Scott Plasma 5- האם אלה אופני הנג”ש הטובים ביותר שבחנו?

הפעם המבחן עצמו ובו ההתרשמות שלנו מהסקוט פלסמה- אופני הנג”ש, איירונמן וטריאתלון של סקוט. הדגם שקיבלנו הוא העליון הגבוה ביותר בליין: Scott Plasma 5 Premium, וכבר בפתיח אפשר לאמר שהוא מחזיק את הבטחת הפרימיום בגדול. קראו מדוע:

מאת: גיא חלמיש

צילום: אורי ניצן, ורדי בכור, עמוס וולף

לכתבת ה”נכנסו למבחן ובה כל תמונות האופניים והמידע מהיצרן כנסו לפה.

הוידאו- מהיוטיוב של בייק-פאנל:

אופניים לאנשי הברזל- האם זה יקר?

בימים אלה לקראת הישראמן, וכל השנה לקראת לא מעט תחרויות בחו”ל, קהילה גדולה של מאות רבות של טריאתלטים מכוונים את כל מאמציהם לתחרות מטרה אחת. כמות הכספים, הזמן, האנרגיה וההשקעה הכוללת של כל איש ברזל או כזה שיהיה היא אדירה. צרפו לכך את העובדה שמדובר בשכבה מבוססת יחסית מבחינה כלכלית בחברה הישראלית, וקיבלתם עדר של מכונות קצה מדהימות בכל תחרות.

Plasma 5 הושקו ב2015 והצטרפו לתעשייה שהיה בה כבר דגם הטרק ספיד קונספט הוותיק- כנראה המתחרה הכי גדול בישראל של הפלסמה, רק שבשנים קודמות לא היו הרבה פלסמות להשיג והמחיר שלהם היה גבוה מאוד (מעל 50,000). השנה זה משתנה, ובסקוט ישראל החליטו לשים חותם בשוק הזה.

לשם כך, יש לסקוט כמה רמות Plasma בכמה מחירים:

1. Plasma 5 פרימיום – במבחן פה הדגם העליון שעולה 41,925 אבל מצויד בטופ האפשרי בענף- דורה אייס חשמלי, גלגלי Zipp מדהימים ומערכות הזנה ואחסון משולבות, ושוקל 9 ק”ג.
2. Plasma 5 RC – אותה שלדה והתקנים עליה, אבל במחיר של 25,650 בלבד, בזכות תנועה אל האולטגרה החשמלי, ובזכות מעבר מגלגלי Zip 404/408 בפרימיום לזיפ 302.
3. הPlasma 10 שעולים 13,735, וה-Plasma 20 שעולים 11,925 כבר באים עם אבזור תמורה למחיר והשלדה היא שלדה אחרת בסיסית יותר.

האם 41,925 זה יקר? במונחים אבסולטיים אין ספק שלרוב הקוראים פה זה סכום שיתפש כיקר מאוד, אולם למעשה לאיכות החבילה והתמורה שמקבלים פה זו הצעה טובה! אם תנסו לחפש בקרב המובילים הברורים בעולם האופניים שעומדים לצד סקוט, תגלו שדורה אייס אלקטרוני מלא, גלגלי זיפ מדהימים שהם קצה מרשים (808 / 404), ומערכת אחסון היקפית על שלדה ברמה יעלו כמעט תמיד בסביבה הזו. יקר לכם? רדו לדגם ה RC ב 25,650, תאמינו לי שחוץ ממשקל ומשקל האגו, לא תרגישו הבדל בין הדורה אייס לאולטגרה, יהיה הבדל מסוים בגלגלים אבל אתם עדיין תהיו מהירים וסקסיים איתו!

שלדה וגיאומטריה

סקוט מדגישים שהתכנון לקח בחשבון את הרוכב הדינמי על האופניים ותנועותיו עליהם-מה שמוסיף מורכבות ומצריך לקחת בחשבון מערבולות אוויר וזרמים מנוגדים לכיוון הרכיבה. חתכי השלדה עצמה תוכננו בתוכנת הCFD ולאחר מכן בהרבה מחזורי שיפור ועדכון גם במנהרות רוח ובדיקות שמטרתן להפחית את התנגדות הרוח. על זה אני רוצה לספר לכם משהו מעניין מתוך שיחות שהיו לי עם גורמים בתעשיית האופניים- אולי הבחנתם שבעולם הנג”ש, כמעט ולא משיקים אופניים חדשים? או לפחות שכמות ההשקות קטנה במידה דרמטית מבאופני כביש? לאחרונה רק סרוולו השיקו דגם בעיצוב קיצוני (מכוער לטעמי), כבד, ושלא הצליח למכור הרבה, הטרק כבר אותם אופניים כבר 6 שנים (הקדימו את כל התעשייה בהרבה!) וגם הScott Plasma בני 3, עד מעט 4. ובכן הסיבה לכך? יש לכך 3 סיבות:

1. ראשית זה שוק קטן, ובראייה של חברות האופניים אף מצטמצם (יש תנועה של אנשי איירונמן אל הטרנד המתחזק- Trail Running ואולטרה מרתון).
2. קשה לייצר שיפור מהותי מהדור הזה של מוצרים- שכן הוא כבר מכיל בתוכו תכנון באמצעות תוכנת הCFD שמדמה בצורה מושלמת את מנהרת הרוח. אחרי שבדקתם אלפי ועשרות אלפי ואריאציות של שלדה- איפה נותר לשפר? רק בשביל להעביר את האופניים לדיסקים לא נכנסים לפרויקט יקר כך כך…
3. יש פרויקטים אחרים חשובים יותר שמתחרים בעידכון דור אופני הנג”ש: הרבה מהמשאבים הולכים לאופניים החשמליים, ושם יש הרבה יותר יבשות לגלות ולכבוש ושוק צומח וחשוב בהרבה.

בעיני זה דווקא יתרון- סוף סוף משפחת מוצרים שלא צריך להכנס ללחץ עם קנייתם ולא מאבדים ערך עוד לפני שאמרתם “40 ק”מ נג”ש”. את השידרוגים- שווה לשמור לגלגלים מהירים במיוחד, אם כי במקרה של הPlasma האלה- הם כבר מגיעים עם החבילה…

במבט על הגיאומטריה רואים מייד כמה תכונות בולטות ב-Scott Plasma (כל ההשוואה על מידה מדיום):

1. ה Stack גבוה מאוד- 54 ס”מ בסקוט. זה יותר מהטרק ב2.3 ס”מ ומה-BH ב-3.2 ס”מ.
2. זווית צינור כיסא מתונה- 75 מעלות (לטרק בעלי 78 המעלות, וב BH דומים עם 76 מעלות).
3. טופ טיוב ארוך- 54.4 לעומת 51.8 בטרק (ואורך דומה של 54.4 בBH).

כל אלה מתורגמים בעיני למכונה שלמרות המראה המאוד רדיקלי שלה, דווקא דומה שאינה מקצינה מבחינת גיאומטריה ומכוונת לנוחות ולמרחקים הארוכים: עם סטאק גבוה לא תצטרכו הרבה ספייסרים בכידון או הגבהת האיירובאר. הזווית של צינור האוכף אומר שאתם בתנוחה דומה יותר לאופני כביש מאשר למכונת נג”ש קיצונית מאוד קדמית (מה שיוצר גם את הטופ טיוב הארוך), כלומר הרבה יותר מתאימה ל 180 ק”מ ולעליות (ישראמן כבר הזכרנו?) ומפעילה את השרירים הגדולים האחוריים יותר מתנוחה מאוד קדמית שמעבירה עומס לארבע ראשי.

חלקים ואבזור- Wow!

על האבזור עפנו. לא קשה, כשמקבלים את הכי טוב שיש: באופני המבחן הותקנה מערכת Di2 של שימנו עם כפתורי העברת הילוכים גם בידיות הצדיות וגם בקצות האירואבאר. ההילוכים היו על מצב העברה אוטומטית של הפלטה כך שהידיות שלטו בקסטה בלבד ו Shimano Di2 דאג לשאר… אינגרציה של הברקסים מסתירה אותם כמעט לגמרי (אלה מעצורי חישוק ולא דיסקים במקרה הזה)- האחורי שימנו, והקדמי מתוצרת טקטרו.

אי אפשר שלא לעוף גם על גלגלי ה Zipp 404 Firecrest מלפנים ו 808 מאחור- עם נקבוביות אווירודינמיות בסגנון כדור הגולף ולוק וסטייל מטורף שלגמרי משדרג חבילה מוטרפת בפני עצמה. קצה של קצוות וחלק ניכר מעלויות החבילה הזו.

