בשבת 21.09.12 התקיימה אליפות ישראל במרתון אופני הרים (XCM – Cross Country Marathon). כמו בכל תחרות, גם כאן נולדו מספר סיפורים מענינים אז יצאנו להקשיב לסיפורם של כמה מאנשי המפתח בתחרות. כל הכבוד לסיגמא שהרימו את כפפת ה”ארגון” וכל הכבוד לרוכבים שמצביעים בפדלים ובאים.
שקד פרנק – CCC, מנצח המרתון עילית
BIKEPANEL: מה היו המטרות שלך בתחרות?
“זינקתי לאליפות חדור מוטיבציה ועם מטרה ברורה – לנצח. את תואר אלוף ישראל במרתון בשוהם 2011 הפסדתי לנועם סטרשנוב אחרי ששנינו היינו ביחד בבריחה כמעט תחרות שלמה (בדיוק כמו עם רועי השנה) אבל בסוף ההקפה האחרונה בסדרה של התקפות הוא הצליח לפרק אותי ולקחת את התואר. ושנה שעברה לא התחריתי כי הייתי בבלגיה….” “בשבועות שקדמו לתחרות הרבה אנשים סיפרו לי שהמסלול תפור בדיוק בשבילי. אחרי הכרת מסלול קצרה הבנתי שזה באמת נכון. באתי מפוקס בחשיבה – איך לנצח את זה.”
BIKEPANEL: באיזה מצב הגעת לתחרות?
“רק שבוע וחצי לפני האליפות חזרתי מתקופה ארוכה ומצויינת באירופה שבה התחריתי ורכבתי רק באופני כביש. בסוף התקופה חברתי אל נבחרת ישראל U23 והתחרינו בטור של 4 שלבים בוולנסיה שבספרד. ידעתי שאני מגיע בכושר מצויין.”
שקד פרנק על קו הסיום
BIKEPANEL: איך התנהלה התחרות?
“ביום התחרות הרגשתי טוב ואחרי חצי ההקפה הראשונה ואי הסדר האופייני לזינוק הסתכלתי סביבי והייתי אופטימי. מכאן מתחיל משחק טקטיקה בעיקר מפני שהשנה חלקו הארי של המסלול היה מישורי עם הרבה רוח. מה שדרש עבודה קבוצתית או שיתוף פעולה ב”עבודה” מול הרוח.
אחרי כמה התקפות נוצרה בריחה של רועי גולדשטיין ונועם שטרסנוב (אותו נועם מ 2011 – ד.א). רועי ונועם מקדימה בפער של בערך דקה מהקבוצה בא אני נמצא, הייתי עדיין אופטימי, ראיתי סביבי הרבה רוכבים חזקים בעיקר מקבוצתי CCC – גל צחור, גיא שגיב ואליעד דניאל וידעתי שבעזרתם נוכל לסגור את הפער. אז התחלנו לעבוד ולנסות להגיע אל רועי ונועם הקפה שלמה אך לקראת סוף ההקפה השניה מדדנו שוב זמנים וראינו שהפער לא נסגר. אז הבנתי שהמצב פשוט לא טוב! וכדי לחזור לעניינים צריך לעשות מהלך משמעותי. בעזרת גל צחור שהצליח לעזור, יצאתי להתקפה חזקה – במטרה להגיע קדימה כמה שיותר מהר, לפני סיום הקטע הסגור של ההקפה בסינגלים שם אין יתרון לדרפטינג. למזלי המהלך הצליח והצלחתי להגיע לבדי אל רועי ונועם. קצת עייף מהמהלך הגדול אבל מרוצה שחזרתי למשחק, רכבתי עם רועי ונועם שהמשיכו לעבוד כדי לא להיתפס ע”י יתר חברי קבוצתי. מה שהיה מקנה לי יתרון לקראת הסיום. כך רכבנו עד חמישה ק”מ לפיניש. אז התחילו סדרה של התקפות של כל אחד מאיתנו. אשר ניסה לתקוף ולהגיע לבד אל הסיום, ללא הצלחה. הגענו יחד אל הסלאלום של שתי הפניות האחרונות לפני הפיניש. שיערתי שהראשון שיגיע אל הסלאלום ינצח.
נועם האיץ ראשון לפניה הראשונה אך רועי האיץ ואני אחריו ועקפנו אותו לפני הפניה השניה. במאמץ אחרון הצלחתי להיכנס לפני/לצד רועי לסלאלומים וגם אז לא הייתי בטוח שאנצח. כשרועי על הזנב שלי לקחתי את הפניה האחרונה ולדעתי זה היה בהחלט צמוד מאוד… כשעברתי ראשון את הפיניש (2 שניות – ד.א).”
רגעי ההכרעה: האלוף וסגנו במאבק עד המטר האחרון
BIKEPANEL: איך משפיעה היריבות/תחרות עם הרוכבים האחרים?
“יכול להיות שהמביט מהצד לא יבחין בכך. אבל מבחינתי כל הרוכבים ברמה הגבוהה בארץ הם קודם כל חברים לכל דבר ורק בתחרות יריבים לזמן מוגבל ביותר. גם בתוך התחרות אנחנו עדיין שומרים על יחס מעולה חברי שיכול לכלול אחלה בדיחות וצחקים גם תוך כדי תחרות. חשוב להבין שבן אינהורן, יובל דולין, רועי גולדשטיין, ואנוכי התחרינו ביחד כקבוצה…. כנבחרת ישראל, רק שבוע וחצי קודם לכן. אז באמת כיף להתחרות בארץ בין חברים”.
BIKEPANEL: מה הלאה?
“זה סיום נהדר לעונה מעולה. מלאת התקדמות. ודווקא כשהתקדמתי הכי הרבה ועליתי מדרגה הדבר הראשון שאני רואה הוא המדרגה הבאה ולשם אני רוצה להגיע – להתקבל לקבוצת קונטיננטל ולהתחרות בעולם בתחרויות של מקצוענים, וכמובן לשאוף למקומות הגבוהים שם… הדרך לשם עוברת בתוצאות במרוצים מקומיים גדולים בחו”ל ששם אני כבר מתחרה כמעט בקביעות ועם שחרורי הקרב מצהל אוכל לעשות זאת אפילו יותר. חלק מזה הוא בהורדה במשקל שיתרום לי להיות יותר אולאראונדר שגם יכול לטפס טוב. וכמובן להתחרות בארץ באליפות במטרה ללבוש את חולצת אלוף הכביש נוסף על חולצת אלוף המרתון.
גל צחור – מאמן CCC ומנצח המסטרס פרו
גל צחור, אחת הדמויות המשמעותיות בענף האופניים המקומי הוא גם רוכב מצוין ואלוף ישראל באופני כביש בעברו וגם מאמן של CCC, שהייתה הקבוצה הכי דומיננטית בתחרות. הנה סיפור המירוץ מנקודת מבטו של גל –
CCC הפגינה דומיננטיות מרשימה
רקע
“מאד חיכיתי לתחרות הנ”ל (שמחתי שיש תחרות הרים שסוף סוף CCC לא מעורבים בארגון…). בשבועות האחרונים האימונים בקבוצה מכווני אופני הרים כיוון ההכנות לאליפות השתלבו בדיוק במטרת העל: “אפיק ישראל” שאליה מכוונים רוב רוכבינו.
סיגמא (חנות האופניים ובמקרה הזה מארגני התחרות – ד.א), הצליחו להוציא מסלול מאזור מאתגר למתכנני מסלולים. מסלול שיכול להיתפס כמשעמם במקצת, מסלול שלמראית עין אינו קשה: ללא אלמנטים “לפצח” וללא הפרשי גובה משמעותיים, אך מסלול שבתחרות הופך מעניין, קשה, מפרך ומצריך הבנה טקטית, קור רוח ויחד עם זאת לדעת להוריד ת’ראש ולטחון.
אני באופן אישי לאור האימונים האחרונים עם רוכבי העלית בקבוצתי ידעתי שאני מגיע בעניינים, המסלול התאים לי, מישורי, עם שתי עליות קצרות שאפשר לטחון אותם על פלטה למשך זמן קצר ועם פוטנציאל רוחות גדול.”
גל צחור מנצח את הקטגוריה שלו
מטרות ומהלך התחרות:
“זינקתי לתחרות עם שתי מטרות, האחת לנצח והשנייה לעבוד עבור אחד רוכבי העלית שלנו בכדי שהוא ינצח (לא בהכרח בסדר הזה), שתי מטרות אלו לא רק שלא סותרות אלא אף תאמו ותמכו אחת בשנייה.
היה לי ברור שצריך זינוק חזק ומשמעותי ושאת שתי העליות הראשונות עלי לעבור עם הראשונים בכדי להמשיך להיות בתמונה. מה שישחק לטובתי היה שבן איינהורן התקיף זמן קצר לאחר הזינוק ורכב מעט בקדמת הפלטון עד העלייה, גישרתי אליו בכדי שיהיו לי מספר שניות חסד לפני כל מפלצות העלית בעלייה.
את העליות ורצף הסינגלים ששולב בניהן ואחריהן סיימתי עם קבוצת חוד קטנה ללא אף רוכב מתחרה מהקטגוריה שלי. בקבוצה שלושה רוכבי עלית מקבוצתי (שקד פרנק אליעד דניאל גיא שגיב), נעם סטרשנוב, רועי גולדשטיין, בן איינהורן, שרון חן, עומר שובי.
בשלב הזה היה לי ברור שאני אתמוך באחד מרוכבי העלית מהמועדון רק טרם ידעתי במי… ידעתי ששקד מפלצת מישורים הנחתי שזה יהיה הוא אך היה צריך לראות איך יתפתחו העניינים.
בכדי “לפתוח” מעט את התחרות נתנו לבריחה קטנה לצאת בה היו סטרשנוב, גולדשטיין וגיא שגיב, גיא לא הצליח להחזיק את הקצב חזר אלינו, הבריחה הייתה כדקה ועשרים שניות לפנינו.
התחלנו לעבוד חזק בכדי לצמצם את הפער עד שבסופו של דבר נותרנו רק שקד ואני ברדיפה ונעם וגולדשטיין מקדימה.
בשני שליש ההקפה השנייה המקום בו שקד ואני נותרנו לבד, הפער עמד על כדקה וחמש עשרה שניות, היה לי ברור שאם אני רוצה שהוא (שקד) יגשר לסטרשנוב/גולדשטיין את העליות הבאות אני לא עולה עם שקד וגם אסור שהוא יחכה לי.
מהשלב הזה לחצנו הכי חזק שהיה לי, שקד מבחינתו היה יכול לרכב מהר יותר אך בשלב הזה הוא עוד “השתמש” בי למנוחות בהובלה, בכניסה לקטע המשופע הגענו לפער של כ30 ש’ וכבר לא יכולתי לעזור לו. הוא פשוט נתן גז וגישר לראשונים וניצח את התחרות.
את העליות המשכתי בקצב איטי מאד גמור מהמאמץ לסגור את הפער, בתום העליות נכנסתי למוד נג”ש ורכבתי לפיניש, לא ראיתי איש מאחור כך שיכולתי לרכב בקצב שיוט ולא בקצב סיוט.
נעים להגיע להתחרות באופני הרים מדי פעם, מאד התגעגעתי!
מה הלאה?
“כעת אני רגוע ויכול להמשיך לטפח את המועדון שלנו CCC ובהכנות המאתגרות למה שעד כה מרגיש כפרויקט של החיים שלי “אפיק ישראל“.
אורן ניסטל – מנצח קטגורית גברים 19+ פתוחה, 66 ק”מ
אורן השתתף בקטגורית הגברים הפתוחה 19+ מיועדת לכל מי שמרגיש חזק ורוצה להשתתף בחוויה הכוללת אבל איננו חבר איגוד, באליפויות הארץ נהוג לאפשר לכל מי שרוצה להשתתף!
אורן ניסטל – על קו הסיום ועל הפודיום
באופן כללי – איך היתה האווירה?
“אוירה מתוקתקת ומסודרת החל מהחניה, ממשיך ברישום מאוד מסודר וזינוק מקצועי, לאורך כל המסלול שלטי הכוונה ומרשלים שלא הותירו מקום לטעויות, הקראת זמנים ושעון ענק בסוף כל הקפה נתן אינדיקציה טובה.
היה חגיגי והרגיש אליפות, פודיומים בדיוק בזמן שהובטח, גביעים מכובדים ומדליות בכל קטגוריה.
נוכחותם של בכירי הרוכבים, שקד פרנק , שלומי חיימי, יובל גולדשטיין וכו’ גרמה לאוירה להיות מתוחה, כבר בשעות המוקדמות נראו הרוכבים מתחממים על טריינרים ולאורך המסלול והייתה תחושה שהאליפות לא בכיס של אף אחד והכל פתוח.
הזינוק יותר מטורף מבדרך כלל?
זינוק של 4 קטגוריות ביחד, גרם לו להיות מאוד עצבני ומהיר וכבר בשריקת הזינוק חבורת החוד זינקה קדימה במהירות מסחררת.
המסלול – איך היה, מה אהבתם, מה פחות אהבתם?
המסלול התחיל בזינוק מהיר בדרך 4 על 4. לאחר כ 3 ק”מ התחילה העלייה לגבעת עוז ומעין קיר קטן בסופה. לאחר העליה נכנסנו ל כ 2 ק”מ של סינגלים מהירים וזורמים אך היו קטעים של אובדן אחיזה בסיבובים בשל חול תחוח. לאחר היציאה מהסינגלים התחיל קטע ארך מאוד של מירוץ כביש בשטח, קוים ישרים וארוכים התאפיינו בעבודה בקבוצות ובפלטונים, היה יתרון מובהק לרוכבי כביש שיודעים טוב לשבת בגלגל והיכן בדיוק להתמקם על מנת לבצע דרפטינג יעיל.
איך ניהלת את הטקטיקה ומדוע? מה היו הקשיים? מתי הרגשת שאתה יכול לקחת את זה? היו הפתעות?
כבר 3 שנים שלא התחריתי והתאמנתי בצורה רצינית מאז התקופה החזקה בה הייתי אלוף הארץ במסטרס 30+ בכביש בשנים 2009 ו 2010. לא היה שום אתגר שהצליח להרים אותי.
לפני חודשיים נרשמתי ל BC Race בקנדה – מירוץ שלבים ארוך וייחודי בקנדה, שהוא כמו להוסיף כמות יפה של EPO לטראנס אלפ והקייפ אפיק: משדרג אותם לרכיבה קשה וארוכה במיוחד בסינגלים, אנדורו וקטעים טכניים ארוכים. כחלק מההכנה אליו אעשה גם אתאפיק ישראל. התחלתי להתאמן בצורה רצינית כ 5 אימונים בשבוע – חלקם עם קבוצת הכביש אשכולות וחלקם בשטח עם חברים.
לפני 3 שבועות כשלקחתי את ה KOM בעלייה המנדטורית מאיזור כרם מהר”ל לדלית אל כרמל (KOM למי שלא מכיר זה King Of Mountain שזה אומר שאורן הוא הרוכב המהיר ביותר במדידה של העלייה הזו באפליקצית הספורט הנפלאה Strava) הבנתי שאני כבר בכושר טוב והחלטתי להירשם למקצה הפתוח. וכהרגלי מהימים בהם התחרתי הקדשתי את היום לפני למנוחה ולתזונה נכונה, המון מתיחות ושיעורי פילאטיס ונטילת כדורים כמו מולטי מינרל, מגנזיום ושאר תופינים קדמו לתחרות.
העדר הכרה עם המסלול גרמו לי לזנק לקטע של דשדש (עפר תחוח) והפסדתי זמן יקר לקראת העליה. התחלתי להסדיר נשימה ונכנסתי לקצב. הסינגלים היו הקטעים היחידים שאפשרו לי לנוח וכבר ביציאה מהם חלפו לידי שני קדטים במהירות מטורפת, החלטתי ללכת על כל הקופה והתיישבתי עליהם! ידעתי שאני חייב לתפוס עליהם טרמפ עד לפלטון מתאים, כי נסיוני כרוכב כביש והרוחות החזקות, הביאו אותי למסקנה שכדאי לקחת את הסיכון שבלשבת על רוכבים חזקים ממני מאשר להלחם לבד ברוחות, וכך היה. הצלחתי לשבת עליהם כמעט הקפה שלמה עד הגעה לפלטון מתאים שהיה מורכב מרוכבי הקדטים של TNT ועוד כמה רוכבים.
עבדנו ביחד ובהקפה השלישית הרגשתי חזק והחלטתי לעבור לקבוצה קדמית יותר. הצלחתי לגשר אליהם, עבדנו חזק וכ 2-3 ק”מ לפני הסיום החלו משחקי הטקטיקה. בפלטון זה היו שתי רוכבות שהתמודדו על אליפות הארץ לנשים: מורן תל פז מ CCC ומגאן בלצר מ TNT. אף אחת לא רצתה לעבוד ושמרה רגליים לספרינט סיום ולבסוף בלצר פתחה מבערים ועקפה את מורן בספרינט סיום שנכנס לתוך סלאלום הסיום.
היה לי קשה מכיוון שהמרוץ היה מאוד מהיר ולא נתן קטעים רבים למנוחה, רובו היה בשמש, וסיימתי בזמן של 02.05.44
נקודת המבט של המארגן – סיגמא
BIKEPANEL: למה סיגמא?
האיגוד פנה בכתב לכול הקבוצות אם הן מוכנות לארגן את האליפות, חשבנו קצת התייעצנו קצת ו…הודענו לאיגוד שנקח עלינו את המשימה.
BIKEPANEL: מה היו השיקולים בבניית המסלול?
היה לנו חשוב לבנות את המסלול לפי חוקי האיגוד הבינלאומי, 20% סינגלים ו- 80% שבילים. כשתוכנן המסלול ל 22 ק”מ, חשבנו שמקצה העילית ירכוב ארבע הקפות. לאחר דיונים התקבלה החלטה מטעם האיגוד לשלוש הקפות בלבד.
BIKEPANEL: חששות ואתגרים?
האתגרים שעמדו בפנינו היו: גיוס רוכבים רבים ככול האפשר והקמת ארוע מוצלח עבורם.
הקושי העיקרי היה הביטוח עבור הרוכבים העצמאים אלו שאינם חברי איגוד. בעקבות הפרת הבטחה של איגוד האופניים להסדרת הביטוח דרכם נאלצנו למצוא פתרון מהיר בעצמנו, פתרון שעלה לא מעט.
בכדי לארגן אירוע כזה צריך צוות גדול ובאמת זכינו בחברי קבוצה, משפחה וחברים חרוצים, בעזרה של מועצה אזורית מגידו – אגף הספורט והביטחון, הנוער של קיבוץ גבעת עוז.
BIKEPANEL: גייסתם חסויות?
KTM נותני החסות הראשית שתמכו לכול אורך הדרך, רודי פרוג’קט (רוני ואליס התייצבו הרבה לפני זריחת השמש!). GU שפינקו את הרוכבים בג’לים, גדי אסתרין שהפליא בעיסוייו, גיל יעקובי מסטריידר שהפעיל את דור העתיד, דקל שהכין אוכל טעים ממש, אלון ממוזיאון האופניים שתמיד כייף לראותו, דורון אמיץ ונתי הורטיג שעזרו בארגון, הובלות וייעוץ. וכמובן רועי שפרון שבלעדיו כול זה לא היה קורה.
BIKEPANEL: עשה חשק לעוד?
המטרה הייתה להגיע לכ-200 רוכבים מתחרים, ושכולם יחזרו שלמים,עייפים ומרוצים לביתם. למעט פציעות קלות שידועות לנו, אנחנו מקווים שעמדנו בהצלחה במטרה.
אנחנו בהחלט מתכוונים לארגן תחרויות נוספות, כבר בעונת הסייקלוקרוס הקרובה ובנוסף להשתלב באירגון תחרויות במהלך העונה הבאה.
חגיגה של אלופים
גלי וואלך, בת 12, לומדת בכיתה ז’ בבית הספר ריאלי מטו”ס, בחיפה.
אולי התעניינתם בגדולים, אבל אנחנו החלטנו שאי אפשר לצאת עם כתבה כזו בלי לעשות כבוד לאחת הרוכבות הבולטות והדומיננטיות בארץ! כן כן! גלי וואלך כפי שתראו שולטת בקטגורית הגיל שלה. גאווה להורים, וספורטאית אמיתית! היא רוכבת בקבוצת “מלך העליות” אצל איתן דהאן וינאי רייטנר המאמנים ובעלי הקבוצה שאי אפשר לפספס אותה עם בגדי הנקודות מהטור דה פראנס.
גלי וואלך בצילום של אביה: רמי וואלך
איך הגעת לרכיבה ולקבוצה?
“אני רוכבת מאז שאני זוכרת את עצמי. אבא שלי משוגע על אופניים והכניס אותי מגיל צעיר לעיניין. אני זוכרת שכבר בגיל ארבע ומשהו רכבתי איתו בשטח עם נגרר של אופניים שהיו מחוברות לאופניים שלו. דיוושתי ודיוושתי רציתי שניסע יותר מהר.
ממש אהבתי לרכב, רכבתי בכל הזדמנות, אז ההורים שלי הציעו שאעשה את זה במסגרת של קבוצה. בגלל שאבא שלי מחובר מאוד לתחום הוא חיבר אותי לקבוצת “מלך העליות”. איתן וינאי עבדו איתי מהיום הראשון קשה, כנראה שהם האמינו בי… די מהר התאהבתי ממש בתחום ורציתי להיות הטובה ביותר שאפשר בקטגוריה שלי…
כמה פעמים בשבוע את רוכבת? לכמה זמן בכל פעם?
אני רוכבת עם הקבוצה פעמיים בשבוע למשך כשעה וחצי כל פעם. חוץ מזה אני עולה על הטריינר לפחות עוד פעמיים בשבוע לאימון של בין שעה וחצי לשעתיים, תלוי כמובן בתקופה של השנה. יש שבועות שאני יוצאת עוד פעם נוספת לרכיבה בשטח.
מהו המרחק בו התחרית? באיזה קטגורית גילאים?
התחרתי הפעם 5 הקפות, בקטגוריית “אפרוחיות”, שזה לגילאי 11-12.
האם זו התחרות הראשונה בה ניצחת?
לא, השנה ניצחתי את כל אליפויות הארץ. גם את אליפות הארץ באופני שטח, גם את אליפות הארץ ברכיבת כביש, וגם את המרתון. חוץ מזה ניצחתי בכל התחרויות שהתחרתי בהם השנה במקום הראשון בקטגוריית האפרוחיות. יש לי גם מדליות משנה שעברה, וגם בשנה הזו זכיתי באליפות הארץ במרתון.
איך היתה התחרות עצמה: תתארי לנו קצת את מהלך התחרות, איך הרגשת בשלבים שונים שלה? התחרות היתה מאתגרת, פתחתי בספרינט חזק בזינוק והשתדלתי להישאר בקצב טוב. רכבתי את המרתון בקצב מהיר על פלטה, ונצמדתי לראשונים. זה לא היה קל לשמור על קצב מהיר במרתון אבל נתתי את כל כולי כדי להגיע ראשונה ובתוצאה טובה.
גלי שועטת לעוד ניצחון…צילום: רמי וואלך
לפני שזינקת המטרה שלך היתה לנצח?
המטרה שלי היא תמיד לנצח, אם לא מציבים את המטרה הגבוהה ביותר קשה מאוד להתחרות. אחרי הזינוק אני כבר לא חושבת על זה, אני כולי ברכיבה נותנת 100 אחוז ממה שאני יכולה.
האם היה רגע שבו הרגשת שזה קורה ואת הולכת להגיע ראשונה? תתארי לנו אותו..
זה הרגשה שקשה לתאר, אושר גדול. הייתי שמחה ומאושרת לא רק בשבילי אלא גם בשביל המאמנים שלי, שעובדים איתי קשה במהלך השנה, זה גם בשבילם…
איך ההרגשה להיות אלופת ישראל במרתון?
הרגשה מאוד טובה ומספקת, בשביל זה אני משקיעה כל השנה, ולהגיע ראשונה באליפות הארץ במרתון, זו גאווה גדולה בשבילי
