המהדורה השלישית של מרוץ Istria 300 אשר בקרואטיה יצאה לדרך השכם בבוקר ה-7 לאוקטובר 2023. זהו מרוץ כביש ארוך במיוחד למקצוענים שמכסים 300 ק״מ בקצב מטורף. לצדם, במקצה “הקל” רכבו 3 ישראלים למרחק של 168 ק״מ על 2400 מ’ מצטברים. כשהם זינקו הם לא ידעו שאירוע אחר לגמרי מתפתח באותו זמן בדיוק בעוטף.
על חוף הים של העיר הקרואטית היפה פוריץ׳ יש טיילת מקסימה המקיפה את חומות העיר. בצידה הדרומי, המשקיף אל האי הנוכח מול העיר, שורת מסעדות תיירים שעצם מיקומן משדר לי “לא פה”, וגלדריה. הפועלים עמלים על הקמת מתחם התחרות שתוזנק מפה בעוד שלושה ימים. בשלב זה Porec (מבטאים פורץ’) כמעט ריקה למדי מתיירים ומנומנמת ב off season של תחילת אוקטובר. אנחנו ארבעה רוכבים מישראל שהגיעו בהפקת Bike-Up טיולי אופניים בקרואטיה, נהנים מהשלווה במקום. כמעט כמו ביישובי העוטף בשעה זו יומיים לפני סוף השבוע כלום לא קורה: זקנה מטיילת אט בחוצות הקיבוץ, ילדים על אופני דחיפה לפני הוריהם, שקט ושלווה. למה זה אוף סיזן, אנחנו שואלים את עצמנו, כאשר הטמפרטורה מושלמת (11-24 מעלות) והשמש זורחת כל השבוע? אולי נצא לרכוב בסינגל בארי, אומרים לעצמם חברים רוכבים בישראל.
אנחנו מנצלים את יום הנחיתה לאימוני ריצה ושחיה בין מפרצי האבן המקסימים. בינות המפרצונים והסירות. לידי זוג בריטי שמנמן עם קעקועים (כולם עם קעקועים פה) ועד שתי זקנות שתופסות שמש קיץ אחרונה. 23 מעלות במים והחוף ריק כמעט לחלוטין. קילומטר וחצי של שחיה מקדימים לריצה לאורך הטיילת, הממשיכה מן העיר צפונה ודרומה לאורך החוף היפה, המתרוקן.
יום לפני. משמאל למעלה: ליאור, דייגו המדריך, רינת, איריס וגיאחה
מדורת השבט מתאספת
האירוע מתחיל עם “סימנים חלשים”: התאספות שקטה והדרגתית של דמויות עם אפיון ברור למדורת השבט שלהם. אנחנו מטיילים בעיר העתיקה ופה ושם הם מתגלים. למשל: זוג סינים צעירים מטייל לפנינו, ולא רק הרזון מסגיר אותם, גם גרבי הרכיבה עם עיצוב שרשראות ההרים הצבעוניות בשכבות המוכרות… הם רוכבים. לאט לאט דמויות דומות נוספות מגיעות לעיר. במקום אחר התאספות שנייה שמחה וקצבית. גם החברה של המסיבה מתחילים לזרום אט אט לאזור. השרוואל מהודו והשיער הארוך מסגיר אותם. מדורת שבט אחרת מתאספת בשדות העוטף לקול המוסיקה. התאספות שלישית של רוע צרוף ומזוקק רוחשת מעבר לגדר. בתוך יומיים מטפטופים קטנים, מ”סימנים חלשים”, עוברים שלושה מקומות מהפך מדהים: 3 מדורות שבט גדולות מתאספות ואנחנו בזו של פוריץ שהופכת לעיירת רוכבים מגניבה.
