לאחר זכייתו המרשימה של פרום בג׳ירו בצורה כל כך מדהימה, היו הרבה השוואות בינו לבין ארמסטרונג. אני אישית לא רואה את הדימיון.
מאת: אלון להרר
צילום: RCS
בספטמבר הקודם, פרום העלה ״ממצא אנליטי שלילי״ על כמות כפולה של סאלבוטאמול מהכמות המותרת. בנושא זה חשוב להדגיש מספר נקודות. ראשית, סאלבוטאמול הינו חומר הנמצא תחת השגחה (controlled substance) ולא חומר אסור לשימוש. לאור כך מותר לפרום להשתמש בו בכמות מוגבלת. שנית, לפרום יש היסטוריה מתועדת ארוכה של אסתמה ומעולם לא הסתיר את העובדה שהוא משתמש בסאלבוטאמול. יכול מאד להיות שהשתמש בכמות גבוהה מהמותר או שהבדיקה החזירה תוצאה שגויה.
הנושא של אסתמה הנובעת מפעילות גופנית הוא נושא מורכב, ולא הובהר באופן מלא על ידי ה-UCI. מצד אחד, אין ספק שיש רוכבים הסובלים מאסתמה. אם ראיתם פעם מישהו בהתקף אסתמה, בוודאי תסכימו איתי שמאד קשה לרכב על אופניים ככה. מצד שני, לתרופות כנגד אסתמה יכולה להיות השפעה משפרת ביצועים גם עבור רוכבים שאינם אסתמטיים. בעיני, המקרים של פרום וייטס נמצאים תחת גווני האפור.
לדעתי ביצועיו של פרום במהלך סטייג׳ 19 אינם מהווים סיבה לדאגה. הוא הגדיל את הפער בעיקר בירידות ופחות בעליות. במהלך הרדיפה פינו הגן על המקום השלישי שלו ולופז וקאראפאז סימנו זה את זה כחלק מהמאבק על החולצה הלבנה. דומולין נשאר לבד בניסיון לסגור על פרום. זה מצב שונה מאד מזה של ארמסטרונג ואחרים בדורו שלא רק ששברו את החוקים אלא גם זילזלו בהם במפגיע.
למקרה ששכחתם, לאנס השתמש ב-EPO, הורמון גדילה, טסטוסטרון, קורטיזון, אקטווגין, עירויי דם ועוד. למרות כל זאת, הדבר שמטריד אותי יותר בפעולותיו של ארמסטרונג הוא ההתעמרות שלו בחבריו לקבוצה ובכך שהכריח אותם להשתמש בסמים אפילו כשלא היו מעוניינים בכך. כמו גם הוצאת שמם לרעה והתביעות שביצע כנגד אנשים דוברי אמת (כמו למשל בטסי אנדרו). ההשפעה השלילית של ארמסטרונג על הספורט מורגשת עד היום.
חשוב לומר גם שלא כל החומרים משפרי הביצועים חד הם. לחומרים אסורים כמו EPO, הורמון גדילה (HGH) ועירויי דם השפעה חיובית ברורה על הביצועים והשפעה לרעה על הבריאות. לעומת זאת, חומרים אסורים כמו DHEA שאפשר למצוא גם בויטמינים אינם כה פוגעניים. אותו הדבר נכון גם לתרופות כנגד אסתמה הנלקחות על ידי ספורטאים עם היסטוריה ארוכה עם המחלה. כמובן שלספורטאי מקצוען יש אחריות על החומרים שהוא מכניס לגוף, זה חלק מהעבודה. פשוט אני רואה את זה כגוונים של אפור.
אפילו ״בתקופה המלוכלכת״, לא כל מי שהשתמש בסמים היה רע. יש לי הרבה כבוד לרוכבים כמו דייב זבריסקי, דיוויד מילאר, ובמיוחד למנהלה של Slipstream (EF Drapac) ג׳ונתן וואוטרס שהודו בעבירות שביצעו, ופעלו על מנת לשפר את הספורט מבפנים.
בניגוד לכך, רוכבים ששמם נקשר בפרשיות סמים וממשיכים להכחיש שהם השתמשו בחומרים אסורים אינם ראויים לתמיכתינו. אני לא אתמוך ברוכבים כמו אלחנדרו ולוורדה ורובן פלזה (אקדמי) שהיה מעורב במבצע פוארטו. אילנור זרקין שנתפס משתמש בסטרואידים או פיליפו פוזאטו שהושעה לאחר שעבד עם ד״ר מיקלה פרארי (שעבד גם עם ארמסטרונג ורבים אחרים) אינם ראויים לתמיכתינו. אותו הדבר גם נכון בנוגע ליינס וויט ופביאן קנצ׳לארה אשר רכבו בקבוצות המלוכלכות ביותר ותמיד טענו שמעולם לא ראו או שמעו על סמים…
הענף עשה התקדמות משמעותית מאז תקופתו של ארמסטרונג אך אני בטוח שעדיין יש רוכבים שמרמים ומנצחים (כריס הורנר בשנת 2013 הוא דוגמה אפשרית).
ישנם צעדים נוספים שיש לעשות על מנת לוודא שהספורט יהיה נקי. אחד מהם הוא שתרבות הרכיבה תעודד ספורט נקי. כשרוכב נתפס על סמים, חוזר לספורט, וחותם על חוזה שמן ומקבל אהדה של המוני אוהדים, יש מעט מאד סיבה שלא לקחת סמים.
מאת: אלון להרר
צילום: RCS
BIKEPANEL- מגזין האופניים של ישראל! אל תשאירו לפייסבוק להחליט מה אתם יודעים:
נרשמים לניוזלטר שבועי פה: http://bit.ly/BiKEsubscribe
מצטרפים לערוץ הטלגרם של בייקפאנל! https://t.me/BIKEPANEL
