מרתון BIKEPANEL בארי – מי עומד מאחוריו ומדוע BIKEPANEL בחרה דווקא בו?
השנה BIKEPANEL חבר לחברת “תאוצה” של נמרוד הנגבי ולארז מנור מלה מדווש – מפיקי מרתון בארי. נמרוד הוא אחד מהמפיקים העסוקים ביותר בענף והוא עומד מאחורי המון אירועים, בד”כ בלי שבכלל ידעתם על כך, כולל את הליגה למקומות עבודה (מרכז), מירוצי הכביש בבית ג’וברין, מירוץ אורים, נעים על גלגלים ועוד ועוד. במרתון בארי הוא חובר לארז מנור מלה מדווש – חנות ה Trail Head הוותיקה עליו סיפרנו בפרק הראשון של סדרת “המייסדים” (כנסו, כנסו…).
את מרתון בארי הותיק מכירים רבים בענף כאחד מהאירועים הבולטים של תחילת העונה במרתון, ודיברנו עם לא מעט רוכבים שמגיעים לכאן בעקביות בכל שנה כבר כמה שנים. זהו אירוע ותיק, והשנה זו שנתו השמינית – בהחלט מהמוסדות החזקים בענף. זה אירוע שהוא מהגדולים שיש בישראל, עם מאות רוכבים, בכל הרמות, ולכן BIKEPANEL החליט להצטרף אליו, ולתת חסות מדיה ראשית, ומכאן שם האירוע השנה: מרתון BIKEPANEL בארי.
מעבר לשני הגורמים האלה, לוותק ולגודל של האירוע, בכתבת הפרומו לאירוע תארנו את 10 הסיבות שאנחנו כל כך אוהבים את המקום הזה: מדובר בפאמפטרק של מעל ל 20 ק”מ, זורם, מגניב, ומאתגר. תנאי הקרקע מחסורי הסלעים מייצרים חווית רכיבה זורמת וכייפית, גם למי שמגיע עם הארדטיילים. ההקפה הזו מדויקת במרחק שלה, והקרבה היחסית למרכז מאפשרת להנות מרכיבה גם כשהגשם יושב על הצפון, השרון ואיזור גוש דן. אז רצינו להתחבר למרתון הזה פשוט כי אנחנו אוהבים את המקום, והרי כל הפעילות שלנו בעולם האופניים באה מאהבה לעניין. מחיבור אמיתי ומכיף גדול, ובבארי, פשוט כיף לנו לרכוב!
מימין למעלה: ארז מנור ונמרוד הנגבי. למטה: הגביעים שמכין ארז בעצמו, וכרוז ומנחה האירוע יובל חץ
במקום קרירות של פברואר קיבלנו חמסין של מרץ
התחרות היתה אמורה להתרחש מעט מוקדם יותר העונה כחלק מפסטיבל דרום אדום, ולהספיק לחשוף את המתחרים למרבדי הכלניות אבל עקב סערות החורף שהיו קיבלנו דחייה שהעלימה את הכלניות.
נמרוד הנגבי מספר ש”הדחייה גרמה ללא מעט ביטולים: כ 40-50 ביטולים, והיו כאלה שהיו רשומים ולא הגיעו. בנוסף בניגוד לשנים קודמות לא היתה לנו הליגה למקומות עבודה כחלק מהאירוע כתוצאה מהדחייה הזו, כיוון שהליגה לא מתקיימת בשבת. בסופו של דבר היו כ 300 מזנקים על קו הזינוק.”
הדחייה הזו הכניסה אותנו גם למרץ- חודש שידוע בחמסינים המזדמנים שלו שמביאים איתם רוחות מזרחיות חזקות, והדבר השפיע מאוד על האווירה, וגם הטקטיקות במירוץ. הפעם, יותר מבד”כ הרוח חייבה רכיבה חכמה ויצרה משמעות גדולה לדבוקות במקטעים מסוימים. כמעט ולא היה טעם לרכוב לבד, ומי שמיומן בדרפטינג נהנה הפעם מחסכון משמעותי באנרגיה.
“עומס החום בתחילה הטריד אותנו וחשבנו לקצר אבל הוא לא פגע במירוץ ולא יצר בעיות. המובילים ביצעו כ 50 דקות בממוצע להקפה” אומר הנגבי.
