איתמר איליה הוא לוחם הקומנדו הימי שגדל בערד ונפל בלבנון עם עוד 11 חיילים בספטמבר 1997. על שמו מאורגנת תחרות מרתון אופני הרים בערד זו השנה העשירית. ביום שישי האחרון היינו בתחרות שהתנהלה במזג אוויר מושלם: מעונן, קריר, עם טפטוף קל. למעט תקלה במדידת הזמנים (על כך בהמשך) הארגון היה טוב מאוד, ובמיוחד השילוט לאורך המסלול והצבת המרשלים הרבים – שדאגו שלא נטעה בכל המקומות הקריטיים.
גל צחור מארגן את הזינוק ל- 70 ק”מ
מרתון זה לא בריצה?
זה גם… אבל זה גם סוג של תחרות באופני הרים. יש שלוש תכונות עיקריות לתחרויות מרתון באופני הרים שמבדלות אותן מתחרויות אחרות, ותורמות לכך שהמרתונים מתאימים לקהלים רחבים של רוכבים:
התכונה הראשונה היא שמדובר בתחרות שמתאימה לרוכבים שאינם בעל יכולות רכיבה טכנית מתקדמות בלבד. מסלולי המרתונים מאופיינים בריבוי דרכי ג'יפים (4*4) ומיעוט סינגלים, וגם הסינגלים שיש הנם מהסוג הזורם בד”כ. רוכבי כביש מוזמנים…
התכונה השנייה היא קיומם של מקצים לזוגות: בניגוד לרוב התחרויות האחרות, במרתון יש גם קטגוריות שבהן מתחרים צוותים של זוגות זה בזה. זוג שמתחרה חייב להגיע ביחד אחרת זמנו נפסל. זו שיטה שמסייעת לרוכבים רבים להפחית לחץ, ומעניקה מימד חברי ומעט פחות תחרותי לתחרויות האלה. במרתון ערד היו גם קטגוריות לזוגות וגם קטגוריות סולו.
התכונה השלישית היא זו שהקנתה לתחרויות האלה את השם “מרתון”: יש בהן גם (אבל לא רק) מקצים ארוכים במיוחד לרוכבי סיבולת. בערד היה מגוון גדול של קטגוריות שמתאימות לכל סוגי הרוכבים: החל במסלול למשפחות וילדים בן 9 ק”מ, דרך קטגוריות עממיות של 10 או 20 ק”מ על מסלול התחרות, ועד לשתי קטגוריות תחרותיות של 40 ק”מ ו- 70 ק”מ.
רוכבי שוהם: גיא תמרי, אריה סיוון, ואיל ליטווין (מקום שני במקצה 70 ק”מ זוגות בגילאי 80+) מתכוננים לזינוק
מארגני האירוע – Bicho וגל צחור מתכנן המסלול רקמו הקפה מצוינת של “רולינג הילס”: מתאר עולה ויורד על הגבעות הסמוכות לערד וביניהן קטעי דיווש מהירים במיוחד. בתוך אלה שובצו קטעי סינגלים עבירים יחסית לרוב הרוכבים. ההקפה תוכננה כך שתמשך בין שעה לשעה וחצי ובסופה חוזרים חזרה לנקודת ההתחלה. לשיטת ההקפות יתרון משמעותי: היא מאפשרת לקהל לפגוש את רוכבי המקצים הארוכים כמה פעמים ולעודד אותם, ולמתחרים להמנע מלשאת על עצמם יותר מבקבוק מים אחד ומעט מזון שכן ניתן היה לחדש מלאי כל פעם שחוזרים לשטח הכינוס.
איזור ההזנה: נוח מאוד להשאיר צידנית מים ואוכל כדי לא לסחוב הכל ברכיבה
המסלול התגלה כמהיר מאוד, אולם ברוטאלי למדי: רצוף סלעים ואבנים משוננות שלא ריחמו על האופניים היקרים, וגבו לא מעט פנצ'רים וחיתוכי צמיגים. הראיה לכך היו הבקבוקים הרבים שעפו לרוכבים רבים כבר בקילומטרים הראשונים. במקצים הארוכים טוואי המדבר מטרטר העצמות הזה העמיד אתגר לא קטן של סבולת לרוכב. לא רק סבולת לב ריאה, אלא גם עמידות פיזית כללית של כל שרירי הגוף. ממש ריחמתי על אלה שהגיעו עם אופניים ללא בולם אחורי. למרות ששמתי את הבולם האחורי שלי על מצב של ספיגה ורכות מכסימלית, לא היה שריר בגוף שלא ספג ועבד במרתון הזה…
התחרות גם יצרה יתרון לזוגות שעובדים טוב אחד עם השני ורגילים לדראפטינג. קטעי פידול מהירים מול הרוח היוו אתגר לכל מי שנותר לעבוד לבדו ללא קבוצת רוכבים בסביבה.
התחרות גם יצרה יתרון לזוגות שעובדים טוב אחד עם השני ורגילים לדראפטינג. קטעי פידול מהירים מול הרוח היוו אתגר לכל מי שנותר לעבוד לבדו ללא קבוצת רוכבים בסביבה.
דני מור (מקום ראשון במקצה סולו פתוח 70 ק”מ, 3:34 שעות) מוביל בעוצמה בקטע ישורת מהיר
בצהוב: ארז שקד וליאור ביטון (מקום ראשון 70 ק”מ זוגות עד גילאי 79) שרפו את המסלול ב- 3:18 שעות
התוצאות – אוי התוצאות…
לצערנו תקלה במדידה גרמה לעיכוב בפרסום התוצאות, וקצת סלט במיקומים ובקריאות לפודיום על כן נאלצנו להשמיט חלק מהתמונות, והתוצאות כאן טיפה בעירבון מוגבל. מפאת ריבוי הקטגוריות נציין רק חלק קטן מהראויים לציון מתוך רוכבי מסלול ה-70 ק”מ ההרואי (ועם השאר הסליחה). לכל מי שמתעניין בתמונה המלאה והמפורטת של תוצאות המירוץ: אנא כנסו לכאן.
לפי התוצאות (מקווים שהמתוקנות והנכונות) המהירים ביותר על במקצה הארוך הם כמובן אנשי פודיום רוכבי העילית (19+) למרחק 70 ק”מ יחידים: ראשון הגיע עידן שפירא בזמן מטורף של 2:54 שעות, אחריו אליעד דניאל בפער של… 2 שניות! אפשר לדמיין את ספרינט הסיום בין השניים האלה כשכבר יש להם 70 ק”מ ברגליים. שלישי עודד דנון 26 שניות אחריהם.
בקטגורית 70 ק”מ סולו עלית-נוער גילאי 17-18, ניצח רועי קלין בזמן של 3:10 שעות, ובמקצה הסולו הפתוח (מאסטרס וכל מי שאינו רוכב עילית) ל- 70 ק”מ ניצח דני מור בזמן של 3:34 שעות.
בזוגות ל- 70 ק”מ: התוצאה המהירה ביותר היא של ארז שקד וליאור ביטון מקטגורית “עד 79” (כלומר חיבור הגיל של שניהם נמוך מ- 79 שנים) שהגיעו לקו הסיום אחרי 3:18 שעות. למקום הראשון ב- 70 ק”מ זוגות “80 ומעלה” הגיעו דרור טל ורז שפירא, בזמן מרשים של 3:32 שעות.
בקטגורית 70 ק”מ סולו עלית-נוער גילאי 17-18, ניצח רועי קלין בזמן של 3:10 שעות, ובמקצה הסולו הפתוח (מאסטרס וכל מי שאינו רוכב עילית) ל- 70 ק”מ ניצח דני מור בזמן של 3:34 שעות.
