הג’ירו ד’איטליה 2016, הגראנד טור הראשון של השנה התחיל בסוף השבוע האחרון בהולנד עם כמה קטעים שטוחים, ויעבור לאיטליה בהמשך השבוע כדי להתחיל את הדבר האמיתי. למרות שמבחינה מסחרית הוא לא מגיע לרמה של הטור דה פראנס, הג’ירו הוא הגראנד טור החביב עלי כי הוא תמיד מספק את הסחורה ואף פעם לא משעמם. בניגוד לשנה שעברה בה הנצחון של קונטדור היה כמעט ידוע מראש, השנה מזנקים לג’ירו מספר רוכבים שיכולים לנצח ואין מועמד בודד שבולט מעל כל השאר. הנה סקירה של השלבים המעניינים בחלקו הראשון של המרוץ והרוכבים המובילים שיעסיקו אותנו בשלושת השבועות הקרובים.
כתב: יניב שור
תמונות: RCS Sport @ANSA
המועמדים לנצחון
לג’ירו של 2016 מסלול מאוד מאוזן שנסקור מיד, ולכן אין רוכב שמקבל יתרון מיידי על האחרים. יכולות טיפוס מאוזנות עם נג”ש ארוך שמאוזן עם קטעי הרים בינוניים וגבוהים – מי שחלש בפרופיל מסלול מסוים יכול לתקן בהמשך מה שהופך את המרוץ למעניין וקשה לחיזוי.
גביע הג’ירו – עם שמות המנצחים עליו בהיסטוריה המפוארת של המירוץ
המועמד מספר אחד לנצחון הוא וינצ’נזו ניבאלי האיטלקי
ניבאלי חוזר לג’ירו אחרי הפסקה של שנתיים ולאחר שניצח בשנת 2013. ב-2014 זכה בטור ואת 2015 ירצה לשכוח אחרי שאחז ברכב הקבוצה בוואלטה והודח. ניבאלי מסיים חוזה באסטנה בסוף העונה והג’ירו הזה יקבע את המשך הקריירה שלו. ניצחון יכול להוביל להשתתפות בטור-דה-פראנס ולחוזה שמן בקבוצה חדשה. הפסד עלול לאשרר את התחושה שנצחונו בטור היה שיא הקריירה שלו ולסבך את התוכנית שלו להמשך העונה ובכלל. המצב המיוחד הזה הופך את ניבאלי לרעב מאוד למרות שלל ההישגים שלו, שכוללים ניצחון בכל שלושת הגראנד-טורס, אליפויות איטליה וקלאסיקות. המסלול המאוזן מתאים לניבאלי שהוא רוכב נג”ש טוב (אבל לא ענק) מטפס מעולה (אבל לא הטוב ביותר) ורוכב שיודע לנצל הזדמנויות בקטעי מעבר. לניבאלי יכולות יוצאות דופן בגלישה במורד והוא משתמש בהן כדי להפעיל לחץ על מתחרים שטובים ממנו בטיפוס נטו.
התקשורת באיטליה כמובן מפרגנת לניבאלי בכל דרך וכהכנה לג’ירו נפוצו סיפורי גבורה על האופן בו התאמן לג’ירו ועל “חזרתו לשורשים” דרך אימונים עם אבא שלו בביתו בלוגאנו. ניבאלי כבר רוכב ותיק אבל עדיין מזוהה מאוד עם אטליה, מתבטא רק באיטלקית והדבר פוגע בו לפעמים. בראיון שפורסם לפני הג’ירו אמר וינוקורוב (מנהל קבוצת אסטנה) כי לניבאלי חסרה לפעמים מנהיגות וכי זה מה שפגע בו בטור של 2015 – אמירה קצת מוזרה עבור הרוכב הנשכן שמכונה “הכריש”.
בקטע הנג”ש בהולנד הפסיד ניבאלי 19 שניות לטום דמולן – הפרש בהחלט סביר עבורו כשבקנה עוד 20 שלבים.
ניבאלי במהלך הנג”ש בהולנד – פותח ג’ירו קריטי עבור הקריירה שלו
אלחנדרו ולוורדה מגיע לג’ירו בפעם הראשונה בקריירה!
הוא כבר בן 37 וגם עבורו יש לכך משמעות רבה: ולוורדה ניצח פעם אחת בגראנד-טור, וואלטה 2009, וגם אז המרוץ התחיל בכמה שלבים שטוחים בהולנד – נשמע מוכר?
לולוורדה יכולות יוצאות דופן כשמדובר בטיפוסים קצרים ובספרינט בעליה אבל הוא לא מטפס ברמה של ניבאלי ונופל ממנו גם בנג”ש. כדי לנצח וולוורדה יצטרך הרבה מזל וגם פודיום הוא בהחלט יעד סביר ותוספת יפה לקריירה המפוארת של הספרדי.
וולוורדה בנג”ש של יום שישי האחרון – לא החלק החביב עליו…
טום דמולן – ההולנדי שניצח את הנג”ש בהולנד
היה חייב לנצח את הנג”ש בהולנד – ארץ המוצא שלו – ואכן עשה את זה על חודה של חצי שניה. דמולין רוכב נג”ש טוב בהרבה מכל המתמודדים האחרים וקטע הנג”ש הארוך בהמשך הג’ירו מהווה עבורו הזדמנות. בוואלטה של 2015 הפתיע דמולין בגדול אבל הפער שפתח בנג”ש לא הספיק לו בהרים. המסלול היותר מאוזן של הג’ירו מייצר עבורו הזדמנות בלתי חוזרת, והפעם הוא גם מנוסה יותר ומאחוריו קבוצה שתתמוך בו כל הדרך את הפודיום.
טום דמולן בתנוחה החביבה עליו בדרך לחולצה הורודה הראשונה של 2016
המועמדים הנוספים לפודיום
ריגוברטו אורן – שעבר השנה לקנונדייל – פותח עוד שנה עם הרבה ציפיות שספק אם יצליח לממש. הרוכב המוכשר לא מוצא את עצמו כבר כמה שנים אבל כולם עוד זוכרים למה הוא מסוגל. למרות הרבה דיבורים על שיפור בנג”ש הפסיד 33 שניות לדמולן בשלב הראשון. לאורן יש הרבה מה להוכיח בדרך חזרה אל מרכז הבמה ואם הוא בכושר אז לניבאלי יהיה כאב ראש רציני.
מיקל לנדה – ההוא שכמעט זכה בג’ירו של שנה שעברה אחרי שהגיע משום מקום – השנה מקבל את ההובלה בסקיי וגם עליו הרבה לחץ וציפיות. לנדה רוכב נג”ש חלש, צפוי לסיים את החלק הראשון של הג’ירו בפיגור מסוים ויצטרך לפצות על כך בהרים. עד כמה הוא מסוגל לקחת את העונה הנפלאה של 2015 צעד נוסף קדימה? נצטרך לחכות בסבלנות לחלקו השני של הג’ירו ולראות.
דומיניקו פוזביבו – הרוכב האיטלקי המוכשר שנפצע קשה בג’ירו של שנה שעברה חוזר לאותה זירה כדי לנסות שוב. גם הוא יצטרך לפצות על חולשה בנג”ש ולהראות שהחלים לחלוטין מהעונה שעברה.
רפא מייקה – מטפס העל הפולני מקבל את ההובלה בטינקוף ויצטרך לנווט בין נצחונות בשלבים למקום על הפודיום. מסלול הוואלטה האגרסיבי בשנה שעברה נתן לו פודיום ראשון אבל בג’ירו יהיה לו קשה יותר.
אסטבן צ’אבס (אוריקה) וריידל הדג’דייל (טרק) עשויים גם הם להפתיע ויהיו פקטור בקטעי ההרים.
שווים שורה
בקטעי המעבר צפוי מאבק מאוד מעניין בין רוכבי קלאסיקות מצויינים שמשתתפים השנה בג’ירו ובראשם פביאן קאנצ’לרה בעונת הפרישה. חוץ מ”ספארטקוס” בדבוקה גם ארנו דמאר, טים וולנס, דייגו אוליסי, דניאל אוס, סיימון קלארק, דוידה פורמולו, פיליפו פוזאטו – הרבה רוכבים מצוינים שיהיו מאוד פעילים בקבוצות בריחה ובסיומות של קטעי הגבעות.
זאבל ג’וניור – הבן של אריק זאבל האגדי שניצח את מילאן סן-רמו 4 פעמים ועוד הרבה שלבים בטור וחולצת המאיץ – ואף השתתף בג’ירו פעם אחת ב 2008.
