“חושבים קדימה” הוא מדור חדש ב BIKEPANEL שמתעסק בעתיד: במה שהולך להיות, במה שכדאי שיהיה, בחשיבה חדשנית בעולם האופניים: מגמות, דיעות ועיסוק במה שאין אבל יכול להיות. מטבע הדברים העתיד אינו וודאי, ולכן זה במהותו טור עמדה. לפעמים העמדה מבוססת יותר ולפעמים היא בעיקר whishful thinking… מתחילים…
ורומן שוב מקדים את כולם. נכון, “אופני העתיד” זה המסר השיווקי של 3T עצמה, אבל כמו שביבי יודע – מסר שיווקי עובד טוב יותר רק אם יש לו בסיס מוצק (בסקר שפורסם בעת כתיבת הכתבה רק 27% אמרו שהם מאמינים לנתניהו-לא-ימצאו-כלום-כי-לא-אין-כלום…). את הטור הזה כתבתי כשיצא הסרט הראשון על האופניים האלה, ולפני שנודע לי שתמיר אשל החל לייצג את 3T בישראל.
הביטו באופניים האלה, מהדגם האווירודינמי, וראו את העתיד של אופני הכביש כבר כעת. בזמן שאתם מקבלים עדכונים על דגמי 2018 מגיע ג’רארד ורומן, ומראה לכולם איך משיגים את כולם בשנתיים עם חדשנות והבנה טובה יותר של המגמות. מי שייסד את סרוולו (עם שותף, ועשה אקסיט ממנה לאחר מכן), מייסד Open (עם מנכ”ל BMC לשעבר – זו חברת אופני בוטיק שטח וגראבל) ולאחרונה השקיע במותג האבזור הוותיק 3T והפך אותו לחברת אופניים הוא אחד האנשים המעניינים והחכמים בענף האופניים העולמי. במסגרת 3T הושקו שתי שלדות – אחת גראבל אווירודינמית וכעת ה Strada – הדגם הזה עליו נדבר פה.
ההשקה הזו מעניינת ואני כותב עליה כדי לדבר על כמה היבטים מבריקים באופניים האלה שמצביעים על המגמות העתידיות – ומספרים לנו כבר היום איך ייראו אופני הכביש שישיקו חברות האופניים האחרות בעולם בשנים הקרובות.
מאת: גיא חלמיש
צילום: 3T, אופני KTM
אלה המגמות החשובות שמקבלות ביטוי באופניים האלה:
1. עתיד אווירודינמי לאופני הכביש
טוב זו כבר לא מגמה חדשה. למעשה בניגוד למה שרבים חושבים היא קיימת כבר מעל ל 25 שנים, רק שהיא לא היתה במיינסטרים של עולם האופניים, ולא אומצה שיווקית על ידי החברות הגדולות עד לפני שנים ספורות. כמובן שחלוצי התחום הזה היו חברות שהתמחו בטריאתלטים – והמובילה והראשונה מכולם היתה Kestrel – יצרנית אופני הקרבון האווירודינמיים הראשונים בעולם, שהשיקה דגמים כאלה עוד בסוף שנות ה-80 ותחילת ה 90, היתה שם מוקדם גם Corima האירופאית ו Cervelo באמצע שנות ה-90. הדגם המיתולוגי ביותר שהשפיע על חדירת הגישה למיינסטרים היה הסולואיסט של סרוולו, ואחריו לאט לאט החלו חברות נוספת להציג אופני כביש אווירודינמיים. אני בחנתי לפחות שני דגמים מהז’אנר: את הרידלי Noa SL 2015 ואת ה Giant Propel.
2. דיסקים
מרגע שרכבתי על אופני כביש עם דיסקים, לקחתי אותם לחרמון ונתתי בראש בירידה כמו שמעולם לא העזתי, הבנתי שזה זה, וכתבתי לכם על זה: החיבור של עוצמת העצירה, הדיוק שלה ושל הגלגל במהלך העצירה, והפתרון באחת של כל צרות גלגלי הקרבון פשוט עשה הגיון. ב
2015, בזמן שעוד יצאו לא מעט כתבות שליליות על הדיסקים (כולל כתבה במגזין דפדוף כלשהו בעברית) כתבתי את זה: “לדעתי כל המקטרגים הולכים לאכול את הכובע בעוד 3-5 שנים כשיהיה שיפור בשלדות, במשקלים, ובאיכות העצירה בתחילת המהלך וברגישות לתיקוני מהירות קטנים בעדינות”. אז גם אם איגוד האופניים בישראל תקוע ומתעכב בשחרור האפשרות להתחרות אתם, וגם אם יש עוד כמה כיסי התנגדות במירוצים המקצועניים ואצל כמה שמרנים מקצועיים, זה מגיע. הסינאפס כבר ירדו ל 900 גרם ומזלג של 370, ויבול אדיר של אופניים מושקים בימים אלה עם דיסקים בלבד. היצרנים מפסיקים להשקיע בדגמים חדשים ללא מעצורי דיסק, כך לפי דברים שאמרו לי בשנתיים האחרונות גורמים ביותר מחברת אופניים אחת. קוראי בייקפאנל שמעו את זה ממני ב 2015 וכעת ב 2018 מכריזה Giant על ה Propel האווירודינמיים החדשים שלה- בדיסקים בלבד…
למול השינוי הזה, איגודי האופניים והטריאתלון בישראל יהיו חייבים להסיר את ההגבלות בקרוב. בטריאתלון ובנג”ש בהם קרבה בין רוכבים אסורה צריך להסיר מיידית.
3. הדבר הבא לאחר הדיסקים: 1X
1X? באמת? “אבל בכביש חייבים שתי פלטות כי צריך פחות הפרש”… סלחו לי – אבל זה בולשיט. היזם של סרוולו ו 3T צודק – יש אולי 10% מהרוכבים שזה באמת קריטי עבורם.
באופני השטח יש מהפכה גדולה בשנים האחרונות של ביטול המעביר הקדמי. עד כדי ביטול המקום להתקינו בחלק מהדגמים – כמו למשל ב Scott Spark שבחנתי, וגם ב Giant Anthem 29 החדשים שנמצאים אצלי כעת במבחן. אחרי כמה שנים של התאמה בעיקר למאמצים מקדימים שהיו מוכנים להחליף פלטה קדמית בהתאם למסלול הרכיבה, יצרו מוצר נכון ושלם. עד שיצאו מערכות 12 ההילוכים של SRAM עם גלגלי השיניים האימתניים שלהם מאחור, ועד ששימנו הוציאה קסטה אחורית שמגיעה עד 46 שיניים, חשתי שזה עדיין לא מספיק – וכתבתי לכל שאני נשאר ב 2*11. אבל מרגע שטווחי ההילוכים של מערכות ה 1X השוו את טווחי העבודה של ה 2X ל 500% או קרוב לכך, שמחתי לעבור.
ורומן זיהה את הפוטנציאל של ביטול המעביר והפלטה בתחום האווירודינמי, אבל הוא קיים בעוד היבטים: הורדת משקל (חסכון של המעביר הקדמי, הפלטה עצמה, ידית ההילוכים שבכביש הופכת לברקס לבד וכמה כבלים), והוספת פשטות לתחזוקה ולתפעול. כמובן שזה אומר גם הוזלה אפשרית של האופניים בהינתן פחות חלקים לרכישה ותחזוקה לרמת אבזור נתונה. יש עוד היבט והוא היבט קוגניטיבי – קל בהרבה למוח האנושי, שנמצא בחוב חמצן, עומס גופני אדיר ולהט תחרות (או לרוכבים מתחילים) לחסוך את המטלה היחסית מורכבת של סינכרון שתי פלטות עם הילוך אחורי בעת ההעברה. הרבה יותר פשוט לחשוב על ידית אחת בלבד ועל מעלה מטה.
אז מה מהות ההתנגדות? יש טענה שהרציפות של הפידול נפגעת עקב קפיצות גדולות בין הילוך להילוך, במיוחד בהילוכים הקשים (גלגלי השיניים הקטנים מאחור). יש בזה מהו אבל לא הרבה – אצל רוב הרוכבים הפיזיולוגיה של הפידול מייצבת את הרוכב בסל”ד הנוח לו, וגם לזה יש טווח מסוים שמאפשר את הגמישות. הרוכב יעלה את המאמץ באותו שבריר זניח ששווים כמה שיניים בגלגל”ש, כדי להתיישר על סל”ד מתאים אם ההילוך קשה מדי, או שירד הילוך ויגביר סל”ד מעט.
בכל מקרה, די ברור היום שעדכונים שיגיעו מ Shimano ו SRAM יפתרו את זה. אחת מהן או שתיהן כנראה כבר עובדות במרץ על 13 הילוכים. צפו פגיעה נוספת בערך הגלגלים והשלדות שלכם – רק תעברו לדיסקים ואז שוב תגלו שיש סיכוי טוב שנעבור עוד שינוי סטנדרד בציר האחורי וב BB לרחב יותר ממה שיש היום כדי לאפשר את המקום הנדרש.
3T עצמה עומדת להוציא קסטה שבה בארבע-חמש גלגלי השיניים הראשונים יש הבדל של שן אחת בלבד בין גלג”ש לגלג”ש (כמו היום), ורק בהילוכים הקלים יותר הקפיצות גדלות. יש עוד יתרון לביטול המעביר – שמעטים בעולם הכביש חשבו עליו: פינוי מקום להרחבת מרווח הגלגלים לא רק באופני נוחות אלא גם בקטגורית האופניים האווירודינמיים והקשיחות-משקל-טיפוס, מה שמביא אותנו לסעיף הבא:
——————————-
אם לא הכנסתם עדיין אימייל לקבלת המגזין אחת לשבוע ל inbox שלכם – עשו זאת כעת:
——————————-
4. גלגלים וצמיגים עוד יותר רחבים
התרגלתם לצמיגי 25? תתחילו לחשוב במונחי 28-30. כאלה הודגמו למשל במבחן ה Trek Domane שעשיתי… מגמת הרוחב ההולך וגדל של החישוקים פה להישאר ולהתחזק. רכבתי על עשרות גלגלים בכל המבחנים שעשיתי עד היום, ורוב מי שהתנסה ברחב מעדיף את החוויה הזו. הם נותנים אפשרות לרכוב עם לחץ אוויר נמוך יותר שמייצר נוחות וכנראה גם מהירות גלגול עדיפה. חווית הסיבובים והשליטה בתוכם ותחושת האחיזה גם היא משתפרת. אבל באווירודינמיות? האם לא צריך להקטין שטח חזית? כמו כן זה לא עובד טוב כששמים צמיגים ברוחב כזה על חישוקים צרים. ורומן מסביר שאפשר לשנות את כל תכנון האופניים והגלגלים שיעבדו בהרמוניה עם צמיגים רחבים – חישוקים רחבים יותר ימנעו את אפקט נורת הלהט שיש לצמיג רחב על חישוק צר, ותכנון מראש של הצינורות לעבוד נכון יותר אווירודינמית עם הרוחב החדש הזה יסגור את הפינה מבחינת אווירודינמיות.למה זה טוב? הוא שאמרנו: איכות הרכיבה, הסיבובים, הטיפול בכביש משובש, האחיזה ויש הטוענים מהירות הגלגול ישתפרו.
מה עוד הייתי רוצה שישתפר בעולם הכביש:
- טרנספורמציה אווירודינמית לכולם – למרות שאני רוצה את האווירודינמיות אני לא יכול שלא לציין את המחיר שמשלמים בחווית הרכיבה של אופניים אווירודינמיים – ה “feel” שלהם פחות חי, מגיב וזריז מאלה של דגמי הקשיחות משקל ולכן ברמה האישית פחות התחברתי. אני מקווה שהמגמה העתידית תייצר לנו דגמי קשיחות-משקל שהם גם יותר אווירודינמיים. למשל – אין סיבה שהכבלים בקוקפיט יהיו חיצוניים, ורצוי שהכידון יהיה מעט יותר שטוח, כמו שהיה במבחן ה Trek Emonda למשל. הצעד הבא הוא חשיבה נוספת כזו גם בשלדה עצמה, מבלי לפגום בחוויה ובמשקל.
מעט משעשע שדווקא חברת האבזור 3T של ורומן פספסה (או לא היו לה משאבים) בתכנון הקוקפיט – בזמן שחברות האופניים משקיעות בדרכים יצירתיות להחביא בצורה מלאה את כל הכבלים מבלי לפגום בגמישות בחירת החלקים וכיוונוני הכידון (ראו למשל את הקוקפיט החכם של ה-KTM החדשים ושל הסינאפס החדשים).
זה שאני למשל רוכב המוטה לעליות ומחפש “Feel” בעיקר באופניים, לא אומר שאהיה אדיש לאווירודינמיות. אני רוצה הרבה תחושה ומעט יותר אווירודינמיות וגם אם היא לא תהייה ברמת אופניים ייעודיים, ההפרש האווירודינמי בין אופני עליות לאופני מישור יכול להיות זניח לצרכים של רבים.
- אווירודינמיות דו שימושית – לו הייתי מנהל השיווק בחברת אופניים הייתי מבקש מהמהנדסים ליצור חדשנות בכמה נקודות שיאפשרו תכנון אופני כביש אווירודינמיים ביום, ואופני נג”ש אגרסיביים בלילה (או בתחרות). השאלה שרוכבים רבים שואלים את עצמם, במיוחד אם הם עוסקים בטריאתלון (ויש יותר ויותר כאלה) היא האם לרכוש עוד זוג אופני נג”ש? הנג”ש מהיר בהרבה בתחרות: תנוחה קדמית ונמוכה, אירובאר… אבל הנוחות לרכיבות כביש ארוכות פחותה בהרבה, המשקל גבוה והם פחות מתאימים לעליות. בירידות התנהגות הכביש והמעצורים לא מתפקדים כמו אופני כביש טובים. לכאורה עולם הכביש האווירודינמי אמור היה לפתור את הפינה הזו- אופניים עם תכונות איירו כמו של נג”ש כמעט שהיה אפשר להשתמש בהם גם לטריאתלון – אבל לא… או יותר נכון לא בדיוק: ברבים מהאופניים האלה קשה לשים אירובאר, ה reach ארוך מדי לנג”ש, וזווית מוט האוכף שונה. אבל אפשר לפתור את הדברים האלה אם רוצים – עם מוט כיסא סימטרי מתהפך (כמו בסרוולו סולואיסט ובטרק מדון) ופתרונות חכמים יותר לדו שימושיות בקוקפיט. לטעמי יש שוק לא קטן לפתרון דו שימושי כזה והוא הגיוני בהרבה לרוב הטריאתלטים שבשגרה רוכבים עם קבוצות באימוני כביש.
מאת: גיא חלמיש
מתעניינים גם בריצה? כנסו ל RUNPANEL – מגזין הריצה הטוב בישראל: http://runpanel.co.il
מה אתם חושבים שיהיו המגמות העיקריות בשנים הקרובות? נשמח לשמוע – פה בתגובות לכתבה!