בזוגות ל- 70 ק”מ: התוצאה המהירה ביותר היא של ארז שקד וליאור ביטון מקטגורית “עד 79” (כלומר חיבור הגיל של שניהם נמוך מ- 79 שנים) שהגיעו לקו הסיום אחרי 3:18 שעות. למקום הראשון ב- 70 ק”מ זוגות “80 ומעלה” הגיעו דרור טל ורז שפירא, בזמן מרשים של 3:32 שעות.
פודיום עלית סולו ל- 70 ק”מ
פודיום זוגות מאסטרספתוח 40 ק”מ
בזווית אישית
היות ואני בכושר סביר ומעוניין להתחזק לקראת נסיעה לטיול רכיבה בחו”ל, ומאחר ואין כמו תחרות כדי לאתגר את עצמך להתאמץ, החלטתי להתייצב לתחרות לראשונה מזה שלוש שנים. הגעתי ללא שום מושג לגבי יכולותיי ביחס לחברה שמתחרים בקביעות, ולא היה לי שום מושג מה הולך להיות…
לאתגר הוסיפה מדיניות מדידת הזמנים של התחרות שדרשה פתיחה חזקה במיוחד על מנת שלא להיפסל בכניסה להקפה האחרונה. רוכבים רבים וגם אני ביניהם לחצו חזק בהקפות הראשונות על מנת להבטיח את האפשרות לסיים את המסלול, מה שגבה מחיר של עייפות ואתגר גדול יותר בהקפה האחרונה. אחרי הפתיחה החזקה הרגשתי איך הכוח הולך ונוזל ממני וכל הדרך חיכיתי ששני חברים שידעתי שהם חזקים בטירוף יגיעו אלי מתישהו ויחייכו אלי כאל טירון ששרף את עצמו מהר מדי. משום מה הם לא הגיעו ואח”כ התברר שאחד מהם חטף פנצ'ר בדקות הראשונות לאחר הזינוק. הפתיחה האגרסיבית גבתה לא מעט פנצ'רים והעיפה המון בקבוקים למסלול. גם שלי עף ורכבתי את 10 הק”מ הראשונים ללא מים – איזה כיף…
לאתגר הוסיפה מדיניות מדידת הזמנים של התחרות שדרשה פתיחה חזקה במיוחד על מנת שלא להיפסל בכניסה להקפה האחרונה. רוכבים רבים וגם אני ביניהם לחצו חזק בהקפות הראשונות על מנת להבטיח את האפשרות לסיים את המסלול, מה שגבה מחיר של עייפות ואתגר גדול יותר בהקפה האחרונה. אחרי הפתיחה החזקה הרגשתי איך הכוח הולך ונוזל ממני וכל הדרך חיכיתי ששני חברים שידעתי שהם חזקים בטירוף יגיעו אלי מתישהו ויחייכו אלי כאל טירון ששרף את עצמו מהר מדי. משום מה הם לא הגיעו ואח”כ התברר שאחד מהם חטף פנצ'ר בדקות הראשונות לאחר הזינוק. הפתיחה האגרסיבית גבתה לא מעט פנצ'רים והעיפה המון בקבוקים למסלול. גם שלי עף ורכבתי את 10 הק”מ הראשונים ללא מים – איזה כיף…
אחרי כחמישה ק”מ החלו להיפתח פערים גדולים בין הרוכבים. לאחר כמה עליות הגיע אלי רוכב חזק מאחור ומשך אותי בכמה אזורים מישוריים שדרשו יכולות נג”ש שאין לי אולם פיציתי עליהן בסגירת פערים בקטעים הטכניים יותר. כשנחלשתי הוא המריא קדימה. אותו סיפור בדיוק חזר על עצמו עם דני מור מהקטגוריה שלי שהגיע מאחור, משך אותי בעוצמת ארבע ראשי אדירה את המישורים, ונעלם לי באחת העליות בהקפה האחרונה כשלרגליים הגמורות שלי אין מענה הולם. מאוחר יותר יתברר שדני ניצח והגיע ראשון בקטגוריה שלנו. לאחר ששניהם נעלמו מהאופק נשארתי אני עם עצמי ועם המדבר כמעט לבד במסלול מהיר שמעדיף עבודת זוגות ודרפטינג… לא ראיתי אף אחד לפני ולא אף אחד אחרי. הרגשתי כאילו המדבר התרוקן לפתע מרוכבים ונשארנו בשטח רק אני והמרשלים החמודים – התיכוניסטים של ערד. חלקם אף טרח ושאל אותי אם יש רוכבים אחרי, כאילו כדי לחזק את ההרגשה שהנה זה רק אני האחרון שמעכב את כולם מללכת כבר הביתה. עידוד מיוחד קיבלתי באחת הפניות משניים מהנערים האלה שחשבו שאני לא שומע אותם כשאמרו אחד לשני בראותם את עוצמת הרכיבה שלי: זהו, הוא כבר גמור… חייכתי לעצמי וחשבתי על כך שהאמת – הם צודקים.
ההקפה האחרונה הייתה קשה מאוד וחשתי בבירור כיצד אני עובר מפידול חזק למאמץ לשמר קצב סיבובי רגליים בהילוכים קלים יחסית. תשומת הלב המנטאלית התרחבה מהרגליים והריאות בלבד אל כל שרירי הגוף ובמיוחד אל הצוואר והגו. המחשבות עברו הלוך וחזור בין שתי מנטרות עיקריות: “אוי אוי אוי קשה לי” ו-“שרק לא יגיעו אלי מאחור”…
היה כיף גדול לשמוע את המוזיקה מאזור הסיום מתקרבת. ההפתעה האמיתית הייתה שהתברר לי שהשתחלתי לפודיום ואפילו קיבלתי פרס זיכוי ב”טרק ישראל”. אני לא בטוח שזו סיבה לגאווה אדירה כי אינפלציית הפודיומים היא כזו שלדעתי חצי מהרוכבים שהגיעו לתחרות כיכבו על הפודיום בצורה כזו או אחרת, אבל זה בהחלט עושה הרגשה טובה. הגעתי לקו הסיום לאחר 3:41 שעות שהם איזה 45 דקות אחרי ראשוני העלית. יש לאן לשאוף…
פודיום סולו 70 מאסטרספתוח (לפני תיקון התוצאות למקום ראשון ושני)
סיכום ותודות
התחרות האחרונה בה רכבתי הייתה לפני המון זמן. אני מאלה שנוטים לוותר על הגעה לאירועים המאורגנים מהמון סיבות (המנעות מתחרויות – נושא לכתבה עמוקה ונפרדת כנראה…), אבל הפעם החלטתי לנסות בכל זאת. אלה שמגיעים לכל התחרויות לא צריכים שכנוע, אולם המלצה לכל הרוכבים האחרים שנוטים העדיף את הרכיבה הלא מאורגנת על פני הגעה לאירועים: מומלץ לצאת מהשגרה ולהגיע לאחת התחרויות מדי פעם. המוטיבציות יכולות להיות מגוונות: התעלמות מההיבט התחרותי והנאה ממסלול מסומן באזורים שהייתם מתקשים לגלות לבד, או דווקא חיפוש הזדמנות לגרות את השרירים למאמץ שהרכיבות הקבועות שלכם לא מזמנות. בכל מקרה מובטחת לכם חווית אופניים מלאה.
תודות מיוחדות:
משפחת אליה
עיריית ערד
מתנ”ס ערד
גרי קרן – יד 2
יחידת חילוץ ערד
ניצן גרא וצוות Bicho
ותודה לספונסרים!
Rudy Project
יד 2
תפוז
Trek
GU
נביעות
Funkier
מאת: גיא חלמיש
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
BIKEPANEL לא מתעדכן כל יום ועל כן נמליץ לכם לעשות Like לעמוד ה Facebook שלנו שמשמש בעיקר להודעה על פרסום כתבות חדשות: לעמוד הפייסבוק של BIKEPANEL לחצו כאן.
