בייקפאקינג – הטרנד המתחזק באולטרא-מרתון הישראלי

בייקפקינג זה לא דבר חדש, עשו את זה קודם. מדובר בטרנד שהולך וטופס בקרב קהילת האולטרא-מרתון המקומית המחפשת ללא הרף אחר ריגושים חדשים. כמובן שאם זה טרנד אז הוא חייב לקבל שם קליט כמו “Bike Packing”.

מדובר ברכיבות שבהן הרוכב סוחב איתו את כל הציוד על האופניים למשך כמה ימים. שינה בשטח, רכישת מזון בדרך, והמנעות מקסימלית משימוש במתקנים אנושיים כמו צימרים למשל, אם כי זה לא חוק ברזל. הרעיון הבסיסי הוא שאתה לא צריך שום רכב ליווי וציוד נוסף שילווה אותך עמו. אתה לא בייקפאקר אמיתי אם המזרון שלך אופסן בג’יפ הליווי, ואתה עוד יותר אמיתי אם אין לך ג’יפ ליווי כלל, אלא רק מכשיר GPS והחברים שלך עוקבים אחריך תוך השארת שובל עידכונים בפייסבוק.

ארז מנור – מקור השראה מתרום תקופת האינטרנט

אחד ממקורות ההשראה הראשונים בביצה המקומית שלנו הוא ארז מנור (מחנות האופניים “לה מדווש” בבארי), שבשנות השמונים הרחיב את המעטפת של הטיול של אחרי הצבא וסבב בעולם במשך שבע שנים על אופני פלדה וכמה תיקים. זה התחיל בחצי שנה שוטטות באירופה, נמשך למסע של שנה וחצי מדרום אפריקה אל הבית וגדל למסע של ארבע וחצי שנים מאלסקה לדרום אמריקה דרך ארצות הברית. ארז מהווה מקור השראה היסטורית קדומה במיוחד למעטים בלבד, שכן הוא עשה את מסעותיו בעידן שלא בטוח שהתקיים בכלל – כי לא היה אינטרנט בתקופה הזו, ולכן הדעות חלוקות אם ניתן להתייחס אליה כאל מציאות שהתקיימה ממש.

ארז מנור מציג את אופניו מאז עם תיקים בבניה עצמית על אופנים עם גאומטריה מתאימה לטורינג (צילום: לימור שני)

זוהר קנטור – מקור ההשראה של עידן הפייסבוק (למרות שנרשם לפייסבוק לראשונה רק למען עידכון חבריו על המסע…)

בניגוד לארז, מקור ההשראה העדכני וזה שבאמת פתח את הטרנד בישראל של היום, הוא כמובן זוהר קנטור. זוהר יצא למסע חלוצי, בלתי נשכח, אשר ריתק את כל חובבי הרכיבות הארוכות בארץ ועורר בהם את חיידק ה GDR. זוהר הוא הישראלי הראשון שהשתתף וסיים את התחרות הזו שמפגישה בייקפאקרים קיצוניים במיוחד למסע חוצה ארה”ב מהגבול הקנדי של לגבול עם מקסיקו. לצדו ניסה לעשות זאת חנוך רדליך שפרש עקב פציעה ומאז שורף את השבילים ומתכנן את הקמבק ואת שבירת השיא של זוהר. הם היו שני רוכבים שונים מאוד זה מזה שתקפו את האתגר מזוויות שונות ועם צפיות שונות: משל הצב והארנב על שני גלגלים.

אם מסעות של ימים בדחיפת אופניים של 20 ק”ג בשלג או איבודי דרך במדבר אלה חוויות רומנטיות בעיניכם, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבות של זוהר פה בבייקפאנל:

• זהו החלטתי, אני יוצא לרכב את ה – Tour Divide. סיפורו של שרוט, מאת זוהר קנטור
• זוהר קנטור בפוסט פרידה לפני היציאה לאתגר הגדול: “יצאתי, תיכף אשוב”
• זוהר קנטור חצה את ארה”ב ומסכם 4,418 ק”מ ב 25 ימים… בקרוב אצלכם?

ואם מזכירים חוויות רומנטיות – כמובן שאי אפשר בלי לנצל את ההזדמנות להיזכר בסרט המיתולוגי הבא כאזהרה למי שמתכנן מסעות בייקפאקינג קיצוניים במיוחד כמו זה שעשה זוהר:

[youtube]http://youtu.be/y2hfQnDZzdo[/youtube]

עוד גרסה לבייקפאקינג

עולם האופניים הפגיש אותי עם אנשים מזן אחר, נקרא להם “הפנויים בזמן”. ז’אנר זה נחלק לשניים, הראשון הוא אלו שצחקנו עליהם בצעירותנו על כך שבחרו לעסוק בשרות הביטחון, צחוק שהפך לקנאה גלויה כשאותם ביטחוניסטים יצאו לפנסיה (בגיל צעיר במיוחד יש לציין, בתודה לאיגוד העובדים הגדול והחזק בארץ: צה”ל), ובחרו להשלים הכנסה בתחביב שבחרו: האופניים. הסוג השני נקרא להם “המסודרים”, יחידי סגולה שהצליחו בדרכם לייצר מספיק כדי להפסיק לעבוד ולפרוש בגיל מוקדם. הדינמיקה בין שני הסוגים של ה”זמינים” היא בדרך כלל קבועה, כש”הביטחוניסטים” מספקים את הניהול ו”המסודרים” את כוח האדם.

לימור הפך למדריך אופניים והיה אחראי על השלוחה למרחקים ארוכים בעז הרים עד שזו איבדה עניין בנושא. בעוד אנחנו נתקענו בשגרה של השלוש רכיבות בשבוע הוא יישם את “אין דבר העומד בפני החלום” התקדם הלאה  אל ז’אנר רכיבות הבייקפקינג שהתחיל לתפוש גם בארץ.

אופני הבייקפאקינג והתיקים בסינגל בשביל הגולן

האופניים: Soft-tail של Moots

מסעות האופניים עם התנאים המשתנים, מדבר קשוח, אבק, בוץ, חול וסחיבת ציוד הביאו אותו לכוון למקסימום אמינות, מה שהביא לוויתור על שיכוך מלא. עם זאת קיים צורך לקבל אופניים רכים ונעימים כי בכל זאת מדובר בשטחים אגרסיביים בהם מבלים מספר ימים עם שעות לא מעטות של זמן אוכף. התוצאה: יבוא אישי של אופני MOOTS סופטייל מטיטניום: כך התקבלה הרכות של הטיטניום, התווספה רכות של קפיץ בזנב, ומוט כיסא של MOOTS מטיטניום עם Laybak בעל גמישות שנותנת עוד שיכוך משמעותי.

המרכיב המשמעותי הנוסף באמינות האופניים היא מערכת ההילוכים של רולהוף. מדובר במערכת הילוכים פלנטרית סגורה ואטומה בתוך הנבה שאינה חשופה למפגעים חיצוניים, ולכן הפוטנציאל לתקלות בה קטן משמעותית ממערכת סטנדרטיעם מעבירים, שיפטרים, כבלים, אוזניים וקסטות. יחסי ההעברה הקיצוניים בה, מקבילים למערכת פלטות 26, 38 מול קסטה 11-36. המערכת מספקת 14 הילוכים עם פסיעה קבועה של 14% בין האחד לשני שזה עוד יתרון גדול.

מהצד האופניים נראים אופני סינגל ספיד, מה שמוסיף כבוד רב מלווה במבטים של רוכבים מהצד. אגב, בימים אלו קורא תיגר יאיר נחמיאס  על הטור דיוויד באותם האופניים בדיוק בהבדל קטן: העדפת קיטבג ציוד קל משקל על פני תיק טופיק במשקל המתקרב ל-2 קילו

באופק אחר על אותם האופניים, בהשראה של זוהר קנטור, יאיר נחמיאס מצוייד בספריי נגד דובים על הטופ טיוב מזנק לטור דיוויד

לאופניים ציר מרכזי מרובע מטיטניום של PHIL WOOD, קראנק של WHITE INDUSTRIES  ושרשרת מקשרת של סינגל ספיד עבה וחזקה במיוחד. הצמיגים שנבחרו מנסיון של שנים והרבה מפחי נפש מצמיגים קלים ורכים הם קרוסמרק 2.21 מאחור וארדנט 2.25 מקדימה של מקסיס, שניהם LUST, (הארדנט מקדימה נותנים אחיזה משופרת) למרות משקלם הגבוה יחסית, רוכבי המרחקים הארוכים בוחרים בהם מאחר והם עמידים ועובדים מצויין כטיובלס. צריך לזכור שהארץ שלנו היא ארץ אוכלת צמיגיה.

בתמונה: מעיינות פחם ברמת הגולן

הציוד

1.תיק גב של VAUDE  30+5 שהוא פשוט מדהים בנוחותו.

2.תיק שילדה משולש שתוכנן לשקית מים של שלושה ליטר או אוהל עם תא נוסף שניתפר בהתאמה מיוחדת על ידי ירון פשיגודה במקצועיות רבה (על ירון כתבנו בעבר כאן).

3.תיק אחיזה שמחובר לכידון לשק שינה והליינר (ליינר – מעין שק שינה בתצורת משי שנותן משקל נמוך, נפח קטן ומאפשר לישון בתוכו בימים חמים או כתוספת לשק שינה בימים קרים). התיק והליינר כאמור נתפרו על ידי ירון בהתאמה מיוחדת.

4.תיק של TOPEAK לסבל עם תיקי צד. תיק כבד אבל מאוד מפנק נוח ועמיד לכל השיגעונות. במקרה הזה הבחירה הייתה  בפינוק ונוחיות על פני הקרביות וניצול נקודות לעיגון הסבל שהוזמן במיוחד עם האופניים.

במקום התיק ניתן לשים על הסבל שק קשור עם רצועות כדי לחסוך במשקל ורוחב (בכל זאת לא לכל אחד יש את הלוקסוס לסחוב תיק במשקל 1.8 קילו).

רשימת המכולת בתיקים: אוהל, שק שינה, ליינר, מזרון קליל מתנפח, כרית מתנפחת, מגבת ממוזערת, כלי רחצה ממוזערים, אפשרות לסחיבת 8 ליטר מים, מקלחת שדה של 10 ליטר מים (להיט) פינג’אן להכנת קפה, זיפים להדלקת מדורה, פנסים, סוללות, מטענים נשאים למכשירים.

ציוד טכני: חומר מילוי ג’יפה, תוספת פנימית, ערכת תיקון טיובלס, שפיצים להחלפה בהתאמה לגלגלים.

סיבוב ארוך במיוחד

פעמיים היו חוצי ישראל בסתיו ובאביב, ופעמיים חטפו החברים ימי גשם בצפון וימים חמים בדרום, על כן סובב ישראל הזה נקבע לימי יוני, שהם לכאורה ימים חמים, אבל ארוכים יותר ומבטיחים זמן איכות במעיינות הפזורים לאורך כל הדרך.

בחירת המסלול לא הייתה סטנדרטית כחוצי ישראל שתיארנו לכם בעבר: הרכיבה עם ציוד הכתיבה קצב של לא יותר ממאה קילומטר ביום. שבועיים הוקצבו לעניין והציר שנבחר דמה לצורת S הפוך כשבצפון לא נפסח שביל הגולן המסומן היטב ברמת הגולן.

במרכז שילב רכיבת אורבן בירושלים, ביקור בסינגלים החדשים שבנה יואב בהט ובמעיינות בגוש עציון ובדרום הרחיב את הביקור אל מערב הנגב ותרם את האלטרנטיבה המדברית לכביש 10 מעזוז לאילת בשלושה ימים דרך בורות לוץ, מפער ערוד שמספק תצפית יפהפיה אל מכתש רמון, הר כרכום, הקניון הלבן, שער וגב צניפים, שחרות ותמנע.

בתמונה:המשאית על הברמים המרוצפים של תמנע בדרך לאילת

רוצים גם?

אם הסרט של זוהר תקוע באיזה חור נתן לכם חשק, אזי תכלו גם אתם להצטרף. אילן טבת החליט כנראה לדחוף את הנושא ברצינות, ולכן רכיבות בייקפקינג מתקיימות בכל סופשבוע של סוף חודש, ההזמנה פתוחה למי שמעוניין לטעום מהעניין לפרטים לפנות לאילן שהתהדר באחרונה בסבל שמחבר למשולש האחורי ומותאם לאופני שיכוך מלא:

אילן טבת למען הבייקפאקינג הישראלי

אם ממה שקראתם הבנתם שההמלצה שלנו לבייקפקינג של 100 מייל ביום הרי שהדבר לא אמור להיות כך, אפשר להסתפק ב-50 ואפילו פחות כשהקו המנחה הוא לינה בשטח. גיל חכם, אלי שמש והאחים פלג חזרו בימים אלו משישה ימים חוצה פירינאים עצמאי מצפון לדרום בציר GR107 הידוע בכינוי “דרך הגברים הטובים” שעובר בצרפת וספרד, נחיתה והמראה לברצלונה עם הקפצות לנקודות ההתחלה והסיום. מידע על הציר (בחירת ולימוד ציר, ניתוח נקודות לינה והצטיידות) ניתן לכרות ברשת האינטרנט. ממוצע רכיבה של 35 ק”מ ביום על טיפוס של  1500 מ”ר במסלול שאינו מעגלי עם עצמאות בקצב ללא יעד מוגדר ואופציות שונות לבחירת הציר. עם סבל אחורי ותיק כידון מלפנים ללא מגבלות עבירות במסלול עם עליות ארוכות,טכניות בשיפוע חזק עם דרדרת וסלעים וירידות ארוכות מסולעות ומלאות סוויצ’בקים צרים בשיפועים חזקים.

לינות בשטח במקלטי הרים מסודרים או בקמפינג, רוצים גם? פרטים במערכת (צילום: גיל חכם)

ואיפה אנחנו בכל התמונה?

האם מותר לנו לחלום על קונספט GDR כחול -לבן? תוואי מסלול של כמה קילומטר יהווה אתגר מספק להביא רוכבים מכל בעולם? במחשבה שהגרעין הראשוני לרכיבה כזו הוא רוכבים מקומיים הרי ש-800 קילומטר יהוו תמורה הולמת לארבעה חמישה ימי רכיבה, אבל בשביל רוכבים בסדר גודל של mike hall שמוביל את הטור דיוויד וגומע מעל ל-330 קילומטר ביום זה לא אמור להספיק לחופשת אופניים בארץ הקטנטונת.

אז מה עושים? שתי וערב של המסלול כתלות בשטחי אש יכולים להרים את המסלול ל-1200 קילומטר. שילוב של מקומות קדושים שיספקו עניין לרוכבים מדתות מגוונות, שילוב של סינגלים וביקורים בערים הגדולות יכולים “לעכב” את הרוכבים, להאריך את המסלול ליותר משבוע ולספק תמורה הולמת לכרטיס הטיסה.

תמונות: יאיר נחמיאס, לימור שני, עזרא שהרבני, גיל חכם

כתב: עזרא שהרבני

>>> אהבתם את הכתבה? רוצים להגיד משהו? זה חשוב לנו – אנא הגיבו בתגובות!