מסע Bikepacking מדהים בנופים קודרים וקרים, מרבצי עשב ומים, הרבה בוץ ומפלצות כועסות המאיימות לקום מרבצן בסקוטלנד. וויסקי אחד בבקשה.
כתב וצילם: בני
אני ממש אוהב מפלצות. אני אהב אותן גבוהות, גסות, בעלות מזג כועס וסוער. אני אוהב אותן עם טחב ושיער קוצני שצמח להן על הגב במהלך השנים. אני אוהב שעל ראשן יש כיפה לבנה של שלג וששיניהן נשחקו מהרוח המצליפה. ואכן בימים האחרונים ראיתי רבות מהן, שכצפוי לא ממש שמחו לראות אותי, אך בכל זאת הרשו לי להתפעל מיופיין. לשבריר של רגע, הייתה לי הזכות לגעת בהרים המפלצתיים המתנשאים מעלי, לשתות ממימי מעיינותיהם ולחוש את הקור הצורב הנודף מהם.
אבל עכשיו, לאחר שבעה ימי רכיבה חיפשתי מפלצת אחת אחרונה, שונה לחלוטין ומיוחדת במינה. עמדתי על קצהו של צוק, רטוב עד לשד עצמותי, רועד מקור וחיפשתי אותה. היה לי ברור שלמרות הרצון והכמיהה להיות זה שבאמת יראה אותה, זה פשוט לא יקרה. “נסי”, המפלצת מלוך נס, מתחמקת שנים ארוכות מעיני האדם, עד כדי כך שניתן למצוא אנשים שבחוסר הגיון מוחלט, יטענו כי היא כלל לא קיימת. בדרכי בהרי סקוטלנד מצאתי כמה וכמה מפלצות, אבל הכי רציתי לראות את “נסי” – כי אני יודע, פשוט יודע, שהיא שם.
באותם הרגעים חשבתי על מה שהוביל אותי לצוק המתנשא מעל הלוך נס, אגם שגודלו כשליש מגודל הכינרת, השני בגודלו בסקוטלנד. היה זה הדגדוג הטורדני שלא ניתן להפטר ממנו אלא בדרך אחת ויחידה, לצאת להרפתקה. ואם אפשר, אז בהרים. ואם אפשר לתבל את ההרפתקה בשמן שרשרת, קצת גריז, רפידות בלמים וצמיגים חדשים, ההרפתקה תהפוך לחלום!
לאחד רגיל, עירוני ומפונק כמוני, כל יציאה להרים היא הרפתקה. לצאת להרפתקה זה הרבה יותר מפעילות בחוץ. זו פילוסופיה ותרופה. לגוף ובעיקר לנפש. כשאני יוצא למסע לבד, בין אם בהרים, ביער שופע או במדבר חרוך, אני מרגיש כאילו אני עושה מסע בתוכי. ברגעים ההם החושים שלי כל כך חדים, הרגשות שאני חווה כל כך עמוקים, שאני פשוט לא יכול ובעיקר לא רוצה לחלוק אותם עם איש. אני מבין שלרוב האנשים יש השקפות שונות, וזו הסיבה שאני בדרך כלל נמנע מטיולי קבוצות ומעדיף לטייל לבד. זה גורם לי להרגיש טוב. זה גורם לי להרגיש חזק יותר. ולפעמים זה גורם לי אפילו להרגיש בן אדם טוב יותר.
ערוץ בייקפאנל בטלגרם – מה שמעניין על אופניים!
בכל פעם שמזדמן לי לצאת למסע, תמיד חסר לי זמן, תמיד בורח מבין האצבעות ומצריך תכנון קפדני. כדי לנצל את הזמן עד תום בכך שאצמצם את הלוגיסטיקה ואמקסם את ההרפתקה – בחרתי להסתמך על מסלול מוכן ובדוק- Highland Trail. המסלול יוצר שלוש לולאות המשיקות זו לזו, כמו הספרה 8 עם עוד ראש מעליה. מבנה המסלול יוצר אפשרות לרכב חלקים ממנו ובכל השלמה של קטע ניתן לחזור בלי לרכב באותה הדרך פעמיים. חלון ההזדמנויות לצאת לטיול נפתח בתחילת חודש מאי. עכשיו רק שתבינו, במאי שהוא החודש הכי יבש בסקוטלנד, יורדים כ-90 מ”מ של גשם, שזה פי שניים מהמוצע השנתי בישראל באותו החודש. הסקוטים אומרים על כך: “אין מזג אוויר לא טוב, יש לבוש שאינו מתאים….”.
המסלול עובר לאורכם של 885 ק”מ בשטח המחוספס והמרוחק ביותר בהרים הסקוטיים. גרף הגבהים נראה כמו מסור, כחמישים אחוז ממנו הם סינגלים ומאה אחוזים של נוף מדהים ומרגש. כדי להנות מכל הטוב הזה יהיה עליכם לעשות מאמץ רציני. הקטעים המרשימים ביותר ידרשו לסחוב את האופניים על הגב, אפילו לרוכבים המיומנים ביותר. מדובר במסלול סיבולת תחרותי, שיתעלל ברוכבים החזקים במהלך 4-8 ימי רכיבה. אך כמובן ניתן לרכוב אותו בקצב שפוי יותר ולהשלימו תוך 11-14 ימים. למרות החלטתי לצאת לטיול ולא להתחרות, רציתי לחוות ימי רכיבה ארוכים ואפילו לטעום קצת רכיבת לילה. למעשה הקצבתי לעצמי שמונה ימי רכיבה, כדי להספיק כמה שיותר ולקראת הסוף להתקפל חזרה.
כדי להתכונן, רכבתי במהלך החורף באזור הכרמל וקניתי בגדי גשם, שעד כה לא מצאתי שום הצדקה לרכישתם. פריט הציוד הטוב ביותר והמפנק ביותר שרכשתי היו גרביים אטומים למים. כן, אתם קוראים נכון- גרביים אטומים לחלוטין למים ואפילו נושמים. כל יציאה כזו אני מנצל להצטיידות והשלמת פרטי לבוש, חלקים וציוד שישמשו אותי גם בטיולים הבאים. הפעם היה זה אוהל קטן וקל במיוחד. הצטרפו אליו מעיל גשם, מכנסי גשם וכפפות. את האופניים ציידתי במוביל שרשרת קטן, כי הבוץ נוטה להפיל את השרשרת והכי חשוב התחדשתי בזוג צמיגי בוץ ייעודים. אחד המהלכים החכמים שלי, אם לא החכם ביותר.
המסלול מתחיל בכפר Tyndrum, משם ‘תופר’ עמקים ונהרות, עובר בסינגל מרהיב בן עשרה קילומטרים סביב Ben Adler. מ- Fort Augustus ממשיכים צפונה עד שמגיעים לולאה הצפונית. במהלך הדרך יש כמה קטעי הליכה ארוכים שכדאי לקחת בחשבון, ובמיוחד את המקטע הקשוח סביב Suilven, סדרת עליות דרך Fisherfield, טיפוס רגלי קשה במעלה Glen Affric והעלייה האחרונה במעלה ‘מדרגות השטן’. הקטעים הקשים ביותר במסלול, מתגמלים בנוף המרשים, במיוחד אם יש לכם מספיק מזל וזכיתם בשמים בהירים.
חנויות האוכל מצוידות בכל טוב, אך עליכם לבדוק היטב את שעות הפתיחה והמרחקים ביניהן. מהירות הרכיבה משתנה דרמטית בהתאם לתנאי השטח, לכן חשוב להקפיד לארוז מספיק מזון לפני שנכנסים לקטעים המבודדים של המסלול. עם מים לעומת זאת, אין כל בעיה. ניתן לרכב עם שני בקבוקים ולמלא אותם באין ספור הנחלים והיובלים הצלולים הזורמים במורדות ההרים, ליהנות מאותם המים המשמשים את מקומיים בייצור הוויסקי הסקוטי המפורסם.
מזג האוויר בהיילנד בלתי צפוי לחלוטין ובכל יום ניתן לחוות את ארבעת עונות השנה. שמש נעימה בבוקר שתהפוך בין רגע לגשם בלתי פוסק. רוח מלטפת וקלילה שתביא מטחי ברד ושלג עוד לפני שתספיקו להוציא זוג כפפות חמות מהתיק.
לאחר שהגעתי לנקודת ההתחלה, ארגנתי את כלל הציוד והרכבתי את האופניים, יצאתי לקניות. חטיפי סניקרס, חטיפי חלבון, מנות חמות, נקניק, בלון גז עם הברגה, רשת פנים נגד חרקים וספריי דוחה ברחשים. החרקים והברחשים באזורים אלו ידועים לשמצה ואדם שלא יצטייד ברשת ואמצעי הגנה נוספים, עלול למצוא את עצמו בבעיה קשה עד כדי הפסקת הטיול ואפילו אשפוז.
כבר בתחילת הדרך, הבנתי עד כמה המסלול יהיה מאתגר. השיפוע היה חד ולמרות שהיה יום בהיר, הטמפרטורות התקרבו לחמש מעלות צלסיוס. רק כעבור מספר שעות רכיבה, סקוטלנד החליטה לברך אותי בברכת ברוך הבא – נפתחו ארובות השמיים. היה זה גשם דק, חודרני ובלתי פוסק. הגשם ירד כל אותו היום וגם במהלך כל הלילה. כאשר תש כוחי, הקמתי את האהל, התמקמתי בזריזות ונערכתי להכין לעצמי ארוחת ערב חמה, ארוחה כזאת מאוששת, מחממת מנחמת.
שלפתי את כוס הטיטניום הנאמנה שלי שקניתי מעלי-אקספרס ואת “הספורק” (הכלאה של כף ומזלג), את המנה החמה ואת ראש הגזייה הפצפון שמלווה אותי כבר מספר שנים. בשלב הזה הספקתי להוריד דופק, הייתי רטוב והתחלתי לאבד חום גוף במהירות ולרעוד. ידעתי שמנה חמה תעזור לי להתאזן, לישון טוב בלילה ולהתאושש לקראת יום הרכיבה השני. הוצאתי את בלון הגז שקניתי בתחילת המסלול, רק בשביל לגלות שההברגה שלו בסטנדרט שונה מהגזייה שהייתה לי. קיללתי, החלפתי את בגדי הרטובים ונכנסתי לאוהל לישון רעב, לבד, בחושך. ככה זה, על טעויות משלמים.
כל מסע, כל מרוץ וכל הרפתקה דורשים תכנון קפדני והכנות מדוקדקות. במיוחד אם רוצים לנוע קל ומהר. חוץ מכך שנשארתי בלי אוכל חם הכנתי את הציוד בצורה טובה. היו ברשותי בגדי גשם טובים ושני זוגות גרביים אטומים למים. נערכתי למזג אוויר קר והבאתי מספיק שכבות. צמיגי הבוץ כיכבו והוכיחו את עצמם כבר בתחילת המסלול. רק חבל שנאלצתי לסחוב סט בישול שלם בלי כל יכולת ממשית להשתמש בו, עד סוף המסלול לא מצאתי בלון גז מתאים.
ביום הרכיבה השני רכבתי קילומטרים ארוכים של סינגל מרהיב, נחתי בבקתת מטיילים -bothy, זו בקתה המציעה הגנה בסיסית ביותר למטיילים מאיתני הטבע, ללא פינוקים אך בחינם. אפילו רכבתי כמה שעות בלי גשם… תענוג! במחצית השנייה של היום הגעתי לרכס אותו צריך לחצות כדי להגיע לעיירה בשם Fort Augustus שלחופי הלוך נס. טיפסתי בקצב טוב וככל שעליתי הרוח התחזקה. כל סיבוב פדלים עלה לי במאמץ רב והראות התדרדרה במהירות. הגשם שליווה אותי מתחילת העלייה הפך לברד וכעבור שעה החל לרדת שלג.
לאחר שהעפלתי לפסגת הרכס, בקושי מצליח לעמוד מול הרוח העזה, גיליתי שהפסגה מלאה בטורבינות רוח אדירות. היה לי ברור שטורבינות רוח יעמדו במקום שבו הרוח לא מפסיקה והבנתי שאם אני לא רוצה לחטוף היפותרמיה במהלך הלילה יהיה עלי לרדת מהרכס הזה במהירות האפשרית. אך כמובן שציפתה לי הפתעה נוספת, המסלול הוביל אותי לחוף של אגם הררי (בסקוטית: לוך) ואילץ אותי להמשיך להתקדם לאורכו. החוף היה מלא באבנים בגדלים שונים שלא אפשרו לרכב אפילו מטר אחד, החושך ירד במהירות, פתיתי השלג חדרו לתוך הבגדים וחסמו את שדה הראייה.
לאחר הליכה מאומצת של כשלוש שעות, התרחקתי מחוף האגם והגעתי למקום נוח יותר. רק כדי לגלות שהשלג כיסה לחלוטין את השביל. בשלב זה איבדתי תחושה באצבעות, כפות הרגליים היו רטובות והתחלתי לחשוב על תוכנית מילוט. החלטתי להתקדם כל עוד ניתן על מנת לרדת בגובה ולנסות למצוא מחסה מהרוח. כשלתי בשלג שהגיע עד גובה ברכיים, התקדמתי לאט לאור פנס הכידון וקיוויתי לטוב.
כעבור כמה קילומטרים של הליכה קשה הגעתי לדרך שרות שכנראה נועדה לרכבי תחזוקה לטורבינות הרוח שעל פסגת הרכס, משם גלשתי במהירות למטה. ושוב משהו היה צריך לקלקל את השמחה- לא הצלחתי לבלום כי הידיים קפאו והיו חסרי תחושה באצבעות וגם לפדל לא ממש יכולתי. החלטתי שעדיף לסיים את היום לפני שאתרסק על הסלעים החלקים משלג ולאחר התארגנות זריזה התחפרתי באוהל.
למחרת התעוררתי לבוקר קר ובהיר, בגדי הרכיבה קפאו והיה צורך “לשבור” אותם על מנת לנער את הקרח. כמה קרררררר היה ללבוש אותם! גם האופניים והציוד היו קפואים ומכוסים בשכבת שלג דקה אך זה לא הרס את מצב הרוח שלי וכעבור שעתיים הגעתי ל-Fort Augustus שלחופי הלוך נס. לאחר הצטיידות באוכל המשכתי לדרך בלי עיכובים, כי ידעתי שאבקר שם פעם נוספת בדרכי חזרה.
ביומיים הבאים חציתי אין ספור נחלים, רכבתי לאורכם של אגמים שאת שמותיהם איני יודע ונהנתי מחברתם של הרי סקוטלנד – מפלצות של ממש. תלולים, שעירים ומאיימים למראה, אך יפים בצורה שקשה לתאר. שטחים רבים בסקוטלנד, ששטחה גדול פי ארבע משטחה של ישראל, הם שטחים פרטיים המשמשים לגידול צאן ובהם צמחה אוכלוסיית צבאים ענקית. את הצבאים צדים בחודשים יולי-פברואר ולכן אם תרכבו באזור בתקופה זו של השנה, יהיה עליכם לתאם עם החוואים המקומיים את המעבר בשטחם, ממש כמו בשטחי האש בישראל, שלא ירו בכם בטעות.
במהלך הרכיבה, מתחילתה ועד סוף היום הרביעי לא נתקלתי באיש. לייתר דיוק היה רק אחד כזה, הוא ישב מאחורי הדלפק בחנות בה רכשתי אוכל בבוקר היום השלישי וגם הוא, הגיע למקום רק כדי לגבות ממני תשלום ולא דיבר איתי מילה. גם קליטה סלולארית לא הייתה בשום מקום ואיש לא נראה בחוות שעברתי בדרך. הייתי לבד וזו הייתה הרגשה מדהימה!
במקום לדבר, להתחשב, לחכות, לעזור ולהיעזר במישהו, הייתי עם עצמי. הורדתי קצב וספגתי כל טיפה של נוף (וגם המון טיפות של גשם), התענגתי על כל קילומטר של סינגל ושמחתי שכל זה רק שלי ורק בשבילי. שלא תבינו, זה נפלא לחלוק חוויות עם בת זוג או חבר, אך כמו שאומר השיר: “חופשי זה לגמרי לבד…”.
לאחר ארבעה ימי רכיבה בגשם, שלג וברד, מעבר אין ספור שערי בקר, סינגלים ועליות קשוחות, הגעתי למלון דרכים קטן. שם, במסעדת המלון, לאחר שאכלתי שתי מנות עיקריות ושתיתי שתי כוסות בירה כהה וכבדה, סוף סוף התחברתי לרשת. בבדיקת תחזית מזג אוויר זריזה התברר לי כי הימים האחרונים היו גשומים וקרים במיוחד לעונה וכי בחלקו הצפוני ביותר של המסלול צפויה ירידת טמפרטורות משמעותית. שבע מעלות מתחת לאפס. לא הייתי ערוך למזג אוויר קר כל כך ולכן נאלצתי לוותר על חלקו הצפוני ביותר של המסלול.
לאחר הצטיידות והתארגנות במלון יצאתי לדרכי. הפעם האזור היה מלא בכפרים קטנים וחוות עם סוסים, צאן ובקר, אך עדיין לא פגשתי איש. ביום החמישי הגעתי לעיירת דייגים קטנה הנקראת Ullapool, מקום מקסים ותחנת הצטיידות מצוינת עם חנויות גדולות ומסעדות בשפע. ביציאה מהעיירה פגשתי לשמחתי רוכב נוסף, סקוטי חביב ביותר שדיבר ודיבר, אך אני לא הבנתי מילה וחצי מילה מדבריו בגלל המבטא הכבד. כך נפרדנו בלחיצת ידיים חמה וחיוך בלי שהיה לי מושג של ממש לגבי רצונו או דבריו.
הדרך מהעיירה הובילה אותי לאזור שנקרא Fisherfield Forest , מקום שרציתי לראותו מאז שהצמיגים שלי החלו להתגלגל בבוץ הסקוטי. זהו שטח הררי גדול, לפעמים הוא מכונה “השממה הגדולה”, שכן האזור כולו נטול יישובים קבועים. למרות שמכונה “יער” באזור מעט מאוד עצים. זהו למעשה יער צבאים ורוב השטח שייך לשלוש משפחות סקוטיות. באזור צדים צבאים ומדובר באזור מדהים לטרקים. מסלול הרכיבה תופר את כל האזור ולא מפספס שום עלייה, במיוחד לא את אלו שניתן לעלות רק בסחיבת האופניים על הגב. הרכיבה באזור הזה מתגמלת בנופים פראיים ודרמטיים במיוחד, באתגר פיזי וטכני ובהתרגשות השמורה למטפסי הרים בלבד.
בעומדי על אחת הפסגות ב”שממה הגדולה”, הבנתי לפתע, שחוץ מהרוכב הסקוטי הלא ברור והמוכרים בחנויות בהן קניתי חטיפים – לא פגשתי איש במהלך כל ימי הרכיבה. לא היה מי שיעכב אותי או ימתין לי, לא היה מי שיעזור להקים את האוהל שהשתולל ברוח ולא היה את מי לעודד ולומר “קדימה עוד קצת..” לרכב לבד יכול להיות קשה מנשוא, מתסכל, מלחיץ ומפחיד.
אבל אני לא הייתי לבד. הרוח הקרה שצרבה באף, ההרים הסקוטים שכבר הבינו שהם לא יוכלו למנוע מרוכב מהלבנט לרכב להם על הגב, הנחלים, הכבשים, ואין ספור הצבאים הפכו לחברי למסע. עם כל טיול ורכיבה, מסע והרפתקה, למדתי להסתדר עם עצמי. ביום הראשון אני תמיד מרבה לחשוב על הבית והעבודה, לאחר מכן אני מפנה את ראש ואת הלב לכל היופי מסביב ולחוויה עצמה ולכן אף פעם לא מרגיש לבד. אך מה שהכי עוזר לי להנות מחברת עצמי זו ההבנה והידיעה שכל זה לזמן מוגבל בלבד ולאחר שאסיים, בשמחה רבה מהולה בעצב, אחזור הביתה ולחיי השגרה.
לאחר שיצאתי מ- Fisherfield והסתכלתי במכשיר הניווט, הבנתי ש-45 הק”מ האחרונים, גזלו ממני כמעט יום רכיבה שלם. עד כדי כך האזור הזה קשה לרכיבה, נשיאת אופניים על הכתף ומלחמה עם הגשם הבלתי פוסק. על מנת לעודד את עצמי ולא להפסיד את אחת האטרקציות החשובות בסקוטלנד, החלטתי לעבור במזקקת וויסקי. בדיקה זריזה העלתה כי המזקקה הקרובה ביותר הייתה כ-90 ק”מ ממני והגעה אליה תכריח אותי לחרוג מהמסלול המתוכנן. אבל מה רוכב קפוא לא יעשה בשביל כוס וויסקי סקוטי טוב?
כעבור שבע שעות רכיבה נוספות הגעתי למזקקת Glen Ord. למזקקה מתחם מבקרים יפה וחנות וויסקי גדולה. השעה הייתה שעת אחר הצהרים ומספר משפחות ביקרו במקום, כנראה כחלק מטיול משפחתי שכל כך פופולארי בצפון סקוטלנד. בזמן שהסתובבתי בחנות הוויסקי, עם הקסדה על הראש, הצביעה עלי ילדה קטנה ובלונדינית ואמרה לאמה: “אמא, תראי את האיש הזה, יש לו ריח ממש מוזר…”
כששמעתי את דברי הילדה הבנתי שזה הסימן שלי לסיים את המסע. היה זה היום השביעי לרכיבה והתחלתי להרגיש את התשישות מתגנבת, מהקור והמאמץ אחת הברכיים שלי התנפחה והכאיבה לי וגם הברך השנייה דאגה להזכיר שהגיע הזמן לנוח. אך עם כל הכבוד שיש לי לברכיים שלי, לא הייתה לי כל כוונה לוותר על ניסיון אחד אחרון לראות עוד מפלצת אחת. ההיא שנראתה פעמים ספורות ע”י שרלטנים והרפתקנים, ההיא שמסתתרת במימי הלוך נס. וכך אחרי 70 ק”מ נוספים מצאתי את עצמי על אותו צוק, מעל הלוך נס.
ככל שלגמתי יותר מהוויסקי, כך ידעתי שהנה עוד קצת היא תופיע. רק לרגע קט, רק לומר שלום קטן, אפילו בלי לצלם. פרסתי את האוהל שלי על שפת הצוק, לבשתי את כל הבגדים היבשים שהיו לי כדי לא לאבד יותר מדי חום גוף אחרי ששתיתי אלכוהול וארבתי למפלצת…
למחרת התעוררתי עם כאב ראש קל וצביטה בלב, פספסתי את “נסי” שבטח יצאה אל החוף ממש אחרי שנרדמתי בערפול חושים. את 130 הק”מ האחרונים רכבתי בזריזות ולקראת הערב כבר הגעתי ל- Tyndrum, שם חיכתה לי קופסת האופניים. לילה אחרון באוהל, ארוחת בוקר טובה והביתה.
קשה לסכם חוויה כזו, מרוכזת, אינטנסיבית, מאמצת את הגוף אך פותחת את הלב ומרפאה את הנפש. הנוף הדרמטי והחופש המוחלט עשו את שלהם וכל הדרך חזרה לארץ המובטחת חשבתי על ההרפתקה הבאה. צפון סקוטלנד ההררי, עם הטבע הסב-ארקטי, ללא קליטת סלולארית וללא פינוקים מיותרים – הוא אזור נפלא לטיול אופניים וטרקים רגליים. עם שפע של סינגלים, שבילי רכיבה והליכה, מפות זמינות וקבצי ניווט בפורמטים שונים.
כדי להתחרות על ה- Highland Trail , צריך להיות בכושר גבוהה, מיומנים ומנוסים בתנאי מזג אוויר לא פשוטים. אך בשביל לרכב את השביל בקצב טיול, צריך קצת הכנות, בגדי גשם טובים ובעיקר זמן.
אז אל חשש, זו הרפתקה שלעולם לא תשכחו!
עשרת הדיברות לרוכבים ב Highland Trail
- לא לפספס –סינגל Ben Adler, לינה בבקתת מטיילים, Fisherfield Forest, ביקור במזקקת וויסקי וכמובן פגישה עם נסי.
- ניווט – המתחרים צריכים ליצור קשר עם מנהל המרוץ דרך האתר, מי שרוצה לטייל, יוכל להוריד קבצי ניווט ממרחבי הרשת.
- ציוד – ככל שתיקחו פחות – תרכבו יותר. לא לוותר על ציוד גשם מלא, כפפות וגרביים אטומים למים ורוח.
- אופניים והילוכים – כל זוג אופניי שטח יכול לעשות את העבודה, אך אופני הרים זנב קשיח יהיו מושלמים למסלול. מומלץ מאד להצטייד בצמיגי בוץ, לקראת סוף אפריל גם צמיגים רחבים ומהירים יתאימו. יחסי העברה – צריך הילוכים קלים למסלול, 30X50 יעזרו לגהץ את העליות הקשות.
- אוכל ומים – להצטייד בכל חנות ליומיים לכל הפחות, בנוסף לבדוק את שעות הפתיחה של החנויות. מים יש בשפע ואפשר לרכב עם שני בקבוקים. המים בנחלים נקיים ונפלאים, רק צריך לבדוק שאין עדר של צבאים שעושה פיפי במעלה הזרם.
- תקשורת ובטיחות – שלא כמו בארץ, מרבית השטח ללא קליטה סלולארית. מומלץ להצטייד בטרקר/ספוט כדי שבבית יוכלו לראות שאתם בסדר. בנוסף בימים החמים חשוב ביותר להצטייד ברשת ותכשיר נגד חרקים.
- הגעה לתחילת המסלול – (בזמנים נורמליים) יש טיסות רבות לסקוטלנד וגם רכבות מאנגליה. מגלזגו יש אוטובוסים, רכבות ומוניות עד Tyndrum
- לינה – ניתן לישון בבקתות הנפלאות של סקוטלנד וגם מותר לפרוס אוהל בכל מקום.
- עונת ציד הצבאים – נמשכת בין 1 ביולי ל 15 בפברואר, ולכן לא מומלץ לרכוב בשטחים הפרטיים במהלך תקופה זו. יש לבדוק ולתאם עם בעלי החוות אם אתם שוקל לרכוב בתאריכים אלה.
- עונת הרכיבה – החודשים הטובים ביותר להגיע לצפון סקוטלנד הם בין מאי ליוני. ישנם חלקים שיהיו מלאים בצמחייה או מכוסים בשלג בחודשים אחרים של השנה.
