבייתי, מרחק לא מבוטל לקומיוטינג יום יומי של כ 6-8 ק”מ זה לא התאים, במיוחד בכיוון של העלייה.
אז משנים גישה, רוכבים בכיף, מסתכלים סביב, לא לוחצים ולא מזיעים. הרכות של הצמיגים וכל המערכת תשכך את פגעי האספלט ותחליק את המרצפות הבולטות במדרכות. סעו לכם לאט ליעדכם, ותהנו מהדרך העירונית. רוכבים מתחילים, בנות שצריכות אוכפים רחבים יותר, ואנשים שאינם ממהרים או רוכבים מרחקים ארוכים ימצאו את האופניים האלה כמתאימים לצרכיהם.
סיכום: האם המלך הוא עירום?
זו פעם ראשונה שאנחנו בוחנים מותג פרטי ב BIKEPANEL – מוצר שנרכש במזרח הרחוק, ומשווק תחת השם ריינבו רק ברוזן ומינץ (וכנראה תחת שמות אחרים במקומות אחרים בעולם). במבט ראשון ושטחי הוא נראה דומה: מתקפל בצורה זהה כמעט לטרן ולדהון, יש בו פטנטים רבים שמזכירים את השיטות של דהון, והוא בהחלט יכול להביא אתכם מהרכבת לעבודה בקלות.
הפתרון הזה מאוד מתאים למי שמחפש פתרון פונקציונאלי ואין לו דרישות דרמטיות מעבר ל”תקח אותי מהרכבת למשרד”, במיוחד אם המשרד קרוב. ברגע שמתחילים לדרוש התאמה לרכיבה ארוכה יותר מכזו של כמה דקות בודדות, או התמודדות עם עליות, או צרכים מעט יותר דינמיים, הוא מגיע לקצה שלו. גם ברמת הקיפול, המשקל והנשיאה הוא הרבה פחות טוב מהטרן למרות הדמיון, ובסוף הרוחב והגודל שלו מעט מסורבלים יותר. שוב- אם כל העניין הוא קיפול אחד ברכבת, יציאה, וקיפול אחד במשרד, והמרחקים קרובים יחסית – ב 1400 שקל תקבלו פתרון שעובד.
“Having said that” כמו שנאמר באנגלית… למרות הפער המורגש בביצועים, יחס התמורה לכסף שהוא נותן פשוט גורם לאחרים להראות מוזר. הדמיון הרב לדאהון על הפטנטים הרבים שלה שדומה שיש פה עקבות שקשה להתעלם מהן, לא יכול שלא להעלות שאלות – האם זו טעות לקנות מוצרים ממותגים? ברור שחלק מהכסף הולך לאבזור טוב יותר ואיכות גבוהה יותר של שלדה וחומרים במוצרים האלטרנטיביים, אבל אנחנו מדברים פה על הפרש מחיר של 5500 ש”ח במקרה אחד ו 3500 במקרה אחר – לא מעט, וגם מעלה שאלה – האם לא ניתן למצוא בסכומים קרובים לאלה של המוצר הזה איזה דגם קצת יותר ספורטיבי שידמה יותר למתחרים ושבכל זאת יתן מענה לצרכים של הרוכב שרוצה יותר מהאופניים המתקפלים שלו?
למי הריינבו יתאימו? לקצרים בתקציב, לאדישים לענייני סטייל ומיתוג, שרוכבים בעיקר מרחקים קצרים בעיר ולא חייבים את הקיפול הכי קטן וקליל בשכונה. אני מודה שאני אישית לא הייתי קונה כאלה – גודל הקיפול, חווית הרכיבה ואיכות האבזרים לא עשתה לי חשק לעלות על האופניים ליותר מקילומטר, אז התשובה לשאלה האם המלך הוא עירום היא… זה בעיני המתבונן, וכנראה עירום חלקי בלבד.
