ארגון18 היא חברת אופניים חביבת טריאתלטים בעולם כולו, מהאיזור המוזר והבדלני הזה בקנדה שמדבר צרפתית ומשום מה מאיים כל הזמן ברצון להתנתק ממדינת האם (קוויבק). השם לקוח מבסיס כימי ומיקומו בטבלה המחזורית מעולם הכימיה. במעבר על האתר תגלו עבודה מותגית מרשימה וקונסיסטנטית שנותנת לכל הדגמים שלהם מראה עקבי באדום ושחור.
קיבלנו את ה Gallium Pro – אופני הדגל לרכיבת כביש של Argon18: דגם תחרותי, קשיח ויפה. הם הרוויחו משילוב די נדיר של חופשת פסח ומוטיבציה שלי להתכונן לטיול כביש בפירנאים, מה שאומר שהאופניים האלה צברו במבחן הזה גובה מצטבר משמעותי ושזפו חלקים ניכרים מכבישי ארצנו הנידחים בגליל, בשרון ובאיזור ירושלים והשפלה. שלושה שבועות שבהם התוודענו באנטימיות זה לזו.
אגב זה לא דגם ה Gallium המוכר בזכות תומכות האוכף המוקשתות כלפי מעלה, אלא דגם אחר לגמרי ולו תומכות אוכף ישרות. אתר ורשת החנויות Recycles מפיצים את ה Argon18 וניתן לרכוש אותם פה במחיר מבצע של 20,999 שקלים, או את השלדה בלבד ב 9000 שקלים פה.
עיצוב וסקסאפיל
כשמקבלים ליד לראשונה את האופניים אי אפשר שלא להתרשם מהאיכות והביצוע: צבע שחור מט משולב עם אדום מבריק ומדבקות שנעשו בידי גרפיקאי מדויק. פונטים יפים. פסים במקום. יחסים נכונים לגמרי, וכמובן – הקרבון עצמו: 7050 HM נאנו קרבון. משקל השלדה הוא 790 גרם (למידה מדיום, לא כולל כל מני תוספות שלדה קטנות שהרבה יצרנים לא מודדים איתן בנתון הרשמי, ששוקלות כ 75 גרם נוספים, וארגון מצינת זו בהגינות ראויה וחריגה בענף). המזלג שוקל 350 גרם. בהחלט שלדה מודרנית לחלוטין מבחינת המשקלים והביצוע. האופניים השלמים שקלו כ 7 קילו – עם הפדלים ומחזיקי הבקבוק.
הצינורות מכילים את כל מה שהולך באופני מטפסים היום: צינור עליון ותחתון מרובעים משהו (“סקובל” כמו שנאמר…). אסימטריות של הצינורות לכיוון המפגש עם איזור הBB המעובה (הסטנדרט: BB86), תומכות שרשרת קופסתיות ועבות, וכמובן תומכות האוכף דקיקות דקיקות וישרות. צינור הראש מאסיבי. הולכת הכבלים היא פנימית בתוך השלדה ויש גם הכנה ל Di2. למרות נקודות העובי ב BB ובצינור הראש, הלוק הכללי הוא דקיק, רזה, ומעודן, והצליחו להמנע פה מחיבורים או איזורים גסים מדי, ואני מאוד אוהב את זה.
אתה אומר לעצמך: אין, הקנדים האלה, עם השחור והאדום, והצורה הכל כך מוכרת הזו יצרו עיצוב אייקוני לשלדה שאין לטעות בה, עוד מאז שהם נתנו את החסות ל CSC… אה, בעצם זו החברה הקנדית השנייה… האם זה צירוף מקרים? או שארגון 18 הביאו פה ביצוע מרשים לסדרת ה R המיתולוגית של סרבלו? הם לא היחידים: קניון, סרבלו, רידלי, KTM, ועוד כמה סינים התיישבו על הפורמט העיצובי הזה (סקובל, תומכות אוכף דקיקות וישרות, שיפועי צינורות דומים…) כל אחד והניואנסים שלו, מה שהפך אותו לסטנדרט כמעט לאופני מטפסים. זה עובד, זה יפה, זה ממומש ברמת איכות מרשימה.
מה שכן מיוחד הוא צינור הראש המאסיבי הזה, שבאמת נראה אחרת, ללא ה Tappering או מראה שעון החול שהעין כבר כל כך רגילה לראות באופני כביש. מעל לצינור העליון יש להם שיטה משלהם לספייסרים בשם 3D Sytem ועמה אפשר לקבוע את גובה הקוקפיט בשלוש רמות שונות מבלי להתפשר על קשיחות צדית, גם אם צריך יותר ספייסרים מעל השלדה. לטענתם עם השיטה הזו הקשיחות גבוהה יותר ב 25% מאשר בשימוש בספייסרים רגילים (במצב המוגבה ביותר). המשמעות הנוספת היא שאם אתם מאוד גמישים בהמסטרינג, תוכלו להסיר אותם ולהניח את הסטם ממש נמוך על צינור הראש הקצר, לטובת תנוחה נמוכה, גב ישר אל מול הרוח ולוק של מקצוען. מצד שני, אם שמתם יותר ספייסרים, הרי שזה נראה טוב בהרבה מספייסרים רגילים ופחות מפריע לעין – זה כנראה יהיה הפורמט היותר נפוץ במקומותינו. אני חושב שזה גם יותר יפה מצינור ראש ארוך מדי בקרבון שהוא חלק מהשלדה – הגישה האופינית לאופני נוחות.
מצוינים בעליות
הגאליום פרו מביאים לקיצוניות את התכונות הנדרשות מאופני טיפוס: השלדה מאוד קשיחה, ואין ספק שהיא מתאימה לעליות. יותר מזה, האופניים הנם בעלי גיאומטריה מושלמת לדבר: בסיס גלגלים קצר מאוד – 97 ס”מ למידה סמול שבדקנו, והיגוי עצבני מייצרים את ההרגשה שאתם מצפים לה מאופניים לטיפוס: תגובה מהירה, זריזות, ו Feedback מהיר ברכיבה בעמידה ונענוע האופניים מצד לצד. אם הקונטדור מתחבא בתוככם – ואתם אוהבים התקפות נחושות של כח פתאומי ומתפרץ באמצע קירות כדי להתיש את מתחריכם תאהבו את האופניים האלה- הם יצטרפו למשחק!
ירידות וסיבובים
בסיס הגלגלים הקצר, התגובה המהירה, החדות של האופניים האלה מביאים אותנו להרגיש מעט חוסר בטחון בסיבובים ובירידות מהירות. כבר נתקלנו באופני כביש שנותנים לכם תחושת מסילה מדויקת יותר, ומקלים על הרוכב לבחור קו מעוגל ללא הפרעות וזגזוגים מיותרים במהירויות הגבוהות. נכון שגם זווית הראש והרייק משפיעים על ההיגוי אולם לשם השוואה: בסיס הגלגלים של הקניון המקבילים ארוך ב 5 מ”מ, של הרידלי הליום XL ארוך ב 7 מ”מ, ושל הקנונדייל ב 3 מ”מ. הקניון והקנונדייל (שאגב מספקים גם את נתון הרייק- 4.5 ס”מ, שלצערנו אינו מסופק על ידי יצרנים רבים אחרים והיה מועיל להשוואה) מגיעים גם עם זווית צינור ראש מתונה מעט יותר מזה של הארגון.
האופניים האלה בפירוש נוטים לרוכבים מתקדמים, שישמרו על הקו הזה למרות ההיגוי העצבני משהו. זה הטרייד אוף לתחושה הנפלאה בטיפוס ולתגובתיות ההיא. בשבילי זה היה עצבני מדי בירידות והיתי מעדיף היגוי מעט יותר סלחני – כזה שיספוג את פגמי סגנון הרכיבה והדיוק שלי בטיפול בסיבובים וב Decending.
אי אפשר שלא לשוב ולהחמיא למעצורי ה Ultegra החדשים – מערכת נפלאה, זהה לחלוטין מבחינה פונקציונאלית ל Dura Ace, שמפשוט העלתה את הרף באיכות העצירה והמודולציה – אותה תגובה לינארית וצפויה של עוצמת העצירה לעוצמת סחיטת ידית המעצור היא פשוט מושלמת ויש קשר ברור בין שני אלה מה שמאפשר שליטה טובה יותר בעצירה ובמקרי חירום והמנעות מנעילות גלגל.
מישורים ונוחות
אז ככה, כשעושים אופני מטפסים, התקפות כח מתפרץ ותגובתיות מהירה, מאבדים משהו מהשיוט הנדרש במישורים. אין פה לא צינורות אווירודינמיים, לא בסיס גלגלים והיגוי מתון שמתאימים לרכיבה בקו ישר יחסית במישור, או שליטה בסיבובים, ולא נוחות מפליגה. השלדה כן סופגת מהמורות חזקות בחלק האחורי בזכות אותן תומכות שרשרת דקיקות, אולם דומה שהן מגיבות מעל סף גבוה יחסית, ומשאירות את הויברציות הקבועות בפנים. הנוחות נפגמת בגלל החלק הקדמי של האופניים – המזלג אינו סופג כמעט ומעביר את פגעי האספלט כפי שהם. כתוצאה מכך בחרתי לרכוב איתם בלחץ אוויר מעט נמוך יותר מזה שאני רגיל אליו, וזה סידר את העניין.
אבזור
נתחיל דווקא בפריט הכי מגניב באופניים האלה – האוכף: Selle San Marco מדגם Zoncolen מעלה השתוממות – במבט חיצוני הוא נראה לי בהתחלה כמו אחד האוכפים הפחות נוחים שאתקל בהם. במציאות – ההפך! אוכף אדיר שנהנתי ממנו מאוד. ממש הפתעה שמתעצמת ככל שרוכבים רכיבות ארוכות יותר, לפחות עם העכוז שלי. הוא כל כך שונה מהאוכף המקורי שלי (Aliante) בכך שאינו רך, אינו מסמן לך היכן אתה אמור להתמקם (באמצעות הקשת הטיפוסית לאוכפים מסוימים) – ומשאיר בחירה חופשית ואפשרות תנועה ושינוי מיקום כמעט ללא העדפה. למרות זאת אתה מתמקם, ואל אף שהוא שטוח אין שום תנועה בלתי רצונית או החלקה. מצד שני קל מאוד לנוע אחורה בעליות, קדימה במישור לתנוחת טיימטריאל. רכבתי כמה רכיבות של 120 ק”מ עם האופניים האלה ללא טיפת כאב ברכיבות של מעל חמש שעות.
מוט האוכף (27.2 מ”מ) הנו בעל טריק שמאפשר לשנות את מיקום האוכף בדרגה אחת נוספת לזו שמספקת המסילה: ל Set back בשתי רמות של 15מ”מ או 25מ”מ. אחלה פטנט! כמו כן יש בו סימון ברור של סרגל הגובה מאחור, מה שראוי היה שיהיה בכל מוט אוכף. הצד הפחות טוב בו הוא שהוא לא נוח לפילוס עקב גישה בעייתית לבורג הקדמי.
בחירת קומפוננטות Shimano פה היא מפתיעה מעט, כי יש פה שעטנז בין דורה אייס לאולטגרה. הדורה אייס על העברת ההילוכים והידיות אולם הוכנסו שני מעצורי האולטגרה. זה לא משנה כלום מבחינת פונקציונאליות, כנראה שמוסיף כמה גרמים למשקל אך מוריד כמה שקלים מעלות החבילה.
הקוקפיט של פרו – הסטם מגניב ויפה בחבק ה X הקדמי והמבנה המשולש. הכידון מאלומיניום, צר יחסית, ובעל מבנה שטוח למדי ומעוגל בדרופים (לחובבי הז’אנר. אני מעדיף מבנה ישר בנקודת האחיזה בדרופים).
בסביבה הטבעית שלהם: מעט לפני העליה האחרונה ברכיבת כל עליות הכרמל מגבעת עדה (כ 2500 מטרים מצטברים)
הגלגלים – Shimano RS81 הם גלגלי ברירת המחדל האולימטיביים לכל רוכב חובבן שרוצה גלגלי עליות ו All Round קלים (כ 1500 גרם) במחיר הגיוני. באמת אין צורך לחפש מעבר לכך: גלגלי אלומיניום מעולים, קשיחים, עוצרים מצוין וללא חרדות ההתחממות של גלגלי הקרבון, ובמקביל ציפוי קרבון שחור מעבר לפס העצירה שומר על מראה עדכני. הם נעטפו ב Continental 4 Season שהוא הצמיג הפחות מועדף עלי בליין של קונטי, אבל הוא אמין ועמיד. אני מעדיף את ה 4000S שמספק עידון, רכות ואחיזה עדיפים על “4 העונות”, ומנסיוני – ללא שום פשרה בעמידות והגנה מפאנצ’רים.
מבחינת תמורה ועמידה בתחרות, אני חושב שהתחרות הגדולה ביותר של האופניים האלה מגיע דווקא מבית: בתוך אותו אתר Recycles תמצאו אופניים מעולים ומוערכים: ה Cannondale Evo, ולפחות בתקופת מבצע האביב עת נכתבה הכתבה, ניתן היה לרכוש Evo עם דורה אייס מכני קומפלט (ללא שעטנז אולטגרה), או אולטגרה אלקטרונית במחירים דומים ואף זולים יותר, עם אותם גלגלים.
סיכום
Argon18 היא חברה קנדית שעד היום אומצה בחום על ידי טריאתלטים בעיקר עם אופני הטיימטריאל שלהם שמציעים חבילה אטרקטיבית במחיר לא פלצני, אבל יש לה מה להציע גם למטפסים עם האופניים האלה, קלים, זריזים, תגובתיים. הם נראים מעולה, ובאמת ניתן להבחין ברמת גימור גבוהה מאוד, ירידה לפרטים ועבודה נכונה על כל המרכיבים של האופניים. אלה אופניים עם הטיה תחרותית ואגרסיבית: קשיחים מאוד – אולי מדי בהקשר נוחות, צינור ראש קצר, היגוי חד מהיר מאוד ותחושת זריזות – פחות לרוכבים מתחילים אבל בהחלט מוצר שיתאים לרוכבים חזקים ומנוסים, ולחובבי גובה מצטבר בעלי שליטה ויכולות דיסנדינג טובות.
צילמו: דניאל ריץ וגיאחה
בחן: גיא חלמיש
