הסקלפל הם אחד מהדגמים רבי המכר ביותר של קנונדייל. כיאה לדגם חשוב בתקופה קריטית ומשתנה (על כך מייד) גם קנונדייל הוציאה אס לא פראייר לתחרות: שדרוג נחוץ ומרשים של הסקלפל, בדגם חדש המתויג Scalpel Si. רמת העניין שהדגם החדש מעורר מורגשת, והתגובות כלפיו חזקות במיוחד.
דגם: Cannondale Scalpel Si Race
משקל: 10.8 רטוב – כולל פדלים (XT), שני מחזיקי בקבוק, וחומר.
רוצים עוד כתבות מעניינות על אופניים? אלפים כבר מקבלים למייל:
תקציר המנהלים של BIKEPANEL: ה Si ב 10 נקודות מהירות
תקציר המנהלים הוא שורת המסקנות התחתונה לממהרים – כי כבר אמרו לנו שיש כאלה שאין להם כח לקרוא כתבות מלאות. חברה, כנסו אלינו גם מה PC לקריאה מעמיקה ותמונות ווידאו בגודל מלא!
Si – בהחלט שיא! דגם מעולה ומוצלח ביחס לייעודו וביחס למתחרים בקטגורית המרתון XCO.
שידרוג נחוץ לדגם הקודם – בגזרת מיקום הרוכב וחווית ההיגוי הכוללת.
זו פלטפורמה קשיחה צדית בצורה נדירה. גלגלים מדהימים. ההרגשה – מהירה וחדה להפליא.
שני בקבוקים אמיתיים בשלדה – גם במידה מדיום. האחורי קטן והקדמי יכול להיות גם בינוני, צריכים לגרום למי שרוכב לידכם עם בקבוק על מוט הכסא להתבאס.
החלקים הייחודיים לקנונדייל (גלגלים, לפטי, קראנק) – אם פעם התלוננתי, היום אני חושב שזה חלק מהקסם! שדרוגים זה פסה – תקנו קומפלט ותמכרו קומפלט בגרסה הבאה.
ההיגוי מהמזלג (בהפרדה מכלל התחושה) מעט עצבני. זווית הראש היא 69.5, אבל לטעמי אפשר היה גם 69.
בסג 18%-19% המתלה מתפקד יעיל יותר מרוב האופניים שבדקנו לאחרונה גם עם בולם בעל 2 מצבים בלבד, אם כי הוא לא חסר נדנוד לחלוטין ולא עוקב ומפנק בקטעים טכניים כמו למשל בניינר מאותו משווק.
אילוצי הלפטי מרימים את הקוקפיט- זה בול פגיעה לרכיבת סינגלים אבל טיפה גבוה למרתון ו XC.
יחס המשקל – מחיר שניתן לקבל פה הוא תחרותי (אם כי ברור שגרסת הרייס היא עדיין מוצר יקר).
הקסטה החדשה של Shimano XT, 11-42 – טווח ההילוכים לא רע, וגרמה אפילו לי להרהר בנחיצות גישת שתי הפלאטות. כשתגיע הקסטה החדשה של שימנו (11-46) זה כבר יהיה ממש לא רע…
אוקיי מנכ"לים רצים לדבר עם הבורד והשאר יכולים להתחיל לחפור:
סקסאפיל ועיצוב הורסים!
אז מה נדרש היום מאופני 100 מ"מ בשיכוך כפול?
וואו צפוף ותחרותי השנה בקטגוריה הזו של אופני ה 29 שיכוך כפול של 100מ"מ – עבור XCO ומרתון אופני הרים. דגם הסקלפל החדש יתמודד ראש בראש עם יבול הדגמים החדשים והמשופרים של Trek, סקוט, KTM , Niner, פוקוס, BH ועוד… כולם מפציצים ב 2016-2017. ה Scalpel Si החדשים נוגעים בכל ההיבטים המשתנים בקטגוריה ומתעדכנים לעומת הדגם הקודם:
ומה מקור השינוי בדרישות האלה? קטגורית ה XCO הופכת הרבה יותר טכנית, ומירוצים מוכרעים ברכיבה שלקוחה ממסלולי האנדורו – זה הניע את כל הפוקוס אל קטגורית השיכוך הכפול, לאחר שנים שבהם היה נדמה שגלגלי 29 יאפשרו להשאר עם זנבות קשיחים. לא עוד.
השפעה נוספת היא הצורך של הרייסרים בעוד שיפור של ההיגוי: היצרנים מקצרים את תומכות השרשרת עוד ועוד, בין השאר באמצעות סטנדרט הבוסט החדש, וגם שינו את שאר ההיבטים בכיוון ה Long and Slack – כלומר אורך ארוך יותר משודך לסטמים קצרים יותר (שוב לטובת מענה משופר לרכיבה טכנית), ועם זוויות ראש מתונות יותר. לקנונדייל יש מימוש ייחודי בוויתור על הבוסט ובנייה ייעודית של הגלגל כדי להשיג את אותה תוצאה, וגם מלפנים – היא יצרה טרייל קצר יותר (באמצעות אופסט ארוך יותר) שמייצר זריזות היגוי מורגשת. זוהי עוד התקדמות לכיוון חיות ההיגוי שהיתה רגילה לגמרי בתקופת גלגלי ה 26.
לצד עליה הולכת וגדלה במחירי אבזור הקצה העליון, המשקלים ממשיכים לרדת בצורה קיצונית כשהמתחרים ברמות הגבוהות בעולם מגיעים לאיזור ה 9 קילו וממש קצת – לשיכוך כפול! זה מטיל לחץ אדיר על מהנדסי השלדות להצליח לגלח כל גרם אפשרי באמצעות ויתור על כל מה שאפשר, והניע כמה וכמה יצרנים השנה ל Flex Stays מאחור (תומכות אוכף שמתקשתות עם עבודת המתלה במקום צירים) המאפשרים לוותר על שני צירים ולחסוך משקל. עשו את זה בין השאר Canyon בדגם המרתון הכבר די ותיק שלהם ו-KTM השנה. ומי היתה מהראשונות ליישם את ה Flex Stays עוד בדגם הקודם? נכון – קנונדייל.
יש עוד כמה שינויים שהפכו לסוג של סטנדרט מודרני: מירוצי המרתון מצריכים שני בקבוקים ברכיבה. היו אלה האפיק שהראו את הדרך, אבל בשנה האחרונה יצרנים נוספים החלו להתאמץ ולאפשר רכיבה עם שני בקבוקים – אם לא בתוך המשולש הקדמי אז לפחות אחד בפנים ואחד מתחתיו, והותירו את הדגמים שמאפשרים בקבוק אחד בלבד בעמדת נחיתות – עם צורך פוגם למתקן את הבקבוק על מוט האוכף. בדגם החדש, Cannondale הצליחה להכניס את שני הבקבוקים האלה גם במידה מדיום.
Scalpel Si במועדון המצומצם והיוקרתי של שני בקבוקים בשלדה…
סקסאפיל, עיצוב ושלדה
תשמעו, אני רוצה לעוף קצת על האופניים האלה – כי הם נראים מעולה! ותדעו לכם שזה לא טריוויאלי – כי אני לא התחברתי במיוחד לדור הקודם שלהם. במבחן הדור השני כתבתי: "צינורות עבים מדי לטעמי מקדימה וחוסר איזון לעובים מאחור. שוב, ברמת טעם אישי אני לא מתחבר לחלוטין לעיצוב".
אבל הפעם אני חושב שעשו את כל מה שרציתי שיעשו כבר אז: דיקקו את הצינורות ואיזנו בין החלק האחורי לקדמי – למרות שהם עדיין עבים מה שמרמז על קשיחות צדית רבה ביותר. בנוסף עידנו בצורה דרמטית את כל איזור מפגש הבולם האחורי, ויצרו קו משולב ונבלע שלו בתוך הצינור העליון. השינוי אפשר ריווח של המשולש הקדמי ומראה קל ואוורירי יותר. לעיצוב ה"קל" יותר הזה יש גם תועלת פונקציונאלית בדמות המקום שפונה לשני הבקבוקים.
גם צינור האוכף והמשולש האחורי קיבלו מראה דק יותר וישר בהרבה ממה שהיה פה קודם. השלדה נראית הרבה הרבה יותר טוב מהדגם הקודם, ויחד עם זאת – מאוד קשורה, ומאוד ממשיכה את המראה העיצובי הייחודי הזה, וזה יפה.
השלדה הזו עושה כאמור שימוש ב Flex Stays שחוסכים צירים ומשקל, וקנונדייל מספרים על עוד כמה פיצ'רים כגון מקום מוסלק לסוללת ה Di2 (ורבותי, עם גרסת ה XT והתמחור העדיף שלה ביחס ל XTR אין ספק שנראה יותר ויותר כאלה!). הם גם גילחו משקל ואפשר לבנות את האופניים במשקל מעולה לתקציב נתון.
אין ספק שאלה מהזוגות שמקבלים הכי הרבה תגובות מהסביבה, עוד לפני שמגלים את הלפטי הקיצוני. ואחרי שרואים אותו, אנשים לא יכולים להתעלם, כמעט עד רמה שזה מטריד, כשכל אחד חייב לזרוק איזה הערה שחוקה שהרוכב עם הלפטי שמע כבר 400 פעם. בפעם ה 401 יימאס לו כבר לחייך.
הפיצ'ר הסודי של האופניים האלה, שאפילו קנונדייל לא ידעה שיש לה, הוא הצינור העליון שמתיישר לקראת המפגש עם צינור הכסא – מדובר בכורסא! זה הצינור העליון הנוח ביותר בשוק לישיבה בהפסקות, כמו שגילה שרייבר בסוף הסרט…
מחקר גיאומטריה (מידה M)
קנונדייל עשו פה המון דברים חכמים ויצרו התנהגות והיגוי קרובים למושלמים. במיתוג שלהם הם קוראים לזה הוספת X ל XC – יעני יותר אגרסיבי וטכני. מדובר בקיצור משמעותי של הצ'יינסטיי לטובת היגוי זריז ולטענת קנונדייל גם אחיזה בעליות, הם קוראים לשינויים בזווית הראש ביחד עם מיקום ציר הגלגל במזלג (שינויים ב Trail שמגדיר כמה "יציב" הכידון) – "outfront geometry" – שמשפרת טיפול בדיסנדינג מבלי לפגום בזריזות ההיגוי בעליות. מה יש לאמר: הצליח להם.
חפירת הגיאומטריה האהובה עלינו (מידות M) מראה במספרים את התנועה בענף: אופני המרתון הולכים ונהיים ארוכים יותר, כאשר בדור הקודם מעל ס"מ פחות ב Reach (לכתבה המסבירה מהם ה Reach וה Stack כנסו לפה) – זה אומר שימוש בסטם ארוך במעל ס"מ בשביל אותה תנוחה לרוכב נתון. מעניין גם לראות שגם הדגם המקביל של ניינר הנמכרת ברשת Recycles הוא בעל ריץ' זהה לחלוטין. ביחס לתחרות מדובר בהבדל קטנטן מהטרק אבל די משמעותי מה KTM הארוכים.
בסיס הגלגלים, אורך הצ'יינסטי וזווית צינור הראש משפיעים גם הם על חווית ההיגוי והזריזות של האופניים. הדגם החדש של הסקלפל עם 43.5 הוא בהחלט קצרצר ומראה שלא חייבים בוסט (אבל כן חייבים בניית גלגל ייחודית רק לאופניים האלה והתאמת שלדה) כדי לאפשר גיאומטריה זריזה. בסיס הגלגלים ארך מהדור הקודם בצורה מאוד משמעותית של כמעט 2 ס"מ – ועם 111.8 מדובר באחד הארוכים – אבל זה נתון מטעה כי ביחד עם המשחקים בטרייל וקיצור תומכות השרשרת מתקבלת חווית היגוי זריזה מאוד. זווית הראש הכי מתונה מכל החבורה פה תסייע מעט אל מול מדרגות סלע ובירידות טכניות.
