מה “עשה” לכם את השנה? כותבי בייקפאנל – הפאנליסטים, רוכבים והרבה. לכל אחד מכותבי הפאנל יש זווית אחרת לעולם הרחב של האופניים והספורט. כל אחד מגיע ממקור אחר ורוכב בסגנון ובציוד אחר. הנה הדברים שעשו לנו את השנה באופניים, שנתנו לה את הטעם המיוחד שלה:
יואב גריבי: אופני לא XC
מגיל 12.5 אני רוכב על אופני XC. התחלתי בחוג האופניים של מועדון CCC, בו השריטה העמיקה במשך 5 שנים. רכבתי על ז”ק והיה לי טוב. כמה שנים ניסיתי אופני xc שיכוך מלא, ראיתי כי טוב, התחדשתי. אחרי כמה טיולים באירופה, חבירה לרוכבים יותר טכניים וחובבי אקסטרים ממני, התחלתי לפזול ל(תחזיקו חזק) לאופני 120 מ”מ! וואו, איזה שינוי ענק. את מעללות בחירת הנשק החדש פירטתי בכתבה נפרדת, וכשהוא הגיע אחרי 8 חודשי המתנה הייתי מאושר, אך לא לזמן רב.
שום דבר לא התחבר לי. במשך שנתיים רכבתי על הזוג שאמור להיות “העיקרי” שלי on and off, בלי להתחבר אליו באמת. שיניתי כל מיני דברים כל כמה חודשים וזה פשוט לא הרגיש נוח. זה היה מבאס, זה היה מתסכל, אבל הפתרון וההבנה הגיעו סוף סוף במבחן שערכתי לבייקפאנל לא מזמן. בחנתי שלדה אגרסיבית יותר, אך עדיין להישאר בתחום האופניים הקלילים שאני אוהב. בניגוד לזוג הקודם, שאמנם הוסיפו לו את האותיות TR (טרייל) אך הוא עדיין הרגיש כמו אופני XC תחרותיים, כאן מדובר בשלדה שתוכננה לפאן. אלו אופניים עם גיאומטריה רגועה יותר ושיכוך מפנק יותר. השינוי העיקרי הוא למעשה מציאת אופניים המתאימים לצרכים שלי, ולא קניית אופניים חדשים מאותה קטגוריה בדיוק. חד משמעית שינוי מקצה לקצה של חווית הרכיבה שלי, ומאז כל רכיבה מסתיימת בחיוך ענק, פריצת גבולות והנאה אין סופית.
אל הערוץ עם כל הכתבות של יואב גריבי בבייקפאנל: לחצו כאן
יואב גריבי מגלה מחדש אופני שבילים (צילום: אור פריאס)
ניר לוי: עולם הפראלימפי ווירטוס
לקראת סוף שנת 2022 נפלה בידי הזכות להתחיל לאמן שני רוכבים על הרצף האוטיסטי אימוני מסלול בוולודרום. שני הרוכבים בשנות ה-20 לחייהם, טל וניצן, רוכבי כביש תחרותיים ומיומנים, שהתכוננו לאליפות העולם באופני כביש של ווירטוס (Virtus) בווישי, צרפת ביוני 2023. ווירטוס הוא ארגון ספורט בינלאומי המקדם ספורט תחרותי -הישגי בקרב ספורטאים עם מוגבלות שכלית, אוטיזם ותסמונת דאון באמצעות ארגון פעילויות ספורט ותחרויות. אחת לארבע שנים מקיים הארגון את משחקי העולם.
צור, חבר, קולגה ואבא של אחד הרוכבים העלה את הרעיון שנתחיל באימוני מסלול (וולודרום), כדי שיוכלו להתחרות באליפות העולם גם במסלול. הרעיון נראה אז מופרך לגמרי, היות ומדובר בשני רוכבים שמעולם לא רכבו במסלול וכחצי שנה בלבד לפני אליפות העולם. אבל כשאבא מאמין בבן שלו כמו שצור ומיכאל האמינו, הרגשתי שאין לי הזכות לומר להם שהמטרה דמיונית ולכן פשוט התחלנו באימונים בוולודרום מידי שבוע. הבחורים הדהימו אותי בכל אימון מחדש. לא רק אותי אלא גם את הוריהם. שני ברנשים, ספורטאים בנשמה, עם מוטיבציה בשמיים שהגיעו לאימונים, התקדמו באופן מעורר השראה ולבסוף כחודש לפני אליפות העולם, גם התחרו ברדיפה קבוצתית בתחרות בין לאומית בוולודרום בהדר יוסף. באימון האחרון שלפני הנסיעה לווישי, הדגשתי בפניהם שכל מטרת השתתפותם באליפות העולם במסלול היא לשם ההתנסות, החוויה. שיהיו גאים בעצם השתתפותם ושלא יתאכזבו אם לא יגיעו לדירוג משמעותי בתחרויות.
עקבתי אחריהם מהארץ. מידי יום מתכתב עם צור, נותן דגשים והוראות לתחרות הבאה ומקבל ממנו פידבק לאחר כל תחרות. שני המדהימים האלה חזרו עם לא פחות מ-3 מדליות זהב, אלוף עולם לניצן ו-3 מדליות ארד לטל. וזה רק בוולודרום. בכביש ובנג”ש זכו במקום ראשון ושני – אלוף העולם וסגנו! אין לתאר את ההתרגשות והגאווה בשני הרוכבים האלה שפתחו בפניי עולם – ווירטוס ופראלימפי, ספורטאים ספרטנים, לוחמים. השראה!
אל כל הכתבות של ניר לוי בבייקפאנל: לחצו כאן
עמית נבון: לימדתי עשרות ילדות וילדים לרכוב ללא גלגלי עזר
בתור פאנליסטים במגזין אופניים אנחנו רגילים לקבל פניות ושאלות בתחום. לקראת חופשת ראש השנה וחג האופניים שמגיע אחריו הפניות הן בעיקר סביב רכישה של אופניים עבור הילדים. בשנה שעברה הורים גם התעניינו בהמלצות לגבי הדרכת רכיבה ללא גלגלי עזר. החלטתי להרים את הכפפה ולפרסם שאתנדב ללמד רכיבה במסגרת יוזמה של מעורבות הורים בבית הספר. הערכתי שבכיתות הנמוכות נשארו מספר נמוך של תלמידים שטרם רוכבים בביטחון, טעיתי בגדול. אל קבוצת הווטסאפ שנפתחה נרשמו עשרות הורים. היה ברור ששיעור פרטני לא יתאפשר ולכן שיניתי את התבנית הרגילה לפעילות משותפת להורים ולרוכבים החדשים.
ההורים למדו את העקרונות ותירגלו יחד עם הילדים בהצלחה רבה. בתום מספר מפגשים המלאכה הסתיימה ולקהילת הרכיבה הצטרפו תלמידים רבים. היו מספר קטן של ילדים וילדות שהתקשו במקצת ועימם נפגשתי לשיעור פרטי עד שצברו את הביטחון והצטרפו לחבריהם. נהדר להתנדב ועוד יותר נהדר להגדיל את מספר חובבי הרכיבה. במהלך חג האופניים, בו כבישי העיר פנויים ממכוניות, זכיתי לרכוב יחד עם רבים מהתלמידים והתלמידות שזה עתה הצטרפו לתחום עם חיוך גדול על פניהם.
אל הכתבות הנהדרות של עמית נבון בבייקפאנל: לחצו פה
דימה רובינשטיין: מציאת ה-ZEN בתכנון מסעות אופניים
מזה כמה שנים שאני עושה טיולי רכיבה בחו”ל. בהדרגה צברתי ניסיון בארגון טיולים כאלה, אבל עם הניסיון בא גם הרצון לתכנן את הכל בצורה המושלמת. גיליתי לאחרונה שהדבר מביא איתו תוצאות לא רצויות: חוסר גמישות, אכזבות מיותרות כשלא הכל הולך לפי התוכנית וחיפזון שבמעקב מדוקדק אחרי התוכנית. לאחר מחשבה מרובה והתייעצות עם אנשים מנוסים ממני הבנתי שיכולת ארגון ותכנון הן יכולות טובות, אבל חייבים למתן. לתכנן את מה שצריך באמת (מקומות לינה באזורים פחות מאוכלסים, שלבי רכיבה מסוימים), להשאיר מקום להפתעות, ולדאוג להיות מוכנים להפתעות האלה, הן מבחינת הציוד, והן מהבחינה המנטלית. הסוד הוא לשלב תכנון עם ספונטניות, כך שהזכרונות מהטיול לא יהיו דומים לזכרונות מקריאת תכנית מחשב – אלא דומים יותר מסיפור הרפתקאות (רצוי עם סוף טוב).
אל הערוץ המופלא של דימה רובינשטיין בבייקפאנל: לחצו פה
אדם סימן טוב: עברתי לאופניים פחות אגרסיביים שיותר כיף לי לרכוב עליהם
במשך שנים אחד מסימני ההיכר שלי היו אופני הפינרלו דוגמה בצביעה הייחודית. רכשתי אותן מיד שנייה לפני כ-6 שנים. אז עברתי משלב ה”כניסה” לתחום לשלב הרציני והתחרותי יותר. הבון-טון באותה תקופה בעולם המקצועני היה שלדות קומפקטיות / על הצד הקטן יותר של הסקאלה עם סטמים ארוכים. כידוע, מיטב רוכבי המאסטרס בלבנט אוהבים להרגיש בסרט פרו-טור וכך הייתי גם אני. אך הגמישות של רוכב בתחילת שנות ה-30 שגם מקפיד על תרגילי גמישות אינה אותה אחת של כמה שנים מאוחר יותר עם פחות זמן פנוי. לכן אחת הסיבות שהמעטתי לרכוב היא כי פחות נהניתי מהרכיבה בתנוחה כה אגרסיבית, שהביאה אותי לחוסר נוחות וכאבים כבר בחלוף שעה על האוכף.
אז כשפגה תקופת ה”אם אתה קונה את האופניים האלו זה ל-5 שנים הבאות לפחות” התחלתי לחשוב על אופניים, עדיין אופני כביש תחרותיים, אך במידה גדולה יותר ו/או בגיאומטריה פחות אגרסיבית. בניתי טבלת Stack ו-Reach של הדגמים והמידות שהיו על הרדאר והשוויתי עד שיום אחד הגיעה לפתחי הזדמנות ל-Colnago C60 במידה 56S. מדובר בשלדה עם מעט שיפוע של הטופ טיוב, ו-Stack גבוה יחסית לאותו Reach. כך עברתי לרכב על אופניים שהרבה יותר נוח לי איתם. אני יכול לרכוב בלי לחזור כאוב ועדיין להרגיש חלק מה “חבורה” עם אופניים קשיחים ותחרותיים שטסים קדימה כשנעמדים על הפדלים. זה הביא אותי לחזור לשגרת אימונים בריאה, והנאה מחודשת מהרכיבות.
לעוד כתבות של אדם סימן טוב בבייקפאנל – לחצו כאן
אדם סימן טוב עם הקולנגו החדשים
גיא חלמיש: חזרה לטקסים הקבועים ולרכיבה עם חברים
ספורט הוא סיפור של התמדה ובתחומי ספורט אירוביים במיוחד. לא המעז ולא החזק מנצח אלא המתמיד, העקבי, זה שלא מפסיד אף פעם אימונים. זה שפשוט יושב על האוכף יותר שעות בשבוע. זה נובע מעובדה פיזיולוגית פשוטה: שיפור היכולות שלנו ברכיבה הוא בראש ובראשונה תוצר של כמות השעות האירוביות שלנו, מתחת לסף הלקטי. כלומר רכיבות קלות יחסית, ארוכות, והרבה מהן עושות את רוב הכושר. נכון שמעל לבסיס הזה מתבלים כח, סבולת כח ועוד, אבל הבסיס – זה זמן אוכף. אין כמו טקסים שבועיים קבועים של ספורט, עקביות ושגרה כדי לייצר את זמן האוכף הזה.
כמות שעות הרכיבה השבועית שלי נחתה ב 2022 אחרי בעיה פיזית שסבלתי ממנה בעקבות אימונים אינטנסיביים. נאלצתי להתנזר מספורט לחלוטין למשך חצי שנה. אבל ב 2023 התחלתי לחזור לעצמי- ומה שתרם לזה יותר מכל השנה זו התבססות טקסי הרכיבה השבועיים הקבועים עם חברים.
לפני שתמשיכו לקרוא, הצטרפו אלינו לווטסאפ של בייקפאנל:
החיבור לטקסים (מועדים ושותפים קבועים לרכיבה) הוא מה שעומד במרכזן של כל קבוצות הרכיבה. בין אם אלה קבוצות פורמליות עם מאמן ובין אם זה צמד חברים שנפגש קבוע בכל יום שלישי וחמישי לשעה וחצי של פידול – כמו המפגש שלי לרכיבה וקפה פעמיים בשבוע עם אמיר.
