פעם בכמה שנים אני עולה על אופניים שמשנים את המפה סביבם. בעוד רוב דגמי האופניים החדשים מהווים התקדמות אבולוציונית הדרגתית וקטנה יחסית מדגמי שנה שעברה, או גרסה כמעט זהה לדגמים מתחרים, מגיע מדי פעם זוג אופניים עם אמירה של ממש, חידוש של ממש ושינוי חוקי המשחק שהיו נהוגים עד שהגיע לשכונה.
בחן וכתב: נימי
תמונות: יוג׳ין לוויט
זוגות כאלו היו הסנטהקרוז סופרלייט (1999), שהוכיחו לעולם שאופני שיכוך מלא יכולים להיות קלים, מהירים יותר ואמינים ולנצח תחרויות קרוס קאנטרי, ספשלייזד Stumpjumper FSR XC הראשונים (1999), האנדורו הראשונים של ספשלייזד שהפכו כל רוכב בינוני לאל ירידות וטכניקה, האייביס Mojo מ-2006 שהראו לעולם שקרבון, אמינות, חוזק ומשקל נמוך, כולם יכולים לחיות יחד גם בעולם אופני הרים ולאחרונה הספשלייזד S Works Epic 29 מודל 2014 (שני כלובי בקבוק וציוד תיקון מלא בתוך שלדת שיכוך מלא מהקלות והיעילות בעולם) והאייביס ריפלי 29 (אופני ה-120 מ״מ שמטפסים הכי טוב בעולם?). היטי SB5c הם אופניים כאלו, שמשנים את חוקי המשחק, שמציבים סט כלים ייחודי ביחס לשאר השוק, שמציעים משהו שונה באופן מוחשי ומדיד. זה לא קורה כל יום ואפילו לא כל שנה, לכן זו הייתה סקירת אופניים מאוד כיפית לביצוע – ואף לכתיבה…
- אופניים: Yeti SB5c (במבחן: XT ו Pike RCT3)
- משקל רטוב: 12.65
- מחיר: 29,300 ₪ (שלדה בלבד לחברי מועדון: 17,200 ₪)
- יבואן: ונטיל אופניים
מבט ראשון
האמת שעל הנייר הסיפור של ה-SB5c החדשים מתחיל קצת מוזר. סדרת ה-SB (קיצור ל-Super Bike, לא פחות…) הוצגה בסך הכל לפני 3 שנים, כללה 3 דגמים ואת מתלה ה-Switch הייחודי ליטי שקצר שבחים ותארים בכל העולם. המתלה הנ״ל הצליח לייצר התנהגות מעולה בשטח, גם בגרסת השבילים, גם בגרסת האנדורו, ועם כל קוטר גלגל שיש: 26, 27.5 ו-29, אז למה לעז%#ל להחליף סוס מנצח?
ברשת צפו שמועות הקשורות לזכויות היוצרים של החוליה האקסצנטרית שלו. באתר של יטי כתוב שאחרי שלוש שנות פיתוח הם פשוט הצליחו לייצר מתלה מוצלח יותר מהמוצלח הקודם, והחליטו לשפר את המוצר המנצח שלהם. אני לקחתי את אופני המבחן סקפטי למדי. המתלה החדש, Switch Infinity, נשמע מורכב ומסובך, ובכלל, הוא אחד מתוך 3 סוגי מתלים שונים שיש בליין של יטי, ואישית אני לא מאמין שיש בפיצול שכזה היגיון פרקטי או עסקי.
אספתי את אופני המבחן מגיאחה בבוקר חורפי בהיר והתרשמתי עד מאוד מעבודת הקרבון ומאיכות הבנייה של השלדה, הקווים הזורמים שלה, צביעת השחור-מט הרגועה ובעיקר מכך שלא רואים כמעט את המתלה הייחודי ואת חוליית המתלה שעשתה הרבה רעש. הכל חבוי בשלדה הנקייה למראה.
מכלולים נבחרים
בולם אחורי פוקס Float CTD עם ציפוי קאשימה מייצר 120 מ״מ מהלך בגלגל האחורי; מזלג רוקשוקס פייק RCT3 נחשק ושחור כולו עם מהלך 140 מ״מ; מערכת XT מלאה: קראנק שתי פלטות, מעצורים, הילוכים ואף סט גלגלי XT בקוטר 27.5 אינץ׳.
