כולם רוצים תיירים, תיירים זו הכנסה, תיירים זה פיתוח כלכלה, תיירים הופכים אופניים מתחביב למקצוע, ובעיקר כולם רוצים תיירים מחו”ל, פשוט כי הם משאירים יותר כסף. אבל הכישלון בהבאת תיירות אופניים לישראל מהדהד. מדוע בעצם? שי יגל גורס שצריך לעשות משהו אחר לגמרי.
מאת: שי יגל
תיירי אופניים מחו”ל
כולם רוצים תיירים מחו”ל, כיוון שהם צורכים יותר שרותים ומוציאים יותר כסף- במיוחד בתחום ההדרכה והלינה שהם שני התחומים שמכניסים הכי הרבה כסף בתיירות. רוצים ולא ממש מצליחים. הבעיה היא כנראה לא גודל השוק: דווקא יש תיירות אופניים בעולם בכלל ובאירופה בפרט.
מישהו שמע פעם על רכיבת אופניים בסקסוניה התחתונה שבגרמניה? בשנת 2017 בלבד הכניסה סקסוניה התחתונה מתיירי אופניים שרכבו בשבילים ארוכים כמעט חצי מליארד שקל, וזו רק דוגמה קטנה. למעשה תיירות אופנים שניה רק לתיירות הליכה בפופלוריות שלה בתחום הספורט, והיא נמצאת בעליה מתמדת, מביאה קהלים חדשים, ויוצרת הזדמנות בתחומי התיירות שלא הייתה עד היום. חלק מהשבילים הארוכים באירופה כל כך עמוסים בתיירים שצריך להזמין אליהם מקום חודשים מראש כדי לרכב בשביל וכדי למצוא מקומות לינה! ההשתתפות בתיירות האופניים של הקהל המקומי גדולה עוד יותר מאשר של תיירות נכנסת ובגרמניה דיווח מעל 60% מהתיירים שהתחילו את הטיול שלהם ברכיבה יש מפתח הבית. בקיצור הבנתם את הרעיון: שוק תיירות האופנים, בין אם מדובר בתיירות פנים או תיירות חוץ משנה את כללי המשחק התיירותי גם באירופה בגם בארצות הברית, שם אנחנו רואים מספרים מרשימים לא פחות.
תיירות אופנים בגרמניה:
החגיגה מדלגת על ישראל
באופן טבעי גם אנחנו בישראל רוצים להשתתף בחגיגה הזו, רוצים מאוד. למעשה משרד התיירות השקיע בשנים האחרונות הרבה מאוד כסף בתשתיות אופניים. שביל ישראל באופניים מוקם בימים אלו כדי לתת מענה בדיוק לסגמנט הזה- תיירות אופניים. בפועל ההצלחה הן בתחום תיירות הפנים ובוודאי בהיבט של תיירות החוץ נמוכה, אפילו נמוכה מאוד. אומנם ענף רכיבת האופניים גדל ללא הכר במהלך עשר השנים האחרונות אבל ההכנסות מתיירות האופניים נשארו נמוכות, למעשה מבחינה כמותית תיירות האופניים בישראל פנים וחוץ היא שולית.
לתיירות החוץ לוקח זמן לתפוס תאוצה, כי לגרום לאדם לעלות על מטוס לישראל בשביל לרכוב על אופניים זו משימה מורכבת שכולל עבודת יח”צ ושיווק ארוכת זמן, אבל למה תיירות הפנים לא מתרוממת?
הרי תיירות הפנים היא הקטר שאמור למשך את הרכבת. תיירות outdoor ברוב העולם המערבי היא קודם כל תיירות מקומית, וכך גם בארץ, תיירות ההליכה מביאה קהל עצום. מקומות לינה מוכווני מטיילי רגל נפתחים בכל פינה, חאנים ובתי ספר שדה נמצאים בתפוסה גבוה ללא קשר לטיילות בתי ספר וקבצות מאורגנות. לעומת זאת תיירות האופניים מסרבת להתרומם. מעטים מאוד (אם בכלל) מקומות הלינה המבוססים על קהל רוכבי האופניים, ולמרות הרצון מצד גורמים רבים אין כמעט משמעות תיירותית לאלפי שבילי האופניים שנסללו בשנים האחרונות.
רוכבי אופניים הם לא תיירי אופניים!
בכל הפגישות שאני עורך בנושא תיירות שטח מגדירים את קהל היעד באופניים באותה צורה: גברים בגילאי ה30-60, שרוכבים באופניים בשטח אופן קבוע. זה קהל היעד שעבורו אנחנו רואים בישראל את הפוטנציאל עד כה. למעשה אני לא זוכר מעולם שהוגדר קהל יעד אחר בשום פרויקט אופניים משמעותי. וכשמגדרים קהלי יעד ועובדים לפי ההגדרה מקבלים תוצאה שמתאימה לקהל שאנחנו מכוונים אליו. ואכן ההגדרה הזו מתאימים בצורה מדויקת לפרופיל רוכבי האופניים בישראל, ויותר מזה היא גם מתאים לגמרי לפרופיל רוכבי אופני ההרים כל העולם המערבי. רק מה? הוא לא מתאים לפרופיל תיירי האופניים!
למעשה 75% מתיירי האופניים בגרמניה (והמספרים בשאר העולם דומים) בכלל לא רוכבים על אופניים הרים אלא על אופני טורינג או גרבל. רק 18% רוכבים על אופני הרים, וכנראה שרובם הגדול פונים לבייקפארקים כמו במורזין ולא לשבילים רב יומים. 48% נמצאים בין גילי 45 ל65 ואין כמעט הבדל במספרים בין גברים לנשים.
ההבדלים האלו נראים היטב בשטח: בעוד בארץ משפחות רבות יוצאת לטייל ברגל ביחד אין כמעט מחזה של משפחה שיוצאת לטייל באופניים יחד. אפילו זוג שרוכב יחד במשך כמה ימים הוא מחזה נדיר יחסית. לעומת זאת על שביל האופניים שלאורך נהר האלבה שהוא גם הפופלרי ביותר בגרמניה מדווחים על כמעט 50% מהתיירים שהם מגיעים כמשפחה עם ילדים. זה דומה מאוד למספרים שאנחנו מכירים מהארץ בטיולי רגל. בכל עולם התיירות משפחות וזוגות הן לב התיירות בין אם מדובר בתיירות עירונית או שטח. פרויקטים שלא נתונים מענה לקהל הזה נחשבים פרויקטי נישה, והתוצאה היא שהם מעטים, ולא במקרה.
פרופיל תיירי האופניים באירופה
דרך ללא מוצא
המצב שבו נמצא שוק תיירות האופניים בישראל מוביל את הענף לדרך ללא מוצא. אנחנו מוצאים היום שתי חלופות: תשתיות לטיולים קלילים של כמה שעות לכל היותר שלא מיצרים משיכה תיירותית, או שבילים בדרגת קושי גבוה יחסית שפונה לקהל רוכבי אופני ההרים שכאמור אינו מהווה את המסה הקריטית של תיירות אופניים. גם בתחום הרכיבה כמו גם בתחום ההליכה הרב יומית, אנחנו חייבים להחליף דיסקט. הדרך לעשות זאת היאקודם כל בשינוי המיקוד מקהל רוכבי אופני ההרים, אל הקהל הרחב שרק מדי פעם רוכב בפארק לעבודה או סתם ביום כיפור. שם נמצאת המסה הקריטית.
התפיסה התיירותית של שבילי אופניים אינה שונה מזו של מוזיאון- היא צריכה להיות מבוססת על הנגשה של המוצר התיירותי לקהל הכי רחב שאפשר, בלי להתפשר על איכות.
הדבר השני- הוא חזרה ללחם והחמאה של עולם תיירות השטח, כלומר פניה לתיירות פנים. הגישה שגורסת כי העובדה שנכשלנו בתיירות הפנים לא אומרת שנכשל גם בתיירות החוץ לא מחזיקה. רוצים תיירות שטח בישראל? רוצים תיירות אופניים? בוא נתחיל בלהביא אליה ישראלים. ישראלים אינם שונים באופן מהותי מכל קהל מערב אירופי אחר, למעשה כל פעם שנראה שאנחנו מעט נבדלים מאחרים אנחנו מישרים קו עם העולם לאורך כמה שנים. רק ההבנה הזו תביא אותנו לייצר תשתית מתאימה. תשתית שמושכת תיירות פנים שבהמשך תתאים גם לתיירות חוץ.
אין היום בישראל מסלול רכיבה אחד שמאפשר למשפחה לרכב במשך 3 ימים רצופים עם אפשרויות לינה ואוכל לאורך הדרך. במסלולים מהסוג הזה כמו בשביל לאורך הדנובה רוכבים פי 10 יותר אנשים מאשר במורזין. עם כל האהבה שלנו לסינגלים נסתרים במדבר, והאהבה הזו היא גדולה, לא שם נמצא את הגביע הקדוש של תיירות אופניים. הסינגלים המדבריים יישארו שלנו רוכבי השטח לעוד הרבה שנים.
השבילים הפופולריים ביותר בעולם (כולם באירופה):
מקורות:
- https://www.adventurecycling.org/bicycle-tourism/building-bike-tourism/economic-impact/
- TourismusMarketing Niedersachsen GmbH: 2016 Bicycle Traffic Analysis for Lower Saxony
- (DZT Quality Monitor Survey of Tourism in Germany 05.2015–10.2017 / Source: DZT/WTM, IPK 2017
- https://ecf.com/what-we-do/cycling-tourism
- ADFC_Bicycle_Travel_Analysis,_2018_
- ADFC_Bicycle_Travel_Analysis,_2017_
- Cycle Tourism and the Sustainable Development Goals (SDGs)
- UlrikeWachotsch Cycle Tourism And The Sustainable Development Goals
- רכיבת אופניים בישראל: מאפייני הביקוש של הרוכבים על אופני הרים (ד”ר נגה קולינס-קריינר ופז רוה החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה אוניברסיטת חיפה)