החשיבות של השינויים האלה בחיים שלי השנה היא אדירה. היא אנושית, היא רגשית והיא יקרה לי עד מאוד. היא כיפית ומעודדת והיא מייצרת שעות אוכף ושיחות נהדרות. במרכזה נמצא החיבור עם שותפי לטקסי הרכיבה:
אמיר, יאיר ואילן. עם אמיר פרזנטי מ CTC, התבסס הטקס של רכיבות השטח בימי שלישי וחמישי ובסופן קפה ומאפה (שלו אספרסו, שלי קפוצ’ינו). את יאיר פגשתי בצורה ספונטנית ברכיבה, והתחלנו לדבר. הוא צרף אותי לקבוצת הכביש בשרון שהוא מוביל בנועם, חום אנושי ונדיבות וזכיתי לחברים חדשים. אילן תמיד מזמין ווטסאפ ב5 בבוקר דקה לפני היציאה (99% מהמקרים אין סיכוי שזה יקרה ככה) ובאימונים איתו הדגש הוא על המנוחה והצחוקים. השנה אמיר, יאיר ואילן עשו לי את השנה, ואני אסיר תודה להם על כך.
היו עוד דברים כמובן כמו השיפוץ וההתאהבות מחדש ברידלי הליום הוותיקים, וכמובן המשך ההתנדבות והעזרה לענף האופניים במפעל הזה שנקרא בייקפאנל ששואב לי כל דקה
אל הכתבות של גיא חלמיש ב BIKEPANEL: לחצו כאן
גיאחה ואמיר בטקס השבועי
יותם ייבין: אופניים בלב אפריקה
רגע לפני שהצטרפה בתנו ליבי לחיינו, התגוררנו שלושה חודשים בזמביה מטעם העבודה של אשתי. זמביה היא מדינה ענקית אך נידחת במרכז אפריקה, ומחוץ לבירה הסואנת לוסקה יש בעיקר טבע פראי וסוואנות עצומות מעוטרות בכפרים קטנים פה ושם. סחורות מגיעות לעיתים רחוקות בטיסה, ובעיקר במשאיות שעושות דרכן לאורך אלפי ק”מ של דרכים משובשות מטנזניה או זימבבואה.
בכפרים הקטנים והנידחים של זמביה גיליתי את האופניים, לא ככלי תחרותי אלא ככלי הישרדותי, כחפץ הנחשק והיוקרתי ביותר שניתן לדמיין. בעזרת האופניים המרחק לביה”ס (לעתים קרובות יותר מעשרה ק”מ מהכפר) הופך להיות אפשרי. בעזרת האופניים מפנים חולה קשה במלריה למרפאה הקרובה, מרחק שעתיים רכיבה, וכך מצילים את חייו. בעזרת האופניים מעמיסים עשרות קילוגרמים של סחורה, מביאים לשוק הקרוב, ומפרנסים כפר שלם לעוד שבוע או חודש. אילו אופניים? כל מה שיכול להתגלגל, ובעיקר מסגרות פלדה ואלומיניום, ללא הילוכים ולעתים גם ללא אוויר בצמיגים.
רחוק מהכפר, בעיר הבירה, פגשתי גם חבורה צעירה ששמה לה למטרה להקים איגוד מקומי ונבחרות אופני כביש. עם חלומות גדולים, מעט כבישים ומספר חד ספרתי של אופניים (מהסוג שנצפו בכבישי המערב בערך לפני שלושים שנה), הם חולמים גם להצמיח את היהלום האפריקאי הבא בעולם האופניים.
קראו את כל הכתבות של יותם, בערוץ שלו בבייקפאנל
מראה טיפוסי בזמביה. יש גם מקום לרוכב על האופניים.
עופר עברי: העברה בין דורית
מעבר למובן מאליו, להנאות השגרה, לעונג שגלום ברכיבה על אופניים חשמליים ולאושר שנלווה לחוויות מופלאות עם חברים במקומות חדשים. גיליתי שמה שבאמת מרגש אותי זו העובדה שגם בני יחידי מוצא הנאה גדולה ברכיבה על אופניים. ממש במקרה שמעתי אותו אומר לי השבוע “אבא שתדע שאני אוהב לרכוב איתך אפילו יותר מלשחק כדורגל”. ותאמינו לי הוא חולה על כדורגל. אז אני את שלי עשיתי. רכיבה על אופניים עיצבה את האדם שאני היום ובמידה גדולה תהיה גם חלק מחייו של דור ההמשך.
אל הכתבות של עופר לחצו פה (ואת התמונות שלו תראו בהמון כתבות שלנו)
פאנליסט צוות שנת 2050 (צילום: עופר עברי)
רות בונה: כך קניתי אופניים חדשים לא אדומים כלל
אצלי, כמו שיודע כל מי שמדבר איתי יותר משלוש דקות, רכיבה זה לא ספורט ולא כושר, זו אהבה. ואהבה כמו באהבה, יש לתחזק. אז אחרי שש שנות רכיבה ברחבי העולם עם האופניים הקודמים הגיע הזמן להתחדש. רק שאז באה הקורונה ולא היו בנמצא אופניים ואם היו מסגרות, לא היו קומפוננטות. כשהתחילו לטפטף אופניים לארץ, חיכיתי חיכיתי, וגלעד הנפלא והסבלני מהחנות בקיבוץ אילון סבל וחיכה יחד איתי. בסוף נשברתי: האופניים לא אדומים, נטשתי את Shimano אחרי שנים לטובת SRAM, והסתפקתי בסרט כידון בצבע הנכון.
הצטרפו לניוזלטר שלנו:
כך נהייתי בעלים גאה של מכונה משוכללת ממשפחת Specialized Roubaix. חוויית הרכיבה אחרת לגמרי וטובה בכל פרמטר מהקודמים שלי. אמנם גיליתי לצערי שהחשמל בהילוכים במקום במנוע, אבל האופניים שקטים, מעבר ההילוכים חלק ורציף והשרשרת נשארת במקומה גם כשהרוכבת עושה שטויות.
אפשר שוב ושוב להתאהב באופניים, וליישם משהו שקראתי באחד הפורומים כשתהיתי איך אזכור לטעון את המעביר: “בכל פעם כשאת חושבת על האופניים, תטעני אותם”. עכשיו רק צריך לזכור להוציא אותם מהמטען. המכונה החדשה הזו בהחלט עשתה לי את השנה!
עדו גולצקי: פאן לי במקסימום.
לאחר כשלושים שנות רכיבה בכביש ובשטח עברתי לאופני הרים חשמליים. לחשמלוקים, או חשמל אחול מניוקי. ומה אני אגיד: פאן לי במקסימום. פאן, פאן פאן. וגם כיף, כיף, כיף. המעבר לאופניים חשמליים, אצלי לפחות, עשה הבדל מאוד משמעותי: הרכיבות שלי התארכו משמעותית בשישישבת המרחקים עלו מ 10-15 ק”מ לכיוון ה 30-40 ק”מ לסיבוב; החיוך לא יורד במהלך הרכיבה, הרכיבה חזרה להיות כיף מוחלט. המהירות הממוצעת עלתה ואיתה גם סגנון הרכיבה שהפך לאגרסיבי יותר.
הרוכבים האנלוגיים בוודאי יחלקו עלי, אבל אלה נזירים סגפנים שמקפידים לסבול בכל רכיבה. מודדי דופק, שוקלי גרמים, ורחמנא ליצלן ישנו פלג שגם נוהג לגלח רגליים. ההתעסקות הופכת להיות ברכיבה עצמה, פחות משנים החלקים (אולי רק הבולמים והברקסים, וההילוכים… בעצם, לא משנה), והרכיבה הופכת לכיף שלא נגמר. אין עליה קשה מדי, והירידות מהירות משמעותית כי האופניים יציבים משמעותית.
לסיכום: אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי, אבל הפוך באופניים. ישנה עדיין “עבודה” עם האופניים החשמליים, אך היא שונה ומקדם הפאן גדל כפל כפליים. מומלץ 11/10.
כותבי בייקפאנל מאחלים לכולכם שנה טובה, עם הרפתקאות חדשות, גילויים מרעישים וכמובן המון רכיבות! ספרו לנו בתגובות מה שינה לכם את חווית הרכיבות השנה ומה הציפיות והאתגרים שאתם מציבים לעצמכם בשנה החדשה.