על פלטונים בדרכי עפר
מטעמי חיסכון אנרגטי אחת התכונות של כבישונים היא להתקבץ כמו ישראלים בפארקים על מנגל ביום העצמאות, ישיבה בדרכי עפר בדרך לאלון גליל מבטיחה אולי חיסכון אנרגטי אבל גם הרבה אבק בעיניים, אבנים שניתזים אל הפנים ונוף שמסתכם בחצי גלגל.
יש שהולכים עם העניין יותר רחוק ומיישמים זאת גם בעליות, לפני הר שוקף אני מגיע לשי ואזה, אינדיוידואל פינישר שהפרטנר שלו פרש, אנחנו מפטפטים בענייני קומונה ורוכבים כמו שרוכבים בבית במקביל ולא בטור, עד ששי קולט וזורק
“אחי , למה אנחנו לא עובדים ביחד”
אני מבין את הרמז, מתיישב מאחור ודיי מהר נשמט, לא יודע לעבוד ביחד.
“אחי, מחכה לך למעלה” זורק שי ומאז ועד היום השלישי לא ראיתי אותו יותר….
על גחמות של רוכבים צעירים
פעמיים קיבלתי הערות מרוכבים, פעמיים הם היו צעירים
בראשונה כי עצרתי באמצע סינגל בעלייה כי על הסינגל נח לו ספידומטר שאספתי כדי להביא למארגנים.
“למה ,למה באמצע עליה, אתה רוצה לעשות מעשה טוב תעצור בצד”
בשנייה תוך רכיבה בקצב איטי באחד הקירות של היום השלישי אני שומע מאחור קול המתקרב לבכי
“בבקשה, בבקשה אל תעצור, אל תעצור לי באמצע העלייה, בבקשה, בבקשה”
באמת לא הייתי מודע לקיומו מאחור, הגברתי קצב, עברתי נתיב ולא הייתה לי ברירה לזרוק לו
“אחי שחרר, יש לנו מספיק נשים במחזור בבית”.
מתי הגעת?
שעה ועשרים אחרי הסיום של היום הראשון, מגיעים לקו הסיום האחים למשפחת גור לביא, אני מרים את הטלפון מצלם ושולח בווטסאפ ליורם חבר משותף , יורם שולח להם את התמונה והם משתהים מסתכלים ולא מבינים איך הם מקבלים און ליין את המידע מיידית.
השלמת חלבונים
חמש בבוקר החבר עידן למשפחת הרפאים (הרוכבים על ghost) לוקח פרוסת פסטרמה ובגלל מחסור בלחם עוטף אותה עם עוד שתי פרוסות פסטרמה.
ײאחי, מה אתה עושה, עוד רגע ארוחת בוקרײ
ײאני לא יכול לסמוך על הקיבוצניקים עם ההקצבה של השניצל שלהם, חייב להשלים חלבוניםײ
ואז עלתה השמש ונזכרתי בחולה פסטרמה אחר-טנצר ובימים שהיינו אוכלים לחם בפיתה עטוף בלאפה.
על צלמים ומצוקות של רוכבים
היום השני, רגע אחרי הטיפוס למוחרקה והשוטטות בדרך נוף כרמל, נכנסים לסינגל מטפס בעליה עם פיקים אנארובים, באחד הפיקים אני מזהה את נמרוד הנגבי בראש צוות צילום עם עדשה בגודל של בולם פוקס 120
אין לי כוונה לשרוף את עצמי אבל גם לא ממש מעוניין שבבית יראו אותי יורד מהאופניים
“נמרוד, תגיד שאתה מצלם ואני יורד מהאופניים”
“צילמתי” נמרוד מחייך
“נמרוד אנחנו מאותו הכפר, אל תעשה לי את זה” (זה לא מדויק, הוא מאשדוד ואני ממושב ליד)
נמרוד מחייך יותר, אני יורד מהאופניים
“צילמתי שוב…”
אין ספק, צלמי תחרויות אופניים נהנים ממצוקות של אחרים.
על אילתורים במשטר מלחים
את כדורי המלח פג תוקף טרנסאלפ 2010 שמתי בקופסה של מסטיק must בצבע כתום והכנסתי אותם ביחד עם מפתחות הרכב לפאוץ האחורי, הקצב הגבוה שהכתיב הפרטנר שלי מנע ממני מלהשתמש בהם ביום הראשון מה שהביא להתכווצות שרירים בעליות חזרה לרמת השופט, לאחר הרכיבה המפתחות קיבלו מראה מאובק של קוקאין מה שגרם לי לנייד את הכדורי מלח אל התיק אוכף, בדרך נוף כרמל כששלחתי יד לעוד תמר הבנתי שהם נפלו כבר מזמן.
את רוב העלייה להר שוקף הלכתי כשיואב מאור מטפס, מסתובב וחוזר אל בת זוגו לרכיבה, תוך כדי הליכה עם הפנים לאדמה מהרהר בסיכוי לעוד יום של התכווצויות אני מוצא שקית מלח ופלפל לצד סכו”ם פלסטיק של take away, המלח סוגר לי את הפינה עד הפידינג זון בכרם מהר”ל.
על הסינגל המקולל
את יום הנישואין שלי לפני חודשיים בחרתי לחגוג בסינגל אהוד 2, מרוב התלהבות השארתי את אשתי עם הפרים שם למטה וטיפסתי בטירוף את הסינגל, כשחזרתי שמעו את הקללות של הגברת עד זכרון, הבנתי שהסינגל מבחינתי מקולל ויומו יבוא.
את יום הרכיבה השני פתחתי בקצב גבוה בתקווה לסיים אותו לפני הגשם הצפוי אלא שלי נגמר האוויר כבר באלייקים והגשם הופיע רגע אחרי הפידינג זון השלישי בזיכרון יעקב, נזכרתי בקללה הרובצת, תוך שניות האופניים התמלאו בבוץ ובביקור השני שלי בסינגל אהוד נאלצתי ללכת ברגל יד ביד עם חיים זעיר ויקיר שזכו במקום השני בקטגורית הגראנד מאסטרס לצד אופניים מלאים בבוץ.
על שומנים ומזג אוויר
רגע לפני נחל דליה מגיע אלי להפתעתי רוכב עתיר משקל על אופני ghost 29
“מה הסיפור?” אני שואל נדהם
“כשיש מזג אוויר טוב אני טוב יותר בכשלושים אחוזים”
עוד רגע ואנחנו ממשיכים ואז הבחור שואל
“תגיד, מתי מגיעים לפידינג זון?”
“היינו לפני חמישה קילומטרים”
“מה?איך?אני ריק ממים”
בירור קצר והעניין ברור, הבחור עשה פרסה בכיכר במבואות זיכרון במקום להיכנס כמה מטרים ימינה לבננות ולאיזוטון, אני תומך בו במים והוא כמעט מחסל לי את הבקבוק בשלוק אחד, נו מילא שיהיה, במקרה הצורך נמלא מים בעין מחוללים.
על מהפכים
אחרי עין מחוללים מריחים את הסוף אבל הוא לא בא, מרשל בצד הדרך אומר שיש עוד חמישה קילומטרים ואני אומר לו שאם זה יותר אז אני חוזר אליו, הפגיעות נודפת ממני וכל כמה דקות עוקפים אותי רוכבים, גם דוראני עוקף אותי עם הבן זוג שלו, כן אותו דוראני השמנמן שפיניתי ממבצע יואב עקב תשישות יתר הגיע לאפיק במראה מסוקס עם אופני על, זה מבחינתי כבר קצת יותר מדי ובספרינט אל קו הסיום אני עוקף אותם כך שאפילו הכרוז שעוד לא קיבל עדכון על המחטף קורא בשמם כשאני עובר בשער.
על הדרמות בירכתי המירוץ
זמן הגג ליום השני של המירוץ נקבע ל-10 שעות, כולם כבר מקולחים על אזרחי בשלבי התאוששות מתקדמים מחכים לזוגות האחרונים שיגיעו, הגשם פסק, הבוץ בכל מקום והכרוז מדווח שנשאר זוג אחד על המסלול, כולם מתכנסים אל קו הסיום ובכניסה לדקה האחרונה המתח עולה, הדרמה האמיתית נמצאת כאן כשהזוג חולף על קו הסיום כמה שניות לפני ה cutt off time.
מה יפים הלילות
את הלילה הראשון ביליתי באוהל, אוהלי בדד כחולים כשהחיסרון היחיד שלהם היה האורך שלהם, 175 סנטימטר, מה שהביא לכך שבכל נגיעת ראש בבד האוהל ,הראש היה מתכסה ברטיבות ,העניין אילץ אותי להעביר את הלילה עם קפוצ’ון, הגשם של היום השני הביא אותי לישון באוטו החדש שלי יונדאי I30 סטיישן ,אוטו מושלם שמותאם לרוכבי אופניים, אפשר להכניס אותם בלי לפרק גלגל, הנוחות גרמה לי לפספס את ארוחת הבוקר ולקום יקיצה טבעית עם המוזיקה שמבשרת על הזינוק וזה השאיר אותי עם תזונת בננות ואיזוטון ללא קפה עד לסוף הרכיבה ב-12:25, בבית כשגלית דיברה איתי על סוף שבוע ביערות הכרמל לא נותר לי אלא להתנגד ולהציע במקום את ה…יונדאי I30.
על ירידות והתנהלות בסינגלים כפיצוי לעליות
בתגובה לכתבה ששחררתי בסוף היום השני, החמיא לי אלון שמאי על היכולת הטכנית שלי, אם זה לא היה משעשע הייתי צוחק, לא היו לי רגליים מהיום הראשון, מעולם לא עקפו אותי כל כך הרבה רוכבים בעליות וכפיצוי הבנתי שכדי לעמוד בקצב אני חייב לא לאבד אנרגיה בירידות אפילו אם הם מדורדרות, לא להוריד רגל בסינגלים אפילו אם יש בקצה סלע שצריך לרחף מעליו.
בקיצור אלון, קוראים לזה התאבדות, ממש לא יכולת טכנית גבוהה…
על הסיכוי לפודיום
בהקפה השלישית של היום השלישי נפתח דיון בדבר הסיכוי שלנו לפודיום, כמו שבטניס שני טניסאים בינוניים יכולים לשתף פעולה ולהגיע רחוק יותר, בתחרויות אופניים אפשר להצטייד ברוכבת צעירה ולעבור לקטגוריית המעורבים, אלון שמאי מעוניין באופציה הזו ולו רק בגלל האפשרות לתמוך בה בדחיפה קלה בגב או בישבן , מה שמאלץ אותנו להציע לו את האופצייה היותר בטוחה, קטגוריית הנשים, כל מה שצריך זה ניתוח אחד קטן וכמה הורמונים שיאפשרו לו להיות הזוג השני לרייצ’י ואיילת ניר היחידות שנענו לאתגר.
על הפרשות ומשפחה
ביום השלישי אני יוצא בתחתית של קטגוריה C ונאלץ לעסוק בעקיפות, נכנס לסינגל הראשון ,עוקף זוג טרנסאלפיניסטים משנים קודמות שכבר מזמן הפכו למשפחה, הגברת מגיבה בגרעפס שלא היה מבייש בריטי עב כרס בבר לונדוני טיפוסי.
” הכל בסדר איתך?”
“מה לעשות” היא עונה “עם כל הג’לים והאיזוטון גזים בורחים מכל חור אפשרי בגוף, המקום היחידי שמשם אני לא מוכנה לשחרר אוויר זה מהצמיגים…”
ובעלה?רוכב וצוחק, רוכב וצוחק.
על חסרי המזל
הם רגילים לפודיומים, הם במגרש הביתי שלהם אבל התרסקות כביש אחת רגע אחרי הזינוק ביום השני הביאה לרצף בעיות ותקלות שאפשרו לי לרכוב באזור שלהם פחות או יותר וכך ביום השלישי “זכיתי” לראות שועל או תן חוצה להם ממש מתחת לגלגלים, רגע לפני הפידינג זון בסבוב השלישי הבנתי שבגלל חוסר המזל שלהם אני צריך להקדים אותם בכניסה לסינגל המשופע, בירידה הרחבה אני עוקף אותם ונכנס לפניהם לפידינג זון להצטייד באיזוטון אלא שהם מוותרים על האיזוטון וכל מה שנשאר לי הוא לצפות בה מתרסקת בסינגל, עולה בנחישות על האופניים וממשיכה כשאני נשאר עם התהייה למה אין פודיום לזוגות מעורבים בגיל המאסטרס.
על הניראות רגע לפני הסוף
ביום השלישי הגיעו חברים אל רכיבת מרתון חד יומית, ההזנקה שלהם הייתה חצי שעה אחרי, מבחינתי חישבתי את קיצי לאחור וספרתי את הזמן עד שיעקפו אותי, אחד המאפיינים של נערות הגלגל בפידינג זון היה לקלף בננות ולדחוף אותם לפה של הרוכבים וכך בפידינג זון של הסיבוב השני, חיבוק מאחור פלוס נשיקה מחבר חד יומי שצוחק “אחי, ידעתי שאני אתפוס אותך אבל לא חשבתי שתהיה תקוע עם בננה בפה”
אין ספק שבשילוב עם הזיפים מתקבל מראה של קוף.
פרסונה נון גרטה
לאחר ההיפרדות מבן הזוג שיצא לסקר את רוכבי העלית ורכיבת הבדד ביום השני המספר שלי הוחלף למספר חדש שמשמעו not finisher או “זכאי לרכוב במעמד נחות”… וכך יצאתי שוב בתחילת היום השלישי לרכיבה עם כוונה לעשות סיבוב אחד ולנצח לפחות בתור למקלחות, פסיכולוגית זה אפשר לי לעשות קרמבו “לפתוח מהר ואחר כך להגביר” אלא שמשום מקום התכנסה לה קומונת ארבע אפיק, מלווה בנציגים של קומונת סינגל ספיד וחנות הדגל של זיו ענפי bikeway, כל זאת בשילוב של מסלול משגע הביאו אותי להמשיך ולרכוב את שלושת הסיבובים תוך התעלמות הכרוז בכל סיום הקפה ואי שחרור תמונות הצלמים לפייסבוק, ככה זה בתחרות זוגות, עדיף בן זוג פצוע מבן זוג לא מתאים בדיוק כמו בכנסיה הקתולית שם עדיף סטטוס של אלמן על סטטוס של גרוש.
