שתי דקות אל תוך החופשה בצ’רויניה, רוכבים רכיבת חימום מנהלתית לאורך הנהר, גשם יורד, לפני מרבד דשא בשיפוע לא מאיים, לחיצה על הברקס , החלקה של גלגל אחורי וברך ימין בצד המדיאלי שלה חוטפת מהסטם המתכתי מכה מדויקת חודרת מגינים, רעש של קריעה נשמע, זילברמן וקלומק הזאבים שרוכבים איתי משתוקקים לתמונות כאלו מה שמאלץ אותי לעלות במהירות על האופניים, לבצע בקרת נזקים תוך כדי רכיבה, לסבול כל פידול, בכיווץ, בישור ובתנועה צידית, הרכיבה לא מסגירה את הנפילה אבל הצליעה כן, בלילה אחרי מקלחת ועיסוי שוקל לחזור למילאנו, לעלות על המטוס הראשון לארץ ולהכריז על החופשה ככישלון.
MCL קוראים לרצועה הבוגדנית ובווטסאפ על פי אילן קורץ הפיזוטרפיסט שלי החשד לקרע חלקי. אני מוותר על ההמלצה שלו ליום מנוחה ומסתפק בגרב אלסטית למניעת תנועה צידית.
מאת: עזרא שהרבני
אני לא מפחד למות אני רק מת מפחד PILA
למחרת ב Pila על גונדולה לרוכב בודד, הרגליים רועדות בלי סיבה, מהרכבל נראים מסלולי הדאון היל של סבב אליפות העולם, איך הידרדרתי לסיטואציה ההזויה הזו?
על אופני ה Morwood 26 של יפתח סהר ממועדון allride, הביטחון ברצפה, גם הביצים. נענועי הרכבל לפני הירידה ממנו מעוררים את הכאב, בירידה צריך להיות מרוכז, לרדת בזמן ולאסוף את האופניים. רק לפני כמה ימים יורם חן – מארגן הטיול הזה, ירד כמה שניות קודם וצנח על החצץ, המגינים והקסדה אפשרו לו לשלוח ווטסאפ לכל הסובבים “השמועות על מותי התקבלו בטרם עת”.
ראן ראשון מוגדר חימום
זה אומר בעגה המקצועית לרדת רגוע. אני רוכב אחרון כמו האוטו גלידה שמגיע אחרי המטיילים ומשפר את הרכיבה מראן לראן. האדרנלין משכך את הכאב – חמש מאות מטר איבוד גובה בכל ראן. כל שני ראנים, אספרסו בבלקון של המסעדה, כל ארבעה בירה. שישה ראנים זה 3000 מטר ירידה במצטבר ותוסיפו עוד 1200 לרדת לעיר. המסלול פגז אחרי הגשם של יום קודם, ולאט לאט ככל שמתקדם היום הופך פודרה – ממש כמו בסקי כשבמהלך היום המסלול הופך למים.
להיות האוטו גלידה זה קלאסי, שקט תעשייתי, אין לך עצירות, הרכיבה רציפה כל הזמן ואף אחד לא מצלם אותך נופל או מנקה מכשולים ברגל.
טיפים לרוכב דאון היל המתחיל
כנס לעמידת מוצא, תוך הנחת משקל על הפדלים, סנטר מעל הסטם, זה בדיוק הזמן לfull face, ידיים במקביל לכידון, אל תביט אל הגלגל, מבט קדימה, אם תסתכל על המכשול תעצור. המתקדמים ישתמשו בפרק האצבע הראשון על הברקסים לא האחרון, כידון מזדקר כלפי מעלה, כדי לתת קונטרה לעליות.
כשאפיקיסטים פוגשים דאונהילרים אמיתיים
קומונת 6 אינץ שולחים נציגות העונה לשם ויקטור וניר, ברזומה שלהם ארבע פעמים מורזין, אותם מעניין זמן אוויר למרות שמדובר בחלקיקי שניה מתוך חופשת אופניים של שבוע. הם מצוידים במאתיים מ”מ בולמים, הם מתקשים במישורים וברכיבות מנהלתיות בין לבין נוצר נתק. על עליות אין מה לדבר: הולכים ברגל. יש להם דופק נמוך, נרדמים בעמידה, ה range בין הדופק מנוחה לדופק מאמץ שלהם נמדד בפעימות בודדות. מזל שהנשימה היא רפלקסיבית אחרת היו מפסיקים לנשום. הנפילות שלהם גם יותר דרמטיות, לפעמים מוצאים אותם כמה מטרים מהשביל ברמה שצריך waze כדי לחזור.
מטאמורפוזה על המסלול
26 זה לגמרי inn כאן ורצוי עם בולמים של אופנוע, אין מתקן בקבוק, השיפועים לא מאפשרים שתייה תוך כדי, כולם עם תיק עם שלוקר שמומלץ גם להגנה על הגב. אין כיסים בבגדי דאון היל, לא רוכבים עם תיק אוכף, כולם עם מצלמות קסדה ואם עוצרים אז שולפים מצלמה של מקצוענים.
ביום השלישי אנחנו מתאימים את עצמנו למצב, אומרים שלום לביב של ארבע אפיק ועוברים למכנסיים משולבות עם פד, חולצת אולרייד צבעונית שלוש רבעי שרוול מכסה את המגיני ידיים, אני מצטייד בגופיה טרמית כדי לשים את המגינים על הגופיה אלא ששש אינץ מודיעים לי שעדיף את המגינים על עור חשוף למניעת תנועה. אין להם המנון או תנועה אז בתמונות אנחנו מקפלים את האמה והקמיצה, מסגלים תנועת אגודל זרת ואצבע כלפי מטה, משהו כמו “תביא לי חמש בירה” הפוך של הנדסה קרבית.
Purple Red
למדריך קוראים Red אבל דיי ברור שזה לא השם שלו, ברגע שהוא מוריד את הקסדה מתגלה שהוא ג’ינג’י. דיי מהר אני מחלץ את השם שלו: לוקה, רוכב עם מרקו פנטנה ואפילו נינו שורטר התארח אצלו על ההר. תוך כדי העליה ברכבל אנחנו משווים את הארבע ראשי של נינו בידיים, אני מהטלוויזיה והוא מהיכרות אישית. קשים החיים באיטליה, הכלכלה לא משהו, מאז היורו בלתי אפשרי להחזיק בית ורכב. ניגוד אדיר לנהרות להרים ולפעילויות הפנאי הענפה שיש פה. רוכב עם Red בהרים, צועק בהשראה של Pulp Fiction:
“Woes chopper is this?
It’s red’s
Who is red?
Red is dead, baby, Red is dead”
“Zed is dead” הוא עונה בצחוק מתגלגל.
לקראת סוף היום כבר מתעייפים, רוכבים בישיבה על הכיסא, מתנצלים, “תשמע Red אני יודע את הטכניקה אבל אין לי כבר כוח לעמוד את העמידת מוצא המזדיינת שלכם”
שלושה ימים אחרי, אנחנו כבר בזון. מציעים ל Red להחליף מדינה, קח, קבל ארץ זבת חלב ודבש, מה יש לך פה? הרים נחלים שלג. קח עשרים גמלים בעבור האישה, אל תחליט עכשיו קח את הזמן, מראים לו תמונות מדרך הסוכר. השכנוע אט אט הופך אגרסיבי. “עזוב את הגמלים” עונה רד, “קח את האישה בחינם, רק תשאיר לי את הילדה וההרים”.
La Tuilie
בקצה עמק אאוסטה למרגלות המון בלאן, נמצא אתר שנקרא La Tuilie. השפעות צרפתיות יש על העמק, פה על פי השם ההשפעות הם מדרום צרפת בואכה מרוקו… המסלולים הם אדומים או שחורים. בתחילת קטע תלול יש שלטים עם 4 סימני קריאה vertical. כאן המסלולים בהבדל מ PILA משתפרים במהלך היום, השורשים והסלעים מתייבשים והיאוש נעשה יותר נוח.
ב La Tuilie רד מופיע עם חולצה סגולה של MTB cervinia. דיי מהר אנחנו משנים לו את השם ל purple Red של פרינס, נסיך או לא נסיך. תופסים אט אט בטחון, מפעילים לחץ על הרוכב מלפנים, push push push, יאללה יאללה יאללה, lets go lets go lets go ובסלנג מתורגם לאנגלית מסיימים מקטע וזורקים לרד: “This black is small on us “…
Mtb Cervinia
את הגונדולה בצ’רויניה חולקים גולשי סקי, סנו בורדר, טרקרים ורוכבי אופניים. אתר הסקי עדיין פעיל, שלושה רכבלים מובילים לקרחון בגובה 3480 מטר, מכאן מתחיל מסלול ה Maxiavalanche חזרה לעיר. המסלול מתחיל בריצה ורכיבה על הקרחון, לאחריו שבילי 4*4 שמומרים בהמשך לסינגלים מסומנים בסס”ל לבן.
בצ’רויניה המסלולים מקבלים אופי בניה אחר מ pila: הקווים השמרניים המשופעים והסטריליים מפנים את המקום לסינגלים פראיים, סלעיים עמוסים באלמנטים בנויים גשרי עץ וברמים ארוכים מרופדים ברשת למניעת החלקות. Rock and wood הוא המקטע האחרון שנפתח וזכינו לחנוך אותו. פה בלית ברירה חייבים לרכוב את האלמנטים, אין צ’יקן ליין שמאפשר ללכת ליד… מי היה מאמין שהרמה הטכנית תעלה רק כי אין ברירה.
פוגשים את מיטב הנוער ברכבל, דייט עם נערה זה על ההר, מלבישים אחד את השני בצבי צב, גוגל ופול פייס וגולשים למטה. מדי פעם מתרסקים וגם פה יש הבדל – השישה אינץ’ מרשים לעצמם להתרומם לאט, לנשום, לקחת כמה שניות. אצלנו אין זמן: ישר מזדקרים כדי לא להגדיל את תיק העבודות שהזאבים צוברים עליך. זילברמן מפספס jump נוחת על הבטן הרכה (כרית האוויר שלו), משהו שמזכיר התעמלות קרקע, ארבעה גלגולים מפזרי איברים וציוד. אין תיעוד כי כהרגלו הוא נעמד עוד לפני שהספקנו לשלוף את המצלמה. יש אלמנטים, יש קפיצות, מי שמנקה מכשול צובר כמה שניות יתרון. גם אנחנו שקשה לנו להתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ מצליחים להיות מופתעים מסדרה של כמה רולים ולרחף שברירי שניות שמוגדרים מבחינתנו כנצח בו חולפים כל החיים לפנינו.
פנינה נוספת היא הכפר שמואה Chamoix שתרגומו לעברית – עז הרים. הכפר נמצא בהר והגישה אליו היא רק ברכבל, שפעיל עד עשר בלילה. ממנו עולים לעוד סדרה של רכבלים מהם ניתן לראות את המרמיטות – מכרסמי הענק של האלפים. זה בדיוק הזמן לפינאלה: ירידה של אלף מטר רצופים על פני שישה קילומטרים כשמולנו מתגלה המטהורן, או צ’רויניו בשמו האיטלקי – 4478 מטר של הר משולש שהיווה את ההשראה לשוקולד הטובלרון.
דאון היל – גם פה יש אבולוציה
באבולוציה של חופשת דאון היל, ביום הראשון אתה הולך את האלמנט, ביום השלישי רוכב אותו, ביום החמישי העניין הופך ליותר אתגרי כשאתה מגלה שאין לך ברקס אחורי. מסתבר שהאופניים שלי לקו ב: Cable car brake desease – חוסר שמן במערכת מביא לחדירת אוויר. תנוחת האופניים בניצב ברכבל מביאה לכך שבועית האוויר עולה למעלה וכך אני מגיע לקצה ההר ומבלה את איבוד המאות מטרים הראשונים בלי ברקסים!
על המטבעות בהודו לפני שלושים שנה היו חרוזים פתגמים, על אחד היה כתוב: happy child nation pride. וזה בעצם העניין פה: ילדים מתבגרים עם חיוך רחב מאבדים דעת וגובה.
Rudy project
לסיום, אם תשאלו כמה עולה חופשה כזו? קילו וחצי בממוצע: הרבה בירה, הרבה יין מקומי מעמק אאוסטה, הרבה פירות… אחרי ארוחת הבוקר מחכה לנו שקית פיקניק עם צידה לדרך, סנדוויצ’ים עם מוצרלה עגבניות ובזיליקום. בערב במלון המשפחתי בו מסעדה ביתית עם ציון חמש ב trip adviser, מגישים ארוחה עם ארבעה מזלגות בצד שמאל רמז לארבע המנות שנערמות על השולחן ואנחנו הישראלים כדור שני לניצולי שואה לא משאירים כלום בצלחת. בין המרק, הפסטות לטרמיסו, רודי הבעלים מגיש בין היתר את מה שמפוחלץ לו על הקירות – בשר צבי או עז הרים, חובבי הבשר מדווחים על חוויה מיוחדת. כל ערב רודי עובר לקחת הזמנות למחר ואין ברירה אלא לסיים בדחקה היומית.
Rudy, for tomorrow, what is your project?
והוא עונה בחיוך
Rudy, Rudy project
כתב וצילם: עזרא שהרבני
