שמעתי הרבה אנשים מספרים שהרכיבה בשבילם היא כמו מדיטציה. מכיוון שלא ממש הבנתי בזה, לא ידעתי למה הם מתכוונים. לפעמים היה נדמה לי שגם לי זה קורה אבל לא יכולתי לתאר את זה במילים.
בשנה שעברה הפכתי לתלמיד זן. אני לומד משני מורים שונים וגם קורא ספרות מזרחית. טוב, לא מזרחית כמו מוזיקה מזרחית… לאחרונה היה לי ריכוז של מספר פעילויות אקסטרים בתוך שבועיים. ההתנסות בהן חידדה בי את ההבנה והאסימון נפל: בפעילויות האקסטרים עשוי להיות הרבה זן ולפעמים הן יכולות לשמש כמדיטציות. צריך לדעת לכוון את התודעה לשם. כך יצא שגם בסנואובורד, גם על סוס וכמובן גם על אופניים, חוויתי רגעים של ריכוז משוחרר שמיד רציתי להבין ולשכפל אותו…
נראה שרוכב XC או אפיק לא יבין לעולם שבשלוש דקות של סינגל מטורף בירידה אפשר להשתגר להודו וחזרה מבלי לסבול כמעט בכלל. טוב גם לעלות סינגל טכני ארוך יכול להביא לחוויה דומה שכוללת גם סבל, אבל רק למי שאוהב את זה 🙂
מיינדפולנס (mindfulness) הוא המצב שאליו שואפים להגיע הרבה מהעוסקים בספורט תחרותי ובאומנויות לחימה. בתרגום חופשי מדובר להיות כל כולך כאן ועכשיו. להתמקד בצורה מכוונת, מקבלת ובלתי שיפוטית ברגשות, מחשבות ותחושות שקורות כאן ברגע זה. ניתן לאמן יכולת זו על ידי מדיטציה. באנגלית קוראים לזה גם “להיות בZONE”
ביום שלישי אחד בינואר עליתי לחרמון עם ארז וויסברוד, הרוכב האגדי, ועם הילדים הגדולים שלי. גלשנו סנואובורד והשתובבנו מחוץ למסלול כמה שיכולנו. למי שמכיר, כדי לגלוש היטב בפודרה צריך להישען מעט לאחור ולהגיע למצב שמרכז הבורד הוא זה שנלחץ לשלג ולא החלק הקדמי. זה נותן אפשרות לשלוט במהירות מבלי להינעץ בשלג וליפול. הפודרה מצידה מציפה אותך למעלה ונותנת הרגשה של גל ארוך שלא נגמר. שמתי לב שרק כאשר אני לא מתאמץ אלא פשוט מרכז את המחשבה בתחושה שבין השלג למגלש, זה עובד. פקודות ומחשבות על טכניקה לא עוזרות ברגע האמת. רק הקשבה לגוף ולטבע. פחד או היסוס הם בקושי מחשבה רחוקה שחולפת מבלי ששמים אליה לב. חוויה דומה עברתי באותו מקום, שבוע אחר כך עם סקי.
ביום שישי מיד אחר כך הגעתי לשיעור סוסים אצל מדריך הזן ניר. הוא לא יודע שהוא מדריך זן אבל הוא ממש כזה. אני לומד רכיבת ווסטרן יותר משנה והוא מלמד אותי להיות קשוב לכמה דברים במקביל: מה הסוס עושה עכשיו? איזו פקודה אני נותן? האם אני נותן אותה נכון? אם הסוס עשה משהו שלא ביקשתי, האם הפקודה הייתה שגויה או שהוא פשוט היה יצירתי? אולי הוא תקוע באיזו מחשבה שעלתה לו לפני דקה?
זו כמות אדירה של מידע שאין שום דרך אנושית לקלוט ולעבד אותה אם אתה חושב במקביל גם על משהו אחר, או מתאמץ לנתח בזמן אמיתי את מה שאתה קולט. צריך פשוט לבוא נקי, לשכוח מהכול ולחכות שמערכת העצבים תזכור מעצמה מה צריך לקרות כל פעם במקרה ש…
החרמון
אז מה הקשר לאופניים?