בהמשך מכלולי PRO הכוללים כידון FR5 נמוך ורחב כמו שצריך; סטם מסדרת Koryak (באורך מוגזם ומסרס היגוי של 100 מ״מ) וכיסא PRO Falcon סקסי וצר עם חריץ. לקינוח ה-Reverb, מוט הכיסא הטלסקופי של רוקשוקס בגרסת ה-Stealth עם החיווט הפנימי בתוך השלדה.
בסך הכל בנייה אלגנטית, יעילה ולא מפולצנת שהצליחה להעמיד אופניים מלאים במשקל קל למדי – 12.65 ק״ג כולל דוושות XTR.
מתלה ה-Switch Infinity
גולת הכותרת של ה-SB5c היא מתלה ה-Switch Infinity החדש. יטי מחברים את המשולש הקדמי של השלדה למשולש האחורי בעזרת שתי חוליות מתלה, העליונה סטנדרטית, אך התחתונה היא סיפור אחר לגמרי. במקום החוליה הגדולה והאקסצנטרית של המתלה הישן, יטי פיתחו במשותף עם חברת הבולמים FOX ציר מתלה שצף במישור האנכי בלבד, כשהוא נתון בתוך חוליה שנעה מעלה-מטה על שני צינורות אלומיניום המצופים בציפוי הקאשימה היוקרתי. הצינורות הללו נראים כמו שני בולמי זעזועים קטנים, אבל הם לא. כל תפקידם הוא לאפשר תנועה אנכית חלקה ומדויקת של החוליה הראשית של מתלה ה-Switch Infinity, הם דומים לצינורות הפנימיים במזלגות פוקס, והאטמים שעליהם לקוחים מהמזלגות האלו.
בעוד חוליית המתלה התחתונה מוגבלת לתנועה ורטיקלית בלבד בקו ישר, החוליה העליונה נעה בצורת מעגל ועקב כך אחראית על היפוך כיוון הפעולה של החוליה התחתונה במהלך עבודת המתלה: בתחילת מהלך המתלה החוליה התחתונה נעה מעלה, ובחציו השני נעה מטה. ההיפוך הזה הוא מקור השם Switch.
התבלבלתם? סבבה, אז הנה סרטון:
״היפוך התנועה״ הזה משיג מספר מטרות ומייצר למתלה תכונות שלכאורה נוגדות זו את זו, ומשתנות ככל שהמתלה מנצל את מלוא מהלכו:
התארכות השרשרת בתחילת מהלך המתלה מייצרת תגובת דיווש מיידית ויעילה. הגלגל האחורי זז מעלה ואחורה בשלב זה, הנתיב האידאלי להסתלקות מהירה ממהמורות והפרעות שעל השביל, כלומר יכולת גיהוץ מיטבית של מכשולים קטנים. כשהחוליה הצפה משנה כיוונה לקראת אמצע המהלך ומתחילה לרדת מטה, המתלה מייצר יותר התנגדות ו״בשר״ באמצע המהלך ומתקשה לקראת סופו כדי למנוע סגירת מהלך וטריקת בולמים.
החוליה המדוברת יושבת נמוך-נמוך בשלדה, ומוסתרת ברובה על ידי הקראנק והמשולש האחורי. המיקום הנמוך מעולה מבחינת מרכז הכובד של האופניים ופחות מעולה מבחינת קרבה לאלמנטים כמו בוץ, אבנים ומים שהגלגלים מעיפים תוך כדי רכיבה. כדי למנוע חששות של קונים פוטנציאליים בנוגע לאמינות המתלה המתוחכם, החבר׳ה של יטי נותנים אחריות של שנתיים לחלק זה, וכאמור, מדובר על מכלולים רגילים ולא מסובכים, ללא חלקים פנימיים.
עוד נקודה יפה של המתלה הלכאורה מורכב היא המשקל אליו הצליחו להגיע: שלדת לארג׳ שוקלת 2.31 ק״ג בלבד!
השלדה
מהנדסי השלדה בחרו להימנע מחיווט כבלים בתוך השלדה למעט הכנה למוט כיסא Stealth עם חיווט פנימי, כמו זה שהגיע על אופני המבחן. זה קצת חריג בשנת 2015 בה יצרן שכבר משקיע בשלדת קרבון מאפשר הולכת כבלים בתוך השלדה, אבל זו בחירה מאוד פופולרית בקרב מכונאים וקבוצות מקצועניות שרוכבות גם כשרטוב ומבוצבץ ונזקקות לתחזוקה גבוהה והחלפות כבלים תכופות. כל השאר ביישור קו עם מה שנהוג באופני שבילים מודרניים: צינור ראש בקוטר משתנה, צירי גלגל מוברגים לשלדה, 15 מ״מ מלפנים ו-142 על 12 מ״מ מאחור, מיגון גומי עבה אינטגרלי בתחתית הצינור התחתון של השלדה, מסבים של חברת Enduro בחוליית המתלה הראשית ואחריות לשלדה לרוכש המקורי של חמש שנים.
בתחום החשוב באמת של גאומטריית השלדה, יטי נמצאים בחזית הפרוגרסיבית והמודרנית של העניינים עם צינור עליון ו-Front-Center ארוכים ביחס לנהוג בשלדות מדיום, ציר מרכזי נמוך וזווית ראש מתונה לאללה (משוכה לאחור). בשלדת המדיום שלנו אורך הצינור העליון היה 60 ס״מ בדיוק, שזו מידה שמתאימה לשלדות לארג׳ של יצרנים אחרים, זווית צינור הראש עם מזלג 140 מ״מ 67 מעלות (ניתן לבנות אותם גם עם מזלג 150 מ״מ ולהקצין מעט את הזוויות) וזווית צינור הכיסא 72.8 מעלות. תומכות השרשרת באורך סטנדרטי למדי של 44.2 ס״מ, אבל בואו לא נשכח שאלו לא אופני 29 אינץ׳ שם קיצור בסיס הגלגלים הוא שאיפה תמידית. באתר של יטי מומלצת שלדת המדיום לרוכבים בגובה של 1.7 עד 1.8 מטרים ושלדת לארג׳ לרוכבים בגובה 1.8 עד 1.91 מטרים, עוד ראיה לכך שהמידות שלהם גדולות/ארוכות יחסית, אז שימו לב לזה לפני הזמנת שלדה.
יחד עם השלדה מגיעה ידית שחרור מהיר למוט כיסא, האיכותית והמרשימה בה נתקלתי מעולם. אמנם קצת מיותר למי שישתמש במוט כיסא טלסקופי, אבל עדיין מגניב. את כידון ה-PRO עם הרייז הנמוך ברוחב 800 מ״מ קיצצו בשכל רב לרוחב 760 שעבורי לפחות הוא ״בול״ לרכיבת שבילים, ועיטרו אותו בגריפים הננעלים של YETI מתוצרת ODI, שהם אחת מהגרסאות הרכות והנוחות שיש (אך מתאימה לבעלי כפות ידיים לא-קטנות בלבד). ההערה היחידה שלי היא שכדאי היה להרכיב את אלו בצבע הטורקיז הייחודי של יטי במקום השחור שהגיע על אופני המבחן, וזה היה מתכתב היטב עם האקסצנטים הטורקיזיים על הצינור העליון ומוסיף מעט צבע וחיים לשלדת ה-all black.
בשטח
כל התאוריה שפורטה בטרחנות עד כה נשמעת כמו חלום, אבל עוד לא נתקלתי בטקסט שיווקי של אופני הרים מודרניים שלא נשמע כך. כולם מבטיחים את הגביע הקדוש הזה של ״גם יעיל וגם רך וסופג, גם עף בעלייה וגם טס בירידה, גם מדווש כמו ז״ק קרבון וגם דורס ומגהץ כמו אופני דאונהיל״. הבנתם, נו.
מהנדסי החברות השונות מנסים בכל כוחם לייצר את האופניים המושלמים והייחודיים למותג שלהם ולענות על דרישות סותרות. ל Scott ול-Cannondale יש דרך אחת לייצר שתי התנהגויות שונות לזוג אופניים אחד – בולם אחורי שמשנה את מהלכו ואת גאומטריית האופניים על ידי הסטת מנוף מהכידון. Kona ייצרה בעבר דגמים עם ה-Magic Link, חוליה ״צפה״ ששינתה את נקודת העיגון של הבולם האחורי, ואפשרה את שינוי מהלך האופניים, זוויותיהם ועקומת הפרוגרסיביות של המתלה באופן אוטומטי בהתאם לזווית השביל. השאלה היא אם החבר׳ה של YETI הצליחו יותר מהדוגמאות שלעיל? האם היצירה שלהם תהיה עם התנהגות לכידה ורציפה ותרגיש כמו זוג מובחן ובעל אישיות ברורה לאורך כל הדרך, ולא סתם אישיות, אלא בולטת ומעוררת השתאות?
רצה הגורל ואת ה-Yeti קיבלתי לשלושה שבועות רכיבה בדיוק כשעברו על ארצנו בהפרש של שבוע זו מזו שתי סופות חורפיות מהעצבניות שנראו אי פעם. זה לא אפשר לי להיות בררן ורכבתי עליהם כל רכיבה שהזדמנה לי, לא חשוב מה היה הסוג והפרופיל שלה.
הרכיבה הראשונה לקחה אותי להקפה המתוכננת של מרתון ה-Carmel Challenge שייערך באמצע אפריל. מדובר על מסלול המיועד לאופני קרוס קאנטרי ומרתון עם 660 מטרים של טיפוס אנכי על 27 ק״מ, הרבה עליות ודרכי כורכר וסינגלים שלא ממש מצריכים מזלג Pike עם 140 מ״מ מלפנים. מוביל הרכיבה היה בחור שנאמן לטיפ הרכיבה של קרמבו: מתחיל הכי חזק ומשם מגביר לאט לאט, כלומר לא רכיבה קלאסית ל-Trail bike עתירי יכולות. קשה לי להגיד שהבנתי את יכולות הגיהוץ והדריסה של המתלה ברכיבה הזו, אבל בהחלט הבנתי את יכולות הטיפוס והדיווש שלו – והן יוצאות דופן.
מתלה ה-Switch Infinity מטפס כמו הטובים והיעילים ביותר שיש, ראש בראש עם מתלה ה-DW Link, שעד המפגש הזה נחקק אצלי כמתלה המוביל בכל הקשור לטיפוס ויעילות דיווש. כמו ה-DW, גם המתלה של היטי מצטיין בכל סוג עלייה: חלקות וארוכות בקצב קבוע על דרכי כורכר או תלולות וטכניות שמחייבות ספרינטים קצרים וכוח מתפרץ. הוא יעיל דיווש וחובב טיפוס ללא קשר למצב הפלטפורמה בבולם האחורי, לכן אפשר לרכוב לופ טכני שלם ומאמץ עם הבולם במצב ה-Descend הפתוח לגמרי מבלי להרגיש שהכוח שלך מתבזבז. אני רכבתי רוב הזמן על מצב Trail האמצעי עם פלטפורמת דיווש בחוזק בינוני (מספר 2), ונהניתי משילוב מושלם של יעילות דיווש ואחיזה טובה בעליות ואקטיביות וגיהוץ מספקים בירידות.
למה עוד שמתי לב? לגמישות כלשהי בגלגל האחורי בסיבובים מהירים וזריקות זנב. כשעצרתי לבחון את העניין גיליתי שאין גמישות ניכרת בעין בשלדה עצמה, והכל מגיע מהגלגל האחורי בשילוב עם השיניים הצדדיות הגמישות למדי של הצמיגים – Saguaro TNT ברוחב 2.2 אינץ׳ של GEAX. הצמיגים בעלי חתך אגרסיבי יחסית, והתנהגו כצפוי בתנאים היבשים הנדירים: אחזו היטב והציגו התנגדות גלגול בינונית. עוד נקודות שצפה היא ההתאמה הגרועה בין ידית השלט של מוט הכיסא של Rockshox לידיות ההילוכים והמעצורים של Shimano. ההתאמה הזו מכוונת מראש. מהנדסי הייצור של SRAM (התאגיד אליו רוקשוקס שייכת) רוצים שיקנו גם את ההילוכים והמעצורים שלהם, לכן הידית מתאימה במיוחד למוצרים שלהם. לאורך כל המבחן לא הצלחתי למצוא מיקום טבעי ונוח לידית השלט, מה שגרם לי למאמץ והשקעת ריכוז מיותר בכל פעם שתפעלתי את מוט הכיסא. לי אישית כלקוח זה היה גורם לרכוש מוט כיסא מתוצרת אחרת, עם שלט בעיצוב שונה שמתפקד טוב עם כל מערכת, כמו המוטות של KS או של Thomson לדוגמה, ולאו דווקא ללכת על מערכות מלאות של SRAM, אבל היי, זה רק אני.
כיוון שאני חובב רכיבות מרתון עם גב קל ומאוורר (ללא תיק), אני לקוח קלאסי להרכבת כלוב בקבוק על אופני שבילים. ב-SB5c יש מקום רק לכלוב אחד והוא במיקום המאתגר של תחתית הצינור התחתון. כדי להגיע אליו תוך כדי רכיבה עדיף שתהיו מצוינים ביוגה ופילאטיס, ועדיין אלמנטים כמו חרא של פרות יגיעו לפיית הבקבוק די בקלות /-: