דן לוי מחיפה, מחזיק בידיו יצירת אומנות המחברת שני גלגלים עם צינורות טיטניום, יזמות מיוחדת של ממציא קנדי סבלני ויורד לפרטים, עם קהל מעריצים נאמן והמון חוכמה הנדסית. זה סיפורם של אופני ה Helix המתקפלים:
תרבות יוממות
אין תרבות אופניים מתקפלים בישראל. אולי בגלל שחם פה, אולי כי יקר פה, אולי כי אנחנו עסוקים בהפגנות. זה מתקשר לבעיה רחבה יותר של העדר מגוון אפשרויות ליוממות בת קיימא. אצלנו קיים המשולש המוכר רכב-פקק-חניון, אולי במקרה אוטובוס או קו רכבת שמגיעים בדיוק מנקודה לנקודה. וזהו.
אף אחד לא משתמש באופניים מתקפלים בשביל הכיף. זה לא תחביב, לא רוכבים על זה עם החברים או הילדים בשבת ולא צופים בסרטונים וכתבות על כל השקה חדשה. זהו יותר כמו כלי עבודה וזה בעצם כלי תחבורה מעולה. הוא מקפל בתוכו את כל מה שטוב ומקטין את כל מה שרע ככלי תחבורה, כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. הרי לרכב לעבודה או ללימודים זה מהיר, גמיש ויעיל יותר מללכת ברגל, וודאי עדיף על אוטובוס, זה כמובן כייף הרבה יותר, וזה משתלב מעולה עם הקו האדום (נניח, עוד לא ניסיתי). ולא צריך לנעול אותם בחוץ ולדאוג, פשוט מקפלים אותם מאחורי הדלת במשרד.
מחזיק בידיו: פנינת אופניים
מצד שני זה מגושם, מזיעים בקיץ ומה עושים כשממש צפוף ואין מקום להיכנס לרכבת? אבל הבעיה האמיתית שאני מזהה היא ארצנו הקטנטונת שאין בה מבחר מעניין מספיק של אופניים מתקפלים, כי הקטגוריה הזו כמעט לא קיימת ואני לא מדבר על כל הכלים הסינים והמאולתרים סטייל מיני קטנוע. כדי שתצמח פה קטגוריה אנחנו זקוקים למבחר, ומתקפלים הם עדיין אופניים וככאלו, עלינו להתחבר אליהם רגשית על כל המשתמע מכך – הם צריכים להתאים לנו בעיצוב ובאופי, למכלול התחושות, סגנון הרכיבה, ובכלל נדרשת התאמה ללייף סטייל שלנו, מכיוון שמדובר בשגרת היום יום שלנו ולא כתחביב סוף שבוע וזה הופך את העניין למשימה קשה עוד יותר.
אז אספר לכם על Helix Bike (הליקס), שנמצאים ברשותי כשנתיים, אחרי אהבה ממבט ראשון אי שם בשנת 2015… תכף ארחיב עליהם, אבל הכל התחיל קצת קודם, כששותפה לדירה קיבלה ממכר אופניים מתקפלים די סטנדרטיים, כפי שכל אחד.ת יכול.ה לדמיין… גלגלים קטני קוטר 20″, קורת פלדה ישירה עם ציר קיפול באמצע, די כבדים, תנוחת רכיבה מעט מוזרה (זה היה לפני הטירוף החשמלי ששטף את רחובות תל אביב) וואלה מגניב. אני שוטטתי איתם בעיר, והיא עשתה איתם יוממות הפוכה, כלומר יצאה מתל אביב לעבודה בעיר אחרת עם רכבת וגו. חלקנו יחד את היצור המוזר הזה, שיתפנו חוויות שעברנו איתם מדלת לדלת. אלו היו זרעי הפורענות אצלי, שכן כל מה שעניין אותי עד אז היה בוץ ביער על שני גלגלים, עם או בלי מנוע…
בכל זאת מתקפלים
זה לא נתן לי מנוח, המחשבה שאופניים מתקפלים, כקונספט, זה פשוט ווין ווין. זה גם לשלב פאן של רכיבה בשגרת היום יום ולא רק כתחביב, וגם מסוגל לתת את כל הפתרונות הלוגיסטיים הנדרשים בחיים עירוניים, שאף זוג אופניים רגיל לא מציע. אבל החיפוש בארץ אחר הכלי האולטימטיבי העירוני הניב מפח נפש של ממש. האמת היא שזה פשוט לא הניב כלום, באמת, למעט שתי זוגות די פשוטים של ‘דהון’ והצ’ילבה שלה מאותו האי: Tern (שגיא הטיב לספר עליהם כאן) ואולי איזה ‘ברומפטון’ יפיפה אחד ככה במקרה שהיום כבר יש להם חנות מדליקה באבן גבירול, ועוד בליל של כמה מותגים סינים, עם או בלי חשמל, אפילו פזלתי לכיוון קורקינטים למיניהם… וזהו.
