זה סיפור על אלוף אופניים שהוא הרבה יותר מרוכב: אדם שחי ולחם כנגד הרשע בתקופות החשוכות ביותר שידעה האנושות. לוחם, גיבור, ורוכב שסיפורו לא יאומן ויכול להיות מקור לתסריט שייראה מופרך גם אחרי קריאות מרובות. אבל זה סיפורו ואלה האנשים שהקימו את ישראל- ענקים של עידן אחר.
מאת: אלון וולף, מוזיאון האופניים
צילום: באדיבות משפחת קדוש, אלון וולף
איך שגלגל מסתובב
לפני מספר שנים הצגתי את האופניים של אלופי ישראל בתחרות אופניים לזכר דוד קדוש שנערכה בשוהם. באותו אירוע נפגשתי עם בני משפחתו של דוד קדוש. הם סיפרו לי שחבל שלא ידעו שיהיה מוזיאון אופניים, מכיוון שלא ידעו מה לעשות עם כל הגביעים, התעודות, האופניים והציוד שהיה שייך לדוד ז”ל.
רצה הגורל ובמקרה הגעתי לחנות האופניים ״טרק״ בחיפה. שם נפגשתי עם המנהל רן אמיתי שתרם חלקי אופניים וינטג’ למוזיאון. כשנכנסתי לחנות, קלטתי שמעל הדלפק תלויים אופני כביש וינטג’ מדהימים מסוג ביאנקי. רן סיפר לי שיום אחד בשנת 2009 הגיעו עם ״הביאנקי״ הבן של דוד קדוש משה ובנו יוסי לחנות וסיפרו שהם היו שייכים לדוד ואף הציגו מסמכים ותעודות.
רן נדלק על האופניים, הסכים לעשות טרייד ולהחליפם בשני זוגות אחרים. הוא שיפץ אותם ומאז הם היו תלויים בחנות.
רן סיפר לי שהוא יודע שהם צריכים להגיע יום אחד למוזיאון. גם אני יודע חשבתי לעצמי. וכך היה! הצעתי לרן אופני כביש מודרניים בעדם. רן התלבט. אני ידעתי שרן אוהב אופנועים לכן צירפתי לעסקה שלט פרסומת ממתכת של אופנוע וינטג’ נדיר. רן לא יכול היה לעמוד בפיתוי ושיחרר. מאז האופניים של קדוש תלויים במוזיאון. בשיחה עם משה קדוש הבן הוא סיפר שליד הבית שלהם היה מחסן קטן עם כל האופניים הישנים של דוד. לאחר שנפטר הוא לקח אליו את כל הזוגות אבל הייתה לו בעיית מקום לאחסן אותם. מכיוון שרצה להנציח את זכר של דוד הביא אותם לרן אמיתי שישפץ אותם ולקח במקומם שני זוגות ישנים. רן סיפר לי שלקח על עצמו את השיפוץ וממצב שילדה הרכיב את כל החלקים.
דוד קדוש- גיבור מתקופה קשה ואחרת
נולד בעיר ליון שבצרפת בשנת 1917, בילדותו הצטיין בספורט. הוא התחיל כמתאגרף ואף זכה בהמשך באליפות צרפת לחובבים. לאחר שעזב את האגרוף עשה הסבה לאופניים. כרוכב תחרותי השתתף במרוצים בצרפת ואלג’יר. אליחי כנפו שעורך את דף הפייסבוק “ההיסטוריה העולמית” סיפר לי שקדוש הצטרף בשנת 1936 לכוחות הבינלאומיים שנלחמו נגד פרנקו במלחמת האזרחים בספרד. הוא שימש בתפקיד פיקודי ואף זכה לכינוי “אל קפיטנו”. שנה לאחר מכן חזר דוד לצרפת וחזר להתחרות במרוצי אופניים. בשנת 1938 התגייס לצבא הצרפתי. לאחר שצרפת נכבשה על ידי הנאצים התחמק לעיר טולוז ושם הצטרף לפרטיזנים הצרפתים. בשלב הבא נשלח למרוקו לשבש את פעילותו של צבא וישי והגרמנים. (מתוך דף הפייסבוק ההיסטוריה העולמית/ אליחי כנפו וראיון שערך אשר כנפו- כתב העיתון ״ברית״, של יהודי מרוקו עם שמעון קדוש אביו של דוד).
בשיחה עם שמעון קדוש- בנו של דוד הוא מספר שעם פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התגייס למחתרת הצרפתית שלחמה בנאצים. תוך כדי כך המחתרת שלחה אותו למרוקו לעיר מוגדור שהיא נמל ראשי במרוקו ( היום הנמל הזה משמש כנמל הדייג של מרוקו) כדי לארגן צעירים יהודים שיילחמו בנאצים שפלשו לנמל. במשך הזמן הזה המשפחה שנשארה בצרפת נלקחה למחנה הריכוז אושוויץ שם נספו אביו, אמו החורגת ושתי אחיותיו.
האחות הצעירה ממנו ראתה איך הפושע הנאצי קלאוס ברבי יורה בראשו של הסבא (האבא שלו) והיא נשבעה שתרדוף אותו כל ימי חייה והצליחה להביא אותו למשפט. הוא קיבל מאסר עולם עד שמת בכלא האחות הייתה אישה מאוד מפורסמת בצרפת.
בישראל
עם פרוץ מלחמת השחרור שלנו, את אותם הצעירים שאסף ואימן הוא שלח לארץ עם עליית הנוער ואז השלטונות במרוקו חיפשו אותו וגילו אותו, ולכן הבריחו אותו לצרפת. הם התמקמו במחנה עולים ליד מרסיי עד שנאספו מספיק משפחות והם עלו לארץ. בארץ היו ממקימי מושב ״ישרש״. בזמן הזה דוד חזר לפעילות הספורטיבית והקים קבוצת רוכבים שהייתה מתאמנת בשבתות. באחת השבתות בשנת 1956 הקבוצה ירדה בקסטל ושלישו של בן-גוריון אשר שמו נחמיה ארגוב. עבר עם רכבו ופגע בדוד. לאחר מכן הוא פינה אותו לבית החולים קפלן ושם הרופאים אמרו לו שסיכוייו לחיות קלושים. מאוחר יותר הוא ביקר את המשפחה במעברה בצריף עץ דל, המשפחה הייתה דלת אמצעים. נחמיה ארגוב הלך לביתו וכתב שני מכתבים: אחד לבן גוריון שהוא מתנצל ובשני הוא ציווה למשפחה את כל רכושו. יש אומרים שארגוב לקח את המקרה בצורה קשה ואף שם קץ לחייו בעקבות כך. לימים דוד,התאושש ונודע לו על השתלשלות העניינים והחליט לוותר על הירושה. וכך הוא חזר לאט לפעילות הספורטיבית שלו ,כמובן, שהוא כבר לא רכב כמקודם. הוא הפך להיות מאמן, הקים קבוצות רכיבה בהפועל רמלה וארגן תחרויות. הרבה מהרוכבים של אז עברו תחת ידו.
רוני קדוש הנכד מספר שסבא שלו דוד היה אדם חזק ספורטאי משכמו ומעלה. אם היה יודע שגם משה אביו וגם הוא ממשיכים את דרכו ועדיין רוכבים הוא היה גאה בהם.
משה הבן מספר שדוד בתחילת דרכו הקים את קבוצת הפועל רמלה, מקבוצות האופניים הראשונות בארץ. בנוסף היה ממקימי קבוצת הכדורגל והאגרוף של רמלה. משה עצמו גם הלך בדרכו של אביו הוא שיחק בקבוצת הנערים של רמלה בכדורגל והיה בעצמו רוכב מצטיין שאף זכה באליפויות. עד היום הוא ממשיך לרכוב תמיד עם אופני ביאנקי.
שוקי קופטיקו, השופט הבינלאומי ורוכב עבר בהפועל רמלה, מספר שקדוש לאחר התאקלמות לא קלה בארץ החל לקבץ סביבו במעברה של רמלה רוכבים יוצאי מרוקו והארץ ולאמן אותם באימונים אישיים ובהמשך קבוצתיים וכך הקים את הפועל רמלה. המועדון היה בית היוצר לרוכבים בולטים כמו ברוך אקפלד, ראובן סלובודקין, יהודה מחפודה ועוד רבים וטובים. את האימונים התיאורטיים ריכז במקלט של הג”א ברמלה. את האימונים המעשיים בכבישים.
דוד תרם רבות גם בפעילות אופניים ברמה הארצית סייע בהקמת מועדונים כמו הפועל אשקלון, באר שבע, נצרת עילית ועוד. בהמשך הוסמך להיות מאמן נבחרת ישראל והשתתף באירועים בינלאומיים כמו מרוץ ששת הימים וכינוס הפועל. שוקי מספר שדוד כמאמן סייע לו לבנות את אופניו הראשונים ועזר לו רבות לפעילותו כרוכב. בתחילת שנות השמונים שוקי הצטרף אליו כעוזר לארגון ניהול ושיפוט תחרויות. פעילות שעזרה לו בהמשך בפעילותו הבינלאומית.
יהודה מחפודה, רוכב נבחרת ישראל לשעבר שהתאמן תחת קדוש מספר שהוא היה עניו לא מתנשא תמיד דיבר בגובה העיניים והפגין נוכחות בשטח המרוץ. כמאמן ידע מתי לכעוס, מצד אחד, ולחייך ולעודד, מצד שני. הוא אהב להתלבש יפה בחליפות עם סמל ישראל. הקפיד על משמעת. הקדיש את מרבית חייו לאופניים גם על חשבון זמן עם משפחתו. היה נוסע באוטובוסים בכל הארץ לארגן תחרויות בשבתות בחגים וכינוסי הפועל. מחפודה זוכר היטב את הסימנים שנתן לרוכבים החזקים. מתי לתקוף, מתי לשמור כוחות לפני ספרינט. יהודה זוכר שהגיעה לארץ נבחרת גרמניה נוער באחד המרוצים ל92 ק”מ באיזור רמלה. שכל הרוכבים התקרבו לעליה, קדוש נתן לו סימן מהאוטו להתקיף וכך הוא מצא עצמו לבד עם אלוף אירופה פטר בקר בקצה העליה רחוקים מכולם, בהמשך הגיע שלישי בתחרות.
הביאנקי של דויד
נוסדה במילאנו, איטליה, על ידי אדוארדו ביאנקי בשנת 1885. זו חברת האופניים הותיקה ביותר שעדיין קיימת והראשונה שייצרה אופניים עם שני גלגלים בקטרים שווים. אדוארדו ביאנקי שהיה טכנאי ציוד רפואי הקים את בית המלאכה הראשון בהיותו בן 21. החברה שימשה כספונסרית של רוכבים מקצועיים בג’ירו דה איטליה והטור דה פראנס, כמו ג’יובאני טומסלו, פאוסטו קופי, מרקו פנטני, ועוד רבים וטובים.
מדובר באופני ביאנקי איטלקיים בצבע ירוק ביאנקי. משנות השבעים. השילדה עברה ניקוי חול וצביעה ע”י יניב גולן (צבעי אופנועים) בתל אביב, הצבע ביאנקי -סלסט יצא מקטלוג צבעים של פיאג’יו. המערכות הם של קמפנוליו: גראנד ספורט. ניו אולד סטוק, כולל הבלמים, המעבירים והקראנק. הסטם והכידון של 3T. הבקבוק בצבע זהה מקורי של ביאנקי. מקדימה שני גלגלי שיניים קמפנוליו, הגדול 52 והקטן 40 שיניים. מאחור קסטה עם 5 גלגלי שיניים בלבד. הפדלים בצבע זהה של לוק נוספו מאוחר יותר. הגלגלים קוטר 700 מסוג מאביק ma 40 נבנו עלי ידי רן אמיתי.
לסיכום
בתחקיר שעשיתי על האופניים למדתי הרבה דברים מעניינים על דוד ומשפחת קדוש, גם מעבר לתחום האופניים. על השירות הצבאי באירופה והפעילות במחתרת נגד הנאצים. הפעילות בתנועת קדימה והכנת בני הנוער לעליה לארץ. ללא ספק הם היו גיבורים. דוד הוא לוחם וספורטאי אמיתי. מאמן מקצועי שהיה ממקימי ענף האופניים בארץ וזה כבוד גדול להציג את אופני הביאנקי שלו ולספר את סיפורו. במחלקת האלופים של מוזיאון האופניים.
מאת: אלון וולף, מוזיאון האופניים
צילום: באדיבות משפחת קדוש, אלון וולף
בייקאפאנל- לתרבות אופניים איכותית בישראל. הצטרפו אלינו:
