בשבוע שעבר התחרתה נבחרת ישראל ג׳וניורס בבלגיה, בהנחיית מאמן הנבחרת יובל בן מרדכי. הנבחרת יצאה ללא יומרות אבל חזרה עם הישג מרשים של רוי רובינשטיין (TACC) שהגיע פעמיים לסיום בדבוקה הקדמית, כולל מקום מכובד בטור של פלנדריה. בד”כ אנחנו לא כותבים על הישגים של רוכבים בג׳וניורס מכיוון שההיסטוריה מלמדת שההישגים האלו לא תמיד מתממשים לקריירה מצליחה מהרבה סיבות, אבל לפעמים יש הישג פורץ דרך ששווה התייחסות לעומק.
כתב: יניב שור תמונות: יובל בן מרדכי ו-Martine Verfaillie
32 מקומות בדרוג ו-15 שנה, זה מה שמפריד בין רוי רובינשטיין בן ה-18 וניקי טרפסטרה בן ה-33 שניצח בשבוע שעבר את הטור של פלנדריה. הפער הזה הוא לא סתם מספר, הוא מדגים את הדרך שצריך לעבור כדי לנצח מירוץ כזה. אם בעבר התחושה הייתה שהענף בישראל לא יודע לעבור את המסע הארוך למקצוענות, ההישגים בג׳וניורס מראים שאנחנו במגמה של שינוי, ובמסע של הנבחרת לבלגיה בשבוע שעבר אפשר היה לראות את הניצנים שלו.
גנט וולגם והטור של פלנדריה
בדיוק כמו אצל רוכבי העילית, גנט וולגם והטור של פלנדריה הם שני המירוצים הקשים ביותר באביב הקלסיקות בבלגיה עבור ג׳וניורס (18 ומטה). המירוץ הראשון מושפע מאוד ממזג האוויר (שהיה דווקא טוב השנה) והמירוץ השני הוא המונומנט ששמור באמת לרוכבים הכי חזקים שיש. במקביל לעילית, מתקיימים גם מקצים לנשים, ל-U23, ולג׳וניורס.
נבחרת ישראל ג׳וניורס יצאה לבלגיה עם 5 רוכבים:
רוי רובינשטיין – TACC
עודד קוגוט – CCC
עומר להב – NCC
רותם טנא – IGP
דניאל אולחה – FGC
לפי מה שאומר לנו רוי רובינשטיין, הרוכבים לא ידעו בדיוק למה לצפות במירוץ הראשון – גנט וולגם. מסלול ארוך יחסית, בדרכים צרות וחלקלקות, שלוש וחצי שעות של עבודה ללא הפסקה. במיוחד עבור רוכבים פחות מנוסים, לסיים את המירוץ זה אתגר גדול, ולסיים בפלטון זה אתגר גדול מאוד. רוי מצליח להישאר לאורך כל המירוץ בדבוקה הראשונה ומסיים במקום ה-49,רק 1:50 דקות מאחורי המנצח. למעשה מדובר בספרינט סיום של כל מי שהיה מקום 20 ומעלה! מרשים. ההישג נותן לרוי בטחון לקראת המירוץ הבא – הטור האימתני של פלנדריה. הרוכבים האחרים מעורבים בתאונות ותקלות טכניות נאלצים לרדוף ולא מסיימים את המירוץ – לחלקם תהיה הזדמנות נוספת בג׳וניורס בשנה הבאה.
למרות שהמרחק דומה, הטור של פלנדריה הרבה יותר קשה וזה בא לידי ביטוי בעוד 30-40 דקות של מירוץ. רוי מספר שלמרות המקדמה המורלית מהגנט וולגם הוא התחיל את המירוץ במטרה לסיים אותו, ולא תכנן להיות חלק מהמשחק. לאחר כ-70-80 קילומטרים מירוץ הג׳וניורס נכנס לשתי הקפות על העליות המשמעותיות של המסלול. אלו לא הקוורמונט והפטרברג של מירוץ העילית, אלא גבעות אחרות קצת יותר קלות – המור והבוסברג (שגם הן משובצות במירוץ העילית). למרות הקושי בלשמר את המקום בקדמת הדבוקה, רוי מצליח להיכנס לסיבוב הראשון בעליות ביחד עם הראשונים, ושומר את המיקום שלו גם בסיום העליה. ההגעה בראש הדבוקה מסייעת גם בצד הטכני ובהצטיידות במים – לא פחות חשוב. בסיבוב השני על העליות כבר הרבה יותר קשה אבל רוי עדיין בין הראשונים וזה מבחינתו רגע מכונן.
אחרי המירוץ רוי אומר לנו
״אני מסתכל על הרוכבים האחרים וקולט שהם לא הרבה יותר טובים ממני״, זאת גם הנקודה בה הוא מרגיש יותר בנוח להיכנס למשחק של המירוץ, להתקיף ולהצטרף לאחרים. בסיום מקום 33, פחות מדקה ממנצח המירוץ (שהגיע שישי בגנט וולגם). מרשים.
בקרב הרוכבים האחרים, פציעה ומספר נפילות מונעים הישג גדול יותר לנבחרת, אבל לדברי יובל מדובר בסך הכול ברכיבה סבירה גם מבחינת הרוכבים האחרים, שתואמת את רמת הניסיון וההתפתחות המקצועית שלהם.
איך מגיעים להישג כזה?
ההצלחה במירוצים קלאסיים היא שילוב של שלושה מרכיבים (לפחות).
הראשון – הכושר הגופני. זה הבסיס. הענף בארץ נמצא בקפיצת מדרגה זה ברור. למהלך של אקדמי יש אפקט שמתגלגל לקבוצות האחרות ודורש יותר מכולם. נכון שהיינו רוצים לראות את הפירמידה מתרחבת, ואת זה עדיין לא רואים, אבל בהחלט רואים עליה ברמה. יותר ימים במחנות אימונים, יותר מרחקים, חפירה לתוך הגבולות – כל אלו מייצרים בסיס ועומק.
השני – הראש. רכיבה מקצוענית דורשת עבודה מנטלית של שנים, עקביות והתמדה. יכולת לקבוע יעדים ולהשיג אותם, להיכשל ולקום, להתרסק ולקום, להתפרק ולקום. במירוצים הקלסיים אפשר בכול רגע ליפול, להיקלע לבעיה טכנית, לאבד מיקום, לרדוף וחוזר חלילה. ללא יתרון מנטלי הרוכב יגיע לנקודת השבירה לפני המתחרים שלו ובזה נגמר העניין. לאלו שנשארים בסוף יש ראש חזק לפחות כמו הרגלים.
השלישי – הניסיון. רוי בילה את שני הקייצים האחרונים בבלגיה. בשנה שעברה הוא נשאר אפילו יותר זמן, והתחרה עוד קצת. עוד קרמיס, עוד תחרות. כל התנסות כזאת מלמדת עוד על היכולת לשרוד דרכים צרות, חלקלקות ולהישאר בראש הדבוקה במינימום אנרגיה. בלי ניסיון הרגלים והראש לא יעזרו. לצערנו הניסיון הוא הרבה פעמים פונקציה של יכולת כלכלית ומימון.
רובינשטיין והאופניים שנשברו…
אומרים שאסור להחליף ציוד לפני תחרות, נכון? אז תשמעו סיפור טוב: יום אחרי גנט וולגם רוי יצא לרכיבה נוספת ושבר את השלדה! באמצעים המוגבלים שעמדו לרשות נבחרת הג׳וניורס בבלגיה לא היו הרבה אופציות ורוי נאלץ לזנק לטור של פלנדריה על האופנים של יובל בן מרדכי מאמן הנבחרת… הוא עשה את ההישג המרשים הזה על אופנים עליהם לא רכב לפני כן מעולם, ומן הסתם לא היו מותאמים ב-100% למידותיו.
לאחר שיבוץ הכתבה קיבלנו עדכון נוסף מירדן גזית מאיגוד האופניים מהסופ”ש האחרון: “גילי גונן (טימשגב) סיים היום (ראשון 8.4) במקום ה-12 מבין 84 רוכבים בתחרות גביע שווייץ לנוער באופני הרים. גונן סיים את התחרות בזמן של 1:14:49 שעות, פיגור של 5:50 דקות מהמנצח השוויצרי אלכסנדר באלמר. יפתח שושני סיים במקום ה-60.
גיא זסלר וגיא לשם סיימו אתמול במקומות 26 ו-53 בהתאמה מבין 98 רוכבים בתחרות אופני הרים ברמה C1 בקרואטיה.
נבחרת ישראל לנערות באופני כביש השתתפה בסוף השבוע בפעם הראשונה בתחרות גביע העולם לנערות, ה-Healthy Ageing Tour בהולנד. שירה בירן (500 וואט) סיימה במקום ה-58 בדירוג הכללי. בירן סיימה את שלושת קטעי התחרות בהן השתתפה עם נבחרת ישראל במקומות ה-24, 64 ו-40 מבין 127 משתתפות. שני ברגר, נופר מעוז ונועה ראובן לא סיימו את המרחק המלא במסגרת מגבלת הזמן.”
מה בהמשך?
בשנה הבאה רוי ב-U23, שזה כמובן סיפור אחר לגמרי, שוב להתחיל מלמטה ולנסות להתברג. ברמה הזאת המבחן הוא יותר אמתי ומייצג. צריך לזכור שהשנה הוביל את מירוץ העילית רוכב ספרדי בן 22 לאורך קילומטרים רבים. אין ספק שהישג כזה בטור של פלנדריה נותן לרוכב צעיר הרבה תאבון ואמונה ביכולת שלו להמשיך לרמה גבוהה באמת. הרוכבים האחרים, אלו ששנה ראשונה או שניה בג׳וניורס יכולים להמשיך את התהליך הארוך של רכישת ניסיון ועומק לפני הקפיצה לליגה של הגדולים.
לגבי התכניות של הנבחרת, יובל מתעתד להופיע עם הנבחרת לטור בפולין בסוף אפריל, ולחזור לבלגיה ביולי לטור של שלושה ימים. יש אפשרות להזמנה גם בסוף הקיץ לשווייץ, כך שמצליחים לגרד עבור הרוכבים הצעירים עונת רכיבה לא רעה בכלל.
כתב: יניב שור תמונות: יובל בן מרדכי ו-Martine Verfaillie