החיפוש ברחבי הרשת כבר הוליד כמה תוצאות מאוד מרשימות, לא כל כך הרבה כפי שניתן לדמיין, ובכל זאת, מגוון דגמים של מותגים מוצלחים כמו Brompton, Gocycel, Tern, pacific-cycles ועוד כמה, ובזכות הביקורים התכופים שלי בלונדון, זכיתי לרכב על כמה מהם ולהמשיך ללמוד ולחקור את הנושא. מצד אחד כשיש מגוון אפשר בהחלט למצוא התאמה, מצד שני הפשרות ברכיבה ובשימוש היום יומי שלהם עדיין גדולות מידי לטעמי.
בכדי לספק שירות תחבורתי הוליסטי מלא, וכולם למעשה סובלים בדיוק מאותן בעיות מבניות גיאומטריות של כלי תחבורה מתקפל, מי יותר ומי פחות –
- גלגלים קטנים – בעיה בשמירת אינרציה, הפרשי גובה במדרכות, היעדר יציבות ורעידות
- מבנה קורה בודדת – קשיחות מופחתת לעין שיעור לעומת שלדת צינורות רגילה וסגורה בצורת יהלום / משולשים
- צפופים, קטנים, בעלי תנוחת רכיבה מאולצת – נו… אני 187 ס”מ…
- ציר קיפול – למעשה זוהי נקודת תורפה משמעותית, ויש בד”כ כמה כאלו באופניים מתקפלים… ציר הקיפול מהווה נקודת גמישות הגורמת לרכיבה על אופניים מתקפלים להיות דומה לרכיבה על ספגטי
- מגושמים וכבדים – איך סוחבים אותם באלגנטיות ונוחות אחרי שקיפלנו אותם? יש לומר שה’ברומפטון’ יוצאי דופן בסעיף זה, הם למעשה המציאו את הקטגוריה.
סיכום האתגר – חווית הרכיבה על אופניים מתקפלים לעולם תרגיש כפשרה גדולה מידי… היא איננה מהנה מספיק ברכיבה בגלל גמישותם, הגלגלים הקטנים, תנוחת הרכיבה וכל העסק אינו יעיל מספיק מבחינת אנרגיה ומהירות. בהיבט השימושיות זה עדיין לא מספיק אלגנטי ונוח לשמש ככלי תחבורה ביום יום.
לא אבדה תקוותנו
חזרה לשנת 2015, וההבנה שלי שעדיין המין האנושי לא הצליח להמציא את הגלגל מחדש, יש לומר, להמציא את הציר מחדש בכל מה שקשור למתקפלים. מסתבר שאני לא היחיד שהרגשתי ככה, והתחלתי להתעניין בקונספטים למיניהם של מעצבים במגזינים, תצוגה בתערוכות בינלאומיות, בשוק היפני שהוא שונה ומיוחד בפני עצמו ובכל מיני סטארטאפים רעיוניים. ואז הגיע בום – דרך אתר מימון המונים קיקסטארטר, אך לא רק הוא, הגיעו לעולם בשנה אחת 3-4 מותגים, הקיימים בהצלחה גם היום, שבאמת מנסים להמציא את הציר מחדש, הנה כמה מילים עליהם:
- Vello.Bike – בעלי שלדת כרומלי מרכזית סגורה ללא צירים, גלגלי 22″, מאוד אלגנטיים, מנגנוני קיפול פשוטים ויפים. https://en.vello.bike/
- Hummingbird – המתקפלים הקלים בעולם, רק 7 ק”ג, גלגלי 16″, שלדת קרבון מיוחדת במינה הבנויה ללא צירים, עם ציר סיבוב אנכי של הזרוע האחורית סביב הקראנק. https://hummingbirdbike.com/
- Gocycle-GX – אלו מתקפלים-חשמליים הכי טובים בעולם. בפער גדול. אלו דורשים כתבה בפני עצמה. הסיפור שלהם מתחיל אצל מנהל המוצר של רכבי העל מקלארן אי שם בשנות ה- 90 שעזב את תעשיית הרכב אחרי שצבר בה ידע עצום על שימוש בחורים אקזוטים ויעילות אנרגטית, ובחר להגשים חלום לייצר את כלי התחבורה העירוני בר קיימא שכולם ירצו שהיה להם כזה. ואכן החל משנת 2007 ועד היום ייצרו שם 6 דורות של אופניים ברמה של… ובכן מקלארן. דגם ה- GX בשנת 2016 הביא גם את הבשורה של השימושיות ע”י מנגנון קיפול פשוט כמעט מבלי לפגוע בגאונותם. https://gocycle.com/#intro
- Change bike – אלו גם לא הומצאו בשנת 2015, אבל החלו לצאת בזמן זה מגבולות טאיוואן לשיווק באנגליה ובאמריקה. מדובר באופניים פשוטים הנראים רגילים לחלוטין 27″-29″, כאשר מנגנון הקיפול שלהם מבוצע ע”י סיבוב אופקי! סביב מוט האוכף של כל המשולש האחורי יחד עם הקראנק, כמה פשוט וחכם. לא זכיתי לרכב עליהם לצערי, אבל שווה לציין אותם כי אלו האופניים המתקפלים היחידים בעולם הבנויים בגיאומטריה “רגילה” קרי שלדת יהלום, גלגלים גדולים, ללא צירים. https://www.changebike.com/product
- Helix Bike כמובן: https://helix.ca/
כל אלו שונים באופן כזה או אחר מכל מה שהיה קיים לפני כן, ומנסים להתמודד עם חלק או עם כל הבעיות שציינתי מעלה.