ב Scalpel 2 (הדור הקודם) בסיס הגלגלים: 109.9, הצ'יינסטיי 44.4, וזווית הראש 71 מעלות.
ב Scalpel Si (דור 2017) בסיס גלגלים: 111.8, צ'יינסטי 43.5 וזווית ראש 69.5 מעלות.
ב Niner RKT בסיס גלגלים: 110.3, צ'יינסטי 43.9 וזווית ראש 71 מעלות.
ב Trek Top Fuel בסיס גלגלים: 111.1, צ'יינסטיי – 43.3 וזווית ראש 70.
ב KTM Scarp בסיס גלגלים: 112.9, צ'יינסטיי – 44.7 וזווית ראש 70.
נתון אחד חשוב להבנת החוויה, במיוחד באופני מרתון ו XC, אבל מטעה מעט בסקלפל הוא אורך צינור הראש – זאת משום שעל מנת לעגן את הלפטי ישנה הגבהה נוספת – מעין ספייסר אליו מעוגן הלפטי, של עוד כ 1.3 ס"מ מעל לקרבון ומתחת לסטם. בטבלת הגיאומטריה כתוב 11 ס"מ, אבל אפקטיבית מבחינת גובה הקוקפיט עם הלפטי, הנתון הנכון להשוואה לאחרים הוא 12.3 ס"מ לטעמי. ניתן לראות מייד שביחס לדור הקודם נעשה מאמץ מוצלח להקטין אותו והורידו 12 מ"מ תמימים, אולם עם הספייסר הבלתי נמנע נותר אורך ארוך יותר מהתחרות – שמגביה את הקוקפיט.
ב Scalpel 2 (הדור הקודם) אורך צינור הראש: 12.2 (אולם עם התוספת: 13.5)
ב Scalpel Si (דור 2017) אורך צינור הראש: 11 בקרבון, אולם עם התוספת: 12
כדי להכנס לאווירה הצטרפתי באחת הרכיבות עם ה"שיא" לקבוצה של זיו ענפי בבן שמן – BikeWay באימון של גל צחור בבן שמן. טוב היה ברור שזו קבוצה של סניף ריסייקלס אבל לכזו כמות של סקלפלים דור 2 לא ציפיתי. רב המכר של Cannondale כיכב שם בכמויות מטורפות, ומי שלא היה על הסקלפל היה עם ה Niner Rocket המוצדקים.
שם גם למדתי שיש ביקוש לא קטן לדור השני של הסקלפל במשומשים, שזה מעודד, כי חברים – יש לכם סיבה טובה לשדרג! לעומת הדגם הקודם שהוא הרבה יותר יציב, עם חזית גבוהה יותר (מדי), הדגם החדש של קנונדייל הוא קפיצת מדרגה דרמטית.
ה Scalpel Si – קפיצת מדרגה דרמטית לעומת הדגם הקודם!
רכיבה נוספת מהנה במיוחד על הדגם היתה רכיבת המרתון הקלאסית מלטרון לעין רפא, השלמת ההקפה של סינגל עין רפא במלואה וחזרה ללטרון מספקת מעל ל 60 ק"מ של התקלות בכל סוגי התכסית האפשריים, חלקם קיצוניים – דרכי 4×4 חלקות בתחילת דרך בורמה, עליה יפה וארוכה בדרומית, דרכי 4*4 משובצות אבנים קשות בנחל, סינגל זורם בעליה בחלקו הראשון שמשתנה לסינגל רע, צפוף וזרוע אבנים וסלעים בחלקו התחתון, ועובר אל טיפוס משולב סרפנטינות הדוקות. בחזור מתחת בית מאיר ירידה מהירה משולבת פידול עם סיבובים פתוחים וחלקים מטרטרי עצמות שכל מחזיק בקבוק רועד מהם. האופניים בילו אצלי כמה שבועות אבל ברכיבה הזו קיבלתי זיקוק מדויק לכל מה שנדרש מאופני מרתון מודרניים: יכולות בלתי אפשריות כמעט גם ברכיבה טכנית וגם לרכיבה מהירה בדרכי 4×4. בשורה תחתונה הם סיפקו את הסחורה בענק – סיימנו בשלוש שעות וכמה דקות עם תחושה של כשירות אדירה.
והיו עוד רכיבות – בסינגלים של פארק קנדה, בדרכי ה 4×4 המישוריות ובסינגלים הקצרים של יקום בין נתניה לרעננה, ועוד ועוד.
Fun Factor ורכיבה טכנית בסינגלים
האם הקמפיין של קנונדייל והוספת ה X ל XC הפכה את דגם המרתון שלה לאופני שבילים לסינגלים טכניים ממש? לא. מדובר באופני קרוס קאנטרי עצבני לגמרי עם היגוי זריז וחד ותחושה קשיחה. התוספת של ה X היא תוספת של פקטור פאן וג'ננה שבהחלט התווסף לסקלפל בעיקר בגזרת הגיאומטריה: עם ההיגוי החד, תומכות השרשרת הקצרות, גובה הקוקפיט והחוויה הקלילה אתם תרגישו שליטה ודיוק של סכין, לצד רגישות והתאמה למקומות צפופים גם במהירויות נמוכות. אלה אופני הסללום הצפוף המושלמים. כל כך כייפיים להיגוי ושליטה, השכבות וסיבובים שאין דברים כאלה! אבל זה לא משכך ומרכך כמו מכונת שבילים ממש.
סג של 18-19 אחוז בערך הביא את האופניים לתחושת מתלה נכונה לייעוד, עם מעט צורך ביותר רכות בסינגלים. מדובר בפלטפורמה בעלת חוויה קשיחה יחסית והאקטביות של המתלה עוברת סירוס מסוים תחת בולם שני המצבים – אם רוצים לשמור אותו לייעוד המרתון XC ולשמר יעילות תחת פידול, לא כדאי לרדת מהסג הזה. חוויתי חוויות עקיבה יותר מדויקות ונעימות עם ה Niner Rocket, אולם זה שבסקלפל הוא בהחלט מהטובים שבהם.
במקטעים הטכניים ההיגוי מרגיש חד וזריז מאוד, ודורש מהרוכב להיות מרוכז. קנונדייל איזנה את זה מעט באמצעות זווית תקיפה קדמית של 69.5 מעלות. בהקשר של רכיבה טכנית – לטעמי אפשר היה להוריד אפילו עוד קצת מזווית התקיפה (למרות שהיא מהנמוכות בז'אנר), ולרכך מעט את עצבנות ההיגוי תוך רווח נוסף לטיפול במכשולי סלע. בקטעים הטכניים תרם גם גובה הקוקפיט המעט גבוה לשליטה ותחושה טובה, בעיקר בירידות. צינור הראש+ספייסר עיגון הלפטי מאריך אותו לכדי 12.3 ס"מ, ופה – בסינגלים, אל מול ירידות, מדרגות סלע, ורכיבה טכנית בעמידה זה גובה מעולה ומשפר שליטה.
האופניים בזכות ההיגוי המופלא שלהם והזריזות מרגישים הכי טוב בסינגלים זורמים עם פניות S הדוקות במיוחד. אתם תהיו פה בשליטה ודיוק מקסימליים עם יכולת משופרת להתמודד עם שינויי הכיוון המהירים. אני חושב שאלה האופניים הכי כייפיים שנתקלתי בהם למתאר כזה!
אוכף מצוין של Prologo, מערכת נעילת בולמים הידרואלית שיכולה להשתפר, הקראנק הקשיח והקל של קנודנייל, והבולם הנכנס ומשתלב בטופ טיוב.
הזווית הרייסרית
הסקלפל בהחלט גירו אצלי את החיבור לאינטרוולים, אימונים, ורכיבות רצח אנארובית בכל רכיבה. מבחינת קשיחות צדית מדובר באופניים שהם מהקשיחים ביותר שנתקלתי בהם. אין פה אפילו לרגע אחד את התחושה המוזרה הזו בסיבובים: "האם מילאתי מספיק אוויר בגלגל? או לא – זה המשולש האחורי שקצת מתגמש…". משמעות המילה Scalpel היא סכין מנתחים חדה – ואכן זה שם שהולם אותם הייטב.
המקום בו הם הכי זורחים הוא בנעילת שני הבולמים ויציאה לספרינט בעמידה: קשיחות גלגלי הקרבון מלווה בקשיחות אדירה של החלק הקדמי המאסיבי- הלפטי והכידון הרחב והמעולה, כל אלה ביחד מייצרים כלי אדיר לנצחונות בספרינט.
מבחינת מיקום ותנוחת רוכב היא קרובה למושלמת – ממורכזת לגמרי על השלדה ומייצרת חווית שליטה מאוד טובה באופניים בכל המצבים ובזוויות משתנות. אם אתם יותר בעניין של סינגלים שליטה טובה יותר תתקבל עם מנח מעט צפוף וגבוה – והסקלפל סי הרגישו לי טיפה מוטים לגיאומטרית סינגלים – שם הם היו בול מבחינת גובה הקוקפיט והתנוחה הטיפה זקופה.
הצינור הקדמי קצר בהרבה ממה שהיה – אבל עדיין הפרונט טיפה גבוה בגלל אילוצי עיגון הלפטי לצינור הראש: הוא מוסיף מעין ספייסר מתחת לכידון. ככל שאתם יותר רייסרים של שבילי 4×4 או רוכבים נמוכים יחסית שלא רוצים לקחת את המידה הקטנה יותר (Small מגיע בדגם הזה עם גלגלי 27.5) – תרצו גיאומטריה שתשכיב אתכם יותר נמוך בכידון ממה שהסקלפל מאפשרים. כתוצאה מכך בעליות ארוכות ובמישורים הם היו טיפה פחות מדויקים עבורי, במיוחד אם היה צורך בבולם פתוח כי הורגש נדנוד קל ביותר.
יחד עם זאת אני חייב לסייג ולאמר שאני אישית אוהב כידון נמוך במיוחד ולדעתי לרוב הרוכבים הגובה הזה יהיה מושלם. אם אלה היו האופניים הפרטיים שלי הייתי פותר את זה בלי בעיה עם סטם בזווית מעט מוטה כלפי מטה.
תנוחה מעולה לסינגלים טכניים, קצת זקופה מדי למרתון
מתלה, בולם, Lefty
הלפטי היה טוב מאוד. הוא כנראה הבולם הקשיח ביותר בשוק, ועם גלגלי הקרבון פה, זה ממש הורגש ובא לידי ביטוי – פשוט לא היתה באופניים חוליה חלשה שתקבל עיוות תחת כח.
תלונת הבולם בעל שני המצבים הקבועה שלי מגיעה גם פה, אולם מרוככת מעט כי המתלה תפקד מצוין. אני עדיין מעדיף שלושה מצבים (ובאמת ללא קשר ליצרן – כי גם לרוקשוקס יש). בתכלס, קיבלתי פה מתלה בעל שני מצבים שבהקבלה לשלושת המצבים של Fox, ובסג של כ 19% הוא מרגיש כמו המצב הנעול ומצב האמצע – ללא המצב הפתוח ביותר. כן, היתה תזוזה קבועה קלה מאוד בעליות על בולם פתוח ולכן איפה שיכולתי נעלתי, אבל בעליות טכניות לא הרגשתי שזה שואב לי את האנרגיות. זה שחרר לי את הרצון לבדוק סג גדול יותר – ברור שלא כדאי מעל 18%-19%, אבל בקטעים הטכניים והסלעיים הייתי יכול להנות ממצב בולם שלישי, פתוח לגמרי ומפנק יותר שלא היה פה.
קודמי שרכב עם האופניים בחר להוציא יותר אוויר כדי לרכך טוב יותר בסינגלים – אבל עבורי זה סירס את תפקידו כבולם והגיע בקלות מדי לטריקות. החברה של BikeWay התלוננו עליו מעט שהוא דורש איפוס (הוצאת כל האוויר כל 20 שעות וטריקה, וניפוח מחדש), ואני מתלונן עליו מעט שהוא לינארי לגמרי- אין לו שום פרוגרסיביות, שאולי היתה עוזרת לי לרכוב איתו במצב רך יותר מבלי לפחד מסוף המהלך. בכל מקרה עם לחץ אוויר של 120 הרגשתי שהוא באיזון הנכון עם סג ה 19% שמאחור (אני שוקל 66 ק"ג).
העובדה שהוא ממשיך עד למקביל לצינור הראש בשלדה הביאה את הברך שלי ללטף אותו מדי פעם ברכיבה בעמידה בעליות.
מתג הנעילה ההידראולית של RockShox שימש אותי המון: בכל מצב שבו העליה חלקה ונוחה יחסית, אתה לוחץ, ומקבל אופניים עם בולם קדמי ואחורי נעולים, ואת אחד מהזוגות הכי קשיחים שיש שם בחוץ לרכיבה חזקה מחוץ לאוכף. יש להודות – המתג הזה לא נפתח ונסגר בקלות. להגנתו נאמר שגם מתגי המתחרה אינם להיט בכל מצב, אולם הפעם הוא ממש נתקע ונעל את הבולם האחורי מה שהצריך אותי אל המעבדה (בלידינג?) שם קובי תקתק תיקון מהיר ושירות מצוין.
היצירתיות משחררת מ Boost. הקסטה משחררת ממעביר.
קיבלנו למבחן את אחד הזוגות היקרים ביותר שיש בליין שלהם. באתר של קנונדייל ארה"ב מצוין מחיר של 9060 דולר! כן, מחיר של מכונית לא רעה באמריקה. לא פלא אם כן שנהנתי מאוד מהגלגלים הקלילים האלה – עם חישוקי ה Enve שעליהם (למרות שהורכב עליהם צמיג קרוסמרק אחורי כבד יותר באיזה 150 גרם מהשוולבה המקורי, אבל עדין יותר – והוחלף עקב קרע שאינו בר תיקון. מצאתי שדווקא שילוב הקרוסמרק הבטוח מאחור והשוולבה מלפנים לא רע).
קנונדייל הוכיחו שלא חייבים בוסט – הגלגל הוא עם ציר רגיל ולא בוסט, והבנייה שלו הוסטה הצידה על הציר ומאפשרת את קיצור תומכות השרשרת. לא נתקלתי בשום צורך בקשיחות נוספת באופניים האלה, כך שאולי התלונות על החלפת הסטנדרטים נכונות?
גם הכידון מעולה ורחב – קרבון של Cannondale CZero flat, Carbon, 760mm.
עד לאחרונה הייתי מסויג ביחס ל 1×11, למרות שזה מוריד מוריד משקל ניכר למדי. הדרישות שלי משינויי הטכנולוגיה בד"כ מקבלות מענה איזה שנתיים אחרי שהמאמצים המוקדמים כבר רצים אליה בלי להתלבט. זה קרה עם גלגלי ה 29 (ועובדה – עדיין משפרים גיאומטריה וזריזות – כל כך הרבה שנים אחרי), וכעת גם עם ה 1×11. אין ספק שכניסת הקסטות מוגדלות הטווח גורמות לי לשנות יחס לעניין ולחשוב שאולי טעיתי כשבחרתי קראנק כפול פלאטות ולא את גרסתו חדת ההילוך?
ברכיבה על אופניים בייעוד דומה עם 11-40 מאחור הרגשתי שחסרה לי עוד פלטה. עם קסטת ה-XT בעלת 11-42 שיניים הפעם – הכיסוי היה טוב יותר. בקטעים המהירים 1*11 הגיע למגבלות הפידול המהיר בסביבות 37 קמ"ש והיה מצוין בקירות. לא בעיה ב 99% מהזמן, תכלס, אבל בירידות מתונות, במיוחד בדבוקות אם ירכבו לאורך זמן מעל 42 קמ"ש, יש מצב שזה יגביל מהירות מעט. זה מצב קצה לא מטריד. כשתהייה זמינה קסטת ה 11-46 של XTR זה כנראה יהיה השלב שבו גם אני כבר אכנס להתלבטות אמיתית האם לוותר על הפלטה הקדמית.
שני בקבוקים בשלדה – נוח!
ה Scalpel Si החדשים הצליחו להכניס את שני הבקבוקים לתוך המשולש הקדמי – גם במידה מדיום. במדיום יכנס בקבוק 500 מאחור ובקבוק מעט גדול יותר מלפנים. זה שיחוק, זה נוח, וזה יופי של דבר!
תראו, הרבה מסתכלים על הדבר הזה בעניין רב, כמעט ברמה שזה הפך להיות דרישה מאופניים חדשים. אני רוצה לדייק את ההמלצה פה למתלבטים: מה שחשוב הוא שיהיו שני בקבוקים על הצינור התחתון- אבל הם בהחלט לא חייבים להיות בתוך המשולש האחורי. גם עיגון של בקבוק אחד מתחת לצינור התחתון זה בסדר. נכון – זה לא מושלם, אוסף ג'יפה וחרא של פרות, נראה רע יותר, וזה פחות טוב בהרבה משניים בפנים, אבל ברמה הפונקציונאלית זה יאפשר לכם לצאת לקטעי המדבר הארוכים בסמרתון עם כמות נוזלים מספקת. מה שכבר לא עובר היום והוא בבחינת תקלה אלה שלדות עם מקום לבקבוק אחד בלבד כיוון שאתם נאלצים להכניסו לכיס ולקרוע חולצות (אט אט, לאורף זמן, בתפרים), או לעגן למוט האוכף מה שפוגם מאוד בחווית ההיגוי וחלוקת המשקל של האופניים.
לסיכום – Scalpel Si – אופניים אדירים עם סקסאפיל מתפרץ
מאוד מאוד אהבתי את ה Scalpel Si החדשים בגרסת הרייס הזו ואני בקלות יכול לדמיין את עצמי עם אופניים כאלה למבחן ארוך טווח, וגם באופן קבוע… הגלגלים הקשיחים והקלים, ההיגוי הזריז, וחוויה רייסרית מזוככת. אני גם אוהב את המראה המעודכן שלהם, במיוחד בגרסת ה Stealth Black – העיצוב חזק, שני הבקובקים בשלדה, המראה ייחודי עם הלפטי. לגמרי מכונת מרתון ו XC מודרנית וחזקה.
בחסרונות, במאקרו – אם ההטיה שלכם היא לרכיבת סינגלים וליותר נוחות אמליץ לכם לבחור ב Niner Rocket מבית אותו יבואן שמספקים מתלה מעט יותר מפנק, אם כי ביחס מחיר משקל נחות לעומת הקנונדייל. אישית לאופניים שהייתי צריך לבלות איתם לשימושים מגוונים ולא רק לתחרויות הייתי מעדיף את הניינר. אבל – אם אתם רוצים את המכונה היעילה והקשיחה הזו כדי להיות מהירים יותר – מדובר במוצר מופלא! הסקלפל הם אופניים נהדרים במיוחד לXC קצר ועצבני אבל גם לאפיקים הארוכים, לרוכבים שאוהבים מכונה מאוד קשיחה ומדויקת.
תענוג! זה דגם עם סקסאפיל מתפרץ וכשתבואו איתו לקבוצת הרכיבה תרגישו כאילו אתם קלוני או בראד פיט שנקלעו בטעות למסיבת רווקות…
מאת: גיא חלמיש צילום: יוג'ין לויט, גיאחה
מבחן לדגם הרייס החדש של Cannondale - ה- Scalpel Si!
