נכון שמקום ראשון יש רק אחד ובפעם השלישית זה כריס פרום, אבל בכל זאת בטור דה פראנס 2016 יש שלושה מנצחים. הטור שלא כלל הפעם מאבק משמעותי על ראש הדרוג הכללי סיפק בכל זאת דרמות לא קטנות ומאבק איתנים בין הספרינטרים הטובים בעולם. הנה סיכום קצר למה שראינו על פני שלושה שבועות.
פרום מנצח את הטור במופע רכיבה ענק, בפעם השניה ברצף ובפעם השלישית בסך הכל (2013, 2015, 2016). על הנצחון של פרום אפשר להסתכל בשני אופנים.
הראשון והמאוד חיובי – כריס פרום לעג בטור הזה לכל מבקריו, התקיף בנקודות שנחשבו בעבר לחולשות שלו (ירידות וקטעי מישור) וגם חיזק את מה שממילא היה חזק אצלו (נג"ש והרים). הדומיננטיות של פרום הייתה מוחלטת ומגובה בביצועים יוצאי דופן של החבורה של סקיי. נפילה לא נעימה באלפים הזכירה לכולנו עד כמה כל יום בטור יכול להיות שברירי אבל עבור פרום זו היתה מכה קטנה בכנף.
למעשה לא היו אפילו 5 דקות של מאבק בכריס פרום והוא ניצח את המרוץ ללא קרב. בשלבים הראשונים הצליח להימנע מההשפעה של רוחות הצד, ובשלב 8 עם אותה התקפת מחץ בירידה למעשה כבר יצר את המומנטום שלקח אותו עד פריז. בדרך השאיר את "מתחריו" מאחור בשני קטעי נג"ש וצלח את האלפים בלי למצמץ. השנה זה לא היה סתם נצחון, זו היתה הופעה של אלוף, מפגן עליונות דומיננטי שעשוי להמשיך אל תוך השנים הבאות ולקחת את פרום לשיאים חדשים.
הפן השני מסויג יותר ובשנים שלאחר עידן ארמסטרונג הוא מחויב המציאות. יש כמה קוי דמיון מטרידים בין ההצלחה הפנומינלית של פרום לסיפור של אז. רוכב שמייצר שיאי הספק מדהימים ברמות סף, מיתוסים שמפוזרים סביבו על יכולת אימון יוצאות דופן, בדיקות רפואיות אוביקטיביות, קבוצה חזקה מאוד, הגעה לשיא במהלך חודש אחד בשנה ועוד. אנחנו רוצים להאמין שהכל נקי ושאנחנו צופים בספורט נטו, אבל בטור שבו לא תופסים אף אחד על סמים ו/או סימום מכני המסקנה היא אחת משתיים:
אין רמאים
יש ולא תופסים
כל אחד מכם יכול לעשות את הבחירה. גרג למונד התראיין במהלך הטור לעיתונות הצרפתית וסיפק כמה רמזים למחשבות שלו על ביצועים יוצאי דופן, כל זה ללא שהזכיר שמות או הקשר ספציפי. למונד היה מהיחידים שהתריעו גם בעידן ארמסטרונג.
המנצח השני: פטר סאגן – טינקוף
נכון שהוא לא עמד על הפודיום, או לפחות לא על זה של ה-GC, אבל פטר סאגן הוא בעיני המנצח של טור 2016, אולי אפילו יותר מפרום. סאגן ניצח בקטעים כולל הקטע ההוא שהיה מיועד לקאנצ'לרה (וגם הגיע שני, כולל בשאנז אליזה), לקח שוב את החולצה הירוקה ולקינוח קיבל גם את ה"קומבטיב" של כל המרוץ. זו רשימה ששמה אותו במקומות שאף אחד אחר לא הגיע אליהם, אבל זו לא הסיבה היחידה שהוא יוצא מנצח מהטור.
לקונטאדור הוא לא הצליח לעזור כי גורלו נחרץ עם ההתרסקות בשלב הראשון בטור. אבל כשהיה צריך מישהו כדי להכניס את רפא מייקה לבריחה ולזכות בחולצה המנוקדת – סאגן היה שם. כשהיה צריך למשוך את קרויזיגר לעשיריה הראשונה בטור סאגן היה שם בשלב 20, שורף את עצמו לחלוטין בתוך קבוצת הבריחה.
בדרך למיאוצי הביניים שבהם אסף עוד ועוד נקודות סאגן משך קבוצות בריחה שלמות על הגב במשך קילומטרים בלי לקטר ובלי לחפש רוכבים אחרים שיכנסו במקומו לסבב. ואחרי כל זה הוא יושב על הגלגל של גרייפל בשאנז אליזה ורק פרפור מרגיז של הגלגל האחורי מונע ממנו לעשות את הלא יאומן ולנצח.
את הטור של שנה שעברה סאגן סיים עם מקבץ מקומות שניים ולא מעט ביקורת. אחר כך זכה באליפות העולם, פירק בקלאסיקות ובשלושת השבועות האחרונים הראה שהוא פשוט רוכב ברמה אחרת, אחד שיכול לעשות הכל ושמתחריו צריכים לקוות שיטעה כי אין כל דרך אחרת לנצח אותו.
כשמחברים את כל זה מקבלים רוכב ששלט במרוץ השנה גם בקטעי הספרינטים, גם בבריחות וגם הצליח להיות דומיננטי בהרים. זו הפגנת יכולת מדהימה, יומיומית כמו זו של ההוא בצהוב, אבל אחרת. שאפו לכוכב עליון.
המנצח השלישי: רומאן ברדה – AG2R
אחרי שבועיים וחצי של שיעמום בדרוג הכללי ועוד חצי שלב 19 רדום באלפים, גם אלוהים החליט שנמאס לו, אז הוא הוריד קצת גשם בירידה והתחיל בלאגן אדיר.
הגשם שתפס את הרוכבים בירידה שלפני העליה האחרונה מרח את הפלטון המצומצם גם ככה על מרחק גדול. באינסטינקט של רגע ברח רומאן ברדה ביחד עם בן קבוצתו AG2R קדימה בגשם, תוך שהם לוקחים סיכונים ולוחצים ביחד. מאחוריהם הגשם התחיל לגבות קורבנות. בהתחלה תקלה מכנית של פורט, בהמשך פרום לקח אתו את ניבאלי לרצפה ואחרון באקה מולמה שהיה במקום השני הכללי עשה סיבוב בשיחים וכבר לא הצליח לחזור לתמונת המאבק על הפודיום.
ברדה המופתע מצא את עצמו מוביל בקטע הרים קריטי לדרוג הכללי ופתאום הכל תלוי בו וביכולת שלו למנף את המצב שנוצר באופן אופטימלי. כשנשאר לבד ללא תמיכה קבוצתית בעליה האחרונה ראה פתאום בין הטיפות את רוי קוסטה ופתאום גם הנצחון בקטע הפך אפשרי. ברדה לקח את כל מה שהמזל נתן לו, העניק נצחון לצרפתים, זכה בקטע ושידרג את עצמו אל הפודיום.
אם נשים רגע את המזל בצד, אף אחד לא האמין לפני הטור שברדה יגמור על הפודיום. כולם מכירים אותו כרוכב מצוין, מטפס מעולה, רוכב שלא מוותר אף פעם, שנלחם. אבל מצד שני יכולת חלשה יחסית בנג"ש ומבנה גוף דקיק שלא עוזר לו במישורים נתנו תמיד הרגשה שהוא יישאר על יד. ברדה התקיף בהרים כבר בתחלת השבוע (היחיד שניסה משהו ביחד עם פאביו ארו) ולמשך כמה דקות הצליח לרכב לפני הפלטון במרחק של כמה שניות. אז לא היה ברור בשביל מה הוא עושה את זה, איכשהו בשלב 19 אותה פעולה בדיוק העיפה אותו לפודיום.
ברדה הוא המנצח השלישי כי בעצם הוא לא היה צריך להיות כאן בכלל, והוא הוכחה שנחישות והתמדה משתלמים ויכולים לשים על הפודיום גם רוכב שהודה שבעצמו לא האמין שהוא יכול.
הטור בעידן פרום
האם הטור בעידן פרום מפסיד התמודדות אמיתית על הדרוג הכללי או מרויח אלוף בלתי מעורער, מלך שמנער את מתחריו לכל צהלות ההמון? זו שאלה מעט פילוסופית.
אין ספק שהטור הרויח הרבה מהדומיננטיות של ארמסטרונג בשנות ה-2000 ומהפרסום שנלווה לה. היום זה נראה מגוחך אחרי שאנחנו כבר יודעים מה הוביל לכך, אבל ההשפעות על הפופולריות של הטור עדיין אתנו. עבור הקהל הרחב שמתחבר לרכיבת אופנים מקצוענית פעם בשנה ביולי, המופע של פרום נראה כמו נצחון של ענקי ספורט בענפים אחרים, והעדר התחרותיות הרבה פחות מטריד. המלך כאן, והוא בא להוכיח שהוא כזה כל שנה מחדש, זה מה שכולם אוהבים. מי צריך איזה רוכב צרפתי עלום שם שיפריע למהלך התקין של הנצחון? חלק מהעיתונאים שמסקרים את הטור עוד לא סגורים אם רומאן ברדה הוא צרפתי או רוסי.
עבור מי שצופה במירוצים כל השנה ומצפה למאבק על הדרוג הכללי הדומיננטיות של פרום פשוט מבאסת. הוואלטה והג'ירו מספקים דרמות מירוצים ברמה אחרת בשנים האחרונות. נכון שקשה להתמודד עם התמונות של החולצה הצהובה רצה במעלה מונט-ונטו, זו דרמה אמיתית והיא הצטלמה הכי טוב שאפשר בכל רשתות החדשות, אבל היא לא מעולם הרכיבה.
יותר מכך, הדומיננטיות של פרום הקפיאה את המרוץ גם בהקשרים אחרים. בשלב 20 היתה רק דקה בין המקום השני לחמישי, וספציפית 20 שניות בין המקום הרביעי לפודיום! בכל מרוץ אחר זה היה מתכון לשלב מעניין אבל בטור השנה גם זה נגמר בשעמום. נראה שבמאזן בין לקיחת סיכון לבין שמירה על מה שכבר הושג הטור דוחף את הרוכבים לאופציה השניה והספונסרים בינתיים בסדר עם זה.
אפשר להבין את הרוכבים, ניבאלי ויתר על נצחון בשלב 20 כי יש לו בראש אולימפיאדה. לא התאים לו לשבור את היד על המדרון ויון איזגור של מוביסטאר פשוט ירד למטה כמו אבן במים ולקח את נצחון חייו. אדם ייטס בחולצת הרוכב הצעיר ומקום רביעי גם הוא לא רצה לסכן הכול כדי לסגור 20 שניות על קינטנה ולהיות על הפודיום הכללי. גם זה מובן ואולי נכון עבורו, אבל עבור הצופים זה לא ההצגה שהיינו רוצים לראות.
המפסידים הגדולים של הטור
ניירו קינטנה (מוביסטאר) – נכון הוא היה על הפודיום, אבל אני לא זוכר מתי הופעה כל כך עלובה הביאה מישהו להישג כזה. קינטנה התחיל את הטור עם הרבה דיבורים וסיים אותו עם מעט מעשים. רוב מוחלט של הזמן רכב על הזנב של פרום או של וולורדה ולא התקיף אפילו פעם אחת בצורה רצינית. יכול להיות שלא היה בקו הבריאות ויכול להיות שטעה בבניית עונת מרוצים דלה במירוצי הכנה. איך שלא מסובבים את זה, מדובר בפלופ של קינטנה ומוביסטאר.
ריצ'י פורט (BMC) – בסיטואציה אחרת הוא היה יכול להיות על הפודיום. טור נפלא של הרוכב החביב הזה, שללא תקלות טכניות מהגיהנום היה יכול להתחרות קצת בפרום. אחרי הטור גם ברור של-BMC יש מוביל אחד וקוראים לו ריצ'י פורט, טי-ג'יי ואן גרדרן לא היה קרוב לעשיריה הראשונה ונשמט מקבוצת המובילים בכל הזדמנות. אני מקווה שזו לא ההופעה האחרונה של ריצ'י פורט בטור ושזה בסוף יתחבר לו, כי כמו שאמרנו אצל ברדה, הנחישות חייבת להשתלם.
טום דמולן (ג'יאנט אלפסין) – טור נפלא, 2 נצחונות בקטעים, רכיבת נג"ש מרשימה בעליה של קטע 18, ואז נפילה בשלב 19 שעלולה לגרום לו להפסיד את האולימפיאדה. כל כך חבל, ואין ספק שאם הוא היה שם, המדליה בנג"ש הייתה יכולה להיות שלו.
פאביו ארו (אסטנה) – הגיע לטור, נתן פייט, אפילו הצליח לגרום לאסטנה לתת פייט קצר לסקיי, אבל לא נשארו לו רגלים לתרגם את זה לפודיום. ארו עוד צעיר ובניסיון הראשון שלו בטור קיבל כפה קטנה וסיים במקום ה-13. זה לא הג'ירו ולא הוואלטה, ארו עוד יחזור בשל יותר ועוד יהיה פעם בצהוב.
מרסל קיטל (אטיקס קוויקסטפ) – הספרינטר של קווויקסטפ, נכנס לטור עם הרבה ציפיות ועם יתרון מוראלי על קוואנדיש אחרי שניצח בכל ההתמודדויות ביניהם עד לטור. במרוץ עצמו קאוונדיש הוכיח שהוא ספרינטר בשל יותר מקיטל, הגיע לשיא בדיוק בזמן וניצל טוב יותר את הרכבת שלו ואת האופי הטכני של חלק מהמסלולים. קיטל ניצח את שלב 4 ובשלב האחרון בפריז היה לו שוב סיכוי כי קאוונדיש כבר לא היה בתמונה. אך במקום מאבק על הנצחון קיטל האומלל שבר פדאל ואחר כך חטף פנצ'ר – הוא עוד הצליח לחזור לדבוקה אבל לא נשארה לו אנרגיה לספרינט.
קונטאדור (טינקוף) – אין צורך לדרוך לו על היבלות. שלב ראשון, התרסקות ואחריה מאבק השרדות עיקש שהסתיים בשלב התשיעי. חבל, אולי בוואלטה? ארו, פרום ואולי גם קינטנה יהיו שם.
שוים שורה
אדם ייטס (אוריקה) – ניצח את קטגוריית הרוכב הצעיר והגיע רביעי כללי. בשנה שעברה רן מרגליות צפה לו גדולות בטור אבל הוא לא עשה כלום. השנה הוא כבר היה שם כמו גדול ולמעשה לא נשר מהחבורה המובילה בשום שלב. ייטס צריך לעבוד על הנג"ש וגם לייצר שינויי קצב בעליה שיחדדו את יכולות הטיפוס שלו והיכולת להתמודד עם מטפסים טהורים. הוא ללא ספק בדרך הנכונה.
ג'וליאן אלאפיליפ (אטיקס קוויקסטפ) – אחרי שבלט בארדנים ב-2015 נעלם אלאפיליפ לשנה של מאבק בוירוס שהחליש אותו ולא אפשר לו להתחרות. השנה בארדנים לא הצליח לקטוף נצחון אבל היה כבר בכושר טוב. בטור זה כבר התחבר לו להופעה מאוד דומיננטית בבריחות ובכמעט נצחון בקטע השני. אלאפיליפ הצעיר השאיר רושם שיש לו עוד הרבה מה לתת והוא בהחלט התקווה הצרפתית להישגים משמעותיים בעתיד.
אדם הנסן (לוטו סודאל) – גראנד-טור 15 ברצף. כן, קראתם נכון, ג ר א נ ד – ט ו ר 15 ב ר צ ף . זה אומר, וואלטה-ג'ירו-טור וחוזר חלילה 5 פעמים. ועוד היה לו כח להוביל את גרייפל לנצחון. שהרבני, אני חושב שהוא מוכן ל-HLC.
סילביאן שבאנל (דיירקט אנרג'י) – מזנק לטור בפעם ה-16 ברצף, ומסיים מתוכם 14 פעמים. תמיד בבריחות, תמיד נותן הכל בנג"ש ואפילו מוביל את הקבוצה שלו בשאנז-אליזה עבור בריאן קוקארד עד שהמסכן מתפנצ'ר ברגע הכי לא נכון. יש מנצחים לטור, יש חולצות ודרמות ויש לטור גם די.אנ.אי שבנוי מרוכבים נפלאים כמו שבאנל והנסן שבלעדיהם זה לא היה כל כך קלאסי.
הדרוג הכללי בסיום
#
Rider Name (Country) Team
Result
1
Christopher Froome (GBr) Team Sky
89:04:48
2
Romain Bardet (Fra) AG2R La Mondiale
0:04:05
3
Nairo Quintana (Col) Movistar Team
0:04:21
4
Adam Yates (GBr) Orica-BikeExchange
0:04:42
5
Richie Porte (Aus) BMC Racing Team
0:05:17
6
Alejandro Valverde (Spa) Movistar Team
0:06:16
7
Joaquim Rodriguez (Spa) Team Katusha
0:06:58
8
Louis Meintjes (RSA) Lampre – Merida
9
Daniel Martin (Irl) Etixx – Quick-Step
0:07:04
10
Roman Kreuziger (Cze) Tinkoff Team
0:07:11
אתם מוזמנים לחזור ולהיזכר במה שקרה במהלך הטור כאן, עם הפתיחה המהוססת, הבליץ של פרום, ההתפוצצות של קוואנדיש בספרינטים וההעלמות של קינטנה.
בשנה הבאה נחזור לעוד מהדורה של דרמת הספורט הכי דורשנית שיש. פרום יהיה שם כדי לרשום עוד פרק בהיסטוריה של עצמו ואנחנו נתפלל לגשם בשלב מוקדם יותר ולקצת יותר אקשן בדרוג הכללי.