לתוכן מעולה על אופניים הצטרפו לקב’ הווצאפ השקטה של בייקפאנל:
האופניים מסנוורים מיוקרה. השנה יזנקו 2825 רוכבים, מעל 1000 מתוכם מאוסטריה, ותצוגת האופנה נהדרת. זוגות של אופני על רבים עוברים לפנינו: בתחרות כזו, עם מקצה יוקרתי ל-300 ק״מ על 5,200 מ׳ מצטבר, החברה משקיעים. אלה לא העממיים האירופאים על אופני הפלדה שקל להתפלא עליהם. באירוע כזה יש מצעד מרשים של זוגות בעשרות אלפי שקלים כל אחד, גלגלים עמוקים, ורוכבי על שריריים ורזים. הבינוניים יעשו 242 ק״מ על 3,800 מצטבר, והחלשים (אנחנו) יסתפקו ב 168 ק״מ על 2400 מ׳.
הארגון של התחרות מושלם
זה מתחיל במפגש עם חוברות התחרות המונחות במלונות לצד כרזות המרוץ. אגב מלונות – נדמה שכל העיר שייכת לחברת Valamar הנותנת חסות למרוץ אף היא. כל אירוע כזה ממלא הרי את העיר ואת המלונות שכבר החלו להתרוקן ולמעשה מושך עוד קצת את עונת התיירות. החוברות מושקעות בנייר כרומו איכותי ומכילות פשוט הכל: מידע מפורט על העיר והיילייטס של מה שיש לראות בה. הכל על האירוע, המסלולים, האקספו, תחנות ההזנה, מה יש בהן…תקראו את זה ותדעו באמת הכל. אמנם אנחנו בקרואטיה האקס קומוניסטית (כלומר קצת מצ׳וקמקת בעברה), אבל ההפקה היא חצי אוסטרית, והלקוחות הם אוסטרים עם דרישות גבוהות ורמת גימור דוברת גרמנית.
לצערי, לעומת הפקת המרוץ, עם הפקת הטיול היו קשיים רבים: הנסיעה לא נסגרה עד שבועיים לפני ההגעה עקב מחסור נרשמים, מלון שהובטח הוחלף ממש ברגע האחרון. דקה לפני קבלת אופני ההשכרה נוכחנו לדעת שאין ביטוח, ושאנחנו נדרש לשפות על כל נזק, משהו שהיה צריך להיות גלוי וברור לפני הנסיעה (אם הייתי יודע הייתי מביא את האופניים שלי מהבית). הדבר הדרדר עד כדי כך שהספק עזב, והפסדנו יום רכיבה אחד מארבעה בגלל השתלשלויות העניינים האלה ונגזרותיהם. במקביל, בבוקר המרוץ, הפקה אחרת, דווקא מתוכננת היטב עם מטרות הפוכות, של מוות ולא של חיים, מתקרבת לשיא מעבר לגדר ברגעים אלה ממש.
אופני עץ? Seriously?
האקספו מתעורר לחיים
אספנו את שקיות המרוץ, צמידי המרוץ, חולצת האירוע, בקבוק שתיה, מספרי האופניים והחולצה, ועוד כל מני צ׳ופרים של ספונסרים כנהוג. הכל בתוך תיק-שרוך רב שימושי. הבקבוק מפתיע באיכותו, ומשחת השרירים הריחנית על בסיס מריחואנה מעניינת. האקספו חמוד, מכיל כ 20 ביתנים. אחד כזה הוא של משווק רודי פרוג’קט המקומי כבר מכיל את הקליון ואת האסטרל- הדגמים החדשים השווים. גם KTM האוסטרית, וחברת אופני כביש אוסטריים שפחות מכירים בארץ באו להציג לקהל הבית הגדול, ועוד.
החשיבות של האקספו היא בעיקר בקהל, באווירה, ובאופניים היפים מסביב. גם מסיבת טבע תבאס אם יגיע קהל עם טעם אחר, אנחנו רוצים להיות עם הדומים לנו. מחר הזינוק, ואנחנו מתרגשים. נחמד לראות שהאירופאים מפרגנים למרוץ ולעצמם, ורבים מסתובבים בעיר עם חולצות הטריקו שלו, שקונים מחוץ לתיק המרוץ באוהל המרצ׳נדייז של המרוץ.
חוברת המרוץ מציגה סטטיסטיקה
- רשומים למרוץ 2825 רוכבים.
- אוסטריה בראש עם 1348 דוברי גרמנית, גרמניה שניה עם 415 נוספים, וסלובניה השכנה והמעט יותר מוצלחת עם 359. קרואטיה רק במקום רביעי עם 300 רוכבים ואיטליה במקום מאכזב: 96 בלבד. כל שאר המדינות מתחלקות ב long tail של מספרים קטנים. 3 הישראלים לא רשומים, כנראה עקב הסגירה המאוחרת של הנסיעה אחרי סגירת החוברת. הדגל שלנו לא הופיע.
- למרוץ המשוגע של 300 ק״מ רשומים 28% מהרוכבים (כ 800), ל 242 רשומים 25% ול״שלנו״: 55% (כ 1324, בתוספת 3 הישראלים שהתעלמה מהם הרשימה).
נוף טיפוסי לאיסטריה
נחיל רוכבים ענק לאורך הטיילת
בוקר המרוץ מגיע ואנחנו מגיעים נרגשים אל האזור שלנו- בקדמת נחיל רוכבים ענק לאורך הטיילת, במתחם הקדמי. התרגשות, מוסיקה, חיוכים. בעולם מקביל במקום אחר: בגדים צבעוניים, מוסיקה חזקה מהרמקולים, חיוכים, שמחה, מפגשים אנושיים של קבוצות חברים באים לחגוג ביחד. אנחנו לרכוב במרוץ גראן פונדו ענק, והם לרקוד במסיבת הטבע הענקית. מציצים קצת, משווים, עושים את מה שאנחנו אוהבים, שעושה לנו טוב.
לידי רוכב אוסטרי עם אופניים מעץ! אני שואל אותו למה בחר בחירה כ״כ לא שגרתית (וכבדה, ויש להניח גם מתפקדת לא משהו) והוא אמר: ברגע שראיתי אותם, פשוט התאהבתי. לפחות הוא מודה במניע האמיתי לרכישה הלא רציונלית הזו שלנו בתחום האופניים. כולנו בוחרים מתוך אהבה. והנה, יריית הפתיחה, זינוק… היא נשמעת אחרת בשדות שליד קיבוץ בארי.
לקבלת כתבות בטלגרם: https://t.me/BIKEPANEL
אלפים מזנקים
כל אחד עם כליו: אלה של החיים ואלה של המוות. אלה רוקדים רגל רגל על הפדלים, אלה רגל רגל על הביט, ואלה על הדם.
כל הקטגוריות מזנקות ביחד, וכך יוצא לך לראות בהתחלה את חיות האדם האלה, בעיקר מהמקצים הארוכים, דוהרים קדימה בתוך התור הצפוף. הם באמת במקום אחר מבחינת רכיבה ויכולות… כולם בלחץ מסוים כי הצפיפות גדולה, ההתרגשות רבה, והרכיבה מהירה ובמגמת ירידה. אנחנו לא רוצים התרסקות כעת. במיוחד לא על אופני ההשכרה האלה עם סיפור הביטוח והחתימות.
המסלולים מתוכננים בצורה חכמה
אין צורך לבחור מרחק מראש, נרשמים ומוזנקים לכולם ביחד. יש את הלופ המרכזי של 168 הק”מ. אחרי כ 60 ק”מ שני המקצים הארוכים נפרדים ללופ שמאריך להם ואז חוזרים ללופ המרכזי ושוב פוגשים בכל הרוכבים. אז יש שוב פיצול ללופ מאריך נוסף רק עבור רוכבי ה 300 וגם הם חוזרים ופוגשים אותנו לאחר מכן. בכל כניסה כזו ללופ מאריך יש שעת קאט-אוף, כלומר אם רציתם לעשות את המסלול הבינוני ולא הגעתם בזמן ישלחו אתכם ל”קצר”.
פרופיל הגובה והנוף
עוד היבט חכם מאוד של תכנון המסלול בא לידי ביטוי בפרופיל הגובה שלו: מרחק משמעותי בהתחלה הוא במגמת ירידה דרומה, וכך גם בסיום. זה אומר שהמרחק הרבה פחות משפיע. הנוף נעים ואתה ממילא רוצה להישאר בו כמה שיותר.
זה מתאים לחימום ומכניס אותנו למרוץ באיזי. לפחות שעה רכבנו בקצבים מהירים מאוד במגמת הירידה הזו, וזה ממש נעים לראות איך הקילומטרים נאכלים להם יחסית בקלות מהמירוץ הארוך. הרכיבה יוצאת מהר למדי מהעיר אל הכבישים הכפריים יותר של איסטריה, והכל ירוק ומלא בעצים וצמחים. החקלאות של איסטריה עשירה בגידולי כרמים ליינות. ביערות העבותים ומרחבי הטבע הזה, יש גם כמהין והמקומיים מתמחים בקטיפת הפטריה היקרה עם כלבים (לא עם חזירים, כמו במקומות אחרים).
מקסים פה, אם כי באזור הזה הנוף אינו דרמטי או מרשים בקנה מידה בינ״ל, בהיותו שטוח יחסית. לרוקדים זה הרבה יותר נוח. גם אנחנו וגם הם במסיבת הטבע, עוברים להסתכל על הרוכבות והבנות, ברור. בתחילת המרוץ כשעוד נמצאים ליד הרוכבים החזקים והרוכבות המהירים שבהמשך בורחים קדימה, הבחורות בלונדיניות, נראות טוב, שריריות, חזקות, אגן צר יותר מהישראליות… Fit (גם הרוכבים כאלה אבל אני פחות מבחין בהם). ככל שהזמן עובר במרוץ אתה נשאר עם רוכבים מבוגרים יותר וחובבים יותר. רמות הפיטנס יורדות, אחוזי השומן עולים.
במצעד האופניים היפים (אין לי מושג אם הם טובים) זוכים בעיני אופני Cube Agree בצביעות מקסימות, ובמיוחד בולטת צביעת הכתום-חלודה שרכבה עליהם אוסטרית אחת. דגם אולארונד בולט עם טאצ׳ אווירודינמי ותא אחסון מקורי מפלסטיק מחובר לתחילת הצינור העליון מלמטה. היו s-works כמו זבל, פה ושם Trek, מעט מאוד פינרלו יחסית לקרבה לגבול האיטלקי, וכמובן די הרבה קניון וקצת מכל דבר אחר. לא הגענו להסכמה לגבי הגילאים של הרוכבות, היו שם מכל הגילאים.
הידיעות מהארץ מתחילות להגיע
בערך בשליש הדרך מתחילות העליות, ואז גם חל שדרוג משמעותי של הנוף, לזה חיכינו. לא חיכינו לידיעות מדאיגות מישראל, אבל הן החלו להגיע.
הגענו לאזור שמצדיק את התיוג ״רכיבה בחו״ל״ אני חושב לעצמי. זה החל בנקודה בה הגענו לסוף עליה מתונה ופתאום ירידה ארוכה לערוץ נחל עמוק ומרשים, עם סרפנטינה או שתיים נדירות בדרך למטה. אין הרבה סרפנטינות באיסטריה, הם חותכים עליות בישורות ארוכות ומתונות. בערוץ הנחל העמוק שרידי כנסיה עתיקה. לידה עומד צלם רחפן של המרוץ שנראה מיואש מרחפן שנעלם, כמו תצפיתנית שהופקרה מול מסכים שהפסיקו לפעול פתאום ואף אחד לא עונה לה בקשר.
אפילו ההרים פה רגועים, נראים יותר כמו גבעות. הרי סלובניה השכנה ניבטים מרחוק, כפרים קטנים באופק, ושפיצים של מגדלי הכנסיות מציצים ממרכזי הכפרים. בימי הביניים הם שמשו לתקשורת בין כפר לכפר להודעות דחופות על פולשים ולקריאה לעזרה. דת ומלחמה, דת ולאומנות, דת ואלימות, דת וגזענות, דת וכפייה… דת היא רוע. מדורות השבט של שתי הקהילות – הרוכבים על האופניים, והרוקדים במסיבת הטבע הם הטוב.
