בהמשך לכתבה הקודמת שפורסמה בנושא– שבה דיווחנו בבייקפאנל על המהלך המתגבש של נני מעוז (IGP) עם אילן אידלסון (CCC), נמרוד דובינסקי (TACC), צחי בויגן (IGP), וקבוצות שצרפו, התקיימה ביום חמישי ה 29/11 ישיבת ההצבעה בנושא. אל הישיבה הגיעו נציגי הקבוצות ובסופה הצביעו לפזר את הדירקטוריון. משמעות הדבר שיתקיימו בחירות חדשות לרשימות שיתמודדו על השליטה באיגוד האופניים. הבחירות יתקיימו ביום רביעי ה 27 בפברואר.
עלו לדבר בישיבה כמה אנשים, שהציגו טענות בעד ונגד המהלך של פיזור דירקטוריון האיגוד. בעלי ההצבעה באיגוד התחלקו לשתי קבוצות שהן אלה התומכים במהלך – הקואליציה שהרכיב נני מעוז, ואלה המתנגדים למהלך, בראשם ירון דור המנכ”ל הנוכחי שעלול להיות מוחלף כתוצאה מהמהלך הזה, אילן תמיר הגזבר בשנים האחרונות וממלא מקום היו”ר הפורש ד”ר יוני ירום, ומאמנים כגון אילן אולמן וכרמי שרביט.
כתבה זו אינה תמלול מלא של הישיבה אלא תקציר המסרים העיקריים שנשמעו מחלק מהדוברים בה, שיש בו ללמד על המהלך וסיבותיו.
תקציר טיעוני המתנגדים לפיזור הדירקטוריון
הישיבה נפתחה בדבריו של ירון דור שהציג את הישגי האיגוד: את ההגעה לאיזון תקציבי, את הגדלת התקציבים ל7 מליון ש”ח, ההישגים באולימפיאדה הקודמת, ייצוב צוות פועל ועבודה הדוקה וטובה לדבריו עם גורמי הסביבה שבה פועל האיגוד, קליטת הוולודרום והכנות לאליפות העולם בוולודרום לנוער ועוד.
סילבן אדמס שאינו נוהג להגיע לישיבות האיגוד. סילבן מעוניין לראות את האיגוד מתפקד לקראת האתגרים הקשורים בהקמת ענף הוולודרום בישראל, ומול תרומותיו האחרות לענף. מטרתו היתה לנסות לשכנע לשמור על היציבות באיגוד שנה וחצי נוספות, בהן ימשיך אילן תמיר להיות יו”ר האיגוד עד אחרי האולימפיאדה. הוא קרא לקבוצות באיגוד לשתף פעולה ולעבוד ביחד- אל מול האתגרים הגדולים שמציב הוולודרום, התוכניות העתידיות שלו לענף בישראל, והפרשה סביב משפט חץ הצפון שמאיימת על קיום האיגוד.
אילן אולמן אמר שדירקטוריון פתוח לכל מי שרוצה לבוא ולתרום, אבל טען שהבעיה היא בהנהלה המבצעת הפחות טובה לדבריו. הוא הציע לתת לאנשים טובים וצעירים יותר לבוא ולהחליף את הדור הקודם שיושב בתפקידים באיגוד ולתת לאנשים חדשים הזדמנות להוביל.
כרמי שרביט כעס על המהלך, שמבזבז את זמנם של הנוכחים. לדבריו לא היו שנים כאלה מבחינת עבודה ותרומה באיגוד, ולפתע החלה הפוליטיקה להכנס בגלל נני מעוז משום מקום ובזמן הכי גרוע שיכול להיות. הוא אמר שלא נראה לו שיש מישהו שהבין את הסיבה לפיזור הדירקטוריון.
אלעד פלטין הסביר שהבעיה היא במבנה האיגוד לפיו אין הצבעה ישירה של חברי האיגוד (הרוכבים) אלא רק של בעלי קבוצות האופניים לפי מפתח גודל הקבוצה. ברגע ששונתה השליטה באיגוד ועברה למאמנים זה הסכר שנפרץ ופתח את כל הפוילשטיקים לדבריו. לטענתו לא ברור איך בעל קבוצה עם קול חזק כ”כ בדירקטוריון מקבל מהאיגוד שכר. באיגוד צריכים לשבת רק אנשים שאין להם אינטרס מלבד לקדם את הרוכבים, ובעיקר תחרותיים וחייב להיות שת”פ הוגן בין המועדונים.
אילן תמיר שהוא היו”ר הנוכחי כממלא מקום ומי שלו לא היה מתפזר הדירקטוריון, סיפק בצורה חדה וברורה את ההסבר למהלך: לדבריו כל המהלך הזה הוא תוצר של ההצמדות לכיסא של אילן אידלסון ונמרוד דובינסקי, שכן לו הוא היה ממשיך להיות יו”ר הדירקטוריון הוא לא היה מאפשר להם להמשיך לקבל ממנו משכורת, ולהיות בהנהלתו.
אדמס מבקש מהמצביעים לדחות את הפוליטיקה לאחרי האולימפיאדה
תקציר טיעוני התומכים בפיזור הדירקטוריון
נני מעוז, יוזם המהלך, הסביר את המהלך בחוסר שביעות רצונו מהתנהלות האיגוד ובעלי התפקידים שבו, שלדבריו אינם מתאימים למשימה עמה הם מתמודדים, בכלל זה ירון דור המנכ”ל. כדוגמא הוא נתן את חוסר יכולתם להביא חסויות (לכך ענה ירון דור שנני עצמו גם ניסה ולא הצליח…) הוא הדגיש שהוא יוזם המהלך והוא עצמו בלבד. יחד עם זאת הוא גם הצהיר שאין לו כוונה להתמנות ליו”ר או מנכ”ל האיגוד.
ורד דשא, עו”ד שבניה רוכבים מובילים בCCC סיפרה שלמדה את פרשת התביעה בחץ הצפון, והאשימה את האיגוד בכך שלא היה בתמונת התביעה ולא מודע לה, ולכן לא היה מיוצג במשפט חץ הצפון. לדבריה על המעורבים באיגוד לקחת את האחריות למחדל (אילן תמיר השיב לה שזה תוצר של דור קודם של הנהלה שייפה את כח חברת הביטוח, ומרגע שעשו את זה האיגוד לא היה בתמונה).
שאול סונינו נציג הורים בדירקטוריון אמר שהאיגד מנותק טוטלית מהשטח, שאין תרומה מספקת לקבוצות הילדים והנוער מהאיגוד, שאין מספיק תחרויות, ייצוג של אנשי מקצוע ובעיקר שאין מעבר מגילאי הילדים לגילאי הנוער ומשם לעלית.
ההצבעה
בסוף השמעת הדברים נערכה הצבעה, בה ניכרה עבודת השטח שעשו נני מעוז, דובינסקי ואידלסון, שהצליחו לגייס לצידם את הרוב הדרוש. המשמעות- הולכים לבחירות. הבחירות הן לרשימות המתמודדות על השליטה בדירקטוריון האיגוד, ואלה יוגשו לוועדת הבחירות עד 60 יום לפני הבחירות, שיתקיימו ב-27 בפברואר במשרדי האיגוד.
המפזרים עשו עבודת שטח והגיעו מוכנים
פרשנות
לצד ההישגים המרשימים שהציג ירון דור בפעילות האיגוד בשנים האחרונות ישנה ביקורת לגיטימית על התנהלותו של האיגוד בשנים האחרונות בשתי גזרות עיקריות- אל מול משפט חץ הצפון (בין אם זה תוצר של הנהלות קודמות או שהיה יכול וצריך להיות מתוקן בהנהלה נוכחית), ובתחום ניהול התחרויות בישראל- כמותן ואיכותן.
השלב הראשון של המהלך שיזם נני מעוז הצליח: הוא גייס אליו את מובילי הקבוצות הגדולים שיש להם כח הצבעה גדול יותר מאחרים, ואינטרס לשמור על הכיסא והשכר שלהם בהנהלת האיגוד, אך לא רק אותם: אל המהלך הזה הצטרפו עוד קבוצות נוספות. בשיחות שקיימתי עם כמה גורמים שאינם בעלי תפקידים באיגוד אולם בעלי זכות הצבעה, ברור שיש לא מעט עניינים פרסונליים ברקע הדברים, שקשורים ביחסים בין נני מעוז להנהלה הנוכחית, ובין חלק מהמאמנים לאחרים. ברור שקיימת פה גם מוטיבצית ההיצמדות לכסא, לשכר ולמשאבי האיגוד של אידלסון ודובינסקי, וכעסים אחרים שמסתתרים מתחת לפני השטח. אבל לצד אלה יש גם חוסר שביעות רצון אמיתי מהתוצר העיקרי שהקבוצות והרוכבים מצפים לקבל מהאיגוד- תחרויות, והרבה.
יש פה פרדוקס: האופן שבו האיגוד מתנהל היום אל מול התחרויות הוא סוג של הסרת אחריות מהן, שכן למעט אליפויות ישראל לא האיגוד הוא מארגן התחרויות אלא המועדונים עצמם ומפיקים פרטיים… באופן פרדוקסלי, חוסר שביעות הרצון של הקבוצות מהאיגוד נובע מהעדר תפוקה בתוצר שלא האיגוד מספק, אלא הן עצמן אמורות לספק. דפוס ההתנהלות הנוכחי שבו תחרויות מופקות כיוזמה עסקית פרטית שקשה מאוד להשיג לה חסויות, ויש בה סיכוני תביעות ועלויות ביטוח גבוהות, הוא בעית שורש בענף. כדי להביא לשינוי צריך לטפל בבעית השורש הזו – ולשנות את מבנה הענף והאופן שבו נוצרות בו תחרויות. אולי זו העת לשנות את ייעודו העיקרי של איגוד האופניים ולהפוך אותו לספק התחרויות של הענף.
יחד עם זאת- לא נשמעה, לא בפני הדירקטוריון או בפני ההנהלה הנוכחית, וגם לא בפני המצביעים בחדר, בפני או בפני ציבור הרוכבים, שום הצעה קונקרטית או תוכנית מעשית מצדו של נני מעוז. לא הוצגה כמעט שום מהות בדבריו מעבר למניעים פרסונליים. מעוז הוא איש מנוסה בתחום של הבראת חברות עסקיות וזה תחום פועלו. גם היות והוא מוביל המהלך הזה, ראוי היה שיפרט יותר לרוכבים בישראל וגם למנהלי הקבוצות והאיגוד עצמו- מהן תוכניותיו והצעותיו הקונקרטיות, ולא משאיר את הדברים ברמה הפרסונלית והפוליטית בלבד, ובמחשכים.
דבר נוסף שמטריד אותי הוא דווקא הצהרתו שהוא אינו מעוניין להיות יו”ר או מנכ”ל האיגוד. מי שמוביל מהלך כל כך משמעותי לפיזור המערכת הזו, ראוי שיעמוד בראש המהלך להבראתה עם מחויבות אמיתית, ולא יתפוס פוזיציה של מבקר חיצוני שמפרק, אבל אינו לוקח עמדה שיש בה אחריות. בעוד כמה שנים נתבונן אחורה ונבחן- האם המהלך הזה תרם לאיגוד, או שהיה עוד מסמר בארון שהולך ונבנה סביבו בימים אלה. אם אתה מפרק, ראוי שתתייצב בעמדה שיש בה Accountability- ותהייה זה שגם בונה ומציל, או זה שמסביר את כשלונו לאחר מכן.
אור השמש ראוי למהלכים האלה, ולמרות האינטרסים והרצון למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, לבייק-פאנל יש תפקיד בענף הזה: להביא את המידע לציבור. אשמח להעמיד את הבמה הזו לטובת העניין וכדי לתרום לדיון ציבורי איכותי בנושא, בפני כל המעורבים.
