ביום שישי 12.7 בשעות בוקר מוקדמות, יצאנו עבדכם הנאמן (דורון אמיץ), מאמן נבחרת הקדטים באופניים, יחד עם נעמה נוימן (טימישגב) איתמר איינהורן ועומר מור (500 Watt) להולנד, על מנת ליטול חלק באולימפיאדת הנוער, אוטרכט 2013. יחד איתנו יצאו 31 ספורטאים מ 6 ענפי ספורט שונים, כל ספורטאי המוביל בתחומו לגילאים הצעירים (15-16 למעט חריגה של הג’ודו בנות גיל 17). את המשלחת הובילו דני אורן ויניב אשכנזי, שניהם מהיחידה לספורט הישגי בווינגייט, מנוסים כשבעברם כמה וכמה משלחות נוער ובוגרים בשנים האחרונות.
תמונה של הנבחרת לפני העליה למטוס בשדה התעופה
במשחקים משתתפים כ 3000 ספורטאים צעירים מ 49 מדינות ב 9 ענפי ספורט (ישראל לא שלחה נבחרות של משחקי כדור ולכן המשלחת משתתפת ב 6 ענפים “בלבד”). נחתנו בשישי בצהריים ומיד נסענו לקולג’ של אוניברסיטת אוטרכט שם ממוקם “כפר מספר 2” בו אנו משתכנים יחד עם חצי מהנבחרות. הרכבנו את האופניים ויצאנו לאימון קל באזור להתרגל לעשרות קמ שבילי האופניים המרומזרים שמקיפים אותנו מכל עבר, וכן למישור האינסופי שמאפיין את רובה של הולנד. למחרת, יצאנו למסלול שמרוחק 11 קמ מהכפר, על מנת להכיר וללמוד. גילינו מסלול רחב ידיים בסגנון פארק הירקון עם פניות רחבות ונוחות ו 3 גשרים קטנים. מסלול מהיר מאוד, שבו רק רוכבים חזקים מאוד יוכלו לברוח לדבוקה.
תמונה מהאימון במסלול (התבקשנו לא להסתובב עם ביגוד נבחרת מטעמי ביטחון)
בערב התקיים טקס הפתיחה המרשים בנוכחות מלך הולנד. צעדנו מהכפר יחד עם המשלחות האחרות על עבר האצטדיון. ססמת המשחקים הינה “Celebrate Talent” – “חגיגת כישרונות” שכן 3000 הספורטאים הצעירים שמשתתפים במשחקים הינם הטובים ביותר בתחומם כל אחד במדינתו. המלך בירך את המשתתפים והדגיש את רוח המשחקים – שוויון, כיבוד ערכי הספורט והמתחרים האחרים, “יריב אינו אויב”. כמו כן איחל המלך לכולם הנאה גדולה מהשבוע הקרוב.
המטרה של משחקים אלו בהמשך להישגים ספורטיביים, היא קודם כל ליהנות וליצור חברויות חדשות בין ספורטאים ממדינות שונות בדגש על אחווה והנאה. במשחקים אלו ספורטאים שסיימו את התחרות או שפרשו בשלבים מוקדמים לא חוזרים לארצם כמקובל באולימפיאדה “של הגדולים” אלא נשארים בכפר התחרות, לעודד את חבריהם לנבחרת בענפים השונים וליצור חברויות חדשות. גם במשלחת הישראלית זו חוויה שונה. בדרך כלל הספורטאים רגילים לנסוע לתחרויות יחד עם המועדון או הנבחרת של הענף שלהם, ולא רגילים להיות במשלחת גדולה שמורכבת מענפים שונים. זו הזדמנות חד פעמית, למעט המובחרים שיצליחו להגיע לאולימפיאדה.
טקס הפתיחה – אלפי משתתפים וקהל גדול באצטדיון
ביום ראשון בצענו אימון ארוך נוסף – אחרון על המסלול לפני התחרויות. תרגלנו שינויי קצב ועבודה בקצב גבוה. ביום שני עשינו אימון קל – טייפרינג לקראת התחרויות. אילן אפרת – המאמן האישי של הבנים הגיע להתלוות אלינו, ובסיום האימון ערך לרוכבים תרגולת דמיון מודרך – עם דגשים על נינוחות לפני הזינוק, לרכב עם חיוך גם שקשה, לרכב בתחושה קלה – “כמו נוצה” וליהנות מהתחרות, רצוי גם מהקטעים הקשים.
בטקס הפתיחה – חויה מיוחדת
יום שלישי – תחרות נגד השעון
המסלול כלל את הקפת תחרות הכביש עם תוספת של 1.5 ק”מ – סה”כ 9.6 ק”מ. בבוקר ליוויתי את נעמה למסלול, בצענו חימום ארוך וטוב עם ספרינטים. ההרגשה הכללית של נעמה הייתה טובה. מסביב עשרות רוכבות, כולן בבגדי הנבחרות הלאומיות שלהן, צבעוני לעיניים. נעמה זינקה היטב וסיימה את התחרות בזמן של 16:22 – מהירות של 35.5 קמ”ש – במיקום 72 מ 73 מתחרות. המנצחת – מורנזי ליסה מאיטליה סיימה את התחרות בזמן של 13:24 – מהירות ממוצעת של 43.4 זמן שהיה ממקם אותה כמעט באמצע התוצאות של הבנים (למעשה עברה בתוצאה שלה כמעט שליש מהבנים). התוצאה שלה מהירה ב 22% מהזמן של נעמה. לנעמה זו שנה ראשונה בקטגוריה ותחרות בין לאומית ראשונה. היא דיווחה שהרגישה טוב בזמן התחרות ונתנה את הכל, שזה הקריטריון החשוב הראשון בתחרות כזו.
אחרי התחרות רכבתי חזרה לכפר לקחת את הבנים לחימום במסלול הנג”ש. איתמר רכב איתי חימום איכותי שכלל עבודה בקצב גבוה וספרינטים. עומר שזינק חצי שעה אחרי איתמר בחר להגיע עם מאמנו אילן ברכב ולהתחמם בקרבת התחרות, דבר שבסיכום הכללי פגע בחימום שלו מעט. יחד עם אילן ליווינו את הבנים ברכב ליווי מאחור. איתמר זינק ראשון, ורכב היטב למקום 56 בזמן של 13:06 (44.4 קמ”ש ממוצע). עומר סיים בזמן של 13:15 (43.9 קמ”ש ממוצע). שני הבנים עמדו בדרישה המקדימה ורכבו במקסימום שלהם. עומר עם 310 וואט ממוצע – ואיתמר עם 365 וואט ממוצע, שמשקפים 5.2 וואט לקילו בממוצע. מעל לתוצאות שלהם בארץ (באליפות ישראל בנג”ש רכבו בסביבות 5 וואט לקילו). גם מבחינת דופק ממוצע, רכבו עם ממוצע של 206 ו 209 שהם 95% מדופק מרבי. את התחרות ניצח בליקרה ארלנד מנורווגיה בזמן של 12:05.70 (מהירות ממוצעת של 48.1 קמ”ש) שזו תוצאה מהירה ב 8.3% מהתוצאה של איתמר. החציון והממוצע של המתחרים הוא סביב 45 קמ”ש. כך שבסך הכל הבנים הגיעו מוכנים ובכושר טוב לאולימפיאדה.
בשיחות הסיכום היומיות שעשינו מדי ערב עם כל המשלחת הגדרנו “הצלחה” בענפים מדידים כבנויה משני שלבים: קודם כל עמידה בהישג האישי – שחזור קרוב לשיא האישי של הספורטאי. שזה השלב החשוב – “לתת את המקסימום”. שנית, להתעלות מעבר לשיא האישי עם רוח לחימה במטרה להשיג מדליה. חלק מהספורטאים לא הצליחו להגיע בכושר מספק ולהתחרות באזור השיא האישי שלהם. מי שהתעלה על עצמו, כמו השחיין מארק חינוויי, לקח 2 מדליות זהב יום אחר יום ובדרך קבע שיא גילאים ושיא אישי חדש.
יום רביעי – יום מנוחה והתאוששות לקראת תחרות הכביש של יום חמישי
נבחרת השחייה צברה מדלית ארד נוספת עם השחיין זיו קלנטרוב ב 200 מטר גב. ראשי המשלחת ביקשו שהספורטאים שאינם מתחרים יגיעו לעודד את חבריהם למשלחת. זו גם הזדמנות שלא נקרית בכל יום, לצפות בספורטאים צעירים מובילים בתחומים אחרים נלחמים ונותנים את הכל. אנחנו בחרנו להגיע ולעודד את נבחרת הג’ודו, שכוללת בנים חזקים ובנות מעוטרות הישגים (ענבל שמש לדוגמא סיימה שלישית בחודש שעבר באליפות אירופה במשקל עד 52 קילו). הגענו בבוקר למתקן הגו’דו המרשים, ולצערנו בתוך שעה אחת הפסידו הבנים ושתי הבנות המובילות בקרב הראשון שלהם (עניין של מקסימום 3-4 דקות בסך הכל). פגשנו מאחורי הקלעים את הבנות שהן בוכות וחבולות. באותו יום כל נבחרת הגו’דו הייתה עם הזנב בין הרגליים, ולקחה קשה מאוד את התבוסה מהבוקר.
באתו יום עשינו אימון קל לראשונה לא על המסלול אלא על שבילי האזור. היציאה לצפייה בג’ודו גרמה לי להעריך את ספורט האופניים יותר. בג’ודו ספורטאי מוביל בתחומו יכול לעוף מהתחרות אחרי כמה שניות בגלל טעות או חוסר זהירות. זה דומה לכך שבתחרות נגד השעון יורידו את הרוכב מהמסלול אחרי הקילומטר הראשון בתואנה שהוא איטי מדי. אמנם במסלול מישורי יש חוסר וודאות לגבי מהלך המרוץ או מיקום הרוכב, אך לכל רוכב יש הזדמנות לסיים את מלוא המרחק ולקבל דירוג מדויק בין 100 המתחרים שזינקו איתו.
יום חמישי – תחרות הכביש
הגו’דוקא פז לייבל (משקל 63 ק”ג) הצילה את המצב בג’ודו כשזכתה במדליית ארד בקרבות מרשימים תוך הפגנת רוח לחימה ונחישות גבוהים. רוח לחימה והרצון להתעלות ולעשות את המקסימום אפיינו את הסיכום של הספורטאים בכל ערב בשיחת הסיכום, ללא קשר לתוצאות. בתחרות הכביש מוטלת על הבנים אחריות של הבאת דירוג גבוה ומלחמה על ספרינט הסיום. נעמה, שזו השנה הראשונה שלה בקטגוריה והתחרות הראשונה מחוץ לישראל לא הצליחה לעמוד בקצב הגבוה שהכתיבו הבנות המנוסות בפלטון, וירדה מהמסלול אחרי שתי הקפות. מאכזב, אך כמו שנאמר על ידי יניב אשכנזי מהיחידה לספורט הישגי בכל ערב בשיחת הסיכום- הספורטאים בגיל הזה באו לתחרויות לעשות את המקסימום, אך גם ללמוד ולהשתפר להמשך הקריירה.
נעמה לפני תחרות הכביש
לאחר התחרות של נעמה חזרתי למלון לקחת את הבנים למסלול בחימום מהיר ואיכותי. הדגשתי לבנים שבזמן שיותר מחצי מהמתחרים יותר מהירים ” על הנייר” משני הבנים שלנו, רוח הלחימה והקרבה יכולים לעשות הבדל. ואכן, עומר הבטיח להקריב את עצמו בתחרות למען איתמר הספרינטר שלנו, על מנת שזה ילחם על מיקום גבוה. אני בקשתי מהם לפני התחרות לרכב בצורה הכי שמרנית שאפשרית. צפיתי שיהיה מאוד קשה להוציא בריחה במסלול מישורי ומהיר כזה. לראיה, תחרות הכביש של הבנות נגמרה בספרינט המוני. המלצתי להם לא להיגרר ל “מלחמות של הגדולים” ולתת לשוויצרים, להולנדים, לגרמנים ולבלגיים לריב אחד עם השני, על מנת להגיע עם כמה שפחות חומצת חלב ברגליים להקפה האחרונה.
איתמר ועומר לפני הזינוק למרוץ הכביש
בשתי ההקפות הראשונות איתמר הראה עודף מוטיבציה כשנלחם על מקומות ראשונים בפלטון, לאחר מכן נרגע קצת והתמקם באלגנטיות יחד עם עומר בשליש העליון של הפלוטון. עומר שעבד יותר קשה בשביל איתמר, סבל מהתכווצויות ורכב לבדו את ההקפות האחרונות. איתמר היה ממוקם בשתי ההקפות האחרונות במיקום קדמי בפלוטון. מדי הקפה יצאו רוכבים בודדים וניסו את מזלם בבריחה לפלטון הגדול. הרוכבים שהצליחו בסופו של דבר לברוח היו הרוכב הגרמני אפלט לו – שסיים שני במרוץ נגד השעון יחד עם הרוכב ההולנדי המוביל איינקוהורן פסקל. מכיוון שכל מדינה שלחה מקסימום שלושה רוכבים, אף מדינה לא הראתה דומיננטיות ולא רצתה לבצע עבודה בשביל לתפוס את הבורחים, שהצליחו לפתוח פער שהגיע עד כמעט דקה. הקפה לסיום שמחתי לראות את איתמר ממוקם מצוין בקדמת הפלטון, ומחכה לשעת הכושר “לעקוץ” את הפלטון שלא סימן אותו כרוכב מסוכן. ספרינט הסיום הגיע כשהגרמני מנער בקלילות את ההולנדי בהאצה של מעל 60 קמ”ש (קדנס גבוה מאוד בהתחשב בהגבלת ההילוכים 52X16 של הקדטים).
מרוץ הכביש של הבנים
כשהפלוטון הגיע, ציפיתי לראות את איתמר, אך לצערי הוא הגיע כמה דקות לאחר מכן מדדה באיטיות לעבר הקו. לצערנו איתמר היה מעורב בנפילה כ 500 מטרים מקו הסיום ושבר את הגלגל האחורי. הוחלף לו גלגל והוא סיים מאוכזב במקום ה 81. עומר סגר את רשימת המסיימים במקום 88. לצערנו, נפילות הם חלק מהעניין בספורט שלנו. חצי הכוס המלאה היא שהנפילה הייתה בישורת האחרונה, ולא בתחילת המרוץ. יכולנו לראות שאיתמר “מרגיש בבית” בפלטון האירופאי. כנראה שאילולא הנפילה במידה והיה מצליח להתברג קדימה, היה יכול לסיים במקומות 3 עד 15.
ביום שישי התקיים טקס הסיום החגיגי במתחם הכפר. את דגל ישראל נשא השחיין המצטיין מארק חינאוויי שזכה ב 2 מדליות זהב, יום אחרי יום במשחים למרחקים ארוכים. זו חוויה יוצאת דופן לשמוע יום אחרי יום את ההמנון הישראלי מתנגן. כולי תקווה שנזכה גם אנחנו ליום שבו רוכב אופניים ישמיע את ההמנון בתחרות בין לאומית חשובה.
נבחרת הנוער באופני כביש
לסיכום, למרות ההישגים הבינוניים הרוכבים זכו לחוויה מדהימה וחד פעמית (למעט המאושרים שיצליחו להגיע בעתיד לאולימפיאדה “של הגדולים”), וכן להיות חלק ממשלחת ישראלית גדולה עם ספורטאים מענפים מקבילים, שבדרך כלל רוכבי האופניים אינם נחשפים לסוג האימונים והתחרויות השונה בהם. המשותף לכל הספורטאים הצעירים הוא האהבה הגדולה לספורט בו בחרו להתמקצע, ההקרבה ורוח הלחימה. אני מקווה שהרוכבים למדו דברים חדשים מהאולימפיאדה ובעיקר קיבלו מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהשקיע ולהשתפר.
מאת: דורון אמיץ – מאמן הקדטים
* נהנתם מהכתבה? חשוב לכם לפרגן לנבחרת הנוער שלנו? תנו תגובה פה למטה בטוקבק!