הליקס בייק – הבחירה שלי
זו לא הייתה סתם אהבה ממבט ראשון, הליקס עושים את זה בצורה המרשימה ביותר. יעידו על כך כ- 1,700 אנשים ברחבי העולם שבחרו להשקיע ברעיון דרך אתר מימון המונים, כ- 1,300 דולר מזומן על כל זוג (מחירם בפועל כפול) על משהו שנראה היה אז כמעט בלתי אפשרי לייצר… וזו אכן מ-ה-פי-כה.
קודם כל עיצוב. כשמשהו מעוצב נכון זה משפריץ החוצה שזה נכון. כל חלק המרכיב את השלם הומצא והונדס לאחר חשיבה יוצאת דופן, והחיבור של הכל ביחד היא יצירת מופת. פיטר, ההוגה והיוצר שלהם, שהוא גם גאון מכני, גם יזם שאפתן וגם פרפקציוניסט יתר על המידה, תכנן אותם סביב גלגל 24″ שזה בדיוק אמצע הדרך בין קטן 16″-20″ לגדול 26″-29″. שני הגלגלים מתקפלים ע”י סיבוב אנכי, האחד במקביל לשני, כאשר השלדה המרכזית ממוקמת בדיוק ביניהם כסנדוויץ’. הם נכנסים במרווח שבין שני זרועות הקראנק ברמת דיוק מושלמת, עם פטנט שנועל את הכל ביחד כחבילה אחת. קונספטואלית, זוהי הדרך היעילה והקומפקטית ביותר לארוז אופניים.
השלדה המרכזית בנויה קלאסית עם מסבכי משולשים. המזלג, לפטי, יחד עם מוט הכידון, מתקפלים כל אחד על ציר מיוחד באופן אחר, אך נסגרים שניהם ע”י מנגנון דריכה ייחודי – המנגנון מייצר כוח לחיצה גבוה מאוד בין חלקי האופניים, כך שכל המאמצים בזמן הרכיבה עוברים בין החלקים השונים כאילו היו מחוברים בחתיכה אחת ומעולם לא נותקו זה מזה. זה עובד מצוין בתיאוריה וזה מנגנון נעילה סופר מרשים בהנדסה שלו, ופועל ע”י סיבוב ברז פלסטיק שננעל בקליקים. הסמי משולש האחורי מתקפל כולו בסיבוב אנכי, תוך כדי תזוזה צידית מציר האמצע של האופניים והוא עושה זאת באמצעות סיבוב על ציר בצורת סליל (מכאן השם Helix) בחלקו התחתון, חיבור זה מאופיין במגע מעולה בין שני חלקי האופניים, כאשר התפס העליון של המשולש האחורי נראה יותר כמו חיבור של שני קרונות רכבת מאשר חיבור שני חלקים של אופניים. זה עד כדי כך מסיבי וחזק, ומצד שני כל כך פשוט וארגונומי לתפעול. כל כאב הראש הזה נועד לאפשר 0 גמישות ומקסימום קשיחות למעבר רציף של כל המאמצים בזמן הרכיבה. וכאמור זה גם עובד נפלא בשימושיות, הקיפול והנעילה מחדש של כל החלקים מאוד אינטואיטיבים ונוחים לשימוש ובנויים לאין ספור שימושים חוזרים ללא תקלות.
את כל החבילה המרשימה הזו בחר פיטר לבנות מטיטניום. שלא יהיה ספק – טיטניום זה השחור החדש. אני לא בטוח שהוא לא מצטער על הבחירה הזו… זה חומר מאוד מאוד קשה לעיבוד שבבי, אבל כבר אמרנו פרפקציוניסט, לא? הטיטניום קשיח כמו קרבון, סופג אנרגיה כמו פלדה אבל שוקל חצי ממנה, ומתנהג כאל-חלד בדומה לאלומיניום. גם הפרטים הקטנים מרשימים – למשל צירי הסליל שמשמשים לקיפול הגלגלים עשוי מסילות פלסטיק קשיח סגורים בתוך צינורות טיטניום. זו בחירת חומרים גאונית, כי השימוש בפלסטיק כציר מגע לסיבוב בזמן הקיפול מונע כשלים בחיכוך שבין שתי מסילות מתכתיות. צריך להבין, בכלי מכני ומורכב כל כך, יש כל כך הרבה פריטים שיכולים להתקלקל, ובינתיים מזה שנתיים אצלי ללא דופי! נוצרה עם השנים קהילת משקיעים ורוכבים של הליקס, ובגאווה אציין שגם בשאר העולם לא דווחו תקלות (היה ריקול אחד בתחילת הדרך). יש עוד כמה וכמה ממתקים בחבילה, אבל הבנתם את הרמה. הם באמת המציאו את הציר מחדש וכל זה מגיע במשקל של 9.5 ק”ג בלבד עם הפדלים, בגרסת האולטרה לייט המבוססת הנעה של סראם XX1 ו 11 הילוכים מכניים דורה אייס. יש גם אוכף מדהים של טיוגה.
ואיך כל זה מרגיש ברכיבה?
ובכן – כמעט מושלם. זה עדיין לא מהיר כמו זוג אופני קרבון 700C, ולא חזק כמו אופני הAM שלי, אבל זה קרוב אליהם ועל כן זה פלא אמיתי. פשוט כיף טהור של רכיבה וסוף סוף יש פתרון ללא פשרות.
והקיפול? הכי אלגנטי ופרקטי שיש – קטן, יפה, פשוט לשימוש, נוח לנשיאה כשאפשר גם לגלגל אותם ביציאה מהמעלית…. והם נכנסים בדיוק ברווח שבין גב כיסאות הרכבת. גם לבגאז’ של הרכב הם נכנסים בקלות. יש גם מצבי ביניים, למשל ניתן לעשות חצי קיפול ב 3 שניות של המשולש האחורי בלבד, וזה גורם לגלגל הקדמי להישאר ישר ואז כל העסק עומד סופר יציב ללא צורך ברגלית. מצב הליכה מתבצע בקיפול כמעט מלא, תוך גלגול האופניים על גלגלי האופניים עצמם, גאוני. האופניים עומדים בעצמם בעזרת שתי גומיות שחורות במגע עם הקרקע והמושב במצב פתוח משמש ידית אחיזה.
ככלל, כל ההתנהלות וחווית השימוש היומיומית הופכת איתם לנטולת סטרס, שלא לדבר על הערך המוסף שלהם כפריט אופנה. פיטר מתכנן לייצר סט משלים ועשיר של אביזרים תואמים כדי להגדיל את החוויה והשימוש שלהם ליוממות. כגון מגני בוץ, סבלים קדמי ואחורי ואפילו הסבה לחשמלי. אין לי ספק שאלו עומדים להיות מותאמים לאופניים באופן מושלם כך שלא יפריעו לרכיבה או לקיפול, ואפשר כבר להתרשם באתר מהתכניות לעתיד.
עוד חוויות?
האופניים הגיעו אלי 6 שנים בדיוק אחרי האהבה ממבט ראשון, כן כן שש שנים. נדרשו עצבים של ברזל והערכה גדולה מאוד לפיטר, שדאג לשלוח לנו עדכון אחת לחודש בפורטל המשקיעים. כמה קשה היתה הדרך? הוא יצא לקמפיין מימון המונים בתקווה שיצליח להשיג 50-100 משקיעים, ותכנן לבנות אותם ידנית במפעל ריתוך שמצא ליד הבית שלו… הוא לא שיער בנפשו שיידרש לייצר אלפי זוגות. כל זה גרם לו לעיצוב מחדש ושדרוג של כל מנגנוני האופניים, מעבר לשיטות ייצור רובוטיות באופן מלא, הקמת מפעל תחת קורת גג אחת בלב טורונטו, עם המון מלאכות סופר מורכבות בפס הייצור המוני – חיתוך בלייזר, עיבוד שבבי במכונות CNC 5-6 צירים, ריתוך רובוטי בתוך תא לחץ אינרטי (תא ארגון למניעת התחמצנות של הריתוכים) ועוד מלא פרטים חנונים של הנדסת מכונות. הוא גם עדכן במשך השנים על מצבו הנפשי, האמונה במוצר, ההתפתחות שלו ושל עיצוב האופניים עוד בשנים קודמות, וכמובן על קשיי הגדילה של סטארטאפ שעובר משלב הרעיון ועד שלב ייצור המוני. יאמר בכנות שבסביבת קהילת המשקיעים לא הייתה ודאות לאורך הדרך שהפרויקט אכן יגיע ליעד הסופי. הזמן הארוך שעבר, האתגרים העצומים שנלקחו בפרויקט הזה, חלקם דאגו לגבי בעיות פיננסיות שריחפו באוויר, ולחלקם פשוט לא הייתה סבלנות, זה היה בהחלט מסע מרתק. לדעתי רוב המשקיעים קיבלו את האופניים לאחר המתנה של 5-7 שנים ואחרים שלא רצו יותר להיות מעורבים קיבלו את כספם בחזרה (להבנתי רק ממש בימים אלו). אני ממש שמח לספר לכם שהיום הליקס נמכרים באופן רציף ומלא לכל מקום בעולם דרך הזמנות באתר שלהם.
אופניים מעניינים אתכם. הצטרפו לניוזלטר שלנו:
חבר שאל אותי, טיטניום וקרבון, איך אפשר להרשות לעצמנו את כל התענוג הזה? אז ראשית, כפי שאתם יכולים להתרשם בעצמכם, עממי זה לא (3000 דולר לגרסת הבסיס). כנראה שעוד לא נמצאה הנוסחה איך גם להמציא דברים חדשים ומהפכניים, גם להיות מוצר נישתי וגם להיות זול מספיק. אגב, פיטר תכנן שהליקס יעלו ללקוח הקצה כמעט חצי מהמחיר הנוכחי שלהם, והוא הודה שלא יצליח לעמוד בהבטחה זו. קוראי הפאנל וודאי יודעים לעמוד על ההבדלים בין אופני שבילים מתחילים בכמה אלפי שקלים בודדים לבין אופניים מתקדמים שעולים פי 3 או פי 6 מהם, וזה לא שונה במקרה של אופניים מתקפלים. בהיבט אחר, מי שיבחר לעבור ליוממות באמצעות כל אחת מהחלופות שתוארו פה, סביר שתוך זמן לא ארוך יחסוך לעצמו די הרבה כסף. שימוש באופניים ליוממות יעיל הרבה יותר בהיבטי חיסכון זמן/כסף מכל אלטרנטיבה אחרת שתיקח אותו מדלת לדלת ברכב, תח”צ או קטנוע. כל אחת מהחלופות הנל עדיפה פחות, ולכן השקעה באופניים מתקפלים שתואמים את צורכי המשתמש, ומסוגלים באמת לגרום לנו לשנות הרגלים – היא השקעה משתלמת ביותר, וזה עוד בלי שדיברנו על היתרונות הבריאותיים והנפשיים שיש ליוממות ברכיבה.
משפט ידוע if you build it they will come – את הליקס כבר בנו, ורק שימשיכו לבנות לנו עוד ועוד שבילי אופניים בעיר וליד הבית (מי מאיתנו בדק מה מציעים המועמדים לראשות העיר בנושא יוממות בת קיימא?) ומקלחות במקומות העבודה יהיה נחמד, וקו אדום כבר יש… אולי יום אחד גם תהיה פה תרבות יוממות עשירה ומגוונת שניתן יהיה להתגאות בה, ואלפי אנשים ירכבו להם על אופניים מתקפלים בדרכם למסיבה… חג שמח.
מאת: דן לוי
“הכותב הוא חיפאי, מהנדס אזרחי, חובב רכיבה מכל סוג מגיל 0, רגיש במיוחד לסביבה, מתעניין בתחבורה מכל סוג וכלל מתעניין בתנועה של אנשים במרחב, אוהב ומעריך מוצרים מיוחדים שנעשו עם תשומת לב אנושית מלאה, כלומר דברים שגורמים לנו להתרגש.
———— שתפו את זה בכפתורים מטה ————
לקבלת הכתבות לווצאפ לחצו פה: http://tiny.cc/bikepanel-channel
לקבלת הכתבות בטלגרם לחצו פה: https://t.me/BIKEPANEL