במרץ 2004 נערך מרתון הזוגות באופני הרים הראשון בארץ. קראו לו VOLVO Challenge Carmel וארגנה אותו חברת עז הרים. לכבוד חזרתו של ה-Carmel Challenge (בינתיים בלי VOLVO…) בשבת הקרובה, תפסנו לשיחה את מארגן האירוע, נימי כהן – עז הרים, שהוא במקרה גם פאנליסט וותיק, שייתן קצת פרטים על המתוכנן, על קושי ההקפה, ועל אופציית ההשתתפות למי שאינו חבר איגוד וללא בדיקות וביטוחים (ויש אופציה כזו).
מאת: הכרמל צ’אלנג’ תמונות: רונן טופלברג עבור עז הרים
מאות משתתפים ממתינים לזינוק מרתון קצר הקפה אחת בכרמל צ’לנג’ 2006, מרכז מיר”ב
עבור רבים מוותיקי הענף אירועי הוולבו צ’אלנג’ בכרמל, בסדום ובמגידו היו אבני דרך משמעותיות. היו אלו פסטיבלי האופניים הגדולים והמקצועיים הראשונים בארץ. מירוצי זוגות חריגים ויחידים בלוח התחרויות, שחייבו בחירת פרטנר מתאים ועבודת צוות. המרחקים הארוכים והשעות הארוכות על המושב בקצב תחרותי – כל אלו לימדו הלכה למעשה את הקהל הישראלי להתחרות במרתונים: איך להתאמן, איך לחלק כוחות לארבע שעות של מאמץ ולא לשעתיים, האם לרכוב עם מנשא מים על הגב או עם שני בקבוקים על האופניים? לעצור בתחנת ההאכלה שהקימו המארגנים באמצע ההקפה ולהשתמש במה שיש בה או לחסוך את זמן העצירה ולזנק עם כל האוכל לתחרות בכיסים? איך מחלקים את ציוד התיקון בין שני הזוג? האם זה מכבד ומכובד לעזור לפרטנר החלש, לדחוף אותו או שרוכבים בסבלנות בקצב שלו ועוד.
באומל (מימין) וזיגי, מגידו צ’אלנג’ 2009, זוג מתחרים שחזר בחודש שעבר מהקייפ אפיק בדרום אפריקה, בימים בהם שלדות זנב קשיח עם גלגלי 26 אינץ’ היו כלי תחרויות לגטימי.
במקביל למסלולים המרתוניים, ההפנינג במתחם הסיום הלך והשתכלל משנה לשנה, כך שהזמנת משפחות הרוכבים למתחם הסיום הפכה לפופולארית מאוד. סופסוף נוצרה הזדמנות לקחת חלק בשיגעון של אמא/אבא מקרוב, גם אם המשפחה עצמה לא רכבה. וורן פּרייר דאג לתכנן הקפות שמסלולן עובר בתוך מתחם הקהל, וכך הצופים יכלו לראות את הפיניש של יקיריהם מקרוב או לעודד אותם כשחלפו מולם בדרך לעוד הקפה. כל אלו הפכו את האירועים הראשונים האלו למיוחדים, רומנטיים וכאלו שזוכרים גם לאחר שנים רבות.
דוכני ציוד באקספו, תחרויות היתוליות, פינות זולה, בירות – כיף לסיים אירוע על הדשא עם השותפים לשריטה מסביב
איך נראה הענף שלנו בשיאו לפני עשר שנים בדיוק? צפו בסרטון היסטורי
צעירי הענף עשויים לחשוב שלפני עשור, כשלכולנו היו גלגלי 26 אינץ’, הענף היה בחיתוליו ואירועים רציניים ומקצועיים לא אורגנו פה. כפי שתוכלו להיווכח מצפייה בסרטון הבא מ-VOLVO Challenge 2006 זו תהיה טעות. אירועים שלמים ומושקעים כמו הוולבו צ’אלנג’ בכרמל או במגידו, כאלו שמאות המשתתפים בהם לא מיהרו ללכת הביתה בתום הרכיבה, אלא נשארו באירוע כדי ליהנות מההתכנסות סביב מדורת השבט ומהאטרקציות הרבות מסביב, אירועים כאלו הפכו לנדירים יותר ויותר.
מה הפך אותם ל”אירועים” מכוננים? קחו כמה דקות מזמנכם, היכנסו למנהרת הזמן, וצפו בסרטון הרשמי של VOLVO Challenge 2006. פיסת היסטוריה. בבקשה:
גיאחה – ללא הקדמות מיותרות, שווק לי את כרמל צ’אלנג’ 2016 בחמש שורות. shoot!
נימי – וואו. לדבר קצר… זה ממש לא אני אבל יאללה, אנסה:
דמיינו את השבת הקרובה בכרמל כשהוא בשיאו, לא חם מדי, לא קר מדי, ירד גשם לא מזמן, השבילים מהודקים, הכל פורח וצבעוני מסביב, אין דרדרת, העלים בוהקים בירוק ולא מכוסים באבק צהבהב. מזנקים למסלול שנתפר ביד האומן הכי מנוסה ורגיש בארץ: וורן פּרייר, מסלול ששופץ, גוזם וגורף כולו השבוע על ידי צוות עז הרים.
רכיבת פרידה מה-KTM Scarp Prestige שנבחנו ב-Bikepanel על מסלול הכרמל צ’אלנג’ – הכרמל בשיאו!
ההקפה באורך 26 ק”מ מראה את אזור חוף הכרמל רבתי: מתחילים ומסיימים בסינגלי מרכז מיר”ב, אך בין לבין יוצאים ל”טיול” מרתוני שעובר בכמה אבני חן נדירות. חלקן מוכרות להרבה מכם כמו העלייה לתותח, וחלקן כמו “הואדי הסודי” פחות מוכרות וייחשפו לרוב הרוכבים בשבת.
האופי הוא מרתוני, כלומר מקטעים ארוכים ולא מסלול תזזיתי עם מלא פניות וחיתוכים. עם זאת, על אף שההקפה היא אחלה טיול אופניים, לסיים אותה בקצב טוב זה לא דבר טריוויאלי. המילה Challenge לא נמצאת פה סתם כסיסמה שיווקית. ההקפה צוברת כ-600 מטרים של טיפוס אנכי והיא די קורעת. יש בה ריבוי של דרכי כורכר, אך גם כמה סינגלים לא שגרתיים, גם בעלייה, גם בירידה, עם מדרגות סלע שצריך לדעת לטפס מדי פעם. הסינגלים של מיר”ב הם לא חלק מפרויקט הסינגלים הארצי של קק”ל, ולא נבנו על ידי מכונות Mini Bugger שחוצבות את ההר. אלו סינגלים בבנייה ידנית, חלקם פיראטיים, בסגנון raw, והם דורשים יכולת טכנית טובה.
המילה Challenge אינה סיסמת בחירות. ולראיה, עידו סירקין לפני 81 ק”מ על המסלול.
ועידו סירקין לאחר 81 ק”מ על המסלול…
כדי לצקת עניין תחרותי, במהלך ההקפה יש שני מקטעי “תחרות בתוך תחרות”, מקטע STARVA אחד של תחרות מלך ומלכת ההר על העלייה הארוכה והקשה של המסלול, ועוד מקטע STRAVA של תחרות אנדורו בסינגל הירידה הארוך והתלול במסלול. באופן כללי, זהו מסלול מאתגר כיאה לתחרות ששמה הוא “אתגר הכרמל”, אך הוא גם מאוד מאוד מתגמל.
גם קית’ בונטרגר בכבודו ובעצמו התחרה באירוע צ’אלנג’ בארץ כאורח של חברת TREK שנתנה חבות לאירוע. שתי הקפות… כתב בבלוג האמריקאי שלו ש”הרוח האמיתית של אופני ההרים, זו שהייתה באירועים של פעם, חיה ופועמת בישראל”
גיאחה – יצא לך 12 שורות ודיברת רק על המסלול. דיבור מרתוני… יש עוד דברים באירוע חוץ מהמסלול?
נימי – ברור. למי שלא היה עדיין באירוע צ’אלנג’ שכזה, אני יכול לסבר את האוזן ולספר שההשתתפות היא חווייתית, מכל האירוע והמסביב, ולא רק תחרותית לרוכבים קיצוניים. צריך לזכור שרוב הרוכבים באירוע באים להקפה אחת והם חובבנים, ולא כולם באו לתת בראש לאורך 81 ק”מ… יש לנו המון משתתפים שכלל לא חברי איגוד, והם נרשמו להקפה אחת לא-תחרותית (כלומר לא נדרשים לבדיקה ארגומטרית ולביטוח תאונות אישיות על פי חוק הספורט) ואותם מעניין לרכוב וליהנות מהנוף, מהאתגר ומהחוויה והחברותא, והם לא באים “לדפוק תוצאה”. לצידכם יהיו על המסלול הרבה רוכבים ורוכבות מגניבים, וכולם ייהנו סימון מסלול מוקפד כך שאין שום צורך בידע ניווטי או הכרת מסלול.
לצידכם על המסלול הרבה רוכבים מגניבים, רובם לא באו בראש תחרותי, אלא בראש חווייתי.
חוויית המשתמש זהה לזו שנהוגה בתחרויות סטייג’ים מקצועית: יש תחנת רענון באמצע ההקפה של High5, 32Gi ובננות חוף כרמל, תחנות שירות טכניות של מכונאי SHIMANO באמצע השטח וכמובן גם בזינוק/סיום, רכבי מדיה עם צלמי וידאו וסטילס, כדי שתוכלו לרוץ ולהראות לחבר’ה בסוף היירוע, צוותים רפואיים פזורים לאורך המסלול למקרה ו…, מרשלים (בקרי בטיחות לאורך המסלול), רכבי ניהול וחילוץ, מגוון קטגוריות ומרחקים לכל דורש (יש מלא, כנסו לאתר), מדידת זמנים עם צ’יפים במקצים התחרותיים ושיפוט של איגוד האופניים, מתחם סיום מפנק עם מחצלות לרביצה והורדת נעלי רכיבה, מוזיקת רקע, תחרויות שטותיות עם פרסים, חומוס, בירות, מתחם התאוששות של רולרים ומזרנים באדיבות מריו סנטר, מתחם משקאות וחטיפי התאוששות של High5 ו-32Gi, דוכני ציוד ואופניים, צי אופני הדגמה משנת 2016 של TREK שממתין לכם להתנסות, ועוד.
תחנות שירות טכני של SHIMANO, מנותנות החסות באירוע, בזינוק, באמצע ההקפה ובסיום. צילום: רונן טופלברג עבור Veolia Desert Challenge.
גיאחה – יש הרבה טענות שהתחרויות היום אינן ידידותיות לרוכב חובבן, ומעמיסות יותר מדי דרישות כתנאי להרשמה (רכישת ביטוח, רכישת צ’יפ מדידה, ביצוע בדיקה ארגומטרית). איזה מענה אתם נותנים לזה?
נימי – המענה הוא פשוט: פתחנו קטגוריה לא-תחרותית של הקפה אחת. כיוון שהיא לא תחרותית, אין בה מדידת זמנים ודירוג, והיא לא דורשת שנעמוד בתנאי חוק הספורט. הרוכב החובבן מוזמן להירשם אליה במחיר מוזל במיוחד. הוא מקבל את כל חוויית המשתמש של כולם (מסלול מסומן, צילומים, תחנת רענון, שירות טכני, הפנינג בסיום וכולי) למעט מדידת זמנים, אך לא צריך להציג בדיקה וביטוח. הוא ממלא שאלון רפואי, משלם דמי השתתפות, מקבל לוחית משתתף ורוכב. זו הקטגוריה היחידה אגב שניתן להירשם אליה גם אחרי יום רביעי וגם בעמדות הרישום באירוע עצמו. הרישום לקטגוריות התחרותיות מסתיים ברביעי בחצות הליל.
אני מקווה שהמון לקוחות חדשים שאינם מתחרים וותיקים ומנוסים, ינצלו את ההזדמנות הזו ויבואו לטעום מאירוע שהוא הרבה מעבר לתחרות, יראו כמה זה כיף וחווייתי, ויידבקו בחיידק, ואז יש מצב שהם יירשמו לאיגוד, יבואו לעוד תחרויות, ובשנה הבאה כבר יירשמו לשתי הקפות. חזון למועד.
גיאחה – אקנח בשאלת פיקנטריה. מה מקור השם של האירוע והרקע ללוגו המקורי?
נימי – היה ברור לנו שאנו הולכים לתכנן הקפה אתגרית, לרוכבי אופני הרים שלמים עם מגוון יכולות: גם חזקים, גם טכניים, גם יודעים לטפס, גם יודעים לרדת בסינגלים, כלומר הקפה שתבדוק אותך היטב. וגם לתת קטגוריה בכירה עם מרחקים שטרם היו בארץ עד לצ’אלנג’ים. מכאן האתגר. אז השם כרמל צ’אלנג’, ב השראת האיסוזו צ’אלנג’ שהיה אז בשיאו, התבקש. בפגישת החסות ב-2004 עם אבנר קז מנכ”ל VOLVO הצענו לו לקחת את השם ולקרוא לאירועים VOLVO CHALLENGE. הוא עף על זה – ובצדק.
היום לא הייתי מציע לו את זה. למה? כי עד היום, שש או שבע שנים אחרי שוולבו יצאו מהענף עדיין קוראים ל-Veolia Desert Challenge וולבו צ’אלנג’. כוחו של מיתוג.
תחרות מלכת ומלך המסוע על העלייה הארוכה במסלול. צילם: רונן טופלברג ב-Veolia Desert Challenge.
גיאחה – והלוגו? מה הסיפור מאחוריו?
נימי – את הלוגו עיצב בועז גורן שותפי לעז הרים בשנים ההם, שהתגלה גם כמעצב מוכשר. הוא עיצב את הלוגו המקורי של עז הרים והוא עיצב גם את לוגו הכרמל צ’אלנג’: צללית של שני רוכבים שמחזיקים יד ביד מתחת לקו הסיום. הצללית לקוחה מתמונת הסיום הפרטית שלו ושל ניב פלס בטראנסאלפ 2002, השנה הראשונה בה ישראלים השתתפו במרתון בינלאומי רב יומי. הצללית הימנית היא של ניב פלס והשמאלי של בועז. הקו ההררי מעליהם? זה גרף הגבהים של הקפת כרמל צ’אלנג’ 2004… הלוגו היה חלק מקמפיין אינטרנטי בתפוז פורומים עם הסלוגן “בחרת כבר בן-זוג?” שקידם את ההרשמה לאירוע. בכלל, תמיד הקפדנו על עבודה עם מעצב ושפה עיצובית לכל אירוע, עיצוב חולצות מושקע ומוקפד שגרם לאנשים לאהוב את החולצות, להמשיך ללכת איתם בגאווה ולהמשיך לפרסם ולמתג את האירוע ואת נותני החסות שלו.
למטה בתמונה: גדי טנא (משמאל בתמונה שצילם נימי כהן), חוץ מזה שהוא אב גאה לרותם, הילד שלו שניצח את קטגוריית הקדטים במירוץ נס הרים בשבת, הוא גם רוכב שגאה בחולצת המסיים של וולבו צ’אלנג’ מגידו 2008. זו הייתה השנה הראשונה בה כתבנו על גב חולצות המשתתף Finisher בגדול, ואכן הפינישרס לבשו אותן בגאון עד שהן התחוררו… מאז ועד היום פינישרים של תחרויות נוטים למנהג הזה (-: זו הייתה גם תחרות השטח הראשונה בארץ עם מרחק של שלוש ספרות, 100 ק”מ, וההקפה שלה הייתה רצחנית – כמעט 2,500 מטרים של טיפוס אנכי. סבל צרוף.
