לטעמי מדובר בגרנד טור הטוב ביותר בשנים האחרונות. היה זה שילוב של כמה גורמים שתרם לכך:
1. מזג אויר נוח לאורך כל ימי התחרות – לא נרשמו ימים גשומים והיו מעט ימים חמים של 40 מעלות כפי שמקובל בחלקה הדרומי של ספרד בתקופה זו של השנה.
2. לא היו תאונות קשות שגררו פרישה של אנשי מפתח – בניגוד ל׳טבח׳ שנראה בימים הראשונים של הטור דה פראנס השנה, ועלה בפרישה ופציעות של רוכבים מובילים, בוואלטה לא היו פרישות משמעותיות כתוצאה מתאונות. התוצר הישיר של העובדה הזו היא שכל מי שבא להתחרות, התחרה, ובמצב פיזי תקין. אם בטור היו קבוצות, כמו גארמין, שממש נמחקו בשבוע הראשון, בוואלטה למעט בודדים, קבוצות שמרו על הרכב מלא וכל רוכבי הדרוג הכללי נותרו בתחרות. הצופים הרוויחו.
3. מסלול מגוון ומעניין – כל יום סיום שונה. פעם קיר קצר, פעם עליה ארוכה ופעם ספרינט. אין מונוטוניות. לכל סוגי הרוכבים היתה הזדמנות לזרוח. והם זרחו. ג’ון דגנקולב (גרמניה) מארגוס-שימנו התגלה בספרינטים. יואקים רודריגז (קטיושה, ספרד) הנפלא בעליות ובקירות. אלברטו קונטדור (סקסו-טינקוף, ספרד) בנסיונות הנחושים ובהתקפות עד שהצליח. דניאלה בנאטי (רדיושק-ניסאן, איטליה) המרגש שסוף סוף חזר לנצח והקדיש את נצחונו לוולטר ווילנדט חברו הבלגי לקבוצה שנהרג בג׳ירו 2011, פיליפ ז׳ילבר (BMC, בלגיה) שנראה רעב ומוכן ללבוש חולצה חולצה לבנה עם פסי קשת בענן ואלחנדרו וולורדה, נפלא מתמיד. עם 40 ק”מ של נגש אישי, חלקם בעליה. 16 ק”מ של נגש קבוצתי. עם עליות שיצרו סלקציה כבר בקטע השלישי, התפתח מרוץ ׳נכון׳, וכשהתחרות פתוחה, הרוכבים מתחרים חזק והצופים מרוויחים. רכיבה אגרסיבית של קונטדור, וולורדה, פרום ורודריגז פשוט במסלול הררי ומגוון, יצרה מאבק מרתק ורב תהפוכות. כל מה שיפה באופניים. כל מה שיפה בספורט.
4. הבדלי הכושר יצרו עניין – קונטדור ווולורדה הלכו והתחזקו. פרום הלך ודעך. היו שבועות שונים, בהם רוכבים שונים בלטו. פרום היה מאד חזק בהתחלה אך באופן טבעי הלך ונחלש אחרי תקופת שיא ארוכה כל כך. קונטדור, שנח בעל כורחו ממרוצים כל השנה הלך והתחזק. הדינמיקה הזו יצרה תחרות מעניינת ופתוחה. לא היה ברור מי חזק יותר ולא היה רוכב דומיננטי או קבוצה ששלטה באירועים. כולם ניסו וגם הצליחו לפרקים, חלק יותר וחלק פחות, חלק ליותר זמן וחלק להברקות של רגע. הכל פתוח עד היום האחרון.
5. שח על אופניים – בנוסף לכל הנ”ל, ואולי מעל לכל, זה היה מרוץ מאד מעניין טקטית. הוואלטה 2012 היה משחק שח-מט בין מספר קבוצות. קטיושה, סקיי, מוביסטאר וסקסו-טינקוף רכבו חכם ומגוון ועידכנו תוכניות ממש תוך כדי תנועה. אפשר לכתוב רבות על מה עשתה כל קבוצה בכל יום במרוץ, אבל נתמקד בקבוצה אחת. סקסו-טינקוף: לדעתי, סקסו היו הקבוצה המענינת ביותר לפני ותוך כדי הוואלטה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=pzzTPvVDQFE[/youtube]
סקסו – הקבוצה המעניינת ביותר בוואלטה השנה
סקסו עברה שנה קשה. מאוד קשה: עם שום הישג משמעותי ונוכחות דלה בקדמת הדבוקה לאורך כל השנה. עקב מצב כלכלי מאתגר, אסף ביורן ריס ריס קבוצת רוכבים צעירים ומוכשרים (ביניהם רן מרגליות הישראלי), אך עדיין לא כאלו שיכולים להתמודד על נצחון בקטע או בטור קטן או גדול. עקב כך ריס, נקט בטקטיקה של נסיון לגנוב תשומת לב ותארי משנה. חולצה מנוקדת למיכאל מורקוב בתחילת הטור היתה פסגת החשיפה של הקבוצה ב 2012. נסיונות קבועים, לעתים נואשים, להכניס רוכב לבריחה, על מנת לזכות בזמן מסך ובסיכוי לנצח מתוך הבריחה, אפיינו את הקבוצה בטור דה פראנס ובמרוצים אחרים שאינם מסתיימים בספרינט. ואז קונטדור חזר.
במאמר ההכנה לוואלטה תהיתי כיצד יראו חברי סקסו בנק בוואלטה, אני חושב שזכינו לתשובה מאד מרשימה מהקבוצה.
קשה ׳למות על האופניים׳, day in and day out, כשאין משהו אמיתי כמו נצחון באופק. להבדיל אלף הבדלות, כל רוכב מאסטרס יודע היטב שצריך מטרה בשביל לקום השכם בבוקר ולצאת לרכב. וכשרוכב כמו קונטדור מוביל את הקבוצה, המטרה של נצחון בגרנד טור מוחשית מתמיד, ורוכבי סקסו העלו את רמתם בהתאם. פתאום רפאל מייקה מסקסו בנק הופך להיות סוג של סילווסטר שמידט (דומסטיק ההרים של ליקוויגז), ומדלל דבוקות בהרים. חסוס הרננדז, דני נאבארו, סרג׳יו פאוליניו וניקי סורנסן מביאים נסיון ויכולת גבוהה וסקסו הופכת להיות כוח בדבוקה כי יש בשביל מה להילחם.
אך מעל לכל הרוכבים עמדו ריס וקונטדור: כל יום הגיעה הקבוצה עם שפן חדש בכובע, ועם ניהול מרוץ חדש. בהתחלה ניסו להביא את קונטדור להיות אחד על אחד עם רודריגז ווולורדה. לא הלך. אינטרוולים ושינויי קצב לא עשו את העבודה. למחרת עלו קדימה, כפי שסקיי נהגו בטור, רכבו טמפו עד לשיגור של קונטדור, לא הלך. ניסו לשלוח כח חלוץ לבריחה, שילווה את קונטדור אחרי אחת מהתקפותיו, לא הלך. לבסוף קשרו קשר עם חברים מקבוצות אחרות (פאולו טיראלונגו מאסטנה) ופעלו לפרק את קטיושה במישורים על מנת לתקוף רחוק מקו הסיום בקטע 17. מהלך מנצח בקטע אופניים מהגדולים שנראו בשנים האחרונות. היצירתיות, הנסיונות הנחושים והיום יומיים, והעובדה שכל יום הקבוצה רכבה אחרת מעידים בעיני על החכמה של ריס וקונטדור, וכמה חשוב שיש מנהיג עבורו כולם מוכנים לעבוד ולהילחם. בהשלמה לפרק הקודם במאמר, זה בעיני, היה המפתח המרכזי להיות הוואלטה 2012 כה מוצלחת.
וכמובן שיש גם את העניין הפעוט הזה, שאתה צריך רוכב עם הרגליים, הרצון והמנהיגות של קונטדור על מנת לסיים את העבודה. אבל הוא ממש לא עשה את זה לבד.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ec9hEDyA1jI[/youtube]
קטע 17 – אגדה שהיתה באמת?
אחד הקטעים המרתקים והמוזרים ביותר שחוויתי מאז שאני צופה במרוצי אופניים. לא יודע להסביר אותו באופן לוגי אז הנה לכם תאוריית קונספירציה קטנה. ההחלטה אם לקרוא את האמור בהומור או ברצינות, לשיקול דעתם של הקוראים ☺
יש יותר מדי דברים שלא ניתן להסביר אותם על סמך הדברים שראינו:
- איך רודריגז, שהחזיק מעמד בכל ההתקפות הקודמות מתפרק בעליה דרגה 2 או 3?
- איפה היתה הקבוצה שלו? ב 30 הק”מ שראינו, לא נראו רוכבים של קטיושה.
- מה היה שם בשעה הראשונה? דווח ממוצע של 48 קמ”ש, זה כשלעצמו מרשים אך לא חריג. אך ההתנהלות בדבוקה לא ברורה וכן חריגה. גם אם סקסו ושותפיה רכבו כל כך מהר, קטיושה נתנה לבריחות להתפתח? יכולים היו לשלוח נציגים לבריחות או לרכב מאחורי התוקפים.
- המצב שנוצר היה אבסורדי, סקסו, כולל פאולו טיראלונגו מאסטנה, ומוביסטאר מיוצגים בבריחה וקטיושה? כלום ושום דבר.
אין לי תשובה ספורטיבית או טקטית שיכולה לענות על אוסף השאלות הנ״ל.
בנוסף לנ״ל, אין תעוד מצולם של הדרמה, השידור החל 30 ק”מ לסיום בתירוץ של “רכבו מהר אז אנחנו כבר קרובים לסיום”… ספוקי. אז, התנהלות מוזרה בדבוקה ובשידור, העלמות של קטיושה כולה ורודריגז נותר בודד מול כל העולם, 50 ק”מ לסיום. גרוע מכך, יריביו רכבו מאחוריו עד לסיום רק בכדי להוציאו מדעתו. האם היתה כאן פוליטיקה ולא טקטיקה? היתכן שהעסק היה מבוים? שיש למישהו אינטרס שקונטדור, הבן המועדף של ענף האופניים הספרדי, יזכה בגרנד טור הראשון שלו אחרי חזרתו מהשעיה?
נגד התאוריה עומדים שני דברים – וולורדה, שהוא ומוביסטאר ניצלו את המשבר של קטיושה ודילגו למקום השני (יותר קשה להסביר קונספירציה שכזו כשמעורבים בה יותר מרוכב מוביל אחד), ושאגת הניצחון של קונטדור שהיה בה הרבה יותר מחגיגת נצחון, זה היה יותר פורקן של נקמה ומטען רגשי שקונטדור נשא עימו זמן כה רב. הקטע עצמו היה מרתק, סיפק דרמה ועניין, והפך את הדרוג של שלוש הראשונים. ליבי יצא אל רודריגז הבודד והמבודד שמאבד את ההובלה עם כל דיווש ונלחם בכל השדים כולם, כולל ה׳חברים׳ מסקסו ומוביסטאר שחנו שעה ארוכה בגלגליו. ואולי הכל היה כשר ואני סתם הוזה…
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=NlN2c-CWeeA[/youtube]
פרום
הדעיכה של פרום היתה הזדמנות לראות ירידה משיא בשידור ישיר. מיום ליום הלך פרום ונחלש. מהתקפה להתקפה, אלפי הק”מ ברגליו הפכו מיתרון למעמסה. כשהפערים גדלו וכבר לא נותר סיכוי אמיתי לנצח, פרום ויתר. בעיקר מנטלית. יום אחרי שהפער עמד על 2 דקות פרום הרשה לעצמו, בפעם הראשונה, להגיע הרבה אחרי המובילים (כ 5 דקות). נשארנו עם השאלות:
– האם העדרם של קונטדור ורודריגז והסגנון שהם כופים על המרוץ, עזרו לכוכבו של המטפס הבריטי לזרוח בטור? אולי
– האם היו אלו הקירות והעליות השונות של הוואלטה שעשו את ההבדל?
– האם זו פשוט עייפות לגיטימית אחרי עונה קשה, עם עומס מנטלי ופיזי אדיר, שהתרכזו ביולי ואוגוסט?
– ואולי הדבר שחסר לפרום יותר מכל, היה בעצם איזה פרום משלו? מישהו שיעשה עבורו מה שהוא עשה עבור וויגינס. גם לסקאיי, בעלי עומק הרוכבים, יש גבולות והרכבת האימתנית ששלטה בטור היתה פחות קטלנית בוואלטה.
עדיין, עם מקום שני בטור ומדלית ארד באולימפיאדה, פרום יכול להיות מרוצה משנה מצוינת.
ב 2013 הוא יהיה מסומן וכנראה ירצה את מרכז הבמה לעצמו. בעיני פרום הוא הרוכב המסקרן ביותר לקראת 2013.
פרום – הרוכב המעניין ביותר ב 2013. צילום של סקוט מיטשל באדיבות teamsky.com
בולה דל מונדו
כפי שהתנהלה הוואלטה כולה כך גם השלב האחרון. עליה רצחנית. מאבק אדיר בין שלושת רוכבי הפודיום הספרדים! קהל נלהב בהמוניו. מי שצריך היה לתקוף תקף. קונטדור נתן מה שהיה צריך בכדי לנצח את המרוץ. החידה של קטע 17, נותרה עומדת בעינה ואף התעצמה אחרי התצוגה של רודריגז. ובהשאלה מאחיה הגדול של הוואלטה לפני הסיום במדריד – תחי הוואלטה.