יש כ 3-4 עליות עיקריות, והן בגדול בסגנון נס הרים למרחקי 4-6 ק״מ. חלק קלות יותר (4%-5%) ואחת תלולה ממש עם קירות של 15%-18% ורבים עברו בה להליכה. כמובן שעל מרחק ארוך כזה עוד לא מעט גבעות קטנות יותר שמביאות אותנו בסוף ל 2400 המטרים המצטברים.
רק עליה אחת הביא רבים להליכה, השאר רגועות
תחנות ההזנה מפנקות
יש אחת כזו כל כ 50 ק”מ ולצד כל אחת גם תחנת מכונאי, שירותים חד פעמיים, ועזרה ראשונה. לקחתי את המרוץ הזה כרכיבה בכיף, לא תחרותית כך שהזדמן לי לבחון את תכולת התחנות אחרי שכבר שירתו לא מעט מהירים ממני. ועדיין: אין מצב של חוסרים גם לאחרונים. תמיד ישארו הבננות, הבארים, הג׳לים (מהסוג הנוזלי יותר שקל לשתות), סנדביצ׳ים טעימים עם גבינה ונקניק (חזיר- ברור!).
באחת התחנות באמצע ובסוף היה מזון גאוני שממש שמחתי לאכול: תפוחי אדמה מבושלים טבולים במי מלח, מזינים עם פחמימות ומלחים. מושלם למרוץ כזה, טעים, והמחקר הוכיח שזה נותן כל מה שצריך כמעט. למה כמעט? כי במרוץ מאוד ארוך, גם חלבונים מועילים, והגרסה הקרואטית היא קציצות בשר טעימות. אני באתי לכיף, לטיול של יום שלם, וממש התאים לי לאכול אוכל אמיתי ולא רק להאביס את האוכל הסינתטי. אז אני יושב לי, שורף את הזמן בנחת אדיש לגמרי למיקומי בלוח התוצאות, והפיתוי להציץ בווצאפ מנצח אותי… אני מציץ ומכבה. לא רוצה לדעת יותר, הודף את זה, לא עכשיו. משהו רע קורה לחברים שלנו!
איריס מגיעה והיא כמו כרוז נייד למה שקורה בארץ… אל תספרי לי עכשיו אני מבקש, אני מתרגל ריכוז בהווה. אני מתחבר אל הרוקדים במסיבת הטבע והבודהה שלהם. אני רוצה להשאר בכאן ועכשיו. אני בקרואטיה, לא ביד מרדכי. אני מבין היטב את התמונה הגדולה, אבל לא רוצה לדעת פרטים נוספים עכשיו. בערב כבר נדע.
סט בקבוקים מושלם
בגזרת השתיה הפתעה: זוכרים את הבקבוקים האיכותיים של המרוץ? אנחנו באנו עם בקבוק אחד פשוט מהבית (זה שלא אכפת לכם לאבד בחו״ל). עליו הוספנו את הבקבוק משקית המשתתף, וציפינו להגיע ולמלא אותם בתחנות. אבל פה יש שפע: המוני בקבוקים מלאים כבר מחולקים לנו בתחנות עם איזוטוני או מים. כל הרוכבים מבינים את ההזדמנות בסט של שני בקבוקים אחידים, זורקים את הבקבוקים הישנים שלהם סביב התחנה ולוקחים חדשים מלאים.
רכבתי בלי להתאמץ
ברגע מסוים בו היתה יישורת ארוכה, מגיע מאחור רוכב במהירות מרשימה. אבל זה מוזר, הוא איך נאמר, שמנמן משהו. אבל איזה קצב! מבט על האופניים, נראות ספשלייזד די רגילות… חוץ מהמשולש הזה המסתיר סוללה שבקלות יכולה להתפרש כמיכל אחסון מפלסטיק מעל הציר המרכזי. הבחור מחלץ אותי מהישורת הזו כאילו היה יאיר גולן גיבור מושמץ וצודק, אויב בעיני כהניסטים חשוכים ללא שכל, ורוכבים חשוכים ורזים ללא מנוע.
אנחנו ב-35-37 קמ״ש מישוריים, מהנים ומהירים, חולפים על פני עשרות רוכבים שמסתכלים עלינו בהשתאות. אבל פה זה אירופה: אף אחד לא משנה קצב כדי להדבק אל הגב שלנו ולעלות על הרכבת. האירופאים כמו אירופאיים, ממשיכים את חייהם, בקצב שלהם, בביטחון שלהם, ובשאר המנהגים המסורתיים שלהם. הגעתי לעליה קצת לפני תחנת ההזנה, ופה החלו להגיע רוכבי ה 242/300 הראשונים. וואו איזה קצב… הם עוברים אותנו כאילו גם להם יש את המנוע של השמנמן.
מכובה
אני בלי המנוע הרגיל הטבעי שלי הפעם, אין לי כח ברגליים. אולי זה המסז׳ שעשיתי לפני יומיים במלון? אולי 13 הק״מ שרצנו לפני יומיים לאורך החוף פה אותם סיימתי בקצת טמפו? אולי זו ריצת הסקייראנינג שעשיתי עם יניב בכרמל בשישי שעבר, שכיסחה לי את הרגליים? אולי אלה הידיעות הנוראיות מהארץ שלא הצלחתי לכבות כמו שרציתי. התחושה היא של כיבוי הכח מעל 200 וואט לחרדתי קצת כמו האירוע הרפואי שהיה לי לפני איירונמן טבריה הראשון. אבל ב50 הק״מ האחרונים התעוררתי קצת. עבדנו ביחד שלושה רוכבים בהחלפות והיה ממש כיף. אופניים זו שפה בינ״ל, לא צריך לשלם 15 מליארד שקל של כספים קואליציוניים לישיבות כדי להגיע לשתוף פעולה. היה שם קצב טוב ומעורר וסיימתי את המרוץ בתחושה חזקה ומפתיעה כאילו לא רכבתי 168 ק״מ היום.
אל שדרת הסיום הממותגת בסוף הגעתי לבדי, נהנה מהקהל החמוד שעודד בדפיקות על השלטים בצד ומצלם את כולם. “גיא הלמיש פרום איזראל” קורא הכרוז באיחור, רק אחרי שאני כבר באזור האקספו. לא גילו להם שאפשר לשים תצפיתן 200 מ׳ לפני הקו ולדעת מי מגיע אל הקו כדי שיקראו את שמו בזמן הנכון? אף אחד לא יחסל את התצפיתניות פה.
בכאן ועכשיו אני שמח, לסיים ככה, עם תחושה טובה של רכיבה ארוכה שמאחורי אבל ללא התרוקנות ותשישות – מחליט להמשיך למלון, להתרחץ מהר ולחזור לאוכל נקי ומאושש עוד יותר. כולם מתכנסים באוהל האוכל להשלים ארוחה חמה, פסטה ובירה שנותנים למשתתפים באירוע כחלק מהחבילה. מקשקשים בשולחנות הגדולים באוסטרית ושפות נוספות, מתאוששים ושמחים. תגיע לדולמיטי, ממליצים לי חבריי לשולחן: 10,000 רוכבים מתכנסים ביחד בכבישים היפים באיטליה. חצי שעה רק להגיע ברכיבה בטור לשער הזינוק… מומלץ. וואלה, יש מצב אני אומר. שטחי הכינוס הבאים שאשמע עליהם יהיו של כל חברי בצו 8 כמה ימים אחר כך.
שקט ושליו פה, באיסטריה הצנועה
הרבה פחות מפוארת מאיטליה, פשוטה יותר, עם נוף רולינג הילס מתון וירוק, שאפשר גם לצבור בו גובה מצטבר אם משתדלים. אחרי קו הסיום ברור לי שהטלפון הסלולרי יקח אותי חזרה לישראל, שכבר לא תהייה כתמול שלשום.
כתב וצילם: גיא חלמיש (גיאחה)
מוקדש באהבה לכותבי בייקפאנל מקיבוץ בארי: איה וירנין החיים, ולכל אנשי העוטף. ליבנו איתכם.
*הכותב הוזמן לסקר את האירוע על ידי Bike-up- טיולי אופניים בקרואטיה.
שתפו את זה! פה בכפתורים האלה: