קיבלנו סוף סוף למבחן נחשק, את ה 15 Scott Addict – בגרסת אולטגרה אלקטרונית שנת 2016. זו מכונת הקרב הקלילה בליין של סקוט כבר שנים – דגם העליות \ יחס קשיחות-משקל.
שלדת ה Addict עברה שינויים עם השנים ואף ירדה מהמדף לגמרי לתקופה מסוימת לטובת ה Foil רק כדי לחזור בגרסה משופרת ונוחה יותר ב 2014 ובה נגיעות איירודינמיות וגילוחי משקל שהביאו את השלדה למשקל המרשים של 860 גרם ואת המזלג ל 360 גרם (לדגם שבמבחן).
האופניים שאצלנו, מודל 2016, שוקלים 7.4 ק”ג, שזה ממש זהה ל 7.38 המוצהר בדיוק השוויצרי של היצרן, ועבור התענוג תוציאו סכום הגיוני לרמת המפרט של 19,500 שקלים. את האופניים האלה תוכלו לרכוש בחנות המותג ביגור ובמגוון חנויות משווקות ברחבי הארץ.
בחן: גיא חלמיש
צילמו: יוג’ין לויט, דרק, גיאחה
סקסאפיל ועיצוב
השלדה עשויה קרבון מהסוג הבסיסי של סקוט שמתוייג HMF – זהו אחד משלושה סוגי קרבון של סקוט, היקר והקל ביותר הוא ה HMX-SL ששלדת אדיקט הבנויה איתו תשקול 710 גרם , והאמצעי הוא HMX ממנו שלדה תשקול 775 גרם. זו כאמור שוקלת 860 גרם.
בזכות כיכובה של השלדה הזו תחת רגליהם של רוכבי אוריקה גרין אדג’ הקבוצה האוסטרלית (וגם I Am cycling הפחות תקשורתית…) יש להם הרבה נצחונות, מה שנותן לאופניים את התדמית הדרושה. הפעם – עם מערכת Shimano Ultegra Di2 לראשונה במבחן בבייקפאנל.
מימין: צינור עליון רחב מאוד לאורך כל הדרך כולל כניסה יפה ואירודינמית של כבל המעצור האחורי. האוכף ומוטו המבודדים, ומשולש אחורי מאסיבי בחיבור תומכות האוכף.
יש פה שפע של עיבויים טיפוסיים במפגשי הצינורות לטובת הקשיחות – הטופ טיוב שלה רחב יחסית בשני צידיו- גם עם צינור הראש וגם מול תומכות האוכף. יש לה איזור ציר מרכזי מעובה עליו סקוט טוענים שהוא הרחב ביותר בשוק, צינור ראש משופע ( 1/4 1- ⅛ 1), גיאומטריה אגרסיבית תחרותית, ושימוש בבניית קרבון חסכונית בשכבות, ומדויקת בהצבת יריעות מסוגים שונים לשיפור יחסי קשיחות-משקל (שיטת הייצור שלהם אותה הם ממתגים בקיצור IMP™). לבסוף הם מספרים על שימוש בחתכים אירודינמיים קטומים (הם קוראים לזה F01).
האופי העיצובי – משימתי וקורקטי. האלמנט העיצובי היחיד שתפס לנו את העין נמצא בנקודת החיבור בין תומכות השרשרת לצינור העליון – נקודה מאוד רחבה, שוודאי תורמת לקשיחות. כתוצאה מהגישה השמרנית, העיצוב לא מייצר התרגשות פרשנית מיוחדת: אין פה הפרעות אישיות במובן החיובי של המילה, של גימיקים עיצוביים מגניבים, ולא במובן השלילי – אלא יעילות בסיסית ופשוטה למראה. אהבתי מאוד את ההכנות לחיווט והצורה שבה נכנסים ויוצאים הכבלים השונים מהשלדה: בולט שהצנרת הזו נקייה מאוד ואווירודינמית ללא יתרות מיותרות, למרות שאלה אופניים מקטגורית הקשיחות-משקל ולא איירו.
כניסות נקיות ומפחיתות שאריות מיותרות של כבלים וחיווט Di2 לשלדה
את ההגנבות והלחלוחית בעיניים בצביעה ובגרפיקה שומרים בסקוט לדגמי הקצה היקרים יותר שמגיעים בשחור מט מגניב, עם צבע זרחני אחד בנגיעות מעטות בלבד… כאילו שאי השוויון בחברה לא הספיק לנו מתברר שוב שעשיר יותר זה קל יותר ומסתבר שגם יפה יותר. בדגם הזה הגרפיקה בנאלית (לבן, כחול, שחור) ואופיינית לדגמי אמצע.
היהלום שבכתר: אולטגרה אלקטרונית
Shimano, האלופים האלה… עשו בדיוק את מה שידוע היה מראש שיעשו: לקחו את הדורה אייס האלקטרוני – מהמוצרים פורצי הדרך והמהפכניים אי פעם בעולם האופניים, והורידו תכולה ומחיר כדי שיכנסו לאולטגרה ויהפכו נגישים יותר. מה שמגניב פה הוא העובדה שהחברה הזו בכלל לא מנסה לייצר שמועות ולחשושים לפני השקת מוצרים כאלה כמו נגיד אפל לפני השקת iPhone חדש: שימנו כל כך חזקה ועוצמתית במוצרים שלה, שהיא לא נזקקת לזה. היא פועלת בטקטיקה כמעט שקופה כבר שנים: תשיק מוצר פצצה ברמה הכי גבוהה, ואז תחלחל אותו למטה, ותשמיד את האופציות האחרות בזכות תועלת רבה יותר מהמתחרים. הם כבר לא צריכים להפתיע אף אחד ולמרות שהם כל כך צפויים, אף אחד לא מצליח לתת מענה למצוינות ההנדסית הזו.
עוד דבר מעניין הוא ההתלבטות שהמערכת הזו מייצרת לחובבי הדורה אייס המכני. בתור שכזה, בראותי את ה Di2 באולטגרה, מתומחר דומה לדורה אייס המכני, אני נשאר מעט תקוע בהכרעה מה עדיף: קצה קליל ומכני או רמה אחת מתחת לקצה אבל אלקטרונית. אם התלבטתם- הפרש המשקל הוא 254 גרם, מוסר לנו רועי בר אל משימנו.
מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם!
ה Ultegra Di2 היא מערכת קרובה למושלמת: מהירות ההעברה מיידית, שקטה. “בזזזת” חשמלי מהיר כהרף עין וההילוך עבר, גם בקדמי. למה רק קרובה למושלמת ולא בקצה ממש? רק בגלל שיש גם Dura Ace אלקטרוני בליין- שהוא טיפה יותר איכותי (בעיקר בהעברה מאחור), וטיפה יותר יפה ומעודן. הקונצזוס הרחב בעניין הזה הוא שרוב הרוכבים בכלל לא מרגישים בהבדלים האלה.
מה שבכל זאת מקבלים פה הוא תגובה מיידית ומהירה של החלפת הילוכים ללא כל מאמץ. העדר הפעלת הדחיפה של כל מהלך הלחיצה האופייני לכבלים משמעותי במיוחד במצבי עמידה: בעליות ובספרינטים – בתוך העמידה, בשיא הכח, עדיין קל מאוד להעלות הילוך. כנ”ל בעליות ובקאדנס נמוך- כלום לא משפיע על המערכת הזו והיא מעבירה הילוכים בצורה מושלמת בכל מצב.
מהירות ההעברה גם היא לא מושפעת מתמסורת מכנית של כבלים – ברגע הלחיצה הפקודה למנוע ניתנת, והמהירות גבוהה יותר מזו של הדורה אייס המכני.
ביקורת? לטעמי היה נכון יותר לעשות קליק ברור יותר וכפתורים טיפה יותר מובחנים זה מזה בהעלאה והורדה. בנוסף אני הייתי הופך את תפקוד כפתורי הידית השמאלית (של הפלטה) – שהעלאת ההילוך תהיה תמיד עם האצבע בשני הצדדים, והורדת הילוך תמיד עם האמה. ברירת המחדל היא שבכל צד זה עובד אחרת – ירושה של המצב מהעולם המכני, אבל הגדולה של המערכת הזו היא שאתם יכולים לקסטם את זה בדיוק כמו שאתם מעדיפים: אפשר להחליף בין הכפתורים, לשנות את מספר ההילוכים שיעברו בלחיצה רציפה וכן את מהירות העברת ההילוכים.
מגבלה נוספת שחשתי בה נובעת משילוב של עיצוב הידיות, הכידון, וההתקנה הספציפית- מרחק ידיות הברקס גדול מדי וכמעט ובלתי אפשרי לשימוש מהדרופים.
קופסת הבקרה וידיות המעצור של האולטגרה Di2 – העברה בקליק של עכבר מחשב…
שאר האבזור – מ Syncros – מותג האבזרים של Scott
סקוט שייכת לקבוצה המובילה של חברות בתחום האופניים שיכולות לספק חבילת אבזור מלאה משל עצמן. חברות כמו Giant וספשלייזד ממתגות את החלקים האלה תחת המותג שלהן בד”כ, בעוד שחברות כמו טרק וסקוט משאירות מותג אחר לחלקים, אולי כדי לא להפריע להם להמכר תחת מותגים אחרים. רמת האבזור ברובה נשענת על חלקי אלומיניום ולא על קרבון, מה שמסייע לשמור את האופניים בטווח המחיר הסביר שהם נמצאים בו, למרות היותם עם מערכת שימנו אלקטרונית.
יש פה גלגלי קלינצ’ר אלומיניום מדגם RP2.0 הנבנים על ידי חברת הגלגלים של התאגיד- DT Swiss, במשקל מוצהר של 1720 גרם, עם 18 שפיצים מלפנים ו 24 מאחור. עם עליהם מולבשים צמיגי Continental gran sport race 23 שנראה רחב יותר פה בזכות החישוקים הרחבים.
למרות שאלה גלגלים בעלי עומק קטן יחסית (18מ”מ) בהטיה לעליות ולא גלגלי איירו, הרי שיש להם חתך חלק ומעוגל, והם רחבים ומודרניים (רוחב חישוק 23מ”מ). הם מתפקדים מצוין בשימור מהירות, נותנים תחושה של אירודינמיות טובה ובסיבובים. משקלם 1730 גרם שזה לא הכי קל שיש אבל בגדול הם מאותה רמה כללית של מערכות האבזור האחרות פה. היה לי נעים לעבור מגלגלי קרבון לגלגלי אלומיניום בירידות מהירות ולחזור לתחושת עצירה מושלמת ונשלטת- שהיא שילוב של התפקוד המושלם של מעצורי ה Ultegra עם פס העצירה האפקטיבי בהרבה בגלגלי אלומיניום.
האוכף (Syncros RR2.0) שטוח שזו לא ההעדפה שלי. שימו לב בקנייה האם אתם מתחברים אליו או צריכים אוכף קעור. הוא התיישב על מוט קרבון מעולה (FL1.0 CARBON של סינקרוס) בקוטר 27.2 וביחד היתה להם תרומה מורגשת בביטול ויברציות – על כך בהמשך.
סרט הכידון העבה של סקוט הצטיין ומומלץ. העובי המשמעותי והמפנק שלו יסייע על כידון האלומיניום קשיח (דגם: RR 2.0) שיעביר הרבה מהבזז של הדרך אל הידיים שלכם. ה Reach של הכידון היה מדויק ונכון ואפשר תנועה נוחה בין הידיות מלפנים אל החלק העליון הקרוב שלו בטיפוסים. הדרופ – ההפרש בין החלק העליון לדרופים התחתונים, טיפה עמוק ומתאים לרוכבים מתקדמים וגמישים יחסית, אבל גם זה מתאים לאופי הרוכב שכנראה יבחר באופניים האלה- תחרותי ומתקדם יחסית. הוא מהז’אנר הקשתי בדרופים והיה לי נוח מאוד ללא הרדמות ידיים לאורך מקטעים ארוכים בתנוחה הנמוכה, וללא הרדמויות.
ברכיבה: Snappy! לרוכב המתקדם
רכיבה על אופניים מדגמים שונים זה כיף. זה חלק הגילוי במבחנים שגורם לי הנאה רבה: בילוי על מכונה שמתחרה לזו שאני רוכב עמה בד”כ בקטגוריה (קשיחות-משקל), ושמייצרת חווית רכיבה שונה לחלוטין. אתה לומד הרבה על האופניים, אבל גם על ההעדפות שלך עצמך בדרך הזו, ומאחר וזה מאוד אישי – אני תמיד ממליץ לקוראי וחברי לקחת אופני מבחן, לתת להם את תשומת הלב הדרושה בכיוונים, ולהרגיש בעצמכם טרם הקנייה!
מה שהרגשתי פה הוא תחושה מעוררת של דבל אספרסו. אפילו טריפל… אופניים מהירים וזריזים, מוכנים אלי קרב, ומשדרים כל כולם תכונות של מכונה למתקדמים. זה נובע במידה רבה מהעברת מידה קטנה יחסית למבחן- במידה שלי, אני יכול להיות גם על מידה 54 וגם על 52. עם ה 54 ברכיבה אחרת הרגשתי יציב יותר. עם ה 52 עצבנות וזריזות.
אם תלכו על השלדה הקטנה ביותר שתתאים לכם, תקבלו זריזות, התגובתיות, הקשיחות, והרייסריות, וזה משהו לא מובן מאליו: יצרנים רבים בשנים האחרונות מיתנו את האופניים שלהם גם בקטגוריות העליות, או “יחס קשיחות-משקל” והעניקו להם חוויה מעט יותר משככת, ומתאימה לרכיבות ארוכות. כאלה הם ה Helium SL של רידלי, ה EVO SuperSix, והסרבלו R3/5 למשל. בלי לברר עם המתכנן, אפרשן לעצמי שמקורות ההשראה פה הם הרבה יותר איטלקיים עצבניים מאשר אמריקאיים מבחינת סגנון רכיבה וחוויה.
התקפה! האדיקט אוהבים רוכבים אגרסיביים שיוצאים מהאוכף ונהנים מהתגובתיות המרשימה שלהם
אבל באופן סותר ומפתיע- יש לאופניים יציבות כיוונית וכידון רגוע. בואו נסתכל רגע על הגיאומטריה ונראה: במידה 52 אותה בחנתי, זווית הראש אכן מתונה יחסית ועומדת על 72 מעלות מה שיכול לרמז על רייק מייצב היגוי (אם כי אין נתונים ישירים על כך). הקרביות המורגשת באה לידי ביטוי באורך צינור הראש הקצרצר: 12 ס”מ – הכינו את הספייסרים או שתהיו קרביים, גמישים, ורציניים על האופניים!
הם גם מודים באגרסיביות עם זווית צינור אוכף תלולה יחסית של 74 מעלות שיניחו אתכם בתנוחה של לתת בראש קדימה יחסית- התקפי והפוך מהכיוון המוטה אחור של אופני נוחות, וגם של הרבה אופניים מאותה קטגוריה של עליות שהולכים על 73 מעלות שמרניים ואול ראונדרים יותר. בסיס הגלגלים קצר אבל לא חריג למידה הזו אל מול מתחרים – 98 ס”מ וגם אורך הטופ טיוב אופייני: 53.5.
מקור: אתר סקוט
דומה שהגיאומטריה שלהם, בהיותה מכוונת לרוכב המתקדם, תהייה רגישה יחסית למיקומי הרוכב ולכיוונונים העדינים. הם הגיעו עם סטם 11 שיצר אצלי תחושה עצבנית וצפופה מדי, ובהארכתו לסטם 12 הם קיבלו שיפור משמעותי גם להיגוי וגם לפיזור המשקל. בגלל האופי ההתקפי שלהם מצד אחד, ומצד שני – המצוינות של ההיגוי ותחושת הכביש בסיבובים ובכלל, מדובר באופניים שמצליחים לאזן בין התקפיות לשליטה. הם לא עצבניים מדי – אלא מדויקים להפליא.
ספרינטים – כיף לצאת איתם החוצה ל All Out מבחינת גיאומטריה שמרגישה מגיבה אך נשלטת ללא הקפצות גלגל לא רצוניות, אם כי הייתי רוצה לראות גלגלים מעט קלים יותר בגזרה הזו (גלגלים של 1730 גרם, אלה גלגלי אמצע).
בעליות – לא מפתיע, תגובה מצוינת, ולאחר שהחלפתי את הסטם ל 12ס”מ (ראוי שבכל חנות יהיו תמיד סטמים באורך כזה, מה שמשום מה לא קורה בישראל), ההיגוי הפך מצוין והנחת משקל מושלמת ונוחות במעבר לעמידה. הגלגלים קשיחים מספיק בשביל להרגיש מצוין בשינויי קצב והתקפות.
בירידות – לקחתי את האופניים לסיבוב נס הרים וצובה מאחור. בד”כ אני רוכב שמרני בירידות. יום הרכיבה הזה פינק אותנו ברוח מזרחית, מה שאומר לרדת את צובה במהירות מטורפת עם דחיפה מאחור. זה קרה, ולא פגם אפילו במעט בשליטה שלי במהירות ובקו הסיבוב. הסקוט הפתיעו מאוד לטובה בגזרת הירידות וחשתי בטחון. הגלגלים הרחבים יחסית המעגלים את הצמיגים, השפעת הקשיחות הצדית, והגיאומטריה הזו התגלו כקרובות לקסם כיוון שהצפייה מאופניים שהתחושה שלהם היא מאוד רייסרית ומגיבה, שהם יקשו מעט על הרוכב בירידות וסיבובים מהירים, אבל זה לא קרה פה.
יש לציין שהבטחון הזה לא נובע מבטחון שדומה למה שלמשל ייצרו לי הסינאפס בירידות האלה- הוא לא נובע מבסיס גלגלים רחב, אלא מגיאומטריה שמייצרת פידבק מדויק לרוכב ורוכב מתקדם יכול לתרגם אותה ללקיחת הרכיבה לקצה, כי הוא מבין איפה הוא נמצא בכל מצב, והפלטפורמה המגיבה מאפשרת לו להשפיע על הסיטואציה במהירות. הם עדיין אופניים לרוכב המתקדם, וברכיבות לאורך זמן רב, התחושה היא של אופניים שיש להם עקצוץ עצבנות, חובבי משחקים ושינויי קצב.
בסיבובים: פיזור משקל מושלם והיגוי מדויק ומאוזן
נוחות
תופעה שעשתה עלי רושם ניכר: בקטע מגורד אכזרי שהיה כשבחנתי את האופניים לפני גבעת עדה, כל האיברים הנוגעים באופניים מקבלים תדר מטורף שבודק את כל החיבורים: באופניים, בסתימות ובגידים… זו היתה מעבדת ניסוי לתופעה שנתקלתי בה רק פה: בידוד מוחלט של הרעידה בישיבה – כנראה בזכות האוכף ומוט האוכף מקרבון. אין פה אלסטומרים או פטנט ייחודי, אבל יש פה הפרדה מלאה מהקרקע, ברמה כזו, שבאותו המקום שהידיים שלי וכפות הרגליים הפכו לתיבת תהודה שעומדת לקרוס מהויברציה (נון לחלקי האלומיניום בקוקפיט, למרות סרט הכידון המפנק שהוא חובה באבזור הזה), אבל העכוז נהנה משלווה מוחלטת בזכות האוכף!
למעשה עדיף היה לשבת על האופניים שכן בעמידה הגלגל האחורי רק רעד וקיפצץ יותר – בישיבה היה יותר נוח (מה שמעיד על כך שהספיגה אינה מקורה בשלדה עצמה, אלא במורכב עליה). אבל חוץ מזה, קשה להגיד שזו פלטפורמה מפנקת או נוחה ברכיבות ארוכות ומשטחים בעייתיים…
האוכף ומוט האוכף הצטיינו בבידוד רעידות הקרקע והיו מרכיב הנוחות הבולט של האדיקט
Scott Addict Ultegra Di2 – סיכום
אז מה היה לנו פה? אופניים לרוכבים מתקדמים יחסית שרוצים מכונת קרב מדויקת, ממוקדת מהירות במתארי רולינג הילס ועליות, בעלת היגוי משובח לרוכב המתקדם.
בהשאלה של תכונות המוצר לתכונות אישיות של בני אדם, הם אוהבים רוכבים שאוהבים לצאת לעמידה, שמשתעממים מהר, צריכים גירויים חזקים, שלא קוראים כתבות כאלה לפרטים אלא קופצים ישר לסיכום, שמכורים לסיפוקים מיידיים, כמו ניצחון בספרינט לשלט הקרוב, כל שלט קרוב… מחפשי נוחות ושיכוך, שענים ודיזלים מופנמים, אסטרטגיים, מחלקי כוחות ומחשבי וואטים על מקטעים של מאות קילומטרים יכולים לחפש במקומות אחרים…
האבזור לא רע בכלל ומספק תמורה טובה והגיונית למחיר – קיבלתי הנאה גדולה מהאולטגרה האלקטרונית- המערכת הכי משתלמת למי שרוצה קפיצת מדרגה דרמטית בגזרת ההילוכים. יש פלטפורמות יותר רגועות ויותר נוחות מהסקוט אדיקט, אבל הדיוק בגיאומטריה שלהם לקהל המטרה שלמענו הם נוצרו הוא מרשים, ומעיד על הקשר ארוך השנים של החברה הזו והאופניים האלה עם הפלטון המקצועני.