התקני האחסון לנוזלים ומים מסופקים עם החבילה ומשולבים לגמרי עם הכידון, המזלג והשלדה מלפנים. הכל נראה אווירודינמי וחלק ומרשים בזכות חלקי גומי הסותמים רווחים בין כלי האחסון לשלדה עצמה. ההתקנים תוכננו גם סביב אווירודינמיות וגם סביב שימושיות לאנשי הברזל שנמצאים בתנוחה שעות רבות. לדוגמה: בקבוק המים הקדמי, אנכי, עם קש לשתיה מהירה, ומאפשר מילוי מהיר- שולפים את בקבוק המים שמאחורי האוכף, יורים את המים לקדמי שאין בו פקק אלא רק סוגר גומי, ומחזירים את האחורי למקומו.

לטריאתלון בניגוד לנג”ש יש סטם גבוה יותר ב 4.5 ס”מ שמאחוריו משתלב תא האחסון על הצינור העליון (יש לאופניים גם גרסת נג”ש UCI ללא תאי האחסון שבה אפשר להציב את הכידון בהמשך חלק וישר לקו הצינור העליון).

הכידון והחלקים הם של Profile Design ותוכננו בשילוב עם השלדה, והאירובר הוא מסוג צינור ישר ולא מתעכל כלפי מעלה. יש טריאתלטים שמעדיפים את המעוקלים מסיבות של נוחות אבל אין ספק שהישרים נראים מהירים יותר…

לכידון הבסיס 3 תצורות הנבדלות בינהן בגובה ידיות הצד: ברוחב 420 מ”מ ושטוח – מה שהיה במבחן, אולם יש גם ברוחב דומה עם הגבהה של 30 מ”מ (או ברוחב 400 מ”מ והנמכה של 30 מ”מ למידות קטנות). הריץ’ של הכידון מאפשר קיצור ב15 מ”מ למי שצריך את זה קרוב יותר (אבל זה מסייע לרכיבה בעמידה בלי להתקע עם הברכיים בכריות). גם את גובה הכריות והאירובר אפשר להתאים עם ספייסרים ולהגביה בעוד 7.5 ס”מ נוספים.

ביקורת יש לי פה בעיקר על הבקבוק הקטן למטה- שהוא אומנם נורא יפה אבל אין לו שום שסתום פטנט והוא משפריץ את הנוזלים לכל הכיוונים. אחרי כל רכיבה הייתי צריך לנקות את השלדה מטיפות איזוטון שצוירו עליה… עוד דבר שלא מעט רוכבים יחליפו הוא כנראה האוכף, שהוא מסורתי יחסית ולא בשיטה הקצרה והמגנה על האזור הרגיש.

ברכיבה- גם מהיר וגם נוח

הרגשתי מאוד מהיר עם האופניים האלה, אבל מה שעשה את ההבדל היא הנוחות. באורח פלא כמעט אופני המבחן שהגיעו היו מותאמים עבורי בצורה מושלמת וחוץ מהגבהה קלה של האוכף ודיוק במיקומו על המסילה לא היה צריך לשנות כלום. התנוחה של הרוכב היא חלק מרכזי מהמהירות- מנח טוב משפר אווירודינמיות, ומגדיל את תפוקת הכח של הרוכב והנוחות המושלמת הזו הורגשה בוואטים ובמהירויות שיצרתי. למרחקים הארוכים היא חשובה במיוחד, שכן נוחות מאפשרת לכם להשאר בתנוחה יותר זמן, ובסוף, אם אתם לא יוצאים מהמנח האווירודינמי כדי להשתחרר מדי פעם, אתם מרוויחים יותר מהירות. ביחס לאופני הפרטיים שהותאמו למנח אגרסיבי יותר- למרחקי טריאתלון אולימפי, חשתי יתרון דרמטי בגזרה הזו, ויכולת להשאר בתנוחה זמן רב.

עוד תרומה לכך היא היציבות הכיוונית המצוינת- שוב גם פה התגלה הבדל משמעותי מה BH העצבניים יותר, והרבה יותר דמיון לטרק. קל לשמור על הכיוון, למרות שבנג”ש, בהגדרה אנחנו במצב מאוד לא טבעי ויציב עקב הצבת שני מרפקים צמודים זה לזה.

דבר נוסף שתרם פה ללא ספק למהירויות הגבוהות הם הגלגלים המטורפים האלה, שאגב, הצליחו להתמודד סביר גם עם רוחות מזרחיות וצדיות לא חלשות למרות עומקם. את האווירודינמיות המעולה של כל החבילה הזו והגלגלים מגלים כשמנסים לגרד את המהירויות הגבוהות: באינטרוולים החזקים הצלחתי להגיע יותר בקלות למהירויות יותר גבוהות עם האופניים והגלגלים האלה, והחזקתי טוב יותר מאשר על האופניים הפרטיים שלי במהירויות של 43-47 קמ”ש במישורים- וזה כל כך כיף!

עליות- כבר קיבלנו רמז להתאמה שלהם לישראמן בדמות הזוויות והמתינות שלהן, כמעט דמיון לאופני כביש- זווית מוט האוכף לא מוגזמת, ומקלה על התנועה העדינה אחורה על הכיסא- שמשפרת את יכולת הטיפוס שלכם. אחד הדברים החשובים ביותר עבורי הוא כיצד האופניים מרגישים בעמידה. בישראמן ברור שהדבר הופך קריטי עקב כמה מקטעים מאוד תלולים בעליה מאילת- ופה היה נוח מאוד והברכיים קיבלו את המקום שלהן ללא בעיה.

עוד לא נתקלתי באופני נג”ש שעצרו ממש טוב בירידות- ככה זה עם מעצורי החישוק האלה בפורמט הנג”ש- הם הרבה פחות טובים ממעצורי דורה אייס של אופני כביש סטנדרטיים, עם מודולציה (רגישות, הדרגתיות) פחות רגישה. בכניסה מהירה מדי לסיבובים היכולת שלכם לתקן בנגיעה עדינה מוגבלת ואתם מסתכנים בנעילת גלגל. עדיין- בתחום הזה אני מוכן לשלם את המחיר הזה, כיוון שרוב הנג”שים הם מישוריים וישרים יחסית. לא חושב שדיסקים זה קריטי לנג”ש (ואני דווקא תומך בדיסקים בכל שאר הדיסיפלינות).

סיבובים- בסדר גמור, רק בפיפס עדין פחות יציב ומסילתי מהטרק, אבל הרבה יותר יציב מה BH. זווית הצינור הקדמי היא 73 מעלות לעומת 72 ו 72.5- אין פה רמזים להבדל כמעט, וגם בסיס הגלגלים דומה (98.3 ס”מ בסקוט,98.5 בטרק, ו 97.5 בBH). כנראה שההסבר מגיע מגובה הציר המרכזי ומרכז הכובד- בטרק ה BB drop (המרחק האנכי בין ציר הגלגל לציר הקראנק) הוא בן 8 ס”מ בעוד שבסקוט הוא יורד 6.5 בלבד. לכך תוסיפו גובה סטאק גבוה יותר, ותקבלו מרכז כובד כללי מעט גבוה יותר בסקוט- ולכן להערכתי מעט יציבות נוספת בטרק. אבל אלא ממש ניואנסים- האופניים מרגישים בשליטה ונוחים מאוד בהיגוי.

Scott Plasma 5סיכום- אופניים שהם חלום

“אוי קשה לבחון אופני קצה” היא סיסמתנו למבחנים מסוג זה- אופני חלום, בתקציבים גבוהים, שמדגימים כמה מגניב, מהיר, יפהפה וסקסי יכולים להיות אופניים. אלה אופניים שמסובבים ראשים ברמה שמעט מאוד זוגות שנכנסו למבחן סובבו. העיצוב שלהם כל כך מהמם שהתחלתי לקבל תגובות משתאות גם מאנשים שאינם רוכבים כלל…

אבל זה לא מסתיים בכך: זה מוצר מעולה ממש, מצטיין, ברמה נדירה. קשה מאוד למצוא נקודות ביקורת עליו. אז יש שם את הבקבוק התחתון שמשפריץ, את רמת המעצורים (לא שונה מכל אופני הנג”ש האחרים), את האוכף. מפתה לאמר שנקודת ביקורת צריכה להיות על המחיר, אבל המחיר, למרות שהוא לא סכום קטן, הרי שביחס לחבילה הוא לא רע בכלל! ניתן ללכת על דגם הRC הדומה שעולה הרבה פחות ויתן יחס תמורה-מחיר טוב בהרבה כנראה בזכות שימוש במערכת וגלגלים שהם רמה אחת מתחת לזו שנבחנה.

הייתי רוצה כאלה, אין לי כסף לזה- אבל אם לך יש- שיחקת אותה, תהנה מהחיים!

רוצים לקנות אופניים חדשים? מלאו פרטים ונעביר לחנות אופניים מומלצת באזורכם!

Error: Contact form not found.