גיא שגיב- המהיר ביותר על המסלול וגיבור שלושת ההקפות ו 75 הקילומטרים מספר:
“מרתון בארי מבחינתי, זאת אחת התחרויות שאני הכי אוהב בלוח המרוצים הישראלי, כמו מירוץ כביש מבחינת הטקטיקה וההתנהלות הקבוצתית, רק עם סינגלים זורמים וכיפים.
באנו למרוץ היום כדי לנצח, ואם מסתכלים לאורך ההיסטוריה של מרתון בארי, הרוב המוחץ של הרוכבים שניצחו בו היו מהמועדון (ccc). התכנון הכללי שלנו כמועדון לתחרויות מהסוג הזה הוא לייצר קבוצת חוד, שרוב הרוכבים הם שלנו. זה דבר שקל להגיד, אבל בפועל יותר קשה לביצוע, ועדיין כמעט כל תחרות שאנחנו מגיעים אליה עם מטרה כזאת זה יוצא לפועל. לתחרות מהסוג הזה אנחנו לא מחליטים על רוכב אחד שהולך לנצחון, אנחנו יודעים בנינו מי מסוגל לנצח, בדרך כלל זה יותר מרוכב אחד מאיתנו ומשתדלים לייצר תחרות שתשחק לידיים שלנו.
בזינוק היום היינו צריכים להכנס לסינגל, שהוא הנקודה הראשונה המשמעותית של היום, בקידמת הדבוקה, מכיוון שהסינגל ארוך ואין מקומות נוחים לעקיפה של רוכבים איטיים ממך.
פעלנו בדיוק לפי התכניות מההתחלה, והצלחנו להכניס 4 רוכבים (גל צחור,ים פוליאק, אביב יחזקאל ואני) בתוך קבוצת חוד של כ-7 (גיא זסלר, אליעד דניאל, בנימין שמידט) רוכבים.
בהקפה הראשונה היה לנו חשוב לשמור על קצב גבוהה משתי סיבות עיקריות, שלא יתפסו אותנו מאחורה ושהחברה שאיתנו לא ינסו לתקוף אותנו. כך קרה, להקפה השניה נכנסנו כשכולם קצת עייפים מהקצב של ההקפה הראשונה וידענו שזה הזמן להתחיל ״לשחק את המשחק״.
ים ואביב, תקפו במטרה לפתוח פער ולאלץ את החברה (גיא זסלר,אליעד ובנימין) לעבוד כדי לסגור, בזמן שמי שחברו לקבוצה מנסה את מזלו יושב על הרודפים ולא עוזר במאמץ לסגור את הפער.
עוד לפני המירוץ אביב ואני ניתחנו קצת את המסלול, והחלטנו על נקודה ששם צריך לתת גז והסיכוי שהמתחרים יוכלו להגיב ביעילות קטן. באמצע ההקפה השניה, התחלנו להוציא את התכנית לפועל, ואביב היה הראשון ליזום אותה. הוא ברח ואף אחד לא הגיב, ותוך כמה מאות מטרים פתח 25-30 שניות.
כשאני זיהיתי נקודה מתאימה, תקפתי הכי חזק שלי, במטרה ״לנער״ ממני את המתחרים ולהגיע לבד לאביב.
בנימין שמידט הגיב מיד להתקפה שלי ואחריו אליעד. הצלחתי להגיע לאביב לבד אחרי רדיפה של מספר דקות ומשם נשאר לנו רק לעבוד חזק ויציב עד הסוף…
בדרך כלל, כשהמקום הראשון והשני מובטח לנו (הפער מספיק כדי ״לשחק״ על המקום הראשון) אנחנו קובעים שהמשחק פתוח ומתחרים אחד בשני ושהחזק ינצח, אבל היום, במהלך ההקפה האחרונה הרגשתי מאד חזק, ואביב פחות, ידענו מה הולך להיות אם נתחיל לשחק, אז החלטנו שנשארים ביחד עד הפיניש ושאני עובד חצי גלגל לפני… (חשוב לציין שאנחנו חברים טובים גם ביום יום, לא רק חברים לקבוצה בתחרויות כך שזה טיפה מוריד מהתחרותיות בנינו).
לסיכום: בארי זאת תחרות אופני ההרים המועדפת עלי (ועל חלק גדול מהרוכבים בישראל) ואני שמח להתחרות ולרכב באיזור בכל הזדמנות. אין ספק שנחזור בשנה הבאה… מסורת זה מסורת!”
ראשון – גיא שגיב במרכז, שני אביב יחזקאל ושלישי ים פוליאק
ואם כבר מדברים על CCC…
את שלושת המקומות הראשונים בכללי הארוך תפסו חברי הקבוצה, ועוד הרבה מקומות, גם ראשונים בפודיומים נוספים. כמה טוב שיש את המועדון הזה המפואר הזה בסביבה: אילן אידלסון וגל צחור מקפיצים את כל מירוצי השטח כמה מדרגות למעלה. הנוכחות שלהם מאסיבית בכל אירוע – זה ראוי לציון מיוחד והוקרה! קו הזינוק נצבע בצבעי הקבוצה הדומיננטית הזו, שמה שמוביל אותה הוא תחרותיות אמיתית, חזקה. עומק מרשים של רוכבים חזקים ויפה לראות שבתוכם כמות גדולה של איזה 30 מאסטרס עם יכולות של רוכבי עלית. משקיעים באמצע השבוע באימונים רציניים ועובדים כמכונה משומנת. מי שאינו רייסר בנשמתו לא יחזיק שם מעמד. למרות שאני בנוי אישית בצורה אחרת ומגיע עם צפיות שונות למירוצים כאלה, אני מאוד אוהב לראות אותם ואת הרוח הספורטיבית שלהם. פשוט תענוג.
את 2 ההקפות הראשונות הפעם עשיתי עם מנצחת קטגורית הנשים: עומר שפירא. תופעה. צעירה, שקטה ויפה – ולוחמת שאין דברים כאלה. היא פשוט עושה מירוץ עם סכין בין השיניים ולא מוותרת לעצמה. זה מדהים לראות את רוח הלחימה הזו והעקשנות – להגיע חזרה לדבוקה, לשמור על הקצב, לא להשבר. נועצת מבט במטרה ולא מרפה.
הלוואי בשבילם, ובשביל הענף שתהייה עוד קבוצה חזקה וגדולה כזו שתוכל לאתגר אותם ולדחוף את רמת התחרות בישראל בשטח בעוד דרגה, כי כרגע, CCC נמצאת במקום משל עצמה בטופ של המרתון הישראלי.
הלוחמות של CCC עם המארחים: ראשונה במרכז עומר שפירא, שנייה מימין מורן תלפז, ושלישית משמאל עידית שוב (שאגב נשבר לה האוכף במהלך המירוץ ובטוח הפסידה קצת זמן בשל כך)
מחשבות על הקפות
יש רוכבים שקשה להם עם הקפות, אבל לפורמט הזה יש יתרונות גדולים: הוא יעיל יותר במשאבי הפקה, ומאפשר לרוכבים מרמות שונות להנות מהמרחקים המתאימים לכל אחד.
בתחילה חשבתי שיהיה לי מאוד קשה להתמודד עם החזרה הזו, אולם התבדתי. ההקפה הראשונה עברה מהר מאוד ונתקלים בה במסלול לראשונה. בשנייה מתבהרת תמונת המירוץ ועוסקים בניהול משאבים שהולכים ומדלדלים, ובשלישית שמחים על כך שכבר יודעים בדיוק לאן צריך לרכוב ומה מצפה בתוך התשישות הזו… המסלול שיצרו ארז מנור ונמרוד הנגבי משובח. ארז מנור היה אמון על כל המסלול כולל 23 מרשלים, שלוש נקודות פיד זון, חמישה כלי רכב שרצו על המסלול כל הזמן. שלושה אמבולנסים. המסלול גם סומן הייטב, כולל נקודות אזהרה.
הוא לוקח את הטוב שבסינגל, ומוסיף עליו קטעים של דרכי 4×4 ואפילו איזה כביש מזדמן. לרוכבי אופני ההרים שחושבים שזה מבאס נאמר פה שמתוך המירוץ, כשאתה קורע את התחת במשך שלוש הקפות קשות, על הקצה, מנסה לשרוד בקצבים הגבוהים, לפעמים עם רוכבים חזקים ממך, ואל מול הרוח, הקטעים האלה של דרכים רגועות יותר הם הכרחיים. העבודה בסינגל במירוץ מאוד מאתגרת. כל הגוף הגוף עובד. הריכוז חייב להיות מקסימלי, הקצבים מהירים מאוד, ואי אפשר כמעט לשלוף בקבוק לשתות או להוריד איזה ג’ל. קטעי הכביש ודרכי ה 4*4 מאפשרים לך איזה שחרור מנטלי מהריכוז הזה שהוא מאוד מעייף, ומקלים על החלפת בקבוקים והתארגנות עד לקטע הסינגל הבא במירוץ.
אפרה-רייס
אחד הדברים המצוינים שנעשו השנה הוא התאמה של כל המסלול לחיבור עם “לה מדווש” עצמה, ועם בית הקפה שלה. בשנים קודמות כל האירוע, הטקס, וקו הסיום היו בנקודה מעט מרוחקת, מה שיצר אירוע חסר כי כל המשתתפים המשיכו אל החנות והרכבים. השנה נעשו שינויים תשתייתיים של ממש בצד הצפוני של החנות, והמסלול עבר בצמוד אליה, וממש קרוב לאיזור הכינוס. מי שרצה יכול היה ללכת כמה מטרים לעודד.
ההשפעה הכי חשובה היתה בסיום המירוץ – כולם התרכזו במקום למפגש ומנוחה. החומוסיה החדשה של המקום עבדה שעות נוספות, ומתחם האקספו של הספונסרים של המירוץ נתן במה קרובה והזדמנות לחשיפה טובה ל Rudy Project, אופני KTM, אופני Giant, אופני Scott, פאנקייר, ג’ו נו פלאטס ועוד, והספונסרים הרגישו חלק מהאירוע בצורה קרובה והדוקה יותר. מאחר ורועי שבילי מ KTM פיתה אותי עם גולדסטאר מקוררת הייטב, משהו שאחרי 75 ק”מ קשים בחמסין אי אפשר להתנגד לו, הזדמן לי לשבת עמו שם ולראות איך באים מתחרים, לקוחות ומתעניינים ומקבלים מידע או סיבוב על הדגמים. זה חלק מהאווירה והכיף באירועים כאלה והחיבור בין הספונסרים לקהל הוא חשוב.
הספונסרים הם אלה שגם שידרגו את הפודיומים. נמרוד מספר: “הפרסים היו בהחלט ברמה גבוהה: 5 זוגות של משקפי רודי פרוג’קט, 5 מכנסיים של פאנקייר, צמיגים של Kenda בכמות יפה מאוד, שני זוגות אופני נשים, משאבות קרבון, משאבות רגל ועוד.. כל מי שהיה על הפודיום יצא עם פרסים יפים, וגביע בעבודת יד של ארז מנור.”
האפרה רייס יימשך גם אחרי כן בבית – כשמערכת ה Runner Scanner שמזהה את הרוכב בצורה אוטומטית מספקת את התמונות של כל המשתתפים מרחבי המסלול, ומתחילים השיתופים בפייסבוק…
והחלק הבלתי נמנע של מירוצים בארץ הקודש: קשיים בהפקת התוצאות
אהבתי את העבודה של יובל חץ – כרוז האירוע, גם בזינוק וגם בסיום. הוא הצליח בגבורה להצחיק את הקהל ולהתמודד בגבורה עם התופעות האלה של בעיות בתוצאות: נרשמו שמות של אנשים שלא הגיעו בראש המקצים, טעויות תוספות והחלפות בדירוגים. תמיד יש כמה צ’יפים שיש בהם תקלה או צ’יפים שמגלים אותם בכיס של הרוכב… הלוואי שנראה קפיצת מדרגה בתחום הזה באיגוד האופניים.
בשיחה עם ההפקה הועבר גם הצד השני של המטבע – חלק המתחרים והמשתתפים בבלגן: רוכב שמתחרה ונרשם בתהליך ההרשמה, אמור להכניס מקצה וקטגורית גיל – בצורה נכונה. ברגע שהוא מגיע בבוקר, מגלה את הטעויות של עצמו, מודיע למערכת שיש בעצם שינויים, זה מכניס צרות למערכת.
תוצאות וסיכום
היה כיף בבארי, כמו שתמיד כיף בבארי. לרכוב באירוע גדול, בסינגל (כמעט) מושלם, לשתות בירה בסיום ולהתאושש עם כולם בזמן שהטכסים, האקספו, והחומוס נמצאים באותו מתחם, ולהיות חלק מאירוע ספורטיבי כזה, זה תענוג. שמחנו לתת חסות ולתמוך באירוע – ומקווים לראותכם שם בשנה הבאה!
תמונות: נמרוד הנגבי, תומר פדר ל RunnerScanner
גיא חלמיש
