בחירות איגוד האופניים מציגות שתי רשימות, ויש לקוות שזו שתבחר תצליח לקדם את האיגוד ואת ענף האופניים למקומות נכונים וטובים יותר. אבל לפני שנדבר על המצעים והטענות של שתי הקבוצות- בוא נבין רגע מי בוחר, ומה משמעות הבחירות האלה ברמה העקרונית: האם זה “איגוד האופניים” או למעשה “איגוד בעלי הקבוצות הגדולות”?
מאת: גיא חלמיש
בחירות איגוד האופניים- הגלוי והנסתר
בלימודי מדע המדינה (ביליתי שם איזה 3 שנים…) לומדים דבר בסיסי חשוב: את הפוליטיקה אפשר להסביר בשלוש צורות עיקריות- אליטות (אנשים וקשרים), כסף (הון והשליטה באמצעים ליצירתו), וציבור (המון, אוכלוסיות וקבוצות). לא מצע המפלגות או האידאולוגיות שמעל פני השטח מספרות את הסיפור האמיתי. נאיבי לחשוב שאלה מחלוקות בין ימין שמאל, אידאולוגיה, בטחון וכלכלה שברקע הבחירות האלה. היום כבר ברור ליותר ישראלים שהסיפור האמיתי הוא אחר: ההון והשלטון, השוחד והשחיתות, אלה בחירות שמטרתן שימור הכח בידי מעטים המקושרים בינם לעצמם בקשרי גומלין שמטרתם אחת: חלוקת עוגת התקציב ומשאבי המדינה לטובתם האישית…
גם כדי להבין את השאלה “על מה הבחירות” באיגוד האופניים- צריך לנתח גם את מה שגלוי מעל פני השטח ואת מה שבאמת משפיע ומניע את הדברים מתחת לפני השטח. בשכבה הגלויה נמצא את הפרסונות המוכרות במשחק- הרשימות הגלויות של המתמודדים. הם כולם רוצים בטובת העניין וענף האופניים- אני לא חושב וגם לא מרמז אחרת על אף אחד מהשחקנים, רק שיש לצד זה עוד כמה מטרות.
מה שמעניין הרבה יותר ואמיתי יותר הוא לעתים מה שנסתר מהעין: המניעים והחיבורים האישיים, השליטה בתקציבים ובכסף, והאינטרסים שמכסים אותם באידאולוגיה. רק אם תבינו את אלה, תבינו טוב יותר את המציאות. זו לא קונספירציה- זו ראייה רב שכבתית של מה שקורה סביבנו בעולם, והיא הרבה פחות מורכבת ממה שזה נדמה: כח, כסף ואגו- אלה מספרים את הסיפור האמיתי מתחת לפוסטים המנוסחים הייטב עם הסיפור שמעל פני השטח שאתם קוראים ברשתות החברתיות.
איגוד האופניים או איגוד בעלי הקבוצות?
שם הארגון הזה מטעה מאוד את כל הסביבה, וכמעט אפשר לאמר – מרמה את רוכבי האופניים בישראל. נכון שבעבר הוא היה “איגוד האופניים”, אבל לאחר השינוי שהובילו הקבוצות הגדולות בתוכו, הוא הפך להיות “איגוד 44 מנהלי הקבוצות בישראל”. אם נדייק, דה פקטו הוא אפילו לא האיגוד של 44 מנהלי הקבוצות- אלא נשלט בצורה מוחלטת על ידי קבוצה קטנה בהרבה.
הקבוצה הקטנה הזו היא שבוחרת כבעלת המניות של האיגוד, את ההנהלה (למעשה – בתפקוד של “דירקטוריון” כיוון שיש הנהלה בפועל ובעלי תפקידים בשכר מתחת ההנהלה הנבחרת).
את הבחירות באיגוד יבצעו במקרה הטוב מקסימום 44 אנשים, ובמקרה המציאותי יותר – הרבה פחות כי חלקם לא יגיעו בכלל. גם מקרב כל הקבוצה הזו, כח ההצבעה- מפורט מטה ריכוזי מאוד:
- 4 אנשים בלבד מחזיקים ב30.44% מ”הבעלות” או כח ההצבעה על האיגוד: גל צחור (CCC), אילן אולמן (500 וואט), צחי בויגן (IGP) ונמרוד דובינסקי (TACC)- ו-3 מתוכם בקואליציה שדיברנו עליה בעבר…
- 10 אנשים בלבד מחזיקים 54.65% מכח ההצבעה, כאשר לרביעיה מעלה מצטרפים: קובי פורת (מסטרס חיפה), ויקטור קיטייב (דינמו רייסינג), עוז דודאי (טימישגב), תומר בארי (TNT), זוהר שליו (ליאור ביטון – NCC), וכרמי שביט (X-Team)
- כל יתרת כח ההצבעה מתחלקים בין 34 בעלי קבוצות… כ 45% בלבד.
זו לא רק סמנטיקה: למבנה השליטה הזה היתה משמעות מרחיקת לכת בשנים האחרונות על אופן קבלת ההחלטות באיגוד, הקצאת התקציבים, הייעדים וההתנהלות. ושוב- המציאות והצגת הדברים כלפי חוץ היא לא האמת של מתחת פני השטח: האיגוד שמציג עצמו כאיגוד הפועל למען האופניים בישראל, פעל למעשה במידה רבה כדי לקדם את הקבוצות הגדולות שהן בעלות השליטה שבו. האיגוד לא שייך לרוכבי האופניים בישראל, אפילו לא לרוכבים המשלמים דמי חבר לאיגוד- אלא לקבוצה קטנה מאוד של אנשים. הצצה לדוגמאות בתחום הזה בכתבה על פיזור האיגוד וכתבת ההמשך לכך.
ואיך הם עשו את זה? בקלות: יצרו מפתח לקביעת אחוזי ההצבעה, שנתן עדיפות לתכונות הקבוצות שלהם – עם משקל יתר ודגש על רוכבי עלית ושפיץ תחרותי. בצורה כזו הם השאירו את כל שאר בעלי הקבוצות, שמתמקדים יותר בקהל רוכבים פחות תחרותי- חסרי כח באיגוד:
הקבוצות והמניע האמיתי
הסיפור האמיתי בבחירות לאיגוד האופניים הוא התמודדות בין שני גושים- הגוש שולט באיגוד ובמשאביו כבר שנים ארוכות- של מובילי CCC (גל צחור ואידלסון), IGP (צחי בויגן) ו- TACC (נמרוד דובינסקי), למול גוש נגדי שמעוניין להוביל שינוי במבנה השליטה הזה- של 500וואט (אילן אולמן), X-Team (כרמי שביט), רוכבי אשכולות (חגי ענבי)- ובהם תומך גם כח מאוד חשוב, אם כי חסר באלקטורט באיגוד- סילבן אדמס והסייקלינג אקדמי.
Show me the money- לא במקרה האנשים החשובים שמובילים את המהלך הזה הם המועמדים לגזברות האיגוד בשתי הקבוצות- נני מעוז מצד אחד ואילן תמיר מצד שני. היו”ר וכל השמות האחרים הם לא בעלי התפקידים החשובים ביותר, אלא הגזבר.
גם הרשימות המתפרסמות כיום לקראת הבחירות ל”דירקטוריון” / הנהלת האיגוד מטעות- האנשים שקבעו באמת עד היום לא היו האנשים המכובדים ובעלי ההישגים שרצו להנהלת האיגוד. אלה גילו גם בשנים קודמות שלמרות שהגיעו עם מטרות טהורות ולפעמים קרדיטים וטייטלים מכובדים, ברגע שהם לא שימרו את כוחם של מספר בעלי הקבוצות הגדולות שאפשר לספור על יד אחת- אלה פיזרו את ההנהלה ויצאו לבחירות.
ומה עם בעלי הקבוצות הקטנות?
כש 30% מכח ההצבעה נמצא אצל 4 אנשים, ו 50% אצל 10 אנשים, נשאלת השאלה- ומה עם השאר? התשובה ברורה ומאתגרת: קשה יותר לאגד 30 מנהלי קבוצות לידי איחוד אפקטיבי מלייצר קואליציה של 4-5 שירחצו איש את ידו של רעהו. לכן הקבוצות הקטנות ימשיכו לסבול מקיום גבולי ומהקצאת משאבים ותמיכה מוגבלת של איגוד האופניים. הן ימשיכו להיות תפאורת רקע בענף הזה, מאחר והוא לא באמת האיגוד שלהן במבנה הקיים.
כל מנהל קבוצה שאינו חלק מ-4 הגדולות, צריך לשאול עצמו האם הוא מוכן שהאיגוד ימשיך לשרת 3-4 קבוצות בעיקר? האם זה משרת אותו, או שצריך לשנות את האיגוד מהיסוד כך שיקדם אותו ואת הענף באמצעותו ובאמצעות קבוצות נוספות? למשל על ידי הקצאת משאבי הלוטו והמדינה עם משקל ראוי לבסיס הפירמידה (הילדים) ומשקל הרבה יותר נמוך לרוכבי העלית. למשל על ידי רתימה של אדמס והרצון המדהים שלו לתמוך בענף הזה – לפעולה רחבה יותר והפעלתן כסוכנות העיקריות להרחבת בסיס הפירמידה של הענף. למשל על ידי הגבלת זמן הכהונה של בעלי תפקידים בשכר באיגוד לקדנציות של 3-4 שנים והפרדה בין בעלי מניות באיגוד לבין נושאי תפקידים בו.
ומה עם ציבור הרוכבים וענף האופניים?
רוכבי האופניים בישראל- אתם לא חלק מאיגוד האופניים. חברי איגוד האופניים המשלמים- גם אתם לא חשובים ולא קובעים! עובדה- אין לכם דירקטורים בדירקטוריון הזה. אתם לא בוחרים ואין לכם שום השפעה. לא סופרים אתכם. האיגוד הופקע מרוכביו מזמן. כדי שיהיה ראוי לשאת את שמו “איגוד האופניים בישראל”, הוא צריך לעבור שינויים מהותיים במבנה השליטה שלו, באופן הבחירות, ביעדים ובהקצאת המשאבים בהתאם ליעדים האלה.
אפילו בחברות מסחריות ציבוריות, יש דירקטורים מטעם הציבור, המייצגים את האינטרס הציבורי ומאזנים למול בעלי המניות הפרטיים. זה מביש ממש, ברמה של שערוריה ציבורית- כיצד הקבוצה הזו ביצעה השתלטות עוינת על משאב ציבורי לצרכיה.
באיגוד האופניים- מלכ”ר המייצג את המדינה ומקצה משאבים מהלוטו לענף, אין שום נציגות לבחירת ציבור הרוכבים ואפילו ללא נציגות לציבור חברי האיגוד עצמם!
איך זה היה צריך להיות?*
חלק זה התווסף לאחר פרסום הכתבה לאור הערות קוראים ובא להסביר בצורה ברורה יותר מה הבעיה:
איגוד שהוא הגוף הרשמי של מדינת ישראל לניהול ענף האופניים, שמנהל תקציב של כ 6 מליון ש”ח ציבוריים בשנה, לא ראוי שיהיה רכוש של כמה אנשים בודדים. הוא צריך להיות של הציבור והדירקטוריון שלו צריך לבטא את זה.
זאת ועוד – לפי הגדרת האיגוד עצמו – ולפי היומרה והאופן שבו הוא מציג את עצמו ואת יעדיו הוא לא איגוד שעוסק רק בשפיץ התחרותי, אלא איגוד ענפי, שרואה את טובת כל הענף- ילדים, נוער, בוגרים, מאסטרס, סוגים שונים של רכיבה- גם עממית, בטיחות רוכבים ועוד- כל אלה אינם מיוצגים בדירקטוריון שלו- אלא רק קבוצות הרכיבה ההישגיות.
כדי שתהייה לו לגיטימציה לפעול כגוף של מדינת ישראל בענף האופניים בהגדרתו הרחבה- כמו שהוא מגדיר עצמו, הוא צריך להיות שייך לכל בעלי העניין המושפעים מפועלו, ולאפשר לכולם השפעה על מטרותיו ויעדיו והניהול שלו.
יש עוד היבט שהוא הצורך בשינוי מהיסוד של משקל היעדים בפעולת האיגוד- שלא יכול להיות זהה היום, למה שהיה לפני 5 שנים. הסיבה לכך היא שהיום העידן בו נמצאת הרכיבה בישראל השתנה בצורה דרמטית- כשיש וולודרום, יש את האקדמי והעתודה שלה, השפיץ התחרותי מטופל וממומן הייטב על ידי אדמס – וכל השכבה שמתחת לעתודה יש לה אופק ויעד להכנס למערכת הזו. הגיע העידן שבו האיגוד צריך להפסיק לתגמל את השפיץ העליון בזכויות יתר – יש מי שעושה זאת בהשקעה עצומה. כעת על האיגוד לנוע אל מה שבאמת חשוב: לטפל במרכז ובבסיס הפירמידה, ובענף האופניים בהגדרתו הרחבה.
לסיכום
האיגוד הופקע מענף האופניים, ואפילו מחברי איגוד האופניים! הוא נחטף והפך להיות משאב פרטי כמעט של קבוצת אנשים קטנה מאוד, אשר בתוכה תת קבוצה קטנה עוד יותר- כמה מנהלי קבוצות בודדים שאפשר לספור על אצבעות כף יד אחת ששולטים בהכל. זה הסיפור המביש והאמיתי העיקרי ב”איגוד האופניים הישראלי”. אבל בידי קבוצה של כ 40 אנשים הכח לשנות את זה בקרוב. אמנם בתוכם יש כמה שיעשו הכל להלחם בשינוי כזה. לכל השאר יש את כל הסיבות שבעולם לחשוב על זה שוב ולהביא לשינוי.
כל עוד מבנה הבעלות והבחירות באיגוד לא ישתנה, הוא לא באמת ראוי לשם “איגוד האופניים בישראל”, אפילו לא לשם “איגוד רוכבי האופניים המתחרים בישראל”- זהו מקסימום “איגוד בעלי חלק קטן מקבוצות האופניים בישראל”. המבנה הנוכחי שלו ושל הבחירות בתוכו לא משקף פעולה לטובת הענף בצורה מקצועית ובראייה ממלכתית רחבה- אלא משרת את כיסם ומטרותיהם של 5 אנשים. והרשימות הנכבדות לבחירות? ומה עם מנהלי הקבוצות האחרים? או שיתעוררו או שימשיכו להיות תפאורת רקע, זנב הפלוטון במשחק של אנשים אחרים.
מאת: גיא חלמיש
הכירו את ראנפאנל- גם שם מרתק: 
