את טוני הנציג הרומנו-ישראלי של חברת מדרפט אני פוגש כבר בשדה התעופה. חולצת הפסים הססגונית שהוא לובש לא מותירה מקום לספק באשר למוצאו. יכולתי לגמרי לדמיין איך עוד רגע הוא מספר לי בדיחה על שר אוצר שנכנס למסעדה ומזמין צ’ורבה. אבל שלא יהיה לכם ספק, אחרי שיחה אינטנסיבית של מספר דקות על קפה וסנדוויץ, מתבררת העובדה שטוני הוא חיית שטח אמיתית. לבחור יש רקורד רציני של הובלת טיולי ג’יפים/טיפוס/הליכה ואופניים מאחוריו. אבל בואו נלך קצת אחורה, אנחנו עוד נחזור אליו.
כתב וצילם: עופר עברי
שלושת פרקי הסדרה הרומנית- כנסו!
- חופשת אופניים בחו”ל – אל קלוז’ נאפוקה ברומניה (1)
- אופניים ברומניה (2) – התמונות שיעשו לכם חשק ליערות, להרים ולג’יפ הדאצ’ה!
- רומניה על אופניים: סובב קלוז’ וקינוחים טעימים (#3)
שבוע לפני הנסיעה עם מדרפט לקלוז’
אני מקבל מהעורך הודעה קצרה בוואטסאפ: “היי, אתה זמין למשימת חו”ל בשבוע הבא במקרה?”. אני חושב לעצמי בשבריר השניה, מממ משימת חו”ל? שבוע הבא? אני?? ברור שאני יכול! מתי בפעם האחרונה אמרתם לא ל 6 ימי טיול אופניים באירופה הכל כלול? ובמקרה אני גם בין עבודות בימים אלה. “זמין” אני עונה לפני שהוא מתחרט, “במה מדובר?” המשכתי להתעניין, “מדובר בנסיעת הכנה ביום שני עם מדרפט, אבל אני צריך כתבת תוכן מלאה, לא רק תמונות”. “אין שום בעיה” אני עונה, “בטיולי אופניים אני מלא השראה”, “ואתה צריך לבחון להם את המסלולים היותר טכניים אז תביא את ה Yeti” הוא מוסיף.. או, כאן כבר ממש השתכנעתי 🙂
מכאן לשם העסק התחיל להתגלגל ואחרי דקות אני כבר מקבל הודעה מרן גנור, מנהל מחלקת האופניים במדרפט, שיש לי מקום על הטיסה לקלוז’. קלוז’?? איפה לעזאזל זה קלוז’?
קלוז’ נאפוקה בשמה המלא
עיר אירופאית קלאסית, בירת טרנסילבניה והשנייה בגודלה ברומניה. תודו שלא ידעתם. אם בוקרשט היא ירושלים אז קלוז’ היא התל אביב של הרומנים. עיר תוססת, צעירה, מלאה בסטודנטים, ברים ומסעדות עדכניות לצד בתי קפה ציוריים. כ 400,00 תושבים, מתוכם כ 15% הונגרים ו 0.05% יהודים. כ-150€, שעתיים וחצי-שלוש של טיסה ואתם שם. המלון אגב במרחק של 20 דקות נסיעה מהשדה.
הקונספט של מדרפט – למטייל העצמאי עם GPS
מעדיפים לחסוך? חושבים שלטייל עם מדריך זה פאסה? טיילתם פעם עם GPS? נהדר! זה הרעיון גם כאן. מקבלים מכשיר עם אפליקצית ניווט, מסלולים, מתקן לכידון, כמה הסברים ומספרי טלפון לשימוש בשעת צורך ויוצאים לדרך. חלק מהמסלולים מתחילים במלון ואחרים מרוחקים יותר ונדרשת אליהם הקפצה. הבחירה שלכם בהתאם לסגנון הרכיבה המועדף.
החבילה כוללת גם ג’יפ שכור ומתקן אופניים צמוד!
הרכב הזה ישמש אתכם להקפצת הבוקר למסלול הקרוב, לשופינג עצבני בדקטלון המקומי או לבילוי לילי סוער בעיר בסוף היום. בכל מקרה תקבלו גיבוי מלא לצד אפשרויות חילוץ וטיפול בתקלות טכניות בעומק השטח בעזרת לוגיסטיקה מקומית של מדרפט.
המלון מקסים וממוקם בפאתי העיר ליד היער. החדר מרווח ומודרני, וכולל מרפסת שצופה לקו רכס הררי ירוק. המיטה גם היא נוחה להפליא.
ארוחת הבוקר טובה גם במושגים ישראליים וכוללת כמות נדיבה של סוגי נקניקים, נקניקיות ומיני בשרים נוטפי שומן, לצד ביצים מקושקשות, מבחר ירקות, דגני בוקר, יוגורטים ואפילו אספרסו ממכונה שעוד לא התעוררה.
היום הראשון הגיע ואיתו התרגשות גדולה. ואכן לאחר הרכבת האופניים זריזה יצאנו עם הג’יפ לכיוון אגמי Gilau. התקנו את מכשירי ה GPS כשהמפה מצביעה לכיוון הר Merisel. בתכנון לטפס חצי מהדרך ולדהור בחזרה למטה בחצי השני בליווי נוף שוויצרי מהמם. נשמע טוב!
מתחילים. הדרך ציורית ומתפתלת. ינקו המוביל שלנו להיום מספר שמצפים לנו כ 25 קילומטרים ראשונים של עליה ואני חושב לעצמי: למה אני צריך את זה? אבל די מהר מתמסר לשיפועים המתונים, לעיקולי הדרך ולכפרים החולפים שהזמן בהם כאילו עצר מלכת.
נוף ירוק ועוטף מכל עבר משולב בעציצים של פרחי גרניום אדומים שמציצים מכל מרפסת. נחלים זורמים בצידי הדרך ומפלוני סלע נשפכים אליהם בהרמוניה נפלאה. העונה עונת האביב, הפריחה בשיאה והשמש זורחת. מי היה מאמין שמאי ויוני הם החודשים הגשומים ביותר ברומניה, אבל איכשהו צריך הסבר לכל הירוק הזה. הגשם יורד לפרקי זמן קצרים של עד 20 דקות ואחר כך אפשר להמשיך. הבוץ כאן אגב הוא מהסוג שלא נדבק הודות ליחס גבוה של חלקיקי זכוכית באדמה.
חולפת שעה, לצד הדרך מגיעים ל Magazine Alimentar. חנות מכולת / בית קפה / בית מרזח מקומי. גברברי הכפר כבר ישובים על הבלקון, מקובצים חבורות חבורות, תוך שהם מכלים את זמנם בשתיית אלכוהול ועישון מיני עשבים, בשעה שנשותיהם עובדות קשה בשדות או במשקי הבית. סוג של שוויון בין המינים (NOT). רן מפגין ידע רב בבירות המקומיות ומזמין לנו בירת לימון מצוינת בעלת אחוז אחד של אלכוהול. בדיוק מה שהיינו צריכים לקראת המשך העליה, בכל זאת הרי כבר עשר בבוקר.
ממשיכים. קטע רכיבה חדש וינקו רומז לנו שפרק העליות המתונות עומד להתחלף לו בעליה רצינית הפעם. לצערי הוא ממש צדק. הרכיבה הופכת איטית וסיזיפית בתוך יער עבות, קודר ודרמטי. כל רוכב מתכנס בעצמו, מתרכז במטרים שלפניו שלא לאבד אחיזה. טוני קצת נשרך מאחור וינקו לצידו מעודד, נותן תמיכה. רן ואני שועטים קדימה, מייחלים להפוגה בשיפועים ואלה לא איחרו לבוא. אט אט היער נפתח ונוף אלפיני דרמטי מתגלה.
אחרי שגם הנשימה מסתדרת אנחנו מגלים עץ דובדבנים שרק מחכה שנהנה מפריו. כבר היה שווה! ממשיכים לטפס עם בוסט של סוכר דובדבנים בדם. כל עיקול מגלה טפח אחר של הנוף, כל פניה מסבה את תשומת ליבנו אל טבע פועם ונפלא. ינקו מבטיח וגם מקיים קטיף של תותי בר קטנטנים לצד הדרך. הר מרישל לא אכזב, אין יותר טוב מזה.
הפסקת אמצע היום הגיעה. לא מגיע לנו איזה פיקניק קטן עם כמה בירות לפני הירידה? ינקו מוביל אותנו ל Magazine המקומי. מצטיידים במצרכים ופורסים בירות על שולחן פיקניק כשברקע נוף עולם. הרגע הזה שלנו לגמרי, הרווחנו אותו ביושר!
זהו, העליה נכבשה. עכשיו אפשר לפדות את את ההבטחות של ינקו לירידה של שעתיים. Haven’t the jewish people suffered enough 🙂 ואכן זו הגיעה. השיפועים בזווית הנכונה הפעם ואנקות של כאבי שרירים התחלפו בחיוכים וצרחות של אושר.
הידיים על הברקסים, השבילים מתפתלים וקוליסים עמוקים עם שלוליות מים מזדמנים הם רק חלק מהתוואי שלא הפסיק להפתיע כל הדרך למטה.
לקינוח חיכו לנו אגמי ג’ילאו המופלאים. 1200 מטרים של טיפוס על מרחק של 45 ק”מ הגיעו לסופם. אושר גדול.
מעבר לאופניים, אחת המטרות המוצהרות שלי בטיול לרומניה הייתה לאכול כמות בלתי סבירה של מטיטיי – מיצ’ בלשון העם ברומניה או קבב עם המון שום בעברית. לקנח בפפנאש- קינוח דמוי סופגניה עם ריבה וללגום צוייקה (שיכר מקומי). טיול הכנה זה עסק רציני ולכן רן גנור, מנהל מחלקת האופניים במדרפט, נשבע לעזור לי להגשים את כל המטרות. לטוני מסתבר היו תוכניות אחרות. כבר בערב הראשון הוא לקח אותנו לרובע העתיק והמיוחד של קלוז’, היישר לתוך מסעדת גורמה רומנית, אבל לא מהסוג שמזמינים בה צ’ורבה. כמובן שהאוכל שם היה נפלא וגם זכינו מאוחר יותר בסיור פרטי ברחובות העתיקים. כנראה שאת יתר מטרות הטיול שלי אגשים בהזדמנות אחרת 🙂
כתב וצילם: עופר עברי
* הכותב הוזמן על ידי Medraft Biking – טיולי אופניים.
לכתבת המשך של עופר עם עוד תמונות ממש יפות לחצו פה.