אז בפרק הקודם נכנס למבחן מנשא אובלר (Uebler) הגרמני. מנשא וו גרירה / תפוח רכב לאופני הרים ואופני כביש. זה לא המנשא הראשון מאובלר שנכנס למבחן- כבר היה אצלנו אחיו היקר יותר. כעת אכנס איתכם לשורה התחתונה ולפרשנות ולהמלצה שלי. כרגיל- תקבלו תמונה לא מסוננת של היתרונות והחסרונות.
הבאתי פה את 6 התובנות, אבל נתחיל בשורה הכי תחתונה- בחנתי כבר כמה מנשאי וו גרירה, וההיבט המתקפל, והמשקל הקל עושים את ההבדל. הכל מתכנס פנימה למעין קוביה קטנה שלא תופסת הרבה מקום וקל לקחת אותה מהמחסן אל הרכב וחזרה.
ללא קיפול יש מאבק לסחוב את המנשאים (כי מרכז הכובד מתרחק מהגוף), וקושי עוד יותר גדול בהכנסה למחסן ומציאת מקום עבורו. גם בסנריו של נסיעה למקום ללא חניה כשהמנשא ברכב, והרכבתו לאחר מכן זה מעולה.
הקיפול פה בנוי מאלמנטים נפרדים בעוד שבאחיו היקר יותר- החלקים שנכנסים פנימה מחוברים (כלומר יש פחות פעולות בין סגירה לקיפול). זה זניח לגמרי- רווח נקי לצרכן כי זה אחד הנימוקים הרשמיים להוזלה שלו.
2. קל משקל- זה אדיר
המשקל שלו הוא 12 ק”ג מוצהרים, 3 ק”ג פחות ממנשא לא מתקפל שאצלי, וזה מורגש מאוד. ההבדל הזה עם היבט הקיפול, הוא בדיוק מה שעושה את ההבדל בין ההכרח לסחוב עם שתי ידיים, ולהיאבק במתקן לבין החזקה קלה ביד אחת. חברים זה עולם אחר בעולם המנשאים- יש מקופלים ויש לא והיתרון פה דרמטי.
3. אין Tilt – עוד מקור לחסכון
הבדל מהותי בין ה F22 הזה ל i21 שבחנתי בעבר הוא שביקר יותר- יש את האפשרות להטות את המנשא עם האופניים כלפי האדמה כדי לפתוח את דלת תא המטען. אישית עם הרכב שלי, גם במתקן הפרטי שלי אני כמעט לא משתמש ב Tilt, אבל יש רכבים שבהם זה יותר חשוב. היות וגם עם ההטיה פחות נוח לגשת לתא המטען, סיגלתי התנהלות שבה כל האינטראקציה עם תא המטען נעשית לפני הצבת האופניים או אחרי הורדתם לצד הרכב. שוב- שווה בעיני חסכון של כ 1500 ש”ח!
לא ממשיכים בלי שנרשמים:
4. אפשר היה מסילות רחבות יותר
מגיעים לפרקי הביקורת: המסילות שעם אופני הכביש שלי נראו סבבה, טוב לאופני הרים וצמיגי מרתון אבל במקסימום שלהן. אני מעריך שלגלגלי פלוס או צמיגי אנדרו בשרני- הן יהיו צרות. יש לאמר שכמעט כל המנשאים בשוק מגיעים עם מסילות צרות כאלה והנחת העבודה של היצרנים שהאופניים יונחו והרצועות יעשו את העבודה בצמיגי + או 2.4 ומעלה. הרצועות ארוכות מספיק, ואפשר גם להחליפן שיתאימו גם ל Fat Bikes.
5. ידית נעילה ארוכה ומצוינת
אחת הבעיות שיש לי עם המנשא שלי היא שהפתיחה והסגירה באמצעות הידית הארוכה שלו מצריכה יותר מדי כח. זה ממש “נתקע” שם ולא נעים. פה הגרמניות והאיכות באים לידי ביטוי והסגירה והפתיחה של המנשא במקומו מאוד קלים- הידית עצמה ארוכה מאוד, מה שמייצר מנוף ומקל.
6. עדיף בלי הקיפול הנוסף במנגנון התפוח
הבדל נוסף מהמתקן היקר הוא שביקר גם איזור החיבור לתפוח מתקפל ופה לא. זה אמור לאפשר הכנסה אנכית שלו אל וו הגרירה. עופר מ”נשיאה טובה” מאוד אוהב את הפטנט הזה, אבל אני לא השתכנעתי- זה רק בלבל אותי והפריע לי לשים את המנשא בקלות על הוו. נכון שזה עוד אלמנט שמשפר את התכנסות המנשא אל עצמו, אבל בעיני זה בדיוק המקום שבו הוספת פיצ’רים מתחילה להעיק על המשתמש. דווקא הזול והפשוט יותר עדיף.
7. שימוש בקלאמפות- נקודת ביקורת
הממשק עם האופניים הוא באמצעות קלאמפות, ואני לא אוהב את זה. מה לעשות, שיש לי מנשא שיש בו ראצ’ט ורצועה גם בנקודת החיבור לצינורות העליונים- בדומה לגלגלים. בעיני הקלאמפות, שהן הפתרון השגור והנפוץ במנשאים, פחות טובות מרצועה- פחות מהר לחבר (סיבובים רבים של ידית ההידוק), וקשה יותר למצוא מיקום נוח לסגירה, והסגירה עצמה על צינור קרבון דקיק בדיוק בנקודה הכי חלשה שלו לא נעימה לי. גם תחושת הביטחון שלי איתן (שהן לא ישלפו מהאחיזה) נמוכה יותר. רק מה – 95% מהמנשאים משתמשים בקלאמפות והם לא מתקפלים בד”כ.
סיכום: אובלר F22 – הפחות יקר עדיף
תמיד ששואלים אותי על מוצרים- מה עדיף לקנות את היקר או הזול יותר אני מסביר את ההבדלים אבל מדגיש שאם לא חשת בהם אולי אפשר ללכת על הזול. זה המקרה מבחינתי בצמד המנשאים האלה של אובלר. אני הייתי קונה את זה ולא את היקר יותר.
אני מחזיק בעמדת ביקורת עיקרית אחת על הקלאמפות, אבל בפועל למדתי לעבוד איתן ולהכיל את זה. מכל ההבדלים, היחיד שיש לו באמת משמעות בעיני הוא ה Tilt והיות ולא בעיה מבחינתי לסגל התנהלות שמייתרת אותו. אני הייתי חוסך את ההפרש והולך על ה f22 ולא על ה i21.
