האם אתה מאפשר לעצמך להצליח? האם אתה מכוונן מנטאלית להצלחה?
כל כך הרבה אנשים כבר שמו לעצמם יעד או יעדים לעונה הקרובה. מדובר בממש הרבה רוכבים, אצנים וטריאתלטים, וזה מחמם את הלב. אבל האם הם מאפשרים לעצמם להצליח? האם הם בענין של לחייך בסופה של ההכנה ובסופו של האתגר? על מנת להצליח, יש כמה עניינים של הכנה מנטלית שהם חלק בלתי נפרד מהדרך.
אז מה בעצם הולך סביבנו, ואיך נראה הספורטאי הישראלי המקצועני והחובבן בתחילת פברואר? ההרשמה לאפיק ישראל נראית מסיבית, ורוכבים רבים הולכים להגשים את חלומם בטראנס אלפ שטח וכביש. לוח המירוצים הישראלי רותח לקראת טור ערד בכביש בתחילת מרץ וסבב של 5 מירוצי XC בינ"ל, ליגת המרתונים , הליגות המחוזיות למקומות עבודה וכמובן שכולנו מוקפים רצים, תריאטלתים ואנשי ברזל שכבר נעצו תאריכים בלוח השנה שלהם לקראת החגים של 2014 ואפילו הישראמן של 2015 כבר באוויר מבחינת חלומות.
מה משותף לכולם מבינה מנטאלית? מהי היכולת להצליח שרק בכוחנו למנוע מעצמינו? על מה ולמה מודאג הקואוץ' הפעם?האם זה רק בגלל מוצאו הפולני או שיש דברים של ממש בענין הזה? להלן הרשימה המלאה של טיפים מעולם המחשבה וההתנהלות שתאפשר לכם באם אתם , מקצוענים או חובבנים רציניים ללכת עם הסיפור הספורטיבי שלכם עד לסוף השמייח וגם יאפשרו לכם, אולי, לאתר מדוע דברים לא תוקתקו עד הסוף בעונה שעברה וכיצד ניתן להפיק לקחים רלוונטים.
1. יעדים ריאלים וספציפיים
חברים, תשתדלו להיות להיות ריאליים. מה בדיוק אתם רוצים להשיג ? מה ישקף את רמתכם לאחר תהליך אימון יסודי? אם תענה על השאלה הזו ב "אנחנו מזנקים לאפיק בספטמבר כדי לצנח את ארז וויסבורד ואליוט שרמן" (מנצחי 80+ 2013), אבל זו לא באמת הליגה שלך, אז יכול להיות שיש פה ענין בסוגיית היעד הריאלי.
לפעמים היעדים שאנו מציבים גבוהים מדי ואי עמידה בהם מכבה אותנו וגורמת לנו לפרישה עוד באמצע תהליך ההכנה. לעיתים היעדים נמוכים מדי בגלל הפחד מכשלון- רוכבים יקרים, צריך לשאוף שזה לא ינהל אותנו…
עוד בפרמטר הזה חשובה גם הספציפיות. לדוגמא, עדיף לצאת למסע הרזייה ולהגדיר כי היעד הוא להשיל 5 ק"ג. פחות מומלץ להגדיר יעד בצורה סתמית וכללית – "להרזות". הגדרת יעד כללית מגדילה את הסיכוי שלא תשיגו את המטרה ומשהו יתפקשש בדרך. להרבה מהמזנקים לאירועים שהם מולטי סטייג' מאוד מומלץ לדמיין את הרגע של קבלת המדליה בסוף האירוע. יש למציאות מין קטע שהיא מתרחשת פעמיים- פעם ראשונה במחשבה ובפעם השניה כשהדברים ת'כלס קורים.
2. האם אתה מתכנן מידי את המירוצים?
להרבה מהרוכבים הישראלים הכל בזכרון, כל תרחיש אפשרי שונן, לכל תרחיש יש תוכניות גיבוי ותוכניות חליפויות וסטטיסטיקות המנתחות את היריבים ומספרים ספציפיים לבריחה, גישור וימים טובים. זה מצוין ואני מאוד בעד הכנה מדוקדקת אבל …ההזדמנויות מגיחות בזמן שנשארים צמודים למחשבה וללוגיקה. כשאוחזים חזק בתוכניות המתבוששות מלהגיע או אז מפספסים הזדמנויות, כי הבטן והטא'ץ לא נוכחים – טוב שיש תוכנית אבל גם טוב שיש את היכולת לזרוק אותה לפח.
3. יציאה לאימונים
בחרת להתחיל בתהליך אימוני? אז זה גם הזמן לגייס כוחות לעבור לטריינר כשצריך, ומצד שני לא לפספס הזדמנות לצאת החוצה לאימון מוקדם בבוקר כשיבש ואין גשם. החיים תובעניים ועמוסים מידי. אם תדחה ת'אימון לסוף היום הוא כבר יתאדה.
מאוד מומלץ לתכנן היטב ומראש. היה ריאלי ואופטימי- דע שאתה סופרמן- מסוגל לג'נגל בין העבודה, הבית ושאר המחויבויות- תמיד בהצלחה בלי שאף כדור נופל…
תכירו ביכולות ובכשרון ובחוזקות שלכם- אל תשכחו להחמיא לעצמיכם, אולם לעולם, אבל לעולם, אל תערער או תמעיט בגודל האתגר שלקחת על עצמך- תן לו כבוד.
4. תבדקו את התקדמות שלכם
תראו ותוודאו כל הזמן שאתם בענינים. מיותר לציין שכניסה לתהליך אימוני ולהכנה פיזיולוגית ללא יכולת ניטור ומעקב משולה לנהיגה בחיפה ללא WAZE- בחיים לא תצא מזה ולא תגיע ליעד…
זה לא חייב להיות תהליך בקצה- מספיק שתגדיר קטע דרך מוכר שלוקח לך X זמן לגמוע. תדגום אותו פעם בתקופה. תראה מה קורה? אם אין שיפור ותצטרך עזרה לפחות תדע מזה.
5. שים את שאר האספקטים של החיים שלך בבלאנס
בסוף זה מתבטא בתוצאות- לא מוצא זמן לבקר את סבתא? לא מצליחה לנהל זוגיות /חברויות/קשרים/בילויים/אלכוהול/הופעות חיות/סרטים/ לא חווית ימי שישי בבתי הקפה של נווה צדק כבר המון זמן?
צר לי להודיע, כי לעניות דעתי (הקובעת), הפכתם לאיטיים יותר על הסטופר. אתלט שמתאמן ללא זמן לפרמטרים נוספים בחיים, רוכב לאט יותר. הגוף והנשמה צריכים איזון. פעם בכמה זמן, לעיתים, לפעמים משהו?….
6. לך לישון! באמת תלך לישון- כנס כבר למיטה…
זה גם יסתום לך את האכילה המיותרת הזו בלילה.
7. איך אתה מתמודד עם הפסדים ועם נצחונות?
האם אתה מאלה שלומדים ואוספים שיעורים? אני מאפשר לרוכבים שלי אחרי תחרויות קטנות לאורך העונה 5 דק' של חגיגה או אבל ומיד אחר כך להמשיך- אסוף את הפרק הנלמד, הסק מסקנות, העבר ביקורת בונה על קבלת ההחלטות שלך ויאללה קדימה. הכל בסדר- באמת.
8. תתמקדו בלהשתפר ולא בלהיות טובים
ההבנה כי אנחנו יכולים להשתפר בכל תחום היא זו שתביא אותנו למימוש הפוטנציאל, והיא זו שגורמת לנו לקבל החלטות טובות. כשאתה משתפר ביחס למשהו בתהליך אתה נהנה מהמסע כמו מכיבוש היעד.
9. פידבק
העבירו את קבצי האימון שלכם לעין מקצועית לניתוח. לא ניתן בתהליך כה ארוך לסמוך רק על תחושות הבטן- תנו למישהו להעיף מבט על בדיקות הדם שלכם, על בדיקות המאמץ שלכם ועל הקלטות האימונים- לא תאמינו כמה ידע תוציאו משם.
10. לא לכעוס שהחיים לא נותנים להתאמן כמו שצריך
כן, הילדים חולים לפעמים (בעיקר בלילות…), כן יש לחץ בעבודה וכן העולם איכשהו לא נעצר לכבוד פתיחת העונה שלכם…. קבלו את זה עם קריצה… העובדות הנסיבתיות ממילא לא יזוז ולא יראו אתכם ממטר… עדיף כבר לקבל את זה בקלילות ולהתמסר למגבלות- החיים ישובו למסלולם בסוף. זו החלטה שלנו אם להתבאס או לזרום.
11. אימוני מעטפת כבריחה מפציעות
כן כן בכל פעם שאני אכתוב אני אגיע לזה… תתמידו בגיוון: יוגה, פילאטיס, בריכה, מתיחות, משקולות (וגם ג'קוזי ועיסויים) – כל אלה משאירים אותנו חזקים יותר באופן כללי ופצועים פחות.
12. עבודת צוות עם בעלי יעדים זהים- קבוצה
גבשו סביבכם קבוצה שכזו או הצטרפו אליה- פתאום תוכנית האימונים מקבלת סטטיסטיקה אחרת לגמרי מבחינת היקף השעות השבועיות שצברתם.
13. לשחרר לחץ
זה תמיד טוב…. אבל על קו הזינוק בתחרות תבואו דרוכים ובענין, אבל לא באטרף. זו בחירה שלכם! תתאמנו על הגישה הזו במרוצים קטנים בדרך ליעד הגדול.
14. תתחייב למטרות ארוכות טווח
המאמץ, התכנון הקפדני, ההתעקשות והעקביות, מימוש האסטרטגיות הנבחרות – מימוש של כל אלה מאפיינים ותורמים לתחושת הצלחה- אם תיקחו יעד קרוב מידי לא תחוו את כל זה.
15. תתמקד תמיד במה אתה הולך לעשות
להבדיל מהדברים מהם אתה מתכוון להמנע.
מה אתה הולך לעשות העונה במקום להתעצבן בתוך המים כשבועטים בך? איך אתה הולך לקבל את זה שנכנסים לפניך לסינגל? איך אתה הולך לטפל בכל האנרגיