כשפותחים את הראש – נפתחת גם ההזדמנות להתאהב. זו היתה חוויה מתקנת לרכוב על אופניים שהורכבו משלדה בעלת גיאומטריה כמעט מושלמת למטרה שלה הם נבנו: סינגלים. יש לי מזל: המידות שלי ושל ארי דומות כנראה. ארי הביא פה גישה מקורית לבחירת הציוד המשלים לשלדה וזה מה שעשה את הבילוי על האופניים האלה למעניין עוד יותר.
פלדה בתנועה
החברים ב Caravan Collective עשו סרט על ארי, שבו חוץ מארי כמובן, והטי-שירט של CC, מככבים האופניים האלה:
[vimeo]https://vimeo.com/63083072[/vimeo]
סקרנות בריאה ורצון לנסות ולהתנסות בדברים אחרים היא תכונה מצוינת לבונה השלדות שלכם – כל התנסות כזו מלמדת משהו. ארי מספר שהוא הרבה זמן רצה אופנים עם יותר נפח בצמיגים ורצועה, ולמזלו הגיע לקוח שרצה אותו דבר וגם הוא עם כידון רחב. הוא קפץ על ההזדמנות ובנה שלוש שלדות כאלה שהלכו אחת לדנמרק, אחת לארי אישית ואחת ללקוח בעל החזון והטעם המקורי.
כשפותחים את הראש – נפתחת גם ההזדמנות להתאהב
מדובר באופניים שנבנו כדי להתאים לרכיבת סינגלים מתוך גישה שאומרת שהמשקל הוא לא המטרה החשובה ביותר בבניה, אלא חווית הרכיבה. והם דילוורו את היבט חווית הרכיבה בגדול: אלה אופני סינגל ספיד המונעים לא באמצעות שרשרת אלא באמצעות חגורה – Belt Drive. הם נבנו על בסיס גיאומטריה של טופ טיוב רגיל יחסית באורכו (59.5 ס”מ), ששולב סטם קצר במיוחד (7 ס”מ), כידון ברוחב ענק (777 מ”מ), וצמיגי AM ברוחב בשרני במיוחד ונפח אוויר לא מבוטל של 2.4 אינץ.
זו לא שלדה קלה לתכנון כי הרצועה לוקחת הרבה מקום. גם צמיג רחב של 2.4 תופס את נפח שלו. השילוב של שני אלה ביחד עם שאיפה להצליח לייצר צ’יין סטיי קצר (שהרי ב 29 מדובר, בהם שאיפת קיצור הצ’יין סטיי היא חשובה כדי לשמור על חיות בהיגוי עד כמה שאפשר) הובילו לשימוש בפיסות ה Yoke – אותן לוחיות החיבור לצינור הציר המרכזי.
פיסות ה Yoke המחברות את תומכות “השרשרת” לצינור ה EBB
רצועה – זה היום “קטע” כמעט כמו שסינגל ספיד היה פעם
הרצועה, חוץ מהיותה לחצן לקריאות התפעלות ופליאה (“בואו בוא תראו זה כמו רצועת המנוע” אומר זה שגילה את זה ראשון לחבורה שלו, ובאחת הוא הופך לידען שבינהם), מתפקדת בצורה דומה לשרשרת, ויש גם לה בליטות שנתפסות בבליטות שב”גלגל השיניים”.
בשימוש ברצועה במקום שרשרת טמונה הבטחה גדולה:
- חוויה שקטה לחלוטין. אין שום של נקישות וחירקושים מוכרים.
- לא צריך לשמן.
- בכלל יש מעט מאוד תחזוקה נדרשת.
- באין שמן – גם לא סופחים חול אל השמן ולאט לאט ברכיבה ארוכה בתנאים ארץ ישראליים מבאסים יותר ויותר…
- נקיון קל ומהיר – שטיפה במים מורידה הכל ואין צורך בדגריזרים.
- משקל נמוך יותר משל שרשרת בכמה עשרות גרמים בד”כ (אם כי לא ברור עם “גלגלי השיניים” הייחודיים של המערכת הזו לא מפצים באופן שלילי על הפער הזה).
- ביישומים עירוניים – רצועה מתאימה במיוחד מתחבר לנאבות בעלות הילוכים פנימיים ובאין שמן או מעביר אחורי המכנסיים של הרוכב אינם בסכנת סיכול ממוקד מימין.
- יש טענות לאורך חיים ארוך יותר.
[youtube]http://youtu.be/C8gkWQQKqoU[/youtube]
החוויה שקטה ומאוד נעימה אולם מה לעשות – ולא יותר יעילה מזו של שרשרת. ע”פ מחקר שנעשה במעבדת Friction Facts בשיתוף עם BikeRadar רמת החיכוך של רצועות כאלה היא כנראה, בגדול, בכ 30% גבוהה יותר מזו של שרשרת בתנאי אמת: כאשר מותחים אותם ברמה הנדרשת כדי למנוע החלקות של הרצועה. באופן מעניין הרצועות האלה דווקא יותר יעילות באפס מתיחה – אולם זה מצב תיאורטי בלבד. למרות הטענה משביתת השמחה הזו, כשמתרגמים את זה לוואטים, אליבא ד-בייקראדר מדובר בהבדל שרוב הרוכבים הרגילים – או רוכבי הסינגל ספיד בשטח כנראה לא ירגישו בהבדל. זה יעניין רק רוכבי Track מקצועיים שיוותרו על החגורה בהיותם בתחום בו כל חלקיק וואט יקר מפז. בכל מקרה לאופניים של ארי זה התאים בצורה מושלמת – הרי כבר אמרנו שהגישה פה היא תהליכית ולא תוצאתית – כלומר ההנאה וה Feel במרכז, ולאו דווקא המהירות האוביקטיבית מנקודה לנקודה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=eSVKLWfePks&feature=share&list=FLNvHjcCDtiDo-IbvCqG7RYg[/youtube]
Gates זו החברה שמייצרת את הרצועות האלה לאופניים ותכלס – אין להם מתחרים. הם מייצרים רצועות גם לתחומים נוספים. זו חברה גדולה. לפני כמה שנים החלו לייצר את הרצועות והם אלה שמספקים את כל הקיט שכן “גלגלי השיניים” תואמים לרצועה. הדור הראשון של הרצועות סבל מבעיות של תזזה לצדדים, אז בדור השני והם הוסיפו תעלה קטנה באמצע הרצועה שמונעת תזוזה שלה ימינה או שמאלה.
לגבי היחס – מאחר ואי אפשר להוריד חוליה, צריך לדעת מראש כשמזמנים את הרצועה מה אורך הרצועה שצריך לאופניים הספציפיים עליהם היא תותקן. עושים זאת לפי חישוב כלשהו שנעשה עם הפרמטרים של אורך הצ’יין סטיי ויחס ההעברה שרוצים. פה זה שקול ליחס של 32 על 19 באופני 29 רגילים.
חשוב שתדעו: לא כל שילדה מהמדף מתאימה לרצועה, אז לא להתלהב ולהזמין באיביי מייד… כדי להשחיל אותה (שוב – מאחר ולא ניתן לפתוח חוליה כמו בשרשרת) צריך שלדה שנבנתה מראש לכך, ויש בה אפשרות לפרק\לפתוח את הסיט סטיי להשחלה.
מתח הרצועה – נקבע עם כלי שבודק את המתח ואפילו, שימו לב – יש לכך אפליקצית אייפון! כן זה אמיתי: היא מקליטה את הטון של הרצועה בפריטה עליה ומנתחת את עוצמת המתיחה לפי הצליל. תודו שזה קטע גדול!
“גלגל השיניים” והרצועה ליד נאבה בעלת צליל פריילוף מלכותי
EBB תוצרת רוזנצוויג סיניור
עוד דבר משותף לארי וללקוח היה שלא היה אכפת שם מהמשקל, אולם היתה דרישה לשמר את האופציה לעבור בין ריגיד או סספנשן. ריג’יד עושים עם מזלג קצר יותר ממזלג בעל שיכוך. המזלגות של אופני הריג’יד בד”כ מקבילים ל 80 מ”מ (או 100 מ”מ). השינוי הדרמטי בגיאומטריה בין מזלג עם בולם לבין מזלג קשיח יכול להשפיע על התנהגות האופניים ולקלקל. כדי לאפשר גמישות מלאה ושימור גיאומטריה במעבר בין מזלג אחד לשני, נבחר ציר מרכזי אקסנטרי שמאפשר לסובב ולהוריד את הציר המרכזי ואז לשים גם מזלג ארוך יותר של 100.
EBB – מיוצר ב Home Brand – בדנמרק על ידי אבא של ארי. האתגר הוא כאן איך מכניסים ונועלים אותו שלא יסתובב בתוך השלדה. יש מנגנון שמתרחב בפנים וננעל לתוך השלדה. אפשר לעשות מנגנון מתרחב, מנגנון שנתפס על מסילה בתוך ה BB או מנגנון שנתפס מחוץ לצינור ה BB באמצעות שתי לוחיות שנסגרות אחת לכיוון השנייה ולוחצות על הביבי. יש חברות שעשו זאת עם בורג אחד ורק אז למדו לשפר, אבל ארי ואביו עשו זאת עם שני ברגים ממורכזים המיושרים אחד מול השני באמצעות עמוד שדרה \ צינור פנימי, והם יצרו פה כנראה את אחד המופעים המוצלחים והשקטים ביותר של EBB!
ועוד חוכמה ונסיון ייחודי של ארי קשורים בעיבוד של ה BB לאחר בניית השלדה – שמתקן עיוות של ה BB שנוצר בכל שלדה אחרי הריתוך. היישור הזה, והשילוב עם מיקום הברגים והחיזוק הפנימי – כל אלה ביחד מייצרים שקט לאורך זמן – שזו נקודת תורפה רצינית של כל מערכות אקסנטריק ביבי עקב חופשים שנוצרים בפנים. באופן כללי גם ארי אוהב את גובה הציר המרכזי שלו נמוך יחסית ופה יש כ 305 מ”מ מהרצפה.
אבזור: כאוס מאורגן
האופניים בנויים משאריות: מישמש של דברים שהיו לארי בסדנא. הקראנק שימנו סיינט (מתאים יותר לפרירייד) “שמתי כי היה לי והוא יפה – אז מה אכפת לי מהמשקל?…” הוא אומר בחיוך.
“כל שאר החלקים הם בהחלט אהובים עלי: גלגלים של ניל, עם חישוקי ARC של סטאן מקדימה ו FRM מאחור על נאבות של קריס קינג, שגם הן לא הכי קלות בעולם אבל מחזיקות מעמד לתקופה ארוכה, וגם יש להם צליל שקט ונעים במיוחד.”
“צמיגים – אחד הדברים המרכזיים שרציתי זה הרבה קלירנס לבוץ, וצמיגים רחבים. רציתי 2.4 בגלל האחיזה: התחושה מאוד כייפית. מקסיס ארדנט 2.4 מספקים חוויה של המון בטחון. בשבילי זה לא העניין של להרגיש ראשון בין 10 רוכבים – זה לא קריטי לי. זה נותן לי תענוג בירידות. לפעמים בא לי לשים משהו יותר דק בשביל תאוצה אבל אי אפשר לקבל הכל”.
“מוט הכיסא של Moots הוא גם סטנדרט אצלי. זה מוט מטיטניום שעושה הבדל מאוד משמעותי ומוסיף שיכוך. הוא יקר אולם שווה את הכסף (אם אני מזמין קרבון ללקוחות אז רק ENVE). קוטר מוט הכיסא הוא 27.2 אולם הוא נכנס לסיט טיוב שמתאים גם לדרופרים – בקוטר 31.6. יש מתאם בתוך השלדה שמחזיק את מוט הכסא וכך שומרים לרוכב שרוצה את כל האופציות להחליט אחרי הקניה.
על האוכף אומר ארי: “כואב, אבל נראה טוב…”. אני קלקלתי את המראה של האופניים מיד אחרי רכיבת הצילומים עם אוכף הפיזיק אליינטה שלי. מצטער – לא הייתי מסוגל אחרת.
הכידון מאוד מאוד רחב. ארי מספר שהוא אוהב את האינפלציה ברוחב הכידון: 777 מ”מ אדירים של רוחב כידון מסוג FSA/Gravity. יש לו סוויפ אחורה (קשתיות) שבניגוד לסוויפ הזה שרכבתי עמו בעבר על כידונים צרים יותר וסבלתי, ברוחב המאוד משמעותי של הכידון הזה זה מתחיל להיות הגיוני ומסיע לאחיזה בזווית טבעית. הסוויפ לא קיצוני מדי והכידון פשוט מהנה במיוחד. על הכידון הורכבו הגריפים מסוג ESI Grips Chunky Grip מסיליקון מלא שנהנתי מהם גם במבחן של הלינסקי פרו 29.
אתה לא יכול לרכוב עם סטם ארוך מדי עם כידון כזה כי אז הכל מגושם מדי. לפני הבחירה בסטם של 7 ס”מ, ארי ניסה לרכוב קצת עם סטם קצר יותר של 5 ס”מ ולא הרגיש נוח בעליות: הכל הרגיש עצבני וצפוף מדי… למידות שלו (ושלי), ועם טופ טיוב של 59.5 זה האורך הנכון ולא ארוך מדי – קל יותר להטות משקל לכל הכיוונים.
מעצורים: xt החדש עם IceTech (שיניים כאלה שמורידות את החום הנצבר בבלימה). מומלץ להיות עם רוטורים תואמים אבל הרוטורים פה אינם כאלה. לא קריטי כנראה כי האופניים עצרו נפלא. המעצורים האלה נבחרו כי הם הכי טובים ביחס מחיר לתמורה (היום יש כבר SLX זול יותר עם אותה טכנולוגיה). לבולמים האלה יש גם את האפשרות להחליט לגבי מרחק הרפידות בבורג – עוד קסטומיזציה קטנה לרוכב שמאפשרת להגדיר כמה חופש יש בין הלחיצה במצב הפתוח ביותר של הידית לתחילת המגע של הרפידות בדיסק.
מזלג פוקס עתיק 110 מ”מ (בן שלוש) וצבוע כדי להתאים ליפי השלדה. המזלג פומפם בעודף לחץ אוויר כדי שלא יהיה צורך בסגירה ופתיחה שלו כל הזמן – זה מתאים לסינגל ספיד, וגם אם זה לא הביא אותו לביצוע אופטימלי זה התאים לאופניים שעומדים עליהן המון זמן מהרכיבה, ובכלל – זה הרבה יותר נוח מריג’יד שהוא אופציה סבירה בעיני מי שבונה אופניים כאלה (אך לא בעיני). הסטירר הוא מדורג (Tapered) שמוחבא בתוך הד טיוב 44 – שזה הסטנדרט של כל בוני הקסטום. למעלה המיסב יושב בפנים ולמטה – חיצוני.
אז מה היה לנו
אופניים בבניית קסטום של ארי לעצמו שישבו עלי בול. המשקל לא הכי קל, אבל הסקס אפיל הכי קול. התנהגות מושלמת בסינגלים שאכן אם אפשר לתאר אותה במילה אחת היא תהיה: בטחון. הבטחון מגיע מהגלגלים ומההיגוי המדויק שנוצר בזכות זווית ראש מתונה מאוד לאופני 29, כידון רחב והסטם הקצר. סינגל ספיד שמזמין עליות יפות, ואוהב הרבה עמידה, מה שמחייב אחיזה מצוינת, שגם היא היתה פה בשפע עקב הנפח והבשרנות של המקסיס ארדנט שהורכבו על גלגלים של ניל שדווקא היו קלים יחסית והשפיעו מאוד לטובה על כל החוויה: דרדרת, קרקע בעייתית – עם צמיגים כאלה הכל זורם, נתפס, ומשוכך. כל אלה מתחברים מצוין להרבה כיף על היופי, הנקיון, הסטייל והייחודיות של שלדת ארי עם רצועה במקום שרשרת.