בכל עונה של תחרויות אופני כביש יש כמה רגעים כאלו, שיזכרו לשנים. אלו לא בהכרח הרגעים הספורטיביים הכי גדולים ולא בהכרח ניצחונות מפוארים. אלו רגעים שבהם מתחבר המיתוס של הספורט עם הכוכבים הגדולים ועם הצלחה או כישלון. לרגל סיום השנה אספנו לכם את שמונת הרגעים הגדולים של העונה, ואנחנו מזמינים אתכם לחזור לאלו שהפסדתם או פשוט להתענג עליהם מחדש.
כתב: יניב שור
חילופי דורות בכביש
עוד לפני שנפתחה העונה ידענו כבר שהשנה זה יקרה. פביאן קאנצ’לרה, המלך הבלתי מעורער של הקלאסיקות והנג”ש מסיים את הקריירה, ומחליפו פטר סאגן בעונת הפריצה הגדולה. מה שלא ידענו זה שבפריז-רובה קאנצ’לרה הטוען לנצחון אחרון בקריירה ורביעי בכלל, ימצא את עצמו על אבני הפאבה, ופטר סגאן שרכב מאחוריו יאלץ לקפוץ מעליו. שום במאי לא היה מצליח לביים תמונת חילופי דורות יותר קלאסית מזו. זה כבר לא משנה ששניהם לא היו קרובים לנצחון, התמונה של סגאן בבאני-הופ מעל קאנצ’לרה המתרסק היא תמונה לפנתאון הגדוש של פריז-רובה ומסמלת את חילופי הדורות של 2016 יותר מאלף מילים.
אלוף עם סטייל
גם הרגע השני הוא של סגאן, ובכלל 2016 היא שלו. הסטטיסטיקה לא אומרת הכל, ונכון שהיו רוכבים שניצחו יותר בעונה אחת, אבל אני לא זוכר רוכב ששלט ככה כשהוא מסומן כל כך. בטור דה פראנס של 2016 הוא עשה מירוץ לא ייאמן, בקלאסיקות הוא היה דומיננטי גם במירוצים שהפסיד, ניצח את אליפות אירופה כאילו זה אימון, ובסוף גם לקח לקאוונדיש את אליפות העולם.
הרגע שבחרנו בשבילכם הוא דווקא לא אחד מאלו, אלא אחד מהרגעים שיכולים לעזור להבין את האיש שמאחורי הרוכב. אליפות סלובקיה המשולבת עם אליפות צ’כיה (מוזר!) מצאה את סגאן מחזיק חמישה כתרים רצופים 2011-2015 באמתחתו ויכול בקלות לזרום אל השישי. אבל סגאן הוא “לא אדי מרקס השני אלא הוא פטר סגאן הראשון” (ציטוט שלו) והיו לו מחשבות אחרות. הוא עבד כמו סוס כדי להוביל את חברו לקבוצה רומן קרויזיגר לאליפות צ’כיה ואת אחיו הגדול לאליפות סלובקיה בפעם הראשונה. בשוליים הוא סידר גם למייקל קולר מקום שלישי על הפודיום של של סלובקיה.
באליפות העולם בדוחה החברה האלה החזירו לו בגדול ולמרות שלא היו מסוגלים להוביל אותו עד הקו הם יצאו מעורם כדי לעשות את כל מה שיכלו. פטר סגאן מביא אתו לפסגה אויר הרים מסוג אחר, הוא לא קניבל, תמיד עם הומור, עם ספורטיביות של השארות בפרופורציות ועם מערכת יחסים מיוחדת עם רוכבים רבים גם בקבוצות אחרות.
היה מנוע?
גם לקאנצ’לרה יש רגע העונה שכדאי לזכור עם מדליית הזהב בנג”ש מריו 2016 ושערורייה קטנה בעקבותיה כאשר לאנס ארמסטרונג צייץ על כך: “Luigi!!” לצי שלא מכיר – על אחת משקיות הדם שנתפסו במבצע פוארטו היתה התגית ‘No. 24 Clasicómano Luigi’ והשמועות מקשרות את זה לקנצ’לארה, שמכחיש כמובן.
בראיונות לאחר הזכיה דיבר בגילוי לב על הכשלון לעשות משהו בקלאסיקות ובטור דה פראנס. הוא סיפר על הפחד שכבר אינו טוב מספיק להתמודד עם הצעירים ועל לילה בלי שינה לפני הנג”ש בריו. אחר כך דיבר בגילוי לב על קריירה שמסתיימת בגיל צעיר יחסית ואחריה הוא לא ממש יודע מה לעשות. כל כך יפה לראות אלוף אמיתי שלא עסוק בתחזוק איזו תדמית בלתי שבירה אלא מעוניין להביא לאוהדים בכנות אופיינית וללא בושה את מה שהוא באמת בגובה העיניים.
באופן כללי, קאנצ’לרה לא סיפק עונת פרישה מדהימה במיוחד ב-2016, אלא התעלה לשיא ברגע אחד מזוקק. לאור הדיון הציבורי הער בעניין סימום מכני (שלא פסח גם עליו) מעניינת במיוחד האמירה של קאנצ’לרה לאחר מדליית הזהב ונצחונו המוחץ: “הרגשתי כאילו יש לי מנוע”.
דואתלון מונט ונטו
ואחרי שהקדשנו 3 רגעים שלמים לסגאן וקאנצ’לרה, מגיע הרגע ההזוי ביותר ב-2016, רגע שכבר מככב בכל קדימון של יורוספורט – כריס פרום רץ במעלה הונטו. הרקע לא ממש משנה, תחרות על המקום הראשון הרי ממילא לא היתה בטור דה פראנס של 2016. צרוף מיקרים מוזר בנתיב הצר במעלה מונט-וונטו השאיר את פרום ללא אופנים מתאימים וכנראה גם ללא עודפי חמצן במוח. פרומי ממש לא חשב פעמיים, או כנראה לא חשב בכלל והתחיל לרוץ במעלה ההר.
התמונות ההזויות שודרו בכל העולם ועשו יחסי ציבור נפלאים לטור שגם ככה הוא מכונה של יחסי ציבור. בים הפרשנויות נעלם הפיאסקו הארגוני, התפקוד הלקוי של השוטרים, האופנוע שנסע קרוב מדי ולאט מדי וההחלטה השיפוטית השערוריתית להעניק לפרום את הזמן האבוד בחזרה – החלטה שאין לה אח ורע בדוגמאות דומות מהעבר.
כל זה לא משנה את השורה התחתונה – זוהי אחת התמונות ההזויות ביותר מהטור לדורותיו.
רגעים של אימה במרוץ אופני כביש נשים ריו 2016
במעבר חד, בעוד אנחנו עוקבים אחרי המיקום של שני בלוך במרוץ הנשים, נרשם אחד מרגעי האימה הגדולים של העונה ממש בראש המרוץ. אנמיק ואן-ולוטן שהביאה לידי מיצוי טקטיקה הולנדית מבריקה ירדה קצת מהר מדי את אותה ירידה שגבתה מחיר אחר כך גם המרוץ הגברים. באחד הסיבובים עפה מעל האפנים אל תוך התעלה בצד הדרך ונשארה לשכב דקות ארוכות ללא ניע. בסרטון נדיר ששחררה אחת הצופות שבמקרה עמדה במקום ניתן לראות כי לקח 2 דקות שלמות עד שמישהו ניגש לואן-וולוטן ובודק שהיא בכלל עם דופק. בעוד ההולנדיות נלחמות ומנצחות בכל זאת את מירוץ הנשים בריו 2016, נמהלה השמחה בדאגה עד שבסוף הגיע ציוץ גואל מצידה של ואן-ולוטן שאיכשהו יצאה מהנפילה הנוראית הזאת.
כשהתפזרה העננה היה זמן להקדיש תשומת לב לביצוע המושלם של ההולנדיות במרוץ הזה, בית ספר לטקטיקה של ניהול מירוץ ברשות מריאנה ווס, כפי שתיארנו כאן בבייקפנל אחרי המרוץ.
קרויז’ביק אאוט, ניבאלי אין – המהפך של השנה
לא מפחיד כמו ואן-ולוטן, גם קרויז’ביק ההולנדי עשה גלגול יפה מעל הכידון כדי לתת לוינצ’נזו ניבאלי את נצחון חייו בג’ירו 2016. ניבאלי עוד עבד גם אחרי הקטע הזה והיה צריך להתגבר על צ’אבס, אבל רגע המהפך היה הרגע בו גם המרוץ התהפך על הראש.
מעבר לרגע הספורטיבי השלב הזה בג’ירו ייזכר גם בזכות תמונת הסיום של ניבאלי בוכה את תסכולו אל תוך המגבת ומתקשה להרגע. אחד מרוכבי הגראנד-טור הגדולים בדור שלנו שהושפל ונרמס על ידי מנהלי קבוצתו ועל ידי התקשורת במשך שנה, נכשל שוב ושוב, סבל מתקלות טכניות ברגעים קריטיים והסתבך בעבירות משמעת כשהחזיק את הרכב של הקבוצה בוואלטה 2015. הכל התנקז לו פתאום ליום אחד שבו הוא חזר להיות אותו “כריש” שתמיד היה.
And the winner is…
את 2016 הגדרנו מראש כעונה של ספרינטרים. חילופי קבוצות של מארק קוואנדיש (עבר לדימנשן-דטא) ומרסל קיטל (נכנס במקומו לקטיקס-קוויקסטפ) הכניסו הרבה אנדרנלין למאבק על הספרינטים הגדולים. ברקע הישגיו של אנדראה גרייפל ב-2015 הוסיפו עוד שם למאבק על התואר הלא רישמי של “הספרינטר הטוב בעולם”.
אחרי משחק מקדים חסר משמעות במזרח התיכון, את הספרינט הגדול האמיתי – מילאן סן רמו – לקח דווקא ארנו דמאר. בתחלת הג’ירו זה היה מרסל קיטל ורכבת שהיתה נראית נפלא.
כולם, וגם אנחנו הזדרזנו לקשור כתרים ולדבר על הבעיה של “קאוו” בקבוצה החדשה. אבל אז הגיע הטור דה פראנס והביא אתו את הגירסה החדשה של קאוונדיש: בלתי מנוצח, עם רכבת, בלי רכבת – סכין בין השיניים וידיים למעלה לא פחות מארבע פעמים! המקום השני של “קאוו” באליפות העולם רק חתם עונה נפלאה מבחינתו, עונה שבה הימר על הכל, הרויח בגדול והראה שהוא עדיין הספרינטר הטוב בעולם.
קאוו פרש מהטור לפני ההרים כדי להתכונן לאולימפיאדה שם זכה במדלית כסף סוף סוף (ניסיון שלישי שלו) אבל ייזכר בעיקר בגלל התאונה הזאת שקרתה לגמרי בגללו:
עם הפנים לעתיד – פרננדו גביריה בפריז-טור
אחרון חביב בפינת הכשרון המבטיח נמצא פרננדו גביריה הקולומביאני של אטיקס קוויקסטפ. בכלל, 2016 היתה שנה נפלאה לקולומביה – צ’אבס בג’ירו, קינטנה בטור ובוואלטה, פנטנו בטור וגם גביריה שהוא הנושא שלנו כאן.
ב-2015 ניצח גביריה את קאוונדיש במסגרת הטור של סאן-לואיס. לאחר המרוץ קאבנדיש הודה שלא הכיר אותו לפני זה. ב-2016 הוא פשוט ברח לפלטון שהתכונן לספרינט של הקלאסיקה פריז-טור ושוב השאיר את קאוונדיש מאחור. בדרך הוא לקח שלב בטירנו-אדריאטיקו והיה מועמד לנצחון במילאן-סן רמו.
ברור שמדובר בכישרון ענק וצריך לעקוב ולראות לאיזה סוג של רוכב הוא מתפתח – ספרינטר או רוכב קלאסיקות.
הנה הנצחון שלו בפריז-טור. בפעם האחרונה שראיתי רוכב בורח ככה לפלטון דוהר קראו לו פביאן קאנצ’לרה.