באותו יום שישי אחרי הצהריים עליתי עם ספי גז’גו המהיר והחזק לרכב בחורשים. מעולם לא רכבתי כל כך טוב. לא חשבתי על כלום. הקלט היחיד היה של התחושה שמגיעה מהסינגל דרך הגלגלים והבולמים אל הפדלים והכידון. ההיגוי קרה מעצמו וכך גם וויסות המהירות. התוצאה הייתה כמה קומים KOM ויותר מזה כמה דירוגים גבוהים בסינגלים בירידה, שם התחרות קשה לי הרבה יותר. טוב למען האמת אחרי כמה זמן גיא בר שם לב ולקח את רובם בחזרה…
ומה הקשר לזן?
הבודהיזם קורא לרגעי הארה כאלו “סאטורי” וזה לגמרי במקרה גם השם של דגם האופניים שלי…
כל אחד היה רוצה להיות IN THE ZONE כשהוא רוכב. להיות MINDFUL. מסתבר שיש דרך לכוון לשם, על ידי לימוד מדיטציה. ככל שנצבור דקות שבהן אנחנו לא חושבים על כלום אלא רק חווים את מה שהחושים קולטים כאן ועכשיו, כך נקטין את הזמן שבו המחשבות והרגשות שלנו מעסיקים אותנו ומפריעים לנו להיות קשובים בצורה לא מופרעת.
במדיטציית הרכיבה, מוזיקה רק מפריעה. המחשבה אם אני מספיק מהיר בשביל מקום טוב בסטרבה יכולה רק לקלקל. הסינגל הוא לא מקום לחשוב בו על בעיות וקונפליקטים מהעבודה או ממערכות היחסים שלנו. צריך פשוט להיות עד למה שקורה. להרגיש את הצמיגים על הסינגל, את המתלה עובד, את המהירות נכונה ואת המבט למקום הנכון. תחושת האוויר על הפנים ובדרכו לריאות, הצבעים שנמרחים מרוב מהירות משני הצדדים והריחות של היער.רק להרגיש, לא לחשוב על זה.
יש הרבה סוגי מדיטציה שמכוונים למקומות שונים בנפש שלנו – לראש, לרגש, לאני הפנימי ועוד. מדיטציית הרכיבה לא דורשת הרבה. צריך להכין את הציוד בריכוז, באחריות וביסודיות. כשרוכבים צריך לא להתרכז במחשבות שעולות. לא להתעסק בהן ולתת להן לחלוף. הייתה מחשבה ואיננה עוד…
לא החרמון
מקס סנאזי כותב בבלוג שלו שכשהרגע הזה מגיע, אתה כבר לא חושב אלא רק עושה. אתה מרוכז בשביל ולפתע הריכוז נמס וזה נעשה אתה והאופניים רוכבים בכדור הארץ… שניות אחר כך זה הופך לרגע מיוחד וקסום שמילים לא יכולות לתאר, שבו אתה שוכח שיש אתה, שיש אופניים, שביל וכמובן עבודה, חשבונות, אחר כך או פעם. רק עכשיו.
אקהארט טול, מורה רוחני ידוע, כתב: “אנשים מסוימים אוהבים לעסוק בפעילויות מסוכנות כמו טיפוס הרים ומרוצי מכוניות. הם עשויים לא להיות מודעים לסיבה לכך: פעולות אלו מכריחות אותם להיות ברגע הזה – במצב של חיות עוצמתית, שמשחררת מהזמן, מבעיות, מחשיבה ומנטל האישיות”.
כשהמוח נקי ממחשבות, מהירות התגובה שלנו גבוהה בצורה בלתי מוכרת, הביצועים שלנו במקסימום שלימדנו אותם וההנאה באה ממקום כל כך עמוק, שתמיד נרצה לחזור אליו. הביתה. מצד שני, לא ניתן לשחזר רגע יפה כזה. אי אפשר להתאמץ להשיג סאטורי. הוא משיג אותך כשאתה מאפשר לו להגיע מבלי לשפוט, בלי לצפות, מתוך התכוונות וקבלה של הרגע. אף אחד לא אמר שזה בא בקלות או שניתן להשיג את זה בלי מאמץ, אבל המאמץ משתלם והאושר גדול.
בהצלחה ולא לשכוח שבשום אופן לא יעצתי לכם לעצום עיניים 🙂
קישורים חשובים ומעניינים:
צילום: גיאחה
מאת: גדי טנא
לחץ פה לחפש או למכור ציוד אופניים מיד שנייה
