מסע שהתחיל לפני יותר משנתיים בהתרגשות לקראת טיול מדבר בן יומיים, עם שקט, נופי בראשית וחברים שאוהבים לבלות ביחד ולגמוע מרחקים על האופניים, הסתיים ב11.02.14 בצילום משותף על מדרגות בית משפט השלום בקריית גת. חבורת הרוכבים החליטה לא לוותר הפעם, לא לשלם את הדו”ח המתעמר, ללכת עם זה עד הסוף ולנצח את רט”ג בבית המשפט!
הסיפור המרתק של חבורת הרוכבים מול רט”ג הסתיים בתמונתם אוחזים בהכרעת דין חשובה במאבק שמתנהל שנים רבות בין רשות הטבע והגנים (רט”ג) וקהילת רוכבי אופני השטח הגדלה בישראל. רט”ג מתעמרת ברוכבים כבר שנים, אבל סוף סוף – הרוכבים והצדק ניצחו!
היום התחיל נהדר – כמו שרק החורף במדבר הישראלי יכול להיות… צילום: אורי ניצן
אז מי אמר שצדק זה רק שם של כוכב?
שמונה חברים, כולם רוכבים וותיקים ומנוסים, ביניהם בכירים בהייטק, טייסים במיל’ ועובדי כוחות הביטחון, אנשים שהספיקו לא מעט בחיים ומוצאים פורקן מלחץ היומיום ברכיבה ספורטיבית בחברותא בשטח ובכביש. ומה יותר טהור ומשחרר מנופי המדבר המרהיבים שבורכה בהם ארצנו?
אז זהו, שבניגוד לקרן קיימת לישראל (קק”ל) שסוללת ומכשירה שבילי אופניים ייעודיים לרוכבים (סינגלים בלשון הרוכבים) ומזמינה אותם לבוא, לרכוב ולהנות מהטבע, רט”ג נלחמת מלחמת חורמה ברוכבים הנכנסים לשטחים המוכרזים כשמורות טבע ופקחיה אורבים לרוכבים ומטילים עליהם קנסות כבדים, גם אם צייתו הרוכבים לשלטים הקוראים לנוע רק בשבילים מסומנים.
ועל מה מסתמכת רט”ג? על תקנה (הגיונית יש לומר) האוסרת על הכנסת רכב לתחומי שמורות הטבע למעט בשבילים ודרכים המיועדים לכך. זאת כדי למנוע הרס הטבע השברירי. אבל אז הולכת רט”ג ומגייסת לטובתה תקנה מימי המנדט הבריטי המגדירה אופניים כרכב לכל דבר וגוזרת דין שווה על כלי רכב ממונעים במשקל מאות ואלפי קילוגרמים כגון טרקטורון, וג’יפ, לאופניים במשקל 12-14 קילו הנעים בכוח רגליו של הרוכב בלבד. רובנו מכירים את שלטי “המגילה” הנפוצים בכניסה לשמורות הטבע:
שלט “המגילה” של רט”ג במקום האירוע. צילום: אורי ניצן
ניתן לראות שההנחיה הרלוונטית היחידה בשלט היא “התנועה מותרת על שבילים מסומנים בלבד”. האם מכך אמור הרוכב האומלל להסיק שהשביל מיועד להולכי רגל בלבד וש”התנועה” המדוברת מתייחסת להליכה רגלית בלבד?
גם חבורתנו העליזה נפלה בפח היוקש שהטמינה רט”ג ובכניסה למעלה העקרבים הרומי (שנירכב על ידי הרוכבים בכיוון מטה), המתין לרוכבים פקח רשות שמורות הטבע והגנים (עמרם צברי), עיכב אותם כשעה, נטל תעודות זהות, כתב דוח אישי והטיל קנס בן 365 שקלים על כל אחד משמונת הרוכבים.
אורי ניצן, אושית רכיבה רבת מעללים, מקבל את הדו”ח בהכנעה, כמו רוב הרוכבים בשטח בד”כ. הפעם זה נגמר אחרת… צילום: אורי נריה
לא שעה הפקח להסברים על הבלבול הקיים בשטח ואף העדיף להתעלם ממטיילים אחרים שהשליכו אשפה וטינפו את השטח, ולהתרכז במתן הדו”ח לשמונת הרוכבים (שנשאו עימם כל בדל ושארית מזון שצרכו במהלך הרכיבה).
מהות הדוח היתה כי הרוכבים “רכבו בשביל המיועד להולכי רגל בלבד למרות השילוט המוצב בשמורה האוסר על כך”. מכיוון שלא היתה בשטח כל אינדיקציה כי השביל מיועד להולכי רגל בלבד או אסור לרכיבה, הרגישו הרוכבים כי נעשה להם עוול.
מקום האירוע עם הפקח. צילום: אורי ניצן
ענין עקרוני
כך יצא שאת הרכיבה המתוכננת קטע הפקח, אבל לא את נחישותם של הרוכבים ללכת עם התיק לביהמ”ש ולבקש מטחנות הצדק להכריע בשאלה: האם סביר לצפות מהרוכבים לדעת היכן מותר להם לרכוב והיכן אסור בהיעדר שילוט מתאים. מכעיסה במיוחד היתה העובדה שבמרכז ובצפון הארץ טורחת רט”ג וקובעת שילוט מפורש בשמורות טבע נבחרות (דוגמת שמורת חוף השרון או הר מירון) האוסר על הכנסת אופניים. רק במחוז דרום מעדיפה רט”ג לשמור על הבלבול ולקנוס רוכבים המעשירים את קופתה.
לטובת ייצוג הרוכבים התגייס עו”ד עידו יוגב, שאמנם לא רכב באותו הטיול, אך שייך לחבורת הרוכבים המדוברת ומדווש נלהב בעצמו ונלקחה החלטה משותפת להתמודד ברמה המשפטית עקרונית מול כתב האישום. לכל אורך הדרך היה ברור שהכוונה להביא לשינוי בהתנהלות העוינת (כך לפחות הייתה תחושת הרוכבים) לרוכבי האופנים של רט”ג תוך אילוצה לסמן באופן ברור שבילים בהם הכניסה לאופניים אסורה ולהותיר שבילים מותרים לאופניים.
ברור היה לכל חברי הקבוצה שמדובר בעניין עקרוני הרבה מעבר לתשלום הדו”ח עצמו. עו”ד יוגב עבד בהתנדבות תוך השקעת שעות ארוכות בדיונים, הכנה להם וכתיבת סיכומי ההגנה והתווה את אסטרטגיית ההגנה המנצחת בהליך המשפטי הארוך.
לאחר שנתיים שבמהלכם נגררו הרוכבים ל 4 דיונים בבית המשפט בקרית גת, מתוכם לפחות שני דיונים ארוכים שכללו חקירות נגדיות של כל אחד ואחד מהם, פסקה כבוד השופטת נעם חת מקוב כי הנאשמים זכאים מחמת הספק. היא אף קבעה במפורש: “צריך שיהיה שילוט הקובע כי מדובר בשביל להולכי רגל בכל כניסה לשביל כזה”. עוד הגדילה כבוד השופטת להוסיף המלצה לרט”ג כי “עדיף היה כי יהיה סימון מפורש האוסר על רכיבה באופניים מקום בו רכיבה זו אסורה”.
אז מה זה אומר לציבור הרוכבים?
השינוי החשוב ביותר הוא שמדיניות הרט”ג לגבי איסור גורף לרכיבה בשמורות טבע (למעט במקרים הספורים של שילוט מפורש המרשה), אינה עומדת במבחן השיפוטי. הרשות נדרשת לשלט באופן ברור את כללי התנועה המותרים או אסורים בשבילים המסומנים בשמורות.
אז לא, אי אפשר לגדוש עם אופניים שבילים בשמורות הטבע המיועדים להולכי רגל בלבד. ואנו כרוכבי אופניים ואוהבי טבע מכבדים ורוצים לשמור על ערכי הטבע ונקבל בהאהבה איסורים נקודתיים לרכב במקומות מסויימים. אבל, וכאן מגיע אבל גדול, נראה כי נקבע כאן תקדים האומר כי לא די בשלט כללי ומבלבל בכניסה לשמורה שאי אפשר להבין ממנו למי מיועד השביל כדי לאסור על רוכב אופניים לירכוב בו. לרט”ג נשלח מסר ברור כי אם ברצונם להרחיק רוכבים משבילים המיועדים להולכי רגל בלבד עליהם לקבוע שילוט הולם וברור אחרת עלול ביהמ”ש לבטל קנסות שמטילים פקחיה כמו שעשה במקרה זה. הבלבול הקיים היום כבר לא יכול לשרת את רט”ג כבעבר ורוכבים שמוטל עליהם קנס וחשים שנעשה להם עוול יכולים לפנות לערכאות משפטיות ולבקש צדק. תקדים כבר הושג.
התקווה שלנו כרוכבים וותיקים שמעריכים ערכי טבע, שרט”ג ישנו גישה ויפנו את מאמציהם לאימוץ קהילת רוכבי האופניים בישראל, ,באמצעות הכשרה מהירה של מסלולים המיועדים לרכיבה (גם כאלה שניתן לטייל בהם רגלית) ולעודד רוכבים להגיע ולהנות מהטבע הנפלא של כולנו, תוך שמירה מרבית על שלמותו.
חבורת הרוכבים אוחזת בפסק הדין החשוב על מדרגות בית המשפט. עו”ד יוגב במרכז (עם העניבה) צילום: אורי ניצן