אליפות העולם באופני כביש היא הדובדבן של עונת הרכיבה המקצוענית. זוהי ההזדמנות היחידה של הרוכבים (למעט האולימפיאדה) לייצג את מדינת מוצאם ולא רק חברות מסחריות ויצרני קרבון. המרוץ אינו סתם עוד מרוץ בעונה – הוא מאוד יוקרתי והזוכה לובש את חולצת הקשת כל השנה. בנוסף, הרוכבים לא מורגלים לרכב במסגרת הלאומית והטקטיקה אינה הצד החזק של המרוץ כך שהכל יכול לקרות. השנה נערך המרוץ בריצ’מונד בארה”ב, במסלול אורבני ומאתגר הכולל כמה קירות קצרים. הנה סקירה לקראת הארוע המסקרן הזה.
מאת: דני אסקרוב, יניב שור
אליפות העולם באופני כביש של איגוד האופנים העולמי UCI משתרעת על פני 9 ימים ומתקיימים בה מירוצים לגברים, נשים וצעירים (מתחת ל-23), ב-12 אירועי רכיבה תחרותיים שונים. המרוצים המעניינים ביותר יתקיימו בשישי, שבת וראשון שלפני חג הסוכות:
- יום שישי, 25 בספטמבר- מרוץ כביש גברים מתחת ל-23, בהשתתפות נבחרת ישראל עד 23. החל מ – 12:45 שעון מקומי (19:45 שעון ישראל). 162 ק״מ (10 הקפות)
- שבת, 26 בספטמבר- מרוץ כביש נוער בנים. בהשתתפות נבחרת ישראל. החל מ – 09:00 שעון מקומי (16:00 שעון ישראל). 129.6 ק״מ (8 הקפות)
- שבת, 26 בספטמבר- מרוץ כביש נשים עילית בהשתתפות פז בש הישראלית. החל ב – 13:00 שעון מקומי (20:00 שעון ישראל).
- ראשון, 27 בספטמבר- מרוץ כביש גברים עילית. החל ב – 9:00 בבוקר שעון מקומי (16:00שעון ישראל)
ארוע אליפות העולם משמש כמפגש פסגה של כל מי שהוא משהו, או חושב שהוא משהו, בעולם האופניים העולמי. מנהלי קבוצות באים לחפש רוכבים. מנהלי האיגודים של המדינות השונות באים על מנת להפגש, להכיר את עמיתיהם לתפקיד ולחזק את הקשר עם אלו שהם כבר מכירים. במהלך השבוע מתקיימים קונגרסים בנושאי רכיבה תחרותית בהם נוטלים חלק טובי הרוכבים בעולם ומנהלי הקבוצות המובילות. בקיצור, כל מי שרוצה לבוא בקרבו של עולם האופניים העולמי, מגיע לשבוע אליפות העולם.
רוי קוסטה בחולצת הקשת במהלך הטור של 2014
מסלול הנג”ש
עוד לפני שיתחילו מירוצי הכביש יתקיימו סדרה של מירוצים נגד השעון, במה שמכונה “Race of truth”. כאן לא מדובר בשלב נג”ש אחד בתוך מרוץ שבועי אלא בזיקוק של היכולת להפעיל את המנוע האנושי בשיא הכוח. המסלול המיועד לנג”ש אורכו כ-50 ק”מ ויש בו מספר פניות טכניות בתוך העיר. המסלול מתחיל צפונית לריצ’מונד ומאפשר לפתח מהירות בחלקו הראשון. דווקא הקילומטרים האחרונים כוללים יותר פניות וגם עליה מתונה לכיוון קו הסיום. טוני מרטין עשוי לשמור על תוארו וגם מיודענו טום דמולן ועוד תחנות-כוח אנושיות רבות אחרות במשתתפים.
מסלול הנג”ש הקבוצתי הוא היחיד שנערך במסגרת קבוצתית ולא לאומית. בשנה שעברה עשו את זה BMC וגם השנה הצליחו להגן של תוארם כאשר אטיקס-קוויקסטפ במקום השני. טים סקאיי רשמה התרסקות ב-60 קמ”ש במהלך האימונים לתחרות, חדשות רעות לקבוצה וגם לנבחרת איטליה מכיוון שגם איליה וויוויאני במתרסקים.
שוב לקחו זהב אחרי שהוכיחו יכולת גם בטור וגם על החול בשלב 1 של הוואלטה – BMC
הישראלים
אחרי הדיון המסורתי השואל “האם צריך לשלוח רוכבים לאליפות העולם?”, במיוחד לאור העלויות הגבוהות עקב קיומו של הארוע בארה״ב, יצאה לבסוף נבחרת ישראלית מלאה לריצ׳מונד, וירג׳יניה. כבר כתבנו ב BIKEPANEL שישראל חייבת להיות נוכחת בארוע הזה מדי שנה, גם אם רוכבים ישראלים לא יסיימו את התחרות פעם אחרי פעם. טוב עשו שהוציאו את הנבחרת בזמן ובהרכב מלא! גם אם יהיו שלושה רוכבים תחרותיים בארץ (ובוא נודה על האמת, אין הרבה יותר מזה…), יש לדאוג לכך שהרוכבים יגיעו, ינסו את כוחם וירכשו נסיון. אנחנו חלק מאומות העולם, ויש לנו נבחרת שהמדינה משקיעה בה ובאיגוד האופניים משאבים בדיוק בשביל זה.
לישראל אין ניקוד UCI בקטגוריית העילית גברים על מנת להתחרות בקטגוריה הבחירה. המשלחת הישראלית בהובלת אילן אולמן מאמן הנבחרת, כוללת את:
- פז בש, IGP, עילית נשים.
- איתמר אינהורן וסער הרשלר, 500 וואט, נוער בנים.
- עומר ורועי גולדשטיין (500 וואט), גיא גבאי (סייקלינג אקאדמי) ואביב יחזקאל (CCC) – גברים עד 23.
נשים – פז בש, מצליחה פעם אחר פעם לייצר את הקסם ולהתחרות ברמה הגבוהה ביותר בעולם למרות מספר זעום של תחרויות בשנה. בניגוד למתחרותיה בעולם, היא איננה רוכבת אופניים במשרה מלאה- עובדה טריוויאלית עבור מרבית הבנות בפלוטון המקצועני. בשנה שעברה סיימה פז את התחרות בפעם הראשונה על המסלול הסלקטיבי בפונפראדה, ספרד. פז מגיעה אחרי מרוץ הכנה בטוסקנה שבאיטליה, גם שם הוכיחה יכולת גבוהה וסיימה ב 30 הראשונות את קטע 1. אחרי המקום ה 59 בספרד יש לקוות שפז תצליח להתקדם אל עבר 40 הראשונות.
נוער בנים – איתמר אינהורן וסער הרשלר מגיעים שניהם אחרי עונה מלאה בבלגיה. סער, שהשנה עשה קפיצה משמעותית, סיים בקביעות בעשיריה הראשונה במרוצים בבלגיה. הרשלר, אינו ספרינטר ואינו מטפס. יכולתו הגבוהה ביותר היא להכנס לבריחה הנכונה ופשוט לייצר הרבה עבודה ומהירות לאורך הרבה זמן. לא יפתיע לראות אותו בבריחה של המירוץ בריצ׳מונד. איתמר, אחרי האכזבה של ספרד 2014 (תאונה בפתיחה), מקבל מסלול שתפור למידותיו. איתמר מביא אף מצוין לנצחונות כשהוא מגיע לסיום עם רוכבים אחרים. את אליפות אירופה סיים איתמר בפלוטון אחרי שפיספס את הבריחה המנצחת ומקום ב-20 הראשונים. אין סיבה לא לקוות לתוצאה מצוינת של 20 ראשונים באליפות העולם. זה תמיד אתגר למצוא את המהלך הנכון כשאתה ללא נבחרת לצידך אך היכולת קיימת.
גברים עד 23 – 4 רוכבי U23 שולחת ישראל. כולם מגיעים אחרי סדרת מרוצים טובה מאד – אביב יחזקאל עם רצף של תוצאות בעשיריה הראשונה בטור מזרח פלאנדרס לפני כחודש (מול רוכבים שירכבו נגדו ביום שישי). רועי גולדשטיין עם המקום ה-8 בשלב האחרון ובריחות ארוכות וחזקות בטור בבולגריה. גיא גבאי עם תוצאת דירוג כללי מצוינת (מקום 12) ומקום 3 כללי עד גיל 23 בטור בוהמיה בצ׳כיה. עומר גולדשטיין שנראה שבבולגריה התחיל למצוא את הדרך לחבר פוטנציאל ליכולת. גולדשטיין הצעיר ויחזקאל ינסו ללכת לבריחה, שתשים את ישראל על המפה ובטלוויזיה. גבאי וגולדשטיין ינסו לסיים הכי טוב שאפשר. ב 2013, רועי גולדשטיין ויואב בר היו קרובים לסיים את המרחק המלא במגבלת הזמן על המסלול הרצחני בפירנצה. המסלול בארה״ב פחות מאתגר והמרוץ יהיה מהיר מאד ויגמר תוך כ 3:20 דקות. הגיע הזמן שרוכב אנדר יסיים אליפות עולם! השנה זה יקרה.
מסלול מירוצי הכביש
מסלול הגברים עילית כולל 16 הקפות על מסלול שאורכו 16.2 ק”מ (10 מייל) למרחק כולל של כ-260 ק”מ! המסלול המעגלי מאפשר לצופים לראות את הרוכבים פעמים רבות והופך את הצפייה לחוויה בסגנון אחר. הנשים תרכבנה את המסלול לאורך “רק” 130 ק”מ (8 הקפות) עם שינוי קל בהקפה, ואילו הגברים עד 23 “יבלו” 162.2 ק”מ (10 הקפות).
מבחינת אופי המסלול מדובר ב”מסלול בלגי” על אספלט אמריקאי. המסלול מחולק על פי אופיו לשני אזורים – כ 10 קילומטרים מההקפה מתנהלים על כבישים אמריקאיים רחבים ומישוריים. ב 6 הק״מ הנותרים נמצאות העליות הקצרות והתלולות אך ללא ״הריהוט״ הבלגי וברוחב נדיב יותר. בקטע הזה יתפתחו המאבקים על מיקום ויקרו כנראה רוב המהלכים המשמעותיים של המרוץ. יהיה מאד קשה לייצר בריחות כי בקטע הפתוח והמישורי הדבוקה תטוס ויהיה קשה לבריחה להחזיק את המהירות של פלוטון דוהר. אבל בהרכב נכון הדבוקה תשחרר את הבריחה ללכת.
הנה פרופיל ההקפה:
העליות לאורך המסלול:
העליות קצרות מאד, כולן פחות מדקה של ״שחור בעיניים״. כפי שניתן לראות בפרופיל ובטבלה, עליה חדה בק”מ ה-14 של ההקפה עשויה להיות כר להתקפות קצרות וכואבות, או לניעור של שותפים לא רצויים להתקפות קודמות. העליה עם שיפוע ממוצע של 11% אבל עם מקסימום של 20%. אורכה הקצר מאוד- רק 100 מטר, ייצור ספרינט המוני בכניסה וקצב מטורף במיוחד בסיבובים האחרונים. זו בפרוש לא עליה למטפסים וכמה דיוושים בעמידה יעיפו את הפלטון למעלה. הקהל צפוי לגדוש את הרחוב בהמוניו.
ההקפה רובה ככולה בתוך ריצ’מונד כך שמדובר במירוץ אורבני, טכני בחלקו וכולל מספר פניות חדות. המסלול עובר בשדירה מרוצפת שנחשבת אחד הרחובות היפים בארה”ב וייתן לרוכבים טעימה של פאבה בסגנון מקומי, אך לא כזו שאמורה להשפיע על תוצאות המרוץ.
התפתחות המרוץ
הפרופיל של ההקפה מאפשר התפתחות של המרוץ לשלושה כיוונים –
ספרינט המוני, מרוץ ״פומפיה״ (כל הקפה מגרדים כמה רוכבים ולסיום מגיעים 10-20 רוכבים) או נצחון של אחד הקלאסיקנים בהתקפה מאוחרת תוך התפוצצות על אחת העליות. לא רק המסלול מקשה על החיזוי, גם ההתנהלות של הרוכבים שונה במירוצי אליפות העולם ואת חלק מהטקטיקה משאירים בבית. הנבחרות שונות בגודלן (על פי מפתח של ה-UCI) באופן משמעותי. שיתופי הפעולה בין הרוכבים נעים בין מחויבות קבוצתית למחויבות לאומית למחויבות אישית.
בהקשר הזה זכור במיוחד מירוץ אליפות העולם המרתק ב – 2013 באיטליה בו וולוורדה הספרדי נחשד בסיוע לבן קבוצתו רוי קוסטה הפורטוגלי, על חשבון בן ארצו “פוריטו” רודריגז. וולוורדה יכול היה “לשבת” על קוסטה ולמנוע את המרדף שלו אחרי רודריגז (או לנצח בעצמו בספרינט). להגנתו טען אז וולוורדה כי היה עייף מדיי. ניבאלי הגיע רביעי באותו מרוץ לאחר שהתרסק בגשם כ-20 קילומטרים לסיום.
בין מנצחי העבר ניתן למצוא ספרינטרים ענקיים – בונן, קוואנדיש ומריו צ’יפוליני, קלאסיקנים – פיליפ ג’ילברט, בטיני, וקוויטובסקי ואפילו מנצחי גראנד-טורס כמו קאדל אוונס. המסלול המשתנה כל שנה והאופי הלא צפוי של המרוץ יוצרים הזדמנות לכולם. המועמדים לנצחון באמת רבים ומגוונים והמרוץ פתוח כמו שרק ספורט האופניים יכול להיות – לא מופרך לדבר על וינצ’נזו ניבאלי או גרג ואן-אוורמאט (סולו בסיום) או אלכסאנדר קריסטוף (ספרינט מתוך קבוצה קטנה יחסית). הכל תלוי בהתפתחות של המרוץ.
המועמדים הבולטים –
- אלכסנדר ״הענק״ קריסטוף, נורבגיה – הרוכב הבולט של השנה זכה במסלול שתואם באופן ושלם את כישורי והוא המועמד הבולט ביותר.
- ג׳ון ״המנוע הגרמני״ דגנקולב, גרמניה – היחיד שיכול לגבור על קריסטוף, מאנו א מאנו אם יהיה פיניש בין שניהם.
- מייקל ״היפה״ מתיוס, אוסטרליה – השלישי בטרילוגיית קריסטוף ודגנקולב. אותו חומר רק עם מבטא אוסטרלי.
- “טומי גאן” בונן, בלגיה – כי למה לא? אם וולנטינו רוסי יכול לעשות את זה במוטו GP בגיל 36, אז למה שבונן לא יביא את כל הנסיון והבלגיות שלו ויקח את הקשת לענן בפעם השניה?
- פיטר ״יכול לעשות הכל״ סאגאן, סלובקיה – סאגאן יהיה שם בפיניש. זה בטוח. האם ינצח? תלוי מאד מי יגיע איתו לשם. אחרי כל המקומות השניים של השנה זה יהיה מקסים והוגן לראות את הרוכב הטוב ביותר עושה את זה!
- מתי ״מי חושב עליו בכלל״ ברשל, דנמרק – אול אראונדר מעולה בכושר נפלא. יודע להוציא מיים מהפאווה ומצטיין במסלולים שכאלו. סוס שחור אבל וואחד סוס!
- לואיס ליאון ״אף פעם לא נגמר״ סנשז, ספרד – כי הוא עשה את זה באסטוניה ובבאקו וב-1000 מקומות אחרים והוא בכושר מעולה. הרוצח הכי אלגנטי בדבוקה. אל תהמרו נגדו אם הוא בסלקציה האחרונה.
קריסטוף מנצח את מילאן סאן-רמו ב-2014. דגנקולב עשה את אותו הדבר ב-2015.
אם יש מקום לאגדות, אז האמריקאים היו חולמים על טיילור פיני המקומי שחזר מפציעה וניצח את השלב הראשון של US PRO CHALLENGE. אם זה יקרה זו תהיה הפתעה של ממש. פיני סבל פציעה קשה באליפות ארצות הברית 2014 יומיים לאחר שזכה בתואר הנג”ש. תהליך החזרה של הרוכב החביב הזה למסלול העלה את הפופולריות שלו בארה”ב אך לא ברור אם יש לו רגליים ל 260 ק״מ…
נבחרות צרפת, איטליה, הולנד, אנגליה, גרמניה ובלגיה מגיעות בהרכבים רחבים וחזקים מאוד כיאה למסורת האירופאית ויש להן את הכלים לשלוט במרוץ. למרות הדומיננטיות של נבחרות אלו, ההתנהלות שלהן יכולה בקלות לשחק לידיו של “גנב” מנבחרת אחרת. יקיר הפאנל פטר סאגאן יחכה לאפיקומן בפינה.
כדאי לשים לב גם לנבחרת אוסטרליה ובמיוחד למייקל מאתיוס שמגיע עם הרבה בטחון ועם תמיכה של נבחרת לאומית צעירה ומגובשת.
בין הרוכבים החזקים שמסיבות שונות החליטו שלא להשתתף ניתן למצוא את קאנצ’לרה (פציעה), קאוונדיש (פציעה) וגראיינט תומאס (עייפות), ששלושתם היו מועמדים רלוונטיים במסלול כזה. .
מירוץ הנשים
מירוץ הנשים מעניין, במיוחד לאור העובדה כי בכל שאר העונה סובלות הרוכבות המקצועניות מסיקור חלקי מאוד. רכיבה מקצוענית לנשים נמצאת בהתפתחות מתמדת, על מסלול מקביל לזה של הגברים, והרכיבה באולם מקדימה את רכיבת הכביש הקלאסית בקידום השיוויון. יש להן ספונסרים אחרים, מסלולים אחרים וכמובן רמת קושי אחרת מה שלא מפריע לרוכבות ספיצפיות להפוך למוכרות מאוד בארצן. החשיפה הבינלאומית של הענף הנשי היא נמוכה בהרבה ממירוצי הגברים, ואליפות העולם היא הזדמנות חד פעמית לראות את הרוכבות הטובות בעולם על הבמה המרכזית. הסיפור הגדול אצל הנשים היא הצרפתיה פאולין פראנד פרוו. הצרפתיה המעולה היא אלופת העולם המכהנת בכל הקטגוריות – כביש, סייקלו קרוס ומלפני שבועיים גם אופני הרים. היא מגיעה להגן על תוארה וקשה לראות מי יכולה למנוע ממנה לזכות בתואר. מי שינסו וגם יכולות –
- ג׳ורג׳יה ברונזיני, אלנה צ׳צ׳יני ורוסלה ראטו מאיטליה – יחד עם הולנד הנבחרת הכי עמוקה בתחרות שיכולה, ותמיד עושה זאת, לשחק עם כמה קלפים ולנהל מרוץ מעולה.
- ליסה ברנאואר, גרמניה – ספרינטרית מצוינת, שניה ב 2014 בספרד. אם היא מגיעה לסיום היא ראש בראש עם הטובות שבספרינטריות.
- ליזי ארמיסטד ולוסי גארנר, בריטניה – ארמיסטד היא אולי הרוכבת הבולטת של 2015. מגיעה לנצח ובכושר מצוין.
- אמה יוהנסון, שבדיה – הרוצחת השקטה. שלישית בספרד 2014. תמיד נמצאת שם בסיום. סוג של הגרסה הנשית של פיטר סאגאן. המון פעמים מסיימת שניה בגלל היותה מסומנת כל כך.
- לוסינדה בראנד, אנה ואן-דר ברגן ואלן ואן דייק, הולנד – נבחרת חזקה שבלי הקלף המנצח של מריאן ווס לא מצליחה לנצח מרוצים גדולים אבל תמיד שם לקבוע את המהלכים הכי משמעותיים במרוץ. יהיה הרבה כתום בחזית זה בטוח.
- אלנה אמאליוסיק, בלרוס – אף מעולה לנצחונות וניהול מרוץ משובח. אם יתפתח מרוץ בו תוכל לא להוציא את האף לרוח ולו פעם אחת כל המרוץ, לא יפתיע אם האף של הבלרוסית יחצה ראשון את קו הסיום!
מרוץ הנשים נוטה הרבה פעמים להיות טקטי ולא מספיק אגרסיווי. זה היה ככה בספרד, שם התחיל המרוץ רק בהקפה הלפני אחרונה להיות קשה באמת. נקווה למרוץ מעניין וכזה שלא יחכה לסיום על מנת לייצר מהלכים משמעותיים. אין שידור ביורוספורט והמקור הטוב ביותר לשידור באינטרנט הוא steephill. כדאי לבדוק גם את הערוץ הרישמי של UCI ביו-טיוב בהנחה שהערוץ לא יחסם בישראל…
