הג’ירו שהגיע לישראל היווה הזדמנות להכיר קצת את הגיבורים והקבוצות מבפנים. אחת הקבוצות שפתחה לנו דלת באדיבות CTC – טרק ישראל, היא Trek Segafredo. ליווינו אותה ואת לוקה גורסלינה בימים האלה וזכינו להיות חלק מהחבורה מבפנים.
כתב וצילם: גיא חלמיש
CTC מארגנת הרצאה מרתקת עם מנכ”ל הקבוצה
אנשי רשת חנויות Trek ישראל והמאמנים של הקבוצות הקשורות ל CTC הגיעו להרצה מרתקת של מנהל הקבוצה האיטלקי: Luca Guercilena. “אני מאוד שמח על מה שקורה. היינו בשוק מההכרזה (על התחלת הג’ירו בישראל), ומיד חששנו מהלוגיסטיקה. אבל זה מסתדר יפה, והיום בת”א ובעליה של זיכרון היה מרשים והרבה אנשים כמו בעליה בטור. לוקה היה רוכב, ולאחר מכן שנים ארוכות בעיקר מאמן. ב-2011, אימן את קאנצלרה, ואחרי שהשיגו זהב בריו פרש מאימון והפך למנהל הקבוצה.
Trek היא הבעלים ולא רק ספונסר
זה עושה הבדל משמעותי ויתרון גדול לקבוצה. זה אומר יציבות גבוהה יותר, וגם מעורבות והשפעה על האופניים והציוד. אחת המטרות של הקבוצה היא באמת לשימוש של טרק לפיתוח מוצרים. כתוצאה מכך הרוכבים מבלים בממוצע 25 מי מבחן לכל רוכב עם מודל לפני הוצאתו לשוק. מטרות נוספות שלהם הן לתמוך בשיווק של טרק, ולקדם תחבורה ירוקה.
מבחינה ספורטיבית – המטרות הן תמיד טופ 10 בטורים הגדולים, ולנצח קלסיקות (השנה לא הצליחו). יש בקבוצה כ-75 עובדים בשלוש מחלקות – ספורט, תפעול ומחלקה טכנית.
תרבויות שונות והשפעתן
לפי חוקי ה UCI מותרים מינימום של 23 רוכבים, הם 26. מספר הרוכבים מכתיב את מספר המירוצים שיוכלו להתחרות בהם. 85% מהמירוצים באירופה. מינואר עד יפן נובמבר. בדצמבר מחנה אימונים. 60 ימי מחנות אימונים.
לשם השוואה: קבוצת כדורגל מקצוענית שמשחקת 40 משחקים בשנה, חיה ביחד במהלך השבוע. פה כולם מפוזרים, וזה מורכב במיוחד כי הכל על כל הגלובוס בכמה צוותים – הכל אונליין. קשה לבנות עבודת צוות, יחסים, היכרות ועבודה משותפת, וכל זה בתוך 18 לאומים ותרבויות, וגישות שונות לספורט ולאופניים.
לוקה נותן דוגמה למשמעות ההבדלים התרבותיים: “האיטלקים אינסטינקטיביים ומגיבים. אני יכול לצעוק על איטלקי אחר, אבל רוכב מדנמרק יהיה בשוק ממני- הדנים לא צועקים אף פעם! עם קולומביאני אני חייב להדגיש כל בוקר שהמטרה היא לנצח ולתת את הכל, אחרת הוא יישב לי מאחור בדבוקה וירכוב רגוע. עם יפני אסור ללחוץ וצריך לעבוד לפי תוכנית קבועה מראש- הכל שם מתוכנן…”
חברות שווה וואטים
צריך גיוס ומוטיבציה מלאה של הקבוצה, ולכן יחסי האנוש והחברות בתוכה מאוד חשובים. דמיינו מצב פשוט אומר לוקה: ההבדל בין הובלה של חבר ברכבת לספרינט עם כל הלב או קצת פחות, הוא ההבדל בין ניצחון ללא ניצחון”. בעולם שבו מתעסקים בטכנולוגיה שחוסכת וואטים בודדים, לפעמים חברות אנושית יכולה לייצר הרבה יותר מכך.
המטרות ברורות והתוצאות חייבות להיות מאוד ברורות לרוכבים. אסור שיהיה להם שום ספק: כל אחד יודע בדיוק באיזה מירוץ הוא צריך להתרכז כמטרה בעונה.
ניצחונות ובריחות
“יש לנו אנשים שלומדים את יכולות הקבוצות האחרות ובונים טקטיקה. אם יש לי ספרינטר שאינו בטופ אנסה לשים אותו על הגלגל של קוויק סטפ שבנויים לזה…”. המשימה של כולם היא לאסוף נקודות UCI ולכן כל המיקומים חשובים. גם מקום 50 יכול לאסוף נקודות.
אחד הקשיים במרוצים הם שלא ניתן להחליף רוכב פצוע. זו בעיה גדולה כשיש רוכבים פצועים, וחסרים להם רוכבים כתוצאה מכך. זה מחייב מעקב רפואי חזק ותכנון שנתי מדוקדק: רוכב יכול להיות רק שלושה שבועות בשיא וגם את זה צריך לשקלל לתוכנית – ולסנכרן את השיא של כל אחד מהרוכבים ליעדי הקבוצה והמרוצים השונים.
בפרו פלטון יש תחרות קשה על הטאלנטים הצעירים שיגדלו לקבוצה המובילה. המטרה היא לזהות ולפתח את מנצח הטור הבא. אחד הכלים לכך הוא לתפוס את הצעירים בשלב מוקדם עם חוזים ל4 שנים. BMC למשל איבדה את הרוכבים הצעירים שלה כי לא היה לה ספונסר ליותר משנה ולא יכלה להחתים רב שנתי את הכישרונות. עוד דבר מעניין שמספר לנו לוקה הוא על הרוכבים הצעירים המובילים – לדבריו בד”כ החזקים בנוער בגילאי 15-22 נעלמים אח”כ (למעט כמה כוכבי ענק כמו סאגן ואחרים) – לכן הם בודקים פיזיולוגית ותמיד יעדיפו את אלה שיש להם פוטנציאל גדילה פיזי ושלא סיימו את ההתפתחות הפיזיולוגית שלהם בגיל צעיר.
איך הוא בוחר את הצוות?
לוקה מחפש כמה תכונות בעובדים: חריצות ועבודה קשה, טווח ארוך ונאמנות. לדבריו אינדבידואליסטים הם חסרי תועלת באופניים! כולם חייבים להיות אנשי צוות. כל השפעה של סטרס בצוות, וחוסר תחושת חיבור לקבוצה יהרסו את הביצועים. סוניור עצבני לא יעשה מסז’ טוב לרוכב, מכונאי לא יהיה מרוכז… הכל יבוא לידי ביטוי בביצועים של הרוכבים בתחרות.
“אנחנו צוענים, גרים בוואן, וחשוב שנרגיש שהקבוצה זו משפחה. זו עבודה קשה שמצריכה מחויבות לנצח את המירוצים”.
