למי שמעורה בצד התחרותי של סצנת האופניים בארץ, עשוי להידמות כי ישראל הפכה החודש למעצמת סייקלוקרוס. בסוף דצמבר נערכה אליפות IDEAL באופקים, שסיקורה הופיע כאן. בשישי האחרון נערכה תחרות הקרוס המסורתית בסיגמא, חנות האופניים ומועדון הרכיבה שבצומת מגידו, בשני סופי השבוע הקרובים ייערכו שתי תחרויות גב לגב, במסגרת LAZER Cyclocross Series, וב-8.2 תיערך תחרות ה-Short & Cross ההזויה של החנות הזכרונאית תלת אופן.
חמש תחרויות סייקלוקרוס אינטנסיביות, בשלב הקלאסי של תחילת העונה בו הרוכבים התחרותיים רק בונים כושר, ובעונה הקלאסית בה אמור להיות מזג אוויר “סייקלוקרוסי” חורפי ומבוצבץ. מה אומר לכם? הכל קלאסי.
הזמנה לסבב הסייקלוקרוס שייערך בשני סופי השבוע הקרובים
שוב: מה זה סייקלוקרוס? למי זה טוב? מה זו תחרות קרוס כהילכתה?
אופני סייקלוקרוס, כבר הספקתם להבין, הם אופניים שנראים כמו אופני כביש רק עם צמיגי שטח משוננים. תחרויות סייקלוקרוס נועדו במקור לשמור על הקצה התחרותי של רוכבי הכביש בעונת החורף האירופאית, בה תנאי השלג והבוץ גרמו לחוסר תחרויות.
המסלול הינו לרוב קצר למדי – הקפה של 1.5 עד 3 ק”מ, רצופה במכשולים טכניים, שמשחקים לרוכבים עם הדופק. מכשולים נפוצים הם גרמי מדרגות המחייבים את הרוכבים לירידה מהאופניים ונשיאתם על הכתף, משוכות בגובה 40 ס”מ, המחייבות רוכבים לדלג מעליהם עם האופניים ביד או על האופניים בבאני הופ, כמו חיימי, וקירות תלולים שלא ניתנים לטיפוס ברכיבה, ושוב, מחייבים את הרוכבים לטפס אותם עם האופניים ביד או על הכתף.
האפיון האינטנסיבי הזה, ביחד עם טמפרטורות נמוכות לאללה, בוץ חלקלק ושלג מקפיא אברים, הפכו את ספורט הסייקלוקרוס לספורט קשוח מאוד שמחמיא לרוכבים קשוחים מאוד, קרי בלגיים והולנדים… לאורך המסלול מכשולים מלאכותיים המקשים על הרכיבה בו, ומחייבים מיומנות טכנית:
אליעד דניאל (מימין) ורוכב ביש מזל על אופני KTM מתאתגרים עם המשוכות. צילום: דורית גוטהלף/בסטבייק
ובארץ?
טוב, מן הסתם שלג, קרח ובוץ שניתן לרכוב בו הם לא ממש תנאים ישראלים טיפוסיים. אבל מה שכן דומה למתרחש בחו”ל הוא שדצמבר עד פברואר מוגדרים גם כאן כפגרה וכתחילת העונה התחרותית של הרייסרים. תחרויות סייקלוקרוס קצרות ואינטנסיביות מתאימות לשלב הזה בעונה כמו כפפה ליד. הרוכבים רק בונים כושר, והתחרות מהווה עבורם אימון איכות באינטנסיביות גבוהה. נכנסים לדופק תחרות, אבל לא נשארים שם שעות, מחדדים ועובדים על טכניקת הרכיבה, על זינוקים אגרסיביים ומלחמה על קווים.
התו המאפיין של כל מסלולי התחרויות שהוזכרו לעיל הוא דומה: מסלולים קצרים, טכניים, עתירי פניות צפופות וסוויצ’בקים, עליות כוח תלולות ומקטעים שדורשים ירידה ועלייה מהירה מחדש על האופניים. כל אלו בעצם נותנים למסלול אופי “סייקלוקרוסי”, גם אם במקרה אתה מתחרה על אופני הרים ולא על אופני סייקלוקרוס: המון אנאירובי, הרבה כוח מתפרץ, זינוקים מהמקום, ברקס חזק, סיבוב וחוזר חלילה, שליטה טכנית באופניים, בניתוק וחיבור מחדש לדוושות בדופק גבוה, ומאבק כתף לכתף, כידון לכידון ברוכבים אחרים, במאבק על הבכורה לפני כניסה לעוד סיבוב צפוף. טכני, אמרנו כבר?
גיא באומל ויוסי פוקר. צילום דורית גוטהולף/בסט בייק. משמאל: רוכב אתלטי של אקוטים. צילום: גל פיטוסי
למה סייקלוקרוס כל כך טוב לרוכבי כביש?
אין כמעט מאמן כביש בעולם שיכול לשלוח את מאומניו לתחרויות סייקלוקרוס ב-off season שלא עושה זאת. למה? פשוט קראו מחדש את הפסקה האחרונה. האפיון הפיזיולוגי והאימוני של מרוץ סייקלוקרוס שונה לגמרי מהאפיון של תחרות כביש קלאסית בת 3-4 שעות, עם עבודה בפלוטון, גישורים, אליפסות וספרינט בודד פה ושם. עצם העבודה על יכולות סייקלוקרוס הופכת את רוכב הכביש החד-מימדי לעגול ושלם יותר, ומהווה אימון קרוס טריינינג מאוד יעיל ומשלים. הסיבה השנייה לכבישון להשתפר באימוני ותחרויות סייקלוקרוס היא השיפור המיידי שהוא ירגיש בטכניקת הרכיבה שלו בכביש ובשליטה באופניים במצבי קיצון. מצב קיצון יכול להיות איבוד אחיזה בגלגל האחורי באמצע סיבוב, או קרב מרפקים בכידונים צמודים בתחרות קריטריום כביש. בסייקלוקרוס זה ה-א’-ב’ של המקצוע, וקל יותר ליישם דברים כאלו בכביש, אחרי שהתאמנת עליהם בשטח, על דרך כורכר או על מגרש דשא. השליטה הטכנית הזו אגב, באה בטבעיות לרוכב הרים שעולה לראשונה על אופני סייקלוקרוס. השטיחון כבר מורגל ורגיל למצבים של אחיזה חלקית, החלקות זנב אחורי ומאבק כידונים בכניסה לכל סינגל.
מורן תלפז דוחפת את אופניה בקיר התלול, אל עבר ניצחון בנשים. צילום: דורית גוטהלף/בסטבייק
למה סייקלוקרוס כל כך טוב לרוכבי שטח?
קודם כל כי הם יכולים להיות טובים מאוד בתחרויות סייקלוקרוס, מה שיהיה קשה יותר בתחרות כביש קלאסית. האופי האינטנסיבי והאנאירובי, השליטה הטכנית הנדרשת, אהבת העפר והבוץ – כולם טבעיים לרוכבי הרים. קחו לדוגמא את שלומי חיימי, פיגורת הסייקלוקרוס התחרותית מספר אחת בארץ, שהוא גם אלוף ישראל ברכיבת Cross Country ממש שלא במקרה. יכולות ההאצה, בלימה וחוזר חלילה שלו הן מהגבוהות שיש. יכולות ההשכבה והסיבוב שלו על משטחי כורכר על צמיגי סייקלוקרוס צרים הן חסרות תחרות, לפחות מצד רוכבי הכביש האחרים. ויכולות ה-bunny hop שלו מאפשרות לו להמשיך ברכיבה ללא ירידה מהאופניים, במקום בו שאר הרוכבים נאלצים לרדת מהם, ולהרים אותם בידיים. מדובר על יתרון אבסולוטי שמגיע משנים רבות של ניסיון רכיבת שטח, וגם, בואו נודה בזה, מערימות של כשרון טבעי.
דני צור, מנצח קטגוריית מאטרס 35+. צילום: דורית גוטהלף/בסטבייק
תועלת נוספת לרוכבי הרים תחרותיים היא האופי האינטנסיבי של התחרות ברמה הפיזיולוגית, שמזכיר מאוד זינוק והקפה ראשונה של תחרות קרוס קאנטרי, רק כאמור, למשך זמן קצר יותר.
והכי חשוב – למה תחרות סייקלוקרוס טובה כל כך עבורכם – קהל הצופים???
מי שנכח באחד מאירועי הסייקלוקרוס שקוימו בארץ הבין כבר את הרעיון, זו תחרות שכאילו תוכננה במיוחד עבור קהל צופים שוחר אופניים ורכיבה. בגלל ההקפה הקצרה (בין 1.5 ל-2 ק”מ), האופי הסללומי של המסלול, המשוכות, הקירות שמחייבים ירידה מהאופניים וכולי, אתה יכול לעמוד בנקודה אחת ולראות את כל העלילה נפרשת ומתפתחת לך אל מול העיניים. רואים את הזינוק, העקיפות, המאבקים, הנפילות, סיבוב אחר סיבוב, ממרחק של מטרים ספורים, ומבינים – בלי עזרה של כרוז ידען או פרשן מיומן – את כל סיפור התחרות, המובילים, המפסידים והמנצח.
שלומי חיימי דוחף עוד כמה וואטים בדרך לכיבוש קיר ולעוד מקום ראשון. צילום: דורית גוטהלף/בסטבייק
אקשן מול העיניים, ביער, על מסלול שמייצר סבל טהור אצל המשתתפים והנאה צרופה אצל הצופים – וזה עוד בלי עזרים.
עכשיו, נוסיף לזה את העזרים. כיאה למולדת הקרוס, הלא היא בלגיה מעצמת הבירות העולמית, גם כאן אצלנו, כל תחרויות הסייקלוקרוס מתיימרות ומצליחות להציע אירוע שהוא הרבה מעבר לתחרות. יש מוזיקה, יש כרוז, יש D.J., יש דוכן למכירת בירה ו/או נקניקיות ו/או פרעצלים או משהו דומה ליד הבירה. יש כמה דוכני ציוד ותצוגה של יבואנים ומפיצים מסביב, כדי שלא ישעמם לעיניים ולארנק בין מקצה למקצה, ויש מלא צופות וצופים שעומדים סביב הסס”לים והבאנרים, צופים, מעודדים, נהנים, מרכלים ולוגמים.
האקשן עצמו הוא רציף ומהיר – העלית מזנקים, ודקה אחריהם הקדטים, ודקה אחריהם הנערים והמאסטרס, ודקה אחריהם הנשים – וכולם מתערבבים זה עם זה, ונעקפים ועוקפים על המסלול, ואז יש הפסקה קצרה ואז מתחילות כל קטגוריות הילדים, והקטקטים והאפרוחים. וכל העסק הזה מרוכז לשעתיים תמציתיות, שבסופן מתקפלים והולכים הביתה לנוהל שבת. אוקיי, אז שותים בקבוק בירה ואז הולכים הביתה (בתנאי שהיה לכם מספיק שכל לדאוג לנהג/ת ואתם יכולים רק לשקוע ב-Après-ride שלכם…).
קהל סייקלוקרוס “מקצועי” מגיע עם פעמוני בקר, איתם הוא מצלצל בטירוף בכל פעם שעובר אותו מתחרה, רעשנים או חצוצרות, תחפושות ומגפי גומי ארוכים. בארץ שלנו, עם מזג האוויר הנפלא שתקף את מחוזותינו לאחרונה, אפשר לוותר על המגפיים…
כותב שורות אלו מזנק על האופניים. מאחור בחולצה האדומה: יוסי הגיבור פוקר. תמונה: דורית גוטהלף/בסטבייק
מה היה באירוע האחרון בסיגמא?
אנסה להיות דני אסקרוב לרגע, ולסקר לכם את מהלך התחרות, לפחות בקטגוריית העלית בה צפיתי רוב הזמן (ברדיפה ממושב האופניים חלק מהזמן) ובקטגוריית המאסטרס בה התחריתי.
מסלול התחרות שופר משמעותית משנה שעברה, אחרי סבב שיפורים בהובלת שלומי חיימי ואליעד דניאל שעזרו בבניית המסלול השנה לגל וצוות סיגמא, ותקעו בזנ”טים בשטח ביום חמישי כמו ראשוני הפועלים. ההקפה נפתחה בפארק שעשועים טכני של סיבובים הדוקים על דשא, שתי עליות כוח תלולות, שאחת מהן, לאחר סיבוב חד שמאלה, חייבה את רוב הרוכבים לרדת מהאופניים, סיבוב מהיר על ברם, מעבר בקו הזינוק/סיום ועוד שתי משוכות עץ מלאכותיות, לפני שיוצאים ליישורת ארוכה ומהירה, הלוך ושוב ממתחם האירוע.
רועי שפרון נתן את הכריזה באוהל שופטי איגוד האופניים, גל, איריס ומי-אל מסיגמא את הניהול המקצועי ומוזיקת הרקע, ואת הבירות קניתי באלונית…
עלית
זינוק העלית והג’וניורס נפתח כמעט בנוהל הרגיל בו שלומי חיימי מוביל. הפעם הפריעו לו גיא ניב מטימשגב, שמפציץ תוצאות מאז עשה קמבק לספורט ואליעד דניאל על אופני ה”כמו-טרק” שלו, שרוכב ומתאמן לתחרויות הקרוס ביחד עם חיימי. אליעד לראשונה מזה שנים לא לבש את מדי התכלת-וורוד של מועדון CCC, כי הוא במעבר בין מועדונים כרגע. שלומי עבד מלפנים ביחד עם אליעד דניאל במשך כמה הקפות, עד שנהיה לו לאט מדי, והוא המשיך מקדימה בפער קבוע מהשאר, רוכב בתחרות משל עצמו. למעט התהפכות אחת במשוכה השנייה, הוא פשוט דפק הקפות לפי הספר, עם שליטה טכנית מושלמת ודילוגים מדהימים ואתלטיים מעל המשוכות. בכל הקשור לסייקלוקרוס הביטוי “רמה אחת מעל כולם” לא עושה עם חיימי חסד. הוא מספר שהוא משקיע המון באימוני סייקלוקרוס ספציפיים, וניכר שהוא גם נהנה ולא רק נותן בראש.
שלומי חיימי – כמה רמות מעל כולם פה. תמונות: גל פיטוסי
מאחוריו, גיא ניב על אופני הרים שיכוך מלא עם גלגלי 26 אינץ’ ניסה לתת פייט לאליעד, אבל זה לא עבד, והוא סיים 11 הקפות מפרכות כדקה אחרי אליעד אבל שלישי על הפודיום, אחרי שניצח בספרינט-פיניש את עודד דנון אביר הסייקלוקרוס הוותיק שסיים רביעי. בנשים הייתה זו מורן תלפז מקבוצת CCC, שהובילה את מקצה הנשים מההתחלה ועד הסוף, לאורך 6 הקפות.
קיבוץ גלויות בתחרות של סיגמא. צילום: שימי כליפה
כמה חול – כמה יוסי
אצלנו במאסטרס (36 ומעלה) זינק חזק מאוד מלפנים דימה רפקין מקבוצת TREK HD, על אופני הרים זנב קשיח מקרבון עם גלגלי 29 אינץ’. זינקתי לידו וזה היה חסר סיכוי – איש גדול עם מרפקים בחוץ וכידון ברוחב 760 מ”מ – די הגיוני שהוא ייכנס ראשון לסיבוב, לא?
נחשו מי זה רפקין בתמונה??? (רמז: חפשו מרפקים). צילום: משה רוקר
לשתי המשוכות הראשונות הגעתי מאחורי כמה ילדים/קדטים שנתקעו עליהם וצפיתי בחבורת החוד הולכת ומתרחקת לה במישור הארוך. משם התפתחו להם קרבות טקטיים בין דני צור (Team Focus) לרפקין. לרפקין, מתחרה אול מאונטן רציני ומעוטר שמשתתף בסבב האנדורו העולמי, כישורים טכניים עליונים, ואילו לצור יכולות דיווש במישור ששרפו את המסלול. צור רכב עם ועל רפקין עד להקפה האחרונה, בה תקף במישור והגיע למקטע הטכני בפער מספיק גדול לפני רפקין כדי לקחת את המדרגה העליונה בפודיום. בינתיים, מאחור, הגיע אלי יוסי פוקר, מתחרה עתיר ניסיון בגיל 50+, וגרם לי להילחם בשיניים על המקום השלישי, שעד אז היה נראה לי כשלי באופן די סגור. פוקר הגיע אלי במישורים, עבר קדימה ועבד כמו קטר מטורף. השתדלתי לעבור קדימה ביישורת השנייה ולעבוד גם, כדי לא לצאת סוציומט. סך הכל פוקר היה ביחידה, והוא רגיל לסטנדרטים גבוהים.
בכל פעם שנכנסנו למקטע טכני, היה ברור לי שהוא לא ממש שוחה במים שם, והוא סבל מקפיצות שרשרת מרובות ומנפילות בעת הירידה מהאופניים. כך נוצר מעין נוהל כזה בו הוא מצמצם ועובר קדימה ביישורות, ואני עושה אותו דבר בגן השעשועים הטכני. היה ברור שהתחרות הזו תהפוך לעימות לקראת ההקפה האחרונה ואכן כך היה. ביישורת האחרונה לקראת המקטע הטכני אני מוצא עצמי במצב לא אידיאלי ומוביל את פוקר. פונים ימינה לסוללת עפר, כ-100 מטרים לפני הכניסה לקטע הטכני, ולפנינו שני רוכבים, פקץ’ ועוד רוכב צעיר. פוקר תוקף מימין, מנסה לעבור אותם ולהיכנס למקטע הטכני ראשון, אני מגיב בספרינט משלי, שני הרוכבים משמאלי, פוקר מימיני, הוא ואני משפשפים כידונים, האדרנלין גועש ואני סוגר לו את הקו לכניסה לסינגל המוביל לעלייה התלולה הראשונה בלי אלוהים… לא הרגשתי צורך לבקש סליחה בסוף התחרות, אלא רק ללחוץ לו יד, אבל היו שם אנרגיות אגרסיביות, סליחה, תחרותיות (-:
הנחתום כן מעיד על עיסתו… פודיום המאסטרס מזמין את הקהל לבוא לשתי תחרויות סבב הקרוס של LAZER
המשכתי את הקטע הטכני אל עבר קו הסיום כשאני רואה את יוסי כל הזמן בפער קבוע מאחורי, זה אחד היתרונות של מסלולי הסייקלוקרוס הצפופים, והצלחתי לעמוד על הפודיום, אם כי מבחינת המקום הראשון והשני שנאבקו אחד עם השני, בכלל לא הייתי במשחק.
יש רמה
החבר’ה מסיגמא המשיכו לפנק, נתנו זר פרחים ומדליה לכל מנצח ואף פרסים כספיים למנצחי קטגוריית העלית, צעד שאני שמח לבשר שהופך לו לסוג של נורמה במחוזותינו (גם באופקים חולקו פרסים כספיים).
עוד טאץ’ מגניב היה המקלחות בירכתי החנות למשתתפים – אחלה פטנט לפני הנסיעה חזרה למרכז – שאפו!
מה צפוי לנו בסבב הסייקלוקרוס של לייזר ורידלי?
מפיצי Ridley, יצרנית האופניים הבלגית, חברו למפיצי Lazer, קסדות האיכות הבלגיות, ויצרו סבב של שתי תחרויות סייקלוקרוס בהפרש של שבוע זו מזו באזור המרכז. התחרות הראשונה בשישי הקרוב, 24.1, תיערך ביער בן שמן, בחניון הרצל, הממוקם בתחילת הסינגל הכחול. המסלול מבטיח לנצל את המיטב של הקפת האספלט של החניון, דרכי הכורכר של יער בן שמן, שני מקטעים קצרים מהסינגל הכחול, ושני קירות תלולים ומחייבי נשיאה. קלאסי. קהל הצופים ייהנה משירותי חניון מוסדר של קק”ל, בו יהיו לצד שולחנות קק”ל לכל המשפחה, גם דוכני ציוד של Ridley, LAZER, Focus, Singular ועוד, דוכן בירות ופרעצלים, מוזיקה כריזה ושאר ירקות.
בשבוע שלאחר מכן, בשישי 31.1, יארח לראשונה את ענף הסייקלוקרוס פארק אריאל שרון (הפארק שהוקם על אתר חיריה). מסלול התחרות המהיר והסלול ברובו, מוקם בימים אלו בעזרת כלים מכאניים כבדים, והוא יתאפיין בסלאלומים רבים, קיר רציני, ותצפית מלאה לקהל ממתחם האירוע. שני המסלולים יסומנו שלדית על ידי המארגנים, החנות Bikeway וחברת עז הרים, בימים שלפני התחרות, וניתן יהיה להתאמן עליהם באופן חופשי. ביום האירוע המסלולים יהיו מסומנים לחלוטין החל מעשר, כשהזינוק הראשון בשעה 12:00.
ברמה התחרותית, אנו אמורים לראות שוב את הדו-קרב דימה גרבובסקי נגד שלומי חיימי, או עימות בין רוכב הכביש החזק בארץ לרוכב השטח החזק בארץ. ברמת הגימיק והנתינה לקהל, שלומי חיימי יעביר סדנה טכנית בה יסביר איך לפצח את המכשולים הטכניים במינימום מאמץ וזמן, ומקסימום בטיחות, בשישי הקרוב, על מסלול התחרות, ב-10:30!
ראיון בזק עם שלומי חיימי לקראת הסדנה הטכנית שיעביר בשישי בבוקר על מסלול התחרות
חיימי מעופף. צילום: גל פיטוסי
מה אתה אוהב בתחרויות סייקלוקרוס?
זו תחרות יותר קצרה משמעותית, כמעט חצי מתחרות קרוס קאנטרי, וגם הקצב גבוה יותר – אתה מוציא מעצמך יותר. אני גם אוהב שהאימפקט של התחרות מאפר לי להתאושש ממנה יותר מהר – אין עליות ארוכות, מסלול יותר מישורי, וכאמור – יותר קצר. בסייקלוקרוס יש משמעות גבוהה יותר לטקטיקה, ישיבה על הגלגל וכולי, דברים שאין בקרוס קאנטרי.
מה היתרונות שלך כרוכב סייקלוקרוס?
כמו בקרוס קאנטרי: יש לי יכולות טובות בהתמודדות עם שינויי קצב תכופים ורציפים, אני מתאושש מזה מהר. מבחינה טכנית אני טוב לא רק במכשול, אלא גם בסיבובים על דשא או כורכר – בסופו של דבר זה עוזר לי להוציא פחות אנרגיה
התחרית בסייקלוקרוס בחו”ל?
עדיין לא אבל זה מדגדג לי. אחרי האולימפיאדה אולי
יש לך תחרות בארץ?
עד היום לא ממש… אולי משהו ישתנה עכשיו כשדימה יגיע. באופקים עד שהוא נפתח דאגתי להיות רחוק מספיק…
אתה מתאמן על סייקלוקרוס?
מחדד לקראת תחרויות, עושה את האימונים שלי על אופני הסייקלוקרוס. באני הופים וכאלו על אופני סייקלוקרוס הם חלק משגרת האימונים השבועית שלי. עם שום דבר לא נולדים… פעמיים בשבוע אני עובד על טכניקה.
מה התחרות בקרוס נותנת לרוכב כביש?
ההתמודדות עם שינויי קצב, ועם מסלול במהירות גבוהה: פניות, סיבובים, עקיפות וכולי. זה מכין רוכב לקטעי אספלט לא טובים, פניות קשות וכולי, שבהמשך דרכו כמקצוען בעזרת השם, הוא יזדקק לזה.
מה התחרות בקרוס נותנת לרוכב הרים?
כאמור זה עובד על אותן מערכות ש תחרויות אופני הרים, רק למשכי זמן קצרים יותר, מהם ההתאוששות מהירה יותר.