כמי שעוקב אחרי ענף האופניים, ועם כל הכבוד להתרחשויות הספורטיביות והמנהלתיות ברמה הבינלאומית, הכי מעניין אותי מה עושים מעט הישראלים שמתחרים בחו"ל. אם יש סיכוי שענף האופניים הישראלי יזכה לחשיפה וקצת תשומת לב תקשורתית, הוא טמון ברוכבים שלנו בחו"ל. כמו שיעל ארד ואריק זאבי לימדו את כלי התקשורת מה זה איפון, רק אם יהיה לנו רוכב בתחרות מובילה בחו"ל (הטור דה פראנס או הג'ירו) אנשים יבינו מה זה בריחה ומה זה דבוקה. התיישבנו לשיחה עם ניב ליבנר – בעיני רבים הרוכב הישראלי המוכשר ביותר היום.
קצת היסטוריה
ניב, אלוף ישראל באופני כביש 2010 ו 2011, החל להתחרות באירופה לפני 4 עונות.
אחרי שתי עונות בספרד, אחת בקבוצת ה U23 של קבוצת הפרו טור GEOX, ולאחר מכן בקבוצת Chint Autronic הספרדית, חתם ניב בקבוצת הדרג השלישי (פרו טור = דרג ראשון, פרו קונטיננטל = דרג שני, קונטיננטל = דרג שלישי) Amore & Vita הרשומה באוקראינה אך מנוהלת ומתחרה בעיקר באיטליה.
זו השנה השניה בה ניב מתגורר ומתחרה במסגרת הקבוצה כמקצוען בשכר. השנה הראשונה היתה טובה וניב הצליח להתמקם היטב בדבוקה האיטלקית. הוא רכב היטב וברוב המקרים היה זה שהשיג את התוצאה הטובה ביותר בקבוצתו. השיא של 2011 היה מקום 29 ב Trofeo Melinda. מרוץ הררי קשה באזור גרדה בצפון איטליה. אחרי 5 שעות וכמעט 200 ק"מ סיים ניב כדקה אחרי המנצח וזאת אחרי שתקף בקילומטרים האחרונים.לקראת 2012 הציפיה היתה להמשיך ולהתקדם. זה לא קרה. ניב הוא הראשון שמבין זאת.
ניסיתי, יחד עם ניב, להבין מה קרה במהלך השנה? איך נראים החיים כמקצוען ועם איזה טעם הוא מתחיל את 2013?
מאמן ואימונים
מרבית הרוכבים מתאמנים תחת הדרכה של מאמן שהם בחרו ומתחרים תחת ניהולם של המנהלים הספורטיבים של הקבוצות. ניב מספר שברגע שבחר להיות מקצוען אופניים, ידע כי עליו לקחת מאמן שיודע מנסיון מה צריך לעשות על מנת להתקדם. מישהו שהיה שם. בשלוש השנים האחרונות ניב מתאמן תחת הדרכתו של ריצ'רד שטרן הבריטי. הקשר עם המאמן הוא אינטרנטי ברובו. הוראות ותוכניות אימון מגיעות באימייל וקובצי אימונים עם מספרי וואטים חוזרים על מנת לבחון את ההתקדמות.
שיגרת האימונים
העיירה Lucca שבאיטליה היא אזור הבית לרבים מהרוכבים המקצוענים. גם ניב מבלה את עונת המירוצים בלוקה, שם הוא חולק דירה עם רוכב שבדי מקבוצתו. למרות שאין בעיה למצוא שותפים לאימונים, ניב מעדיף להתאמן לבד על מנת לקיים בדיוק המקסימלי את תוכניות האימונים שלו.
המשבר הכלכלי ומרוצי אופניים
לא רק אצלנו מתבטלים מרוצי אופנים עקב מחסור במשאבים. שנת 2012 הייתה שנה קשה עבור הכלכלה האיטלקית ומספר מרוצים שקבוצתו של ניב התכוונה להתחרות בהם, בוטלו. התוצאה היתה לוח תחרויות בעייתי. סה"כ התחרה ניב 40 יום ב 2012 אך 13 מתוכם היו בטור של סין ועוד 8 בטור של מקסיקו. שני המרוצים נערכו בגבהים של 2000 מטר ומעלה. בשאר השנה היו מרווחים גדולים מדי בין תחרויות.
חלוקה לא הומוגנית שכזו, כאשר יש תקופות של חודשים בהם אין מטרות ותחרויות חשובות, מקשה גם מנטלית וגם מבחינת בנית כושר והבנה איפה אתה נמצא ביחס למתחרים שלך. קשה הרבה יותר לשמר את החדות והכושר כאשר לא מתחרים תקופות ארוכות וכאשר אין ודאות מתי התחרות הבאה.
ניב מספר שמבעבר לכך, רוכבים שלוח התחרויות שלהם לא מתוכנן, לא נהנים ממטרות מוגדרות וכל מה שלמדנו על בנית שיא לתחרות המטרה (אפילו רוכבי מאסטרס כמוני יודעים שהשיא צריך להיות ביוני…) לא קיים עבור מי שמתחרה בקבוצות דרג שלישי ומנסה לקנות לעצמו מעמד. עוד על כך בהמשך.
על ארמסטרונג וחומרים אסורים
כל פרשת ארמסטרונג התפוצצה אחרי סיום העונה כשניב כבר בארץ. באיטליה, כמו בכל מקום אחר בעצם, אנשים שונים בענף מגיבים באופן שונה לפרשה. מוסיף ניב – "אני חושב שהאומרטה היא פחות רלוונטית היום, כי הרוכבים שכן משתמשים עושים את זה הרבה יותר בפרטיות ממה שהיה נהוג בעבר, כך שבהחלט יש התחלה של שינוי בנושא, ואני מקווה שפרשת ארמסטרונג תזרז את התהליך. זה ברור שהפלטון עדיין לא נקי, ושהדרך ארוכה, אבל בהחלט מורגש שינוי".
על ההבדל בין קבוצות גדולות לקטנות
Amore & Vita היא קבוצה קטנה בפלוטון האיטלקי. גודל הקבוצה בא לידי ביטוי גם מבחינת תנאים ושכר וגם מבחינה ההתנהלות הספורטיבית. ״כאשר סקיי, ליקוויגז ודומיהן נמצאות במרוץ, הן מנהלות את התחרות, והקבוצות הקטנות מתנהלות על פי מה שמכתיבות הקבוצות המובילות" מספר ניב. המרוצים מתנהלים במתווה די קבוע. שעה או שעתיים ראשונות בקצב מטורף של קרוב ל 50 קמ"ש. לאחר מכן תצא בריחה שהקבוצות המובילות יחשבו כי היא מתאימה להן. קבוצתו של ניב ניסתה להיות בבריחות מסוג זה במרבית המרוצים. הקצב יורד דרמטית והבריחה יכולה לייצר פער של מספר דקות די מהר. משם הקבוצות המובילות ינהלו את הפער כך שיוכלו לסגור אותו לקראת הסיום. בשלבי הסיום של המירוץ, תיווצר בדרך כלל הסלקציה המכריעה, וממנה יצא המנצח.
במרבית במרוצים הנערכים באירופה, האחריות על ההובלה מוטלת לרוב על הקבוצות הגדולות יותר. על כן מנסות קבוצתו של ניב והקבוצות הקטנות האחרות לתפוס טרמפ על הרכבות המובילות ולנסות לגנוב מה שאפשר. לא פשוט.
בטור Tour of Qinghai Lake שנערך בסין המצב היה שונה. לקבוצתו של ניב היה רוכב בעשיריה הראשונה והקבוצה לקחה חלק פעיל בניהול המרוץ. ניב מתאר רמה אחרת של מחויבות ועניין בתנאים האלו, וגם יכולת להפיק יותר מהרגליים, כאשר הקבוצה מובילה ונלחמת עבור מטרה במרוץ.
בדומה למקרה של סקסו-טינקוף בוואלטה של 2012, שחזרו לקדמת הדבוקה כאשר קונטדור חזר והתמודד על הבכורה, גם קבוצתו של ניב, לקראת השלב המכריע בתחרות בסין, כאשר יש לקבוצה רוכב במקום 8, צפתה שלב סלקטיבי ורכבה עבור המוביל שלה. לבסוף התוואי לא היה סלקטיבי מספיק ולמרות העבודה הקבוצתית הרוכבים סיימו יחדיו.
ההבדל בין איטליה וישראל
זה לא סוד שיש הבדל גדול בין איטליה וישראל בכל הקשור במרוצי אופניים (וגם בעוד כמה נושאים). למרות ההתקדמות שרואים בישראל בשנים האחרונות, המרחק עדיין גדול. ניב מונה שלושה גורמים מרכזיים להבדל:
עומק הפלוטון -קיימים מאות רוכבים ברמה גבוהה ביותר כך שאיכות הפלוטון שונה לחלוטין ממה שיש לנו בישראל.
כמות הרוכבים במרוצים – 150 ומעלה רוכבים ברמה הגבוהה ביותר מיצרים פלוטון מהיר ושונה ממה שניתן לייצר עם 30 רוכבים המתחרים בארץ.
הטקטיקה הקבוצתית – נסיון ומסורת של שנים, ניהול המרוצים והמחויבות של הרוכבים לקבוצה יוצרים שוני גדול מהחובבנות שיש עדיין בישראל.
ניב מוסיף שהמעבר לפרו טור, למרוצים החד יומיים הגדולים בעולם ולטורים דורש קפיצה נוספת ומאד משמעותית ברמה. זאת בעיקר עקב העובדה שבמרוצים אלו יש הרבה יותר מה להפסיד ולהרוויח ורוכבים וקבוצות מתנהלות בהתאם ומייצרות רמה נוספת של אגרסיביות ברכיבה ובניהול התחרות.
על כושר ותזמון
כפי שיודעים רבים, רוכבים ידועים מכוונים את השיא שלהם לתחרות המטרה של העונה. יהיה זה הטור דה פראנס או אליפות העולם. למה אתה מכוון כאשר אתה רוכב בקבוצה קטנה ומנסה להתקדם?
מסתבר שאתה לא – אתה מתאמן קשה מתוך כוונה, שאם וכאשר תיווצר ההזדמנות שלך, יהיה לך מה שצריך על מנת לנצל אותה עד תום. רוכבים רבים מבלים שנים עד שיום אחד זה קורה ראו מקרה פאולו טיראלונגו, שאחרי שנים בחשכת הפלוטון יצא לאור ויחד, או בזכות, עם החברות עם קונטדור, ניצח את שלב 19 בג'ירו איטליה 2011.
שבוע לפני המרוץ האחרון בעונה – GP Bruno Beghelli שאלתי את ניב איך הכושר? התשובה היתה – הכי טוב שהיה השנה. יומיים אחר כך היה ניב היחיד מקבוצתו שסיים את המרוץ במקום ה 47 עם התוצאה הכי טובה של השנה כ 2 דקות מזמן המנצח. אפשר לראות את ניב, מספר 176 בתוך הדבוקה בדקה 32:04 ונאבק בעליה האחרונה של גבעת זפולינו (Zappolino) בדקה 34:10 בסרטון הבא:
ניב מספר על מחסור במספר לא גבוה של וואטים על מנת להיות שם ממש עד הסוף ולהכנס לעשירייה הראשונה והשניה.
אז מה קרה ב 2012?
שאלתי את ניב, מדוע, אם ידע מה מצבו, וידע מה צריך לעשות על מנת להגיע למצב הכושר של סוף העונה, לא ראינו תוצאות ברמה של התחרות האחרונה במהלך השנה?
"לקח זמן לגלות, אבל חליתי בפעם השניה, במחלת הנשיקה. היו ימים שיצאתי לרכוב ופשוט הייתי מתרוקן אחרי שעה. באחד המקרים, אחרי 20 דקות על האופניים, עקב עייפות וחוסר ריכוז, נפלתי בתאונה טפשית ופגעתי בקיר במהלך אחד האימונים". לקיר שלום. מוסיף ניב ומספר שבמהלך התקופה הקשה ניסה כל מה שיכול היה על מנת למצוא את הרגליים שהביאו אותו להתחרות באיטליה. ניב ניסה לנוח, להתאושש ושום דבר לא עזר, עד שגילה את הסיבה. משהחלים, יכול היה לחזור לעצמו וגם ידע זאת. "הבטחתי להמשיך ולרדוף אחרי המטרה של להיות רוכב אופניים מקצוען, כל זמן שאמשיך לראות התקדמות". ב 2012 הוא לא התקדם. היו הרהורים אבל יחד עם ההבנה של מה שקרה ניב מרגיש שנותר לו סיפור לא גמור עם עולם הרכיבה המקצוענית.
2013?
ניב ימשיך לרכוב בקבוצת אמורה ויטה גם ב 2013. לאחרונה התבשרנו שאנטון מיכאלוב, אלוף ישראל נגד השעון, יצטרף אליו בעונת המרוצים הקרובה. חדשה נפלאה שבטח תועיל לשני הרוכבים.
המטרה ב 2013 היא להתקדם. להיות שם בסיום. לטפס עם המובילים עד הסוף. עוד כמה וואטים פר קילוגרם, על מנת להיות הכי קרוב למה שצריך, ומקום בעשיריה הראשונה באותם מרוצים חד יומיים קטלניים יהיה מציאותי.
הסיום החיובי של 2012 מהווה זריקת עידוד לקראת 2013. ניב מתכוון להיות בכושר של סיום העונה כבר בינואר ומשם להגביר. בשבועות הקרובים נראה אותו בארץ רוכב ובונה את עצמו לקראת 2013.
בפלוטון שמתנקה, ימים יגידו אם 2013 תהיה השנה בה נראה רוכב ישראלי בקדמת הדבוקה העולמית. אם יהיו תוצאות תהיה התקדמות.
