הוא רץ אולטרה מרתונים. הוא רוכב מושבע שעיצב את האופניים עליהם הוא רוכב. אבל לפני הכל, הוא איש מקסים. קבלו את ריאן ואן דוזר, האיש וערוץ היוטיוב.
אני כבר לא זוכר מה היה הסרטון הראשון של ריאן עליו המליץ לי האלגוריתם הכל-יכול של יוטיוב. רוב הסיכויים שדובר על סרטון מאחד הביקורים שלו בקניון הנחושת במקסיקו, שם השתתף באולטרה מרתון המפורסם "קבלו בלנקו" (Caballo Blanco). אבל אני די בטוח שלחצתי על כפתור הסאב עוד לפני שהסרטון הסתיים. והסיבה היא לא שריאן צלם מדהים (הוא כן), ולא שהצליח לראיין את הרצים החזקים במרוץ הקשוח תוך שגם הוא רץ אותו (הוא כן) או שנפגש וצילם הרבה מאגדות עולם האולטרה (כמובן שכן). הסיבה העיקרית היא האישיות שלו. ריאן מפזר אנרגיה חיובית לכל עבר, וחלק מהמטען עובר גם דרך המסך מתוך הסרטונים שלו. מאז ועד היום, אני לא מפספס אף סרטון שלו, ועוקב אחרי כל ההרפתקאות שלו.
הקבוצה השקטה שלנו בווטסאפ, כנסו:
הדרך הקשה להצלחה
ריאן מכיר כנראה את כל הנפשות הפועלות בעולמות ריצת האולטרה והבייקפאקינג. די לומר שלשותף שלו לריצות – ולאחרונה גם לרכיבות – קוראים סקוט יורק (Scott Jurek), המעוטר שברצי האולטרה. אבל ההיכרות הזאת לאו דווקא תורגמה לדרך מטאורית להצלחה בקריירת היוטיוב של ריאן. רחוק מכך. נכון לעכשיו, אחרי שנים לא מעטות, לערוץ של ריאן יש כ-180 אלף מנויים, ולחלק מהסרטונים המדהימים שלו, במיוחד המוקדמים שביניהם – אלפים בודדים של צפיות. אבל ריאן לא מתייאש, ומיישם בקריירת היוטיוב שלו את שיטות ההתמודדות אותן למד בריצת האולטרה – הרי הצלחה בעולם המדיה גם היא מרתון, ולא ספרינט.
ריאן נולד וגדל בעיר בולדר בקולורדו, ארה"ב, שם הוא גר גם היום. אמו גידלה אותו ואת שני אחיו לבד – אבא לא היה בתמונה. ככל הנראה לאבא הייתה בעיה של אלכוהול, ואולי זאת הסיבה שריאן לא שותה אלכוהול, כלל. הוא גם לא צריך אלכוהול בשביל ליצור סביבו אווירה של מסיבה. ריאן גם לא אוכל בשר, ולא נוהג במכונית. ואם לגבי העניין הראשון הוא לא מדבר יותר מדי (חוץ מנושא השעועית, האוכל האהוב עליו, ששווה אזכור נפרד בהמשך), דעתו לגבי מכוניות מוכרת לכל הצופים של הערוץ שלו. ריאן מאמין שהישועה תבוא מאופניים, והוא עצמו מסתדר עם אופניים מצוין, ללא צורך במכונית. אז נכון, מדי פעם הוא מבקש טרמפ מחברים להקפיץ אותו ואת אופניו לשדה התעופה, לשם עוד הרפתקאה רכובה, אבל בבולדר הוא מסתדר על שני גלגלים.
ריאן ופועלו למען הרוכבים
עד כדי כך ריאן מאמין באופניים, שבשלב מסוים יצר קשר עם החברה שייצרה את אופניו דאז, והציע מגוון שיפורים מתוך ניסיון רכיבה העשיר שלו. חברת האופניים הקטנה והדינמית בשם Priority Bikes התלהבה והציעה שיתוף פעולה, וכך נולד הדגם Priority 600x, פרי עמלם של ריאן והחברים. על כל זוג של הדגם הזה מתנוסס המוטו של ריאן: Get out there. בבוא הזמן ריאן הפך לשגריר של החברה, וכעת נוהג להשאיר זוג אופניים בתום ההרפתקאות שלו לבר מזל מקומי שנמצא ראוי בעיניו, שכן ריאן מאמין שכל אחד צריך אופניים בחיים שלו. גם לאמא שלו קנה אופניים – חשמליים, ועכשיו יוצא לטיולי אופניים בפאתי בולדר יחד איתה.
ריאן גם מיישם את האמונה שלו. הוא פעיל באגודה "People for bikes", ומדי פעם מוציא סרטונים לא על הרפתקאות מטורפות באמצע המדבר – אלא על שימוש יומיומי באופניים לקניות, או כדרך לשפר את חייהם של קשישים.
המקורות
ומאיפה שופעת האהבה הזאת לאופניים? בצעירותו ריאן עבר שתי חוויות ששינו את עולמו. בזמן התיכון בילה שנה בשבדיה במסגרת חילופי סטודנטים. ובזמן האוניברסיטה בילה שנה בהונדורס, במסגרת חיל השלום (Peace Corps), שם עבד עם ילדים בבית הספר המקומי, וגם למד ספרדית על בוריה. ריאן לא עושה עניין מזה שלמד שתי שפות זרות, דבר שלא נפוץ יותר מדי בין האמריקאים, אבל בהחלט לא מפספס אף הזדמנות לדבר שבדית או ספרדית.
משנסתיימה השנה, היה צריך לחזור הביתה, וריאן החליט לעשות זאת על אופניים. הוא וחבר שלו עלו על אופניהם ורכבו כל הדרך עד בולדר, כ-8000 מייל. לאחרונה כתב ריאן ספר על המסע הזה, והוציאו לאור בעזרת הוצאה לאור קטנה. ריאן לא נראה פרפקציוניסט, אבל כשחשוב לו, הוא מקפיד על כל פרט, וכיוון שנושא ההגנה על איכות הסביבה חשוב לו מאוד, דאג לכך שהספר יודפס ויישלח לקוראים בצורה הכי נקיה שאפשר – פלסטיק לא תמצאו באריזה שלו.
ואפרופו השאיפה לשלמות, סרטונים של ריאן, שאותם הוא מצלם ועורך לבד, הם יצירה קולנועית אחד אחד. אני לא מפסיק להתפעל מההשקעה שלו, כאשר רואים אותו מצולם מהצד רוכב מקטעים הכי קשים במסלול – שהרי המשמעות היא שהוא שם את המצלמה, חזר לאחור, רכב מול המצלמה, ובהמשך ירכב שוב בשביל לאסוף אותה.
נחזור לריאן שזה עתה חזר מהמסע הביתה. כבר אז הוא חלם על קריירה בטלוויזיה, וכבר אז ספורט היה חלק חשוב מהחיים שלו והאני מאמין שלו. ריאן ניסה את מזלו בערוץ טלוויזיה מקומי בכבלים, עם פיילוט של תכנית הרפתקאות בשם "Out there", שהסלוגן שלה היה המוטו שלו, "Get out there", או בתרגום חופשי, "צאו אל הטבע". לאחר שהנסיון הזה לא צלח, היו עוד כמה נסיונות, כולל השתתפות בתכנית דמוית הישרדות בערוץ של National Geographic, ובין לבין ריאן עשה את מה שהוא אוהב לעשות: לרוץ, לרכוב, להכיר אנשים חדשים, להיפגש עם חברים ותיקים, ולצלם, לצלם, לצלם.
בסופו של דבר הבין ריאן שהדבר הזה, שראה בו תחביב ומגרש משחקים לקראת הדבר האמיתי – הוא הדבר האמיתי. מסביב לערוץ היוטיוב שלו, שריאן קורא לו DuzerTV, צמחה קהילה – לא, לא של מעריצים – אלא של שותפים. אנשים שכל החיים שמו אופניים במשבצת של צעצוע ילדים, וריצה – במשבצת של מה שעושים בשביל להימלט מחבורות זומבי או מצונאמי. אנשים שהודות לריאן יצאו החוצה אל הטבע ושינו את חייהם.
החברים של ריאן
עוד כמה מילים על הדמויות הקבועות בערוץ של ריאן. הזכרנו כבר את אמא שלו. ויש גם את זנת'ה ודנה, זוג שהן חברות קרובות של ריאן ומשמשות כצוות שלו בחלק ממרוצי האולטרה שבהם הוא רץ. ויש את סקוט יורק שאותו כבר הזכרתי. וג'ון ,הקנדי המקסים שמטייל בעולם על אופניים מותאמים במיוחד עם הכלבה שלו שקוראים לה מירה. וכמובן לא לשכוח את החברה של ריאן, שמוכרת לא פחות ממנו (ואולי יותר) בעולם ריצת האולטרה –
אמיליה בון. ואמנם הם נפגשו במרוץ אולטרה, אבל ריאן כבר הדביק אותה באהבתו לאופניים. לכן בחלק מהרפתקאות האופניים האחרונות שלו – מרוץ ה-RAGBRAI חוצה האיידהו או רכיבה לאורך מסלול ה-White Rim – גם לאמיליה יש תפקיד.
איך מתמודדים עם פרידה?
ויש מישהי שלפני כמה שנים היה לה תפקיד חשוב בערוץ – ובחייו של ריאן. הוא פגש את אָלי בדרכו למרוץ הקבלו בלנקו, והם נהיו זוג. ריאן ניסה להדביק גם אותה באהבתו לאופניים, והם רכבו ביחד מקצה לקצה של ארצות הברית. ריאן קרא לסדרת הסרטונים הזאת "רכיבת אהבה" – Love cycles. הם ביקרו בהרבה אתרים יפים בדרך, הסתבכו מדי פעם בדרכים, פגשו המון אנשים, וכל פעם ביקשו עצות לזוגיות מהאנשים שפגשו, אבל כנראה שעצות של זרים לחוד, והמציאות לחוד, וריאן ואלי נפרדו. בסרטונים האחרונים לפני כן אפשר היה להרגיש חוסר הרמוניה, והסרטון שבו ריאן מודיע למועדון החברים שלו שאלי כבר לא איתו שבר לא מעט לבבות.
אם נהנתם עד כה- המשיכו להנות אחת לשבוע, הכניסו מייל פה:
אבל ריאן הוא ריאן. אין דרך יותר טובה מבחינתו לעבור את הרגעים הקשים בחיים מאשר ללכת לרוץ איזה 50 מייל או לרכב כמה מאות מיילים על ה-Priority 600x שלו. וריאן חזר, והמשיך למשוך את האנשים החוצה מהספה שלהם בשלל של דרכים מקוריות. בין היתר, עשה סדרה של סרטונים תחת הכותרת של "רצים עם ריאן", שבה הוא מראיין רצים מפורסמים – תוך כדי ריצה בפאתי בולדר. חוץ מסקוט יורק, הופיעו בסדרה הזאת גם פראנק שורטר, קורטני דאוולטר, ועוד כמה שמות מוכרים. לראיין אנשים תוך כדי ריצה – קטן עליו.
Goofy
הסיבולת של הבן אדם הזה, היכולת שלו להתגבר על כאב מעוררת השתאות והשראה. לרוץ אולטרה מהקשים בעולם, ה-Hardrock, תוך כדי לצלם את עצמו ואת הסובבים, לצחוק עם המתנדבים בתחנות וגם לעודד את הרצים האחרים – זהו ריאן טיפוסי. אבל המילה הראשונה שעולה בראש כשחושבים עליו – זאת המילה האנגלית goofy, שאין לה תרגום טוב לעברית. המילה "טיפש" גסה מדי, המילה "טיפשון" – מתנשאת, למילה "שובב" גם גוון שונה מהרצוי. פשוט תחשבו על בן אדם שלא מתבייש לצחוק על עצמו בכל הזדמנות. שאוהב להמציא טקסים קטנים ולהיצמד אליהם. לרקוד ריקוד קטן כל פעם שהוא עובר גבול של מדינה על אופניו. לשיר "אולה-אולה-אולה-אולה" כל פעם שהוא עובר במקום מלא הד, כגון מנהרה. להתחיל כל יום רכיבה במנטרה מצחיקה של "No crashies, no flatties, no whammies". להתנפל על בוריטו ואוכל מקסיקני צמחוני באופן כללי בכל הזדמנות, ולא לשכוח להזכיר שהוא ממונע על ידי שעועית. והשטויות האלה, והפתיחות שלו – אולי אלה שגורמות לריאן להפוך לחבר הכי טוב שלכם חמש דקות אחרי שהכיר אתכם.
הוא יכול להיות גם חבר שלכם. פשוט תיכנסו לערוץ שלו, תלחצו על Subscribe, ואז, כשצפיתם מספיק, צאו החוצה ואולי תפגשו את ריאן בשבילים.
שתפו את הכתבה, עם אחד הכפתורים האלה:
