במסגרת הכנסתו לקבוצת ענפי הספורט המועדפים בישראל על ידי משרד הספורט, עבר איגוד האופניים תהליך אסטרטגי בהובלת חברת רותם אסטרטגיה, שמטרתו לייצר תמונת מצב של ענף האופניים בארץ, להשוותו לענפים במדינות אחרות רלבנטיות, ומתוך כך לגזור אסטרטגיה: יעדים ומטרות לפעילות האיגוד בטווח הארוך. השאלה העיקרית והפשוטה שצריכה אסטרטגיה כזו לענות עליה היא: לאן לכוון את מאמצי איגוד האופניים עד שנת 2020?
מאת: ירון דור, מנכ”ל איגוד האופניים
בסיוע: דודי דמבינסקי סמנכ”ל רותם אסטרטגיה
דבר יו”ר איגוד האופניים: ד”ר יוני ירום
איגוד האופניים בישראל שהוקם עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת והפך לעצמאי ב 1995, שידרג את עצמו בשנתיים האחרונות באופן ניכר ובולט, עד כך שנחשב היום כמודל להתנהלות ומחשבה לעתיד במוסדות הספורט במדינה. כחלק מהתכניות ארוכות הטווח ולפי הדרישה כאיגוד מועדף, הכנו תכנית אסטרטגית המאגדת בתוכה את פרי מחשבתם של מרבית הכוחות הפועלים בענף האופנים וזאת על מנת להקיף את מירב התחומים ולאפשר התפתחות ארוכת הטווח של כל ענפי האופניים.
תכנית זאת מוגשת לכם על מנת לשתף, ללמוד ולהמשיך להתפתח ולהפוך את האיגוד למשרתם של כל הפעילים ואוהבי הענף. קריאה מהנה ומועילה לכולכם!
אסטרטגית 2020 ודגשים ל 2016
ענף האופניים מכתיב לאיגוד האופניים סביבת פעולה מורכבת וייחודית ביחס לאיגודים אחרים: זה ענף שרוב העוסקים בו באים מהצד העממי, הוא מתקיים ללא מרכזי ספורט בנויים המהווים עוגן קהילתי פיזי ומקום לחוגים ויצירת פעילויות, רכיבת כביש נתפסת כמסוכנת וקשה לגייס אליה ילדים, ובהתייחס למרכיבי הענף בעולם – אין בישראל וולודרום או מרכזי BMX שהם מרכיבים חשובים בספורט האופניים האולימפי. קשה לארגן תחרויות בישראל: דרישות המשטרה מגדילות עלויות, מסרבלות הפקת אירועים ומקשות על צבירת ניסיון תחרותי לרוכבים, ויש קשיים לוגיסטיים בקיום אירוע במקום פתוח.
באמצעות הצטרפות הליגה למקומות עבודה לאיגוד האופניים, ופעילויות בעולמות העממיים גדלה משמעותית מצבת החברים באיגוד בשנים האחרונות: 
הספורטאים בענף נחלקים לשתי קבוצות גיל מובחנות: צעירים ומבוגרים רק כשליש מהפעילים הם מתחת לגיל 30, ובגילאי הנוער 13-18 יש רק 150 פעילים:
אחת השיטות המקובלות לבחון מהי האסטרטגיה הנכונה היא להשוות נתונים למדינות אחרות בעולם שענף האופניים בהן מצליח, ולאתר פערים. הפערים האלה יכולים לסמן כיוונים עתידיים בהם כדאי להשקיע. הנה פערים שהתגלו בתהליך המחקר במסגרת הכנת האסטרטגיה:
- בחלוקה לקבוצות גיל והשוואה למדינות מובילות באופניים, אולם שגודלן דומה לשל ישראל רואים שבישראל שיעור הרוכבים הצעירים קטן מבעולם. יש פערים גדולים מאוד בגילאי 17-19, ובגילאי 20-40. לעומת העולם בישראל הענף מתבסס הרבה יותר על רוכבי המאסטרס.
- שיעור הנשים המתחרות באיגוד הוא נמוך במיוחד: 6% בישראל לעומת 13% בשוויץ.
- בבריטניה ישנם 28 מועדוני אופניים (“קבוצות”) לכל מליון נפש. בישראל: 8.5 מועדונים למליון נפש בלבד. בשנים האחרונות יש גידול משמעותי בישראל במספר מועדוני הרכיבה, רובו מגיע מ”אופניים לכולם” של האיגוד, אולם המועדונים האלה נשארים במסגרת העממית ולא צמחו לסביבה התחרותית.
בישראל הענף התחרותי הוא ריכוזי: שליש מהרוכבים הרשומים בענף מגיעים מ 4 מועדוני רכיבה בלבד: CCC, 500וואט, רוכבי תל אביב, וטים מישגב.
מהנתונים האלה עולה תמונה די ברורה של הכיוונים הנדרשים כדי להפוך את הענף לחזק וצומח:
- יש לחזק את בסיס הפירמידה של מועדוני הרכיבה בישראל – כדי שאלה יכשירו דור חדש של רוכבים צעירים ויכניסו אותם למסגרת התחרותית.
- יש לחזק את הרכיבה הנשית ויש פה פער גדול מהעולם שאין סיבה שלא נוכל להשלימו ולהגדיל בעשרות אחוזים את מספר הרוכבות בענף.
המועדונים בענף עדיין נמצאים בתהליכי התפתחות והתגבשות ויש מעט מאוד מועדונים שפועלים כ”פירמידה מלאה”, כלומר פועלים גם בתחום העממי וגם בתחום התחרותי. ישנם עשרות מועדונים עממיים, כ 20 מועדונים תחרותיים בלבד ללא חלק עממי, ומועדונים בודדים שהם גם עממיים וגם תחרותיים.
מבחינה תשתיתית אנחנו בפיגור משמעותי: בשל אופי הענף בישראל – רכיבה המתרחשת במרחב חיצוני, מועדונים מתקיימים ללא “בית מועדון” מסודר אשר ירכז את הפעילות המועדונית. בנוסף על כך תשתיות אולימפיות שקיימות במדינות אחרות חסרות בישראל. למשל בתחום ה BMX, ניתן לראות שמדינות חסרות מסורת ועומק ברכיבת כביש או אופני הרים (לטביה, ארגנטינה, אקוודור, ונצואלה, תאילנד ועוד), הצליחו לייצר הישגים בולטים ברמה הבינ”ל, היות וזה ספורט חדש יחסית, שאין למדינות האופניים בו יתרון מובנה ארוך שנים.
בשנת 2015 האיגוד הגדיר את תחומי הליבה שלו:
- התחום התחרותי-הישגי- זו פעילות הליבה של האיגוד
- התחום העממי – עידוד וקידום חוגי אופניים (אופניים לכולם ופרחי ספורט), ליצירת בסיס לפירמידה התחרותית
שני התחומים הבאים הוגדרו ברמת עדיפות נמוכה יותר: רוכבים מבוגרים ותחומי היוממות.
האיגוד סיכם את המטרות האסטרטגיות לשנת 2020 והגדיר מדדי הצלחה
בנוסף, הגדיר האיגוד דגשים למיקוד בשנים 2015-16 למול כל מטרה אסטרטגית
לאיגוד קיימים מספר מנועי צמיחה שיסייעו לו בהשגת המטרות
סיכום
איגוד האופניים נמצא בשנתיים האחרונות בתהליך התחדשות וצמיחה, למרות קשיי תזרים מתמשכים, ולמרות קשיים הנובעים מאופי ענף האופניים: בעל פריסה עממית רחבה, אך סובל ממחסור בתשתיות ייעודיות שמקשות על התפתחותו בהיבטים התחרותיים.
האתגרים האסטרטגיים של האיגוד הם:
- יישום מלא של “נתיב הרוכב” והקמת פירמידה מלאה של מועדונים – החל ממועדוני “אופניים לכולם”, דרך קבוצות תחרותיות וכלה בתמיכה מתאימה בספורטאי ההישג.
- הקמת תשתיות ייעודיות בדגש על מתקני BMX וולודרום שיאפשרו צמיחה מהירה של הענף והתפתחות של מועדונים תחרותיים איתנים
- קיום פירמידה תחרותית ברמה הלאומית – נבחרות אזוריות, נבחרות צעירות ונבחרות לאומיות
- הובלה מקצועית של תחום רכיבת האופניים על כל היבטיו, לטובת קידום הרכיבה העממית – המשך פיתוח והקמה של מסלולי רכיבה והטמעת תרבות רכיבה
ירון דור מנכ”ל האיגוד: “בניית אסטרטגיה ארוכת טווח עם מטרות ויעדים, זיהוי כשלים ובעיות, הגדרת דרכי השגה ומדדי הצלחה זה דבר מאוד חשוב לענף האופניים, אבל זה הצעד הראשון. אני מאמין שזו ריצה למרחקים ארוכים שצריך בה אמונה, סבלנות, תקציבים, תמיכה מגופי הספורט ואנשים טובים ומקצועיים בעלי יכולות לאורך כל הדרך!
איגוד האופניים 2016 עובד בתפיסה של חברה עסקית לכל דבר למרות היות מלכ”ר, הוא מנוהל במקצועיות ובשקיפות, כאשר ישנם מטרות לטווח הקצר ולטווח הארוך עם הגדרות תפקיד ברורות, חלוקת אחריות ותקציבים. הצוות של איגוד האופניים 2016 הינו צוות מקצועי, נטול פוליטיקה אשר עושה ימים כלילות לטובת ענף האופניים וזוכה להערכה ותשבחות על השינוי וקפיצת המדרגה בקרב כל מוסדות הספורט. בעוד מספר שנים במידה ולאחר שנצליח לעמוד ביעדים שהגדרנו לעייל הענף יראה אחרת!
במקביל מתרחשים תהליכים נוספים וטובים בתחום רכיבת האופניים העממית, רמת הציוד, רוכבי היוממות, המודעות לרוכבי האופנים והגידול במספר הרוכבים, בניית השבילים והסינגלים, הפרסום ברדיו על רוכבי אופניים, השילוט בכבישים ובשבילים, ועוד ועוד… כך שאני בהחלט אופטימי.”