יושב על הספה עם מבט לפרטיזנית הקטנה שלא מפסיקה לדרוש תשומת לב. הרהור קל בראש כבר מטפטף לי שבניתי איתה את הלגו הזה כבר תריסר פעמים, וזה רק בשעה האחרונה. גורל היום די מנטב את עצמו לרוטינה די קבועה מראש ואני כבר יודע איך היום הזה ימשך. עוד גירוד בראש ואני עוד רגע…… טין טין – הודעת וואטס קוטעת את מחשבתי ובמבט חטוף אני רואה את שמי בהודעה. ״עופר, כל יום רוכב״ עברי מזמין אותי למדבר. סיבוב שמאלה ומעבר לכתף מזהה עצם מוכר, אשתי. וואלה אומר לעצמי בראש, יום חמישי היום והיא ביום חופש. חיוך עלה על פני ומיד עניתי בחיוב. נסענו לואדי קלט.
נסיעה של שעה לכפר אדומים מלווה בשמיים אפורים למדי עם טפטוף קטן שלא רוצה ללכת. האופטימיות עדיין לא עולה ומחשבות – אולי היה עדיף להירקב בבית לא פוסחות לרגע את הרהוריי. החנתי ליד הפיצה של משה בכניסה ליישוב, בדיוק לפי ההוראות של עופר ומיד תפסתי את המצלמה לצלם את הנוף המרהיב שנפתח לכיוון דרום מהמרפסת של הפיצריה. עין לתוך עינית מנסה לתפוס את קומפוזיציה האהובה, ופתאום יעל חמוד נכנס בפתאומיות לפריים. זה הרגע שגם השמש יצאה ורכב העבריינים של עופר הגיח דרך השער של הישוב.
אפשר לחייך, אין דרך חזרה, שני חשמלוקים ושני סטרייטים יוצאים אל המדבר (צילם אותי: עופר עברי צילם את עופר: יוג׳ין לויט)
קבלו BIKEPANEL גם בטלגרם – מגזין האופניים הטוב בישראל!
ואדי קלט הקלאסי, סוג של סוכר שתיים. מסלול לא ארוך אבל מדהים ביופיו. משום מה הוא לא מקבל את אותו הקסם וחבל, או טוב שכך. רוב המסלול מתבסס על סינגל צר ודי זורם ללא קטעים טכניים. אבל הטריק פה הוא לשמור על הקו. כי אחרת מאוד מהר תמצאו את עצמכם מתגלגלים במדרון כלפי מטה, גלגול נאה של כמה תריסר מטרים.
בזריזות חצינו את שכונות הישוב ודרך פשפש של גן משחקים קטן, צללנו אל מורדות ואדי קלט. פה אין רחמים, אין זמן חימום ובמטר הראשון אתה כבר בשיפוע שדורש ממך לשמור מרחק עכוז צמיג די אינטימי. לרגע הקרקע מתעתעת ומחשבות שהגשם נתן לה יתרונות של אחיזה אבל זה מתפורר בסיבוב הראשון כאשר שכבת האחיזה הרטובה מתקלפת כמו קלמנטינה רקובה מהשכבה היבשה. זרימה יפה על מרעול צר מביאה אותנו עד לעין מבוע – סוג של קסם באמצע המדבר עם מעין מדליק שחובה לבקר בו למי שעוד לא היה.
טיפוס קטן על בסיס הכביש שנע בין היישוב אלון למעלה מכמש וחוזרים לסינגל. שלאט לאט מקרב אותנו אל הנחל עצמו – נחל פרת. אומנם היופי לא מפסיק להפציץ במהלך הרכיבה ואתה כרוכב נאלץ לבחור אם להנות מהסינגל ולעוף בו במהירות או להאיט ופשוט להנות מנוף מדהים של גבעות המדבר המלאות במרבדים של ירוק אחרי הגשם ונצבעות בצבעי השקיעה החמימים. היופי לא נגמר פה ומרגע שיורדים עד לזרימה של הנחל מגלים את היופי הנסתר. עין קלט – סוג של אואזיס, עם בריכות טבילה ושאריות מבנה קדום. אותה תבנית תלווה אותנו לאורך כל הסינגל שנושק לזרימה של הנחל – מבנה עתיק כזה או אחר, עצים ודקלים בריכוזים של מושבות על פני הכתום המדברי וגם גשר הרודיאני עתיק שהעביר את המים בגובה הנכון על פני שליש גובה אל העיר יריחו עוד בימים שדו-גלגלי היה בגדר מדע בדיוני.
עושה רושם שהתמכרנו והוקסמנו בשיכרון שהמדבר יודע לספק. זה נגדע די במהירות כאשר המדבר עוקץ ואחד הצמיגים מקבל קרע עסיסי. אחרי כמה ניסיונות לתפור את הסוגיה בעזרת תולעים משלל העוביים, נכנענו ושמנו פנימית כמו בימי הרודיון. עלינו חזרה אל הגובה דרך מכלאות של דזרט נייטיב פיפל שעיקר עיסוקם רעיית צאן ועד לכביש שמוביל למנזר סנט ג׳ורג׳ היפה.
מפה יש עליה של דאבל עסיסי ביותר, ואחד מטובי בנינו לא מהסס לקבל עזרה של חשמלוק על מנת לצלוח את הקיר ללא נשימות מוגברות. דופק לי תירוץ של אני אסמטי ואני בחזרה עונה שירשום את הרכיבה בסטראבה כאילו עשה על חשמלוק.
אנחנו על הרכס האחרון עם תצפית נוף מדהימה על העיר יריחו. אומנם הרכס נע צפונה אבל הסכינים הפוטוגניים כאילו נלקחו מסרטי רד בול ביוטה יורדים מזרחה, בדיוק לאן שאנחנו צריכים. ישנם כמה וריאציות לגלוש על הבקעה וכל סכין מעניינת במינה, אבל אנחנו על הקלאסי, זורמים את הסכין עם חיוך רחב של סוף הרכיבה כמו סופה של כל עוגה.
עופר מוביל את הזרימה וכולם זורמים אחריו. טיסה בגובה נמוך תוך כדי תמרון לא לעוף לתהום שמימינך. סוג של סקי רק על קרקע. כאשר דגש על שיווי משקל הוא הכרחי וכל מבט ימינה אל עבר איפה אתה יכול למצוא את עצמך, אם במקרה אם תטעה במשחק המהירות, די מקפיץ לך את העיניים לשביל וחזרה אל הריכוז בו. זהו קטע מדהים ומלא באדרנלין הנע בין סכינים ושיפועים, גינות סלע ומעבר מעל קניונים קטנים על מרעול דקיק,
בהחלט אחלה סיומת למסלול. חוברים לכביש שמחזיר אותנו ברכיבה מנהלתית אל עבר צ. אלמוג, שם כמו בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב יחכו לך מיטב המוניות של אגד פלסטין מבית היוצר של אבו פאדי וחבריו.
הקפצה אוריינטלית אל עבר הרכבים תחת מנגינות סלסול עדכני רק העצימה את הרצון למלא את האנרגיות החסרות במשהו מזין. עופר גם פה שולף את הקלף ומעדכן שהפיצה בה אנו חונים, אמורה להיות פתוחה עכשיו והרמה, די מעולה.
סיבוב קצר במקום מגלה עסק שרץ כבר 20 שנה, ומכין את הפיצה בתנור עצים מסורתי. הפיצה עצמה דקיקה, קצת מזכירה לי את הפיצות של נאפולי. מומלץ לגוון ולטעום את עזים דבש – מפתיע ביותר.
מוסר השכל – ספונטני זה חיובי, ומי שלא לוקח הימורים לא נהנה. קפיצה למסלול שכבר נרכב הרבה עדיין יפתיע וידגיש כמה הטבע מדהים. רק חשוב מאוד לציין – אמנם אין בואדי קלט יתר מדי אלמנטים טכניים אבל השיפועים וגם המדרונות הצמודים לסינגל מאוד מסוכנים ומתאימים לבעלי כושר רכיבה טובים עד מאוד.
על אחריותכם!