כתבי BIKEPANEL קיבלו הזדמנות נדירה להתחבר לקבוצות ה World Tour מבפנים. אמיר פרזנטי מ CTC יבואנית TREK פיתח קשרים מעולים עם קבוצת טרק סגפרדו, ולמחרת ההרצאה המרתקת של המנהל שלה, אני מצטרף בהזמנתו לרכב בדרך לאילת. אבל קודם – פגשתי את פנטאנו וקשקשנו מעט.
טרק סגפרדו הגיעה ללא רוכבים ברמת המגה סטארס שהיו לה בשנים האחרונות: קאנצ’לרה וקונטדור, אבל עם רוכבים שיכולים לנצח קטעים. בראשם פנטאנו- המטפס שהיה בצוות המעטפת של קונטדור וכעת הוא בעמדת המוביל. מייד אחרי מסיבות העיתונאים בפתיחת הג’ירו תפסתי אותו לשיחה.
מאת: גיא חלמיש
צילום: עופר עברי וגיא חלמיש
הכל מתחיל בבית
“נכנסתי לאופניים כשהייתי בן 10-11 בעקבות אבא שלי, שאהב את האופניים והתאמן הרבה. הסתכלתי עליו, ורציתי גם. שאלתי אותו האם אפשר להצטרף? הוא אמר שזה ארוך, וקשה… אבל בסוף הכניס אותי בכל זאת”. ככה, בפשטות, מסביר הרוכב המוביל של טרק סגפרדו- גרלינסון פנטנו גומז איך הגיע לרכיבה, תוך שהוא מתנצל על האנגלית שלו. “בקדטים ניצחתי את אליפות קולומביה, ואז נכנסתי למסלול המקצועני והגעתי ל Trek Segafredo לפני כשנתיים”.
אישיות מרימה
הוא נולד ב 1988, בן 30 בדיוק. חייכן, עם הומור, והמנהל שלו העיד עליו שהוא בנוסף להיותו רוכב מוביל מהווה חלק מרכזי בהווי של הקבוצה. הוא בעל אישיות “מרימה” – כשכולם עייפים, שבורים ממקרים של חוסר הצלחה או אכזבות שהספורט מנפק לכל עוסק בו מדי פעם, לגומז יש תכונה ויכולת לעודד, להרים, להצחיק ולשפר את המורל. זה מתחבר הייטב למה שאמר לנו מנהל הקבוצה על האופן בו הוא בוחר חברי צוות. בהכירנו את ההשפעה הדרמטית שיש לפסיכולוגיה על הביצועים, חבר צוות כזה הוא נכס.
משתדל להכנס לבריחות
“כקולומביאני – אני לא המטפס הכי טוב, לכן אני משתדל להיכנס לבריחות ולהיות התקפי” הוא אומר לי. הרוכב “המטפס הלא הכי טוב הזה” ניצח ב 2016 קטע בטור דה פראנס בגראן קולומבייר. רבים היו שמחים להיות “לא מטפסים טובים” כמוהו. השנה ההיא הייתה השנה הטובה בקריירה שלו. “כבר כילד הסתכלתי על הטור וחלמתי להגיע לטור דה פראנס. עבורי לנצח שם קטע זה היה דבר מדהים”. פנטאנו סיים פעמיים במקום 19 בדירוג הכללי, שזה לא רע, “אבל בשבילי לנצח קטע אחד עדיף על להיות ב GC במיקום גבוה. לא משנה לי אם זה מקום 20 או 50” הוא אומר.
“בשנה שעברה רכבתי עם קונטדור- הוא אחלה בנאדם, ועל האופניים הוא מנהיג ומוביל, ומחוץ לאופניים הוא חבר טוב”.
“בשנה שעברה לא היתה לי שנה טובה. השנה זה השתנה, אני מרגיש הרבה יותר טוב. אנסה לנצח קטע. אחרי טור קטלוניה יצאתי ל 20 יום באימוני גובה. אני אוהב את הג’ירו והמוטיבציה שלי היא לנצח קטע- אני לא יודע עוד איזה קטע, אבל אנסה. הבעיה שהקבוצה מעט יותר סביב מטפסים – יצטרך להיות בבריחה כנראה. אהבתי את קטע 10, 11, 14 ו 15 – בקטעים האלה אנסה לעשות משהו!”
ב”ש אילת זה לא הקטע של פנטאנו…
היום אנחנו בקטע שטוח לגמרי וקבוצת טרק סגפרדו בעיקר מעבירים אותה בדרך לאילת. לא פה הם הולכים להצטיין. שאלתי את סטיבן דה-יונג מנהל הספורט ההולנדי מדוע הם לא נכנסים לבריחות בארץ, אז הוא אמר לי כי אין בזה טעם: הם יכנסו אם יש פוטנציאל ניצחון לבריחה כזו. בניגוד לקבוצות פרו קונטיננטל ובמיוחד wild cards כמו סייקלינג אקדמי – שהמטרה שלהן היא להתבלט ולהוכיח אגרסיביות כדי לקבל הזמנות למירוצים ולהשיג חשיפה ביורוספורט. מי שכבר בוורלד טור בוחר את המקומות בהם ישקיע אנרגיה בצורה יותר מתוכננת.
לפני המרוץ סטיבן, שהיה רוכב מקצוען בעצמו בשנות ה 2000 ברבובנק, אחרי כן בקוויק סטפ, ודירקטור ספורטיב בסקיי ובסקסו בנק, עובר על המסלול ומקבל מאמיר את הטיפים על כיווני הרוח בתוכו.
אנחנו נכנסים לרכב, ובודקים בקשר אחד אחד עם כל הרוכבים שהתקשורת עובדת. המירוץ היום מתחיל במקטע ניטרלי של 3.5 ק”מ. המטרות היום הן להיות אחד מהחברה בספרינט, ולא להיות מופתעים מהרוח – כלומר לשים את אחד החברה של ה GC מלפנים יחסית.
ברכב מאחור יושב המכונאי עם גלגלים וגישה לבקבוקי המים והאוכל, ואני מלפנים. מייד אחרי ב”ש עוברים בדרך ובצד יש בסיס צבאי עם משאיות ישנות. הדירקטור מראה למכונאי את זה… ניכר שהצבא מעניין אותם ושונה להם.
הבריחה יוצאת, ומיד הקשר של המרוץ מדווח מי נמצא שם בכמה שפות והדירקטור ברכב מדווח את אותו דבר לרוכבי הקבוצה בדבוקה. הוא נותן להם בדיוק כמה זמן הפרש כרגע מהבריחה ומיהם הבורחים, ומה זמני הבורחים ב gc מאתמול.
על ההתחלה, למרות שהמירוץ החל, מלא רוכבים עוצרים להשתין. בכמויות. אולי לא בא להם על שירותי השדה שהיו במתחם ההתארגנות?
סדר מכוניות הליווי נקבע לפי מיקום הרוכבים ב GC. אם יש לך רוכב קדמי אתה עם הרכב מלפנים ואנחנו במקום סביר באמצע השיירה.
מדי פעם יורד אחד הרוכבים אחורה כדי להביא דברים לקבוצה או לאסוף איזה בקבוק לעצמו. הוא מגיע לחלון של סטיבן בצד שמאל של הרכב, והמכונאי מגיש לסטיבן את הדברים שמוציא לרוכב.
סטיבן הוא הולנדי, ומסתבר שיש מאפיה הולנדית במירוצים. עוד לפני המרוץ זורק מילה לדמולן. החברה מהולנד מפוזרים להם בין הקבוצות. פה דירקטור ספורטיב שהיה עם סטיבן כרוכב ברבובנק, שם רוכב מקבוצה אחרת שיורד להביא דברים. ההולנדים מחוברים אחד לשני ומתקשרים בשיירה.
להולנדיות יש יתרונות: הם כולם מדברים אנגלית מעולה, גם המכונאים. כולם, לא משנה מאיזה קבוצה, רוצים שדמולן ינצח…
תרגולת העברת שקיות אוכל: מדלגים אל רכב השיפוט הצמוד לפלטון. מעדכנים ברדיו, רוכב יורד לקחת את החבילה, וחוזר לדבוקה. אז הרכב חוזר אחורה למקומו.
כשאנחנו רוצים להשתין יש תרגולת – יש שתי מכוניות לקבוצה. אחת קדמית ואחת אחורית. הקדמית מודיעה לאחורית שתגיע, היא מדלגת לקדמית, ואז הקדמית עוצרת בצד, עושים מה שעושים וחוזרים.
מנהל הקבוצה כבר ציין את ההבדל בלעבוד עם TREK אבל אני מקבל עוד אישושים לכך שזה טוב מאוד מבחינתם. עבודה עם קבוצה שהיא בבעלות חברת אופניים הם אומרים, זה ממש אחרת מלהיות בקבוצה שהשיגה חסות בלבד.
טרק סגפרדו מאוד מתעניינת בפידבקים שלהם ומיישמת בהתאם לתגובות הרוכבים את השינויים על המוצר. זה לא אותו דבר בכל חסות- יש חברות שפשוט מעבירות את האופניים לרוכבים וזהו. זה חסוי, אבל בהחלט יש מותגים שמתעניינים פחות בפידבק של הרוכבים.
אחרי 120 ק”מ הבריחה עדיין כ 45 שניות. אנחנו כ 15 ק”מ מאילת והפלטון ב 60-70 קמ”ש. יש גם פיצול בדבוקה מאחור לקבוצה שברחו לה 20 שניות.
לקראת אילת המתח עולה בצורה ניכרת ברכב ובכלל בטור. יש פחד מתאונות בגישה, יש סוג של חוסר וודאות לגבי המסלול – מתי הורידו כיכר, מתי כן יש כיכר, איך הסיום.
הקטע נגמר בשלום. המכוניות פונות למגרש חול גדול וכולם נשארים במקומותיהם עד שישחררו אותם לבתי המלון. עוד יום עבודה בג’ירו, רק שהוא אינו שגרתי – מחר מדלגים לאיטליה, ויש עוד הרבה עבודה לכולם, ועוד שלושה שבועות קשים ומרתקים.