דאמינו קונגו – רק בן 34 אבל לפעמים נראה כאילו כבר עברו 20 שנה מאז שניצח את הג’ירו ב-2004 כשהוא בן 22 בלבד. כולם רוצים לראות שוב את אותם נצוצות של “הילד” אבל בשנים האחרונות זה לא ממש קורה. אולי הפעם.
קאנצ’לרה הגיע במקום ה-14 בנג”ש של השלב הראשון. פעם שלבים כאלה היו שלו.
המסלול – עד לשלב העשירי
שלב 6, 12 במאי – רקע מצוין למנגל!
אחרי כמה שלבים שטוחים בהולנד ועוד 2 קטעי “קלאסיקות” מגיע השלב הראשון המשמעותי לדרוג הכללי ביום העצמאות שלנו. שלב קצר יחסית עם שתי עליות בדרגה 2 נותן אפשרות למטפסים לבא לידי ביטוי ולייצר יתרון כלשהו לפני הנג”ש של שלב 9. הפרופיל הארוך והמתון יחסית טוב לניבאלי אבל יאפשר גם לדמולין להשאר בתמונה. קבוצת בריחה עם כמה רוכבים שאינם מתחרים על הדרוג הכללי יכולה לנצל את המשחק על הדרוג הכללי כדי לגנוב נצחון.
שלב 8, שבת, 14 במאי
שלב תמים למראה אבל עם טריק בקצה – עליה ברמה 2 וירידה טכנית עד לסיום – פרופיל מצוין להתקפות בירידה ולהפעלת לחץ על המתמודדים בדרוג הכללי. גם כאן סיכוי טוב למנצח מקבוצת בריחה לפני הגעת התותחים הכבדים.
שלב 9, נג”ש, יום ראשון 15 במאי – השלב החשוב ביותר בחלק הראשון של המרוץ
נג”ש באורך בינוני ובפרופיל שמתאים בדיוק לטום דמולן יקבע את הדרוג הכללי בדרך ליום המנוחה הראשון. ניבאלי ינסה למזער הפרשים ורוכבי נג”ש פחות טובים צפויים לספוג הפרשים שיכולים להגיע עד 2 דקות. המסלול עצמו בטוסקנה יהיה עמוס בצופים שידחפו את הרוכבים האיטלקים וינפיק תמונות נוף כמו שרק באיטליה אפשר. למרות שנג”ש בדרך כלל משעמם לצפיה, את השלב הזה כדאי בכל זאת לראות ולו בשביל להחליט איפה כדאי לתכנן את חופשת הרכיבה הבאה.
שלב 10 – לאחר יום המנוחה – יום שלישי 17 במאי
היציאה מיום המנוחה תמיד מאתגרת ורוכבים שלא מוצאים מחדש את הקצב שלהם יכולים לספוג הפסדים משמעותיים. מארגני הג’ירו יעדו ליום הזה מסלול מאוד מעניין, מלא באפשרויות טקטיות ועם סיום מרתק של 2 עליות רצופות. למרות הגובה הנמוך יחסית – עד 1000 מטר – השלב הזה לא הולך להיות שקט בכלל. אם קבוצת בריחה לא תצליח לשמור על פער סביר, יש סיכוי לראות כאן נצחון של אלחנדרו וולוורדה בספרינט.
השלבים המכריעים אחרי השלב העשירי
שלב 11 די שטוח מתחיל במודנה ומסתיים באסולו – סוג של קלאסיקה עם כמה גבעות בסיום. השלב הבא – 12 – שטוח לחלוטין והדבר האמיתי מתחיל מיד אחריו.
סוף שבוע ארוך של טיפוס אפי מתחיל ביום שישי 20 במאי עם שלב 13, מ-Palmanova ועד Cividale del Friuli ארבע פסגות מדורגות עם נפח טיפוס קשה שמעולם לא הוצגו קודם לכן ג’ירו ד’איטליה: Montemaggiore, Crai, Cima Porzus ו Valle.
מיד לאחר שבירת הרגלים הזו מגיע שלב 14 ביום שבת 21 מאי ואתו במה דולומיטית בגובה של 2000 מטר עם פסגות רצופות שמתקשות למצוא מקום על הפרופיל – קטע טיפוס רצחני. יהיו שם כל השמות המוכרים והמגניבים שמי שהיה בדולומיטים נהנה לגלגל על השפתיים: Passo Prordoi, Sella, Gardena, Giau… אח… איזה מקום! זה היום לשבת על הטלוויזיה ולספור עשרות סרפנטינות עוד ועוד ולבכות שאתם לא שם בקהל.
המעט שישאר ברגלים של המטפסים ביום המחרת – ראשון 22 במאי – יוקדש ל-10 קילומטרים נג”ש בעליה אל Alpe di Siusi עם אלפי איטלקים משוגעים על המסלול. רק אחרי זה יזכו הרוכבים ליום מנוחה שני.
מי שלא ברח הביתה ביום המנוחה יחזור ליום נוסף בהרים, שלב 16 ביום שלישי 24 במאי, מעט רגוע יותר אבל ממש לא מפנק.
שלב 17 השטוח ושלב 18 הגיבעי יהוו קטעי מעבר אל השלבים המכריעים בהרים וההצגה הגדולה שתכריע את המרוץ.
ביום שישי 27 במאי חוצה הג’ירו את הגבול לתוך צרפת, מתחיל בפינרולו שבצד האיטלקי למרגלות הססטרייר ומסתיים ב-Risoul שבצרפת. באמצע הדרך יבלו הרוכבים בגובה 2744 מטרים, ה-CIMA COPPI של המסלול Colle dell’Agnello, ולאחר ירידה ארוכה מאוד יטפסו את ההר הגבוה באתר הסקי הצרפתי של Risoul.
בשבת 28 במאי השלב האחרון בהרים שוב שולח את הרוכבים לגובה של 2715 מטרים ולאחריו ירידה של 40 קילומטרים ו-1850 מטרים!! אם ניבאלי יהיה בפיגור בשלב הזה הוא יגרור את המועמדים לנצחון לירידה מטורפת לגמרי. אחרי הירידה שוב טיפוס ואחריו ירידה וקיר קצר עד לסיום. זה לא שלב לטקטיקה מורכבת אלא מבחן הישרדות אחרון בהחלט עבור מי שחושב לעמוד על הפודיום.
מבחינתו של דמולן שום דבר לא יהיה סגור עד סוף היום הזה. אפילו יתרון של דקות יכול להתברר כלא מספיק בפרופיל משוגע כזה וכל חולשה יכולה לעלות בהתרסקות בדירוג הכללי.
ביום ראשון 29 במאי המירוץ יסתיים בעוד שלב למאיצים אל תוך טורינו.
החולצות
בג’ירו 21 שלבים כמסורת הגראנד-טורס של הדור האחרון. השנה בפעם ה-12 יצא הג’ירו מגבולות איטליה והתחיל בקטע נג”ש של 10 קילומטרים ועוד 3 שלבים שטוחים בהולנד. ב-RCS מקווים שהיציאה מאיטליה תשפר את החשיפה של המרוץ ברחבי אירופה ותסייע לו להפוך לתחרות ראויה לטור-דה-פראנס. לפחות על פי שני השלבים הראשונים בהולנד נראה שהמהלך מצליח ויש הרבה התעניינות וקהל על המסלולים.
כמו בכל גראנד טור גם בג’ירו הרוכבים מתחרים במספר קטגוריות המיוצגות על ידי החולצות הצבעוניות ובראשן החולצה הורודה של המוביל.
זה לא נאום של האפיפיור ברומא
החולצה הורודה – מוביל הדרוג הכללי:
הקטגוריה היוקרתית ביותר מזכה את בעליה בחולצה הורודה כאשר הקריטריון הוא הזמן המצטבר הקצר ביותר בסיכום כל הקטעים מתחלת המרוץ ועד לתחלת הקטע של אותו יום. בדרך כלל החולצה עוברת בין כמה רוכבים לאורך המרוץ ובאופן מסורתי עושות הקבוצות מאמץ עילאי לשמור עליה אפילו אם אין להן סיכוי להחזיק אותה עד לסיום. כל יום נוסף בחולצה הורודה הוא הישג אדיר לרוכב, לקבוצה וכמובן לספונסרים שזוכים לדקות של חשיפה על הפודיום. טום דמולין ניצח את קטע הנג”ש הראשון בהולנד (10 ק”מ) ובשלב השני סיים בדבוקה כך שהוא מחזיק בחולצה הורודה בתחלת המרוץ. דמולין הוא אחד המועמדים לנצחון בדרוג הכללי ואתו מספר רוכבים נוספים שנסקור מיד.
וינצנזו ניבאלי מוביל את הג’ירו עם החולצה הורודה ב-2013 (תמונה: יניב שור)
החולצה הכחולה – מלך ההרים:
מלך ההרים הוא הרוכב שצבר את כמות נקודות ההרים הגבוהה ביותר. נקודות הרים נצברות בפסגת כל טיפוס מדורג, גם אם אינו בסוף הקטע. הרוכב שעובר ראשון את הפיסגה צובר ניקוד, וכך גם הרוכבים שעוברים אחריו במקום שני עד שביעי, על פי רמת הקושי של העליה. העליה שמטפסת לפסגה הגבוהה ביותר במירוץ מדורגת Cima Coppi על שמו של רוכב העבר האיטלקי פאוסטו קופי. עליה זו נותנת יותר נקודות והיא יעד בפני עצמו עבור חלק מהמטפסים המצטיינים. המאבק על החולצה הורודה מתחיל כבר בקטע 4 שבו עליות מדורגות אבל נכנס לרגע האמת שלו רק בחלק השני של המרוץ ובקטעי ההרים הגבוהים שם נמצא רוב הניקוד. את השלבים האלו נסקור בכתבה הבאה.
החולצה האדומה – הספרינטר:
הרוכב שצבר את כמות נקודות הספרינט הגבוהה ביותר מחזיק בחולצה זו והנקודות נאספות בנקודות ספרינט המוגדרות מראש. את רוב הנקודות אוספים הרוכבים בסיום קטעים שנועדו למאוץ המוני, אך ניתן לאסוף נקודות גם במאוצי ביניים במהלך המסלול. בדרך כלל כדי להחזיק בחולצה האדומה עד לסיום חייב הספרינטר המוביל לנצח במספר קטעים שטוחים של מיאוץ המוני למרות שבשנה שעברה ניצח בקטגוריה רוכב שלא ניצח אף שלב. בשנה שעברה החולצה האדומה שיחקה תפקיד שולי בהצגה של הג’ירו אבל השנה בזכות ההשתתפות של מרסל קיטל יש סיכוי שהקטגוריה הזאת תקבל יותר תשומת לב. קיטל הוא כנראה הספרינטר החזק בעולם כרגע (לפחות עד ש”קאוו” יוכיח שהוא בכושר) ורק אנדראה גרייפל ואיליה ויויאני יכולים לאתגר אותו בג’ירו.
החולצה הלבנה – הרוכב הצעיר:
עבור רוכבים מתחת לגיל 25 קיימת קטגורית דרוג כללי נפרדת. מוביל הדירוג הכללי מקרב הרוכבים הצעירים לובש חולצה לבנה. הזכיה בגראנד טור מצריכה יכולות טיפוס, נגד שעון והתאוששות (ראו בהמשך) ודורשת גם ניסיון ובשלות. ישנם רוכבים שניצחו מירוצי גראנד טור בגיל צעיר (דמיאנו קונגו בג’ירו, יאן אולריך בטור ופאביו ארו בוואלטה של שנה שעברה) אבל באופן כללי זה קשה מאוד ובדרך כלל דורש כמה שנים טובות בדבוקה המקצוענית. מסיבה זו הגו המארגנים את חולצת הרוכב הצעיר שמטרתה לעודד רוכבים צעירים להשתתף במרוץ ואף לחשוף אותם לתקשורת ולקהל כפוטנציאל לנצחון בקטגוריה הכללית בעתיד.
קטגוריה נוספת הזוכה לחשיפה מועטת יחסית היא הקטגוריה הקבוצתית, ובה משוכלל הזמן המצטבר של כלל הרוכבים בקבוצה.
את חלקו השני של המרוץ – ובתוכו השלבים המכריעים בהרים – נסקור ביום המנוחה הראשון ביחד עם תמונות מחלקו הראשון של המרוץ. עדכונים שוטפים בפייסבוק של BIKEPANEL כמובן – תנו לנו לייק בפייסבוק ונשמור אתכם בלופ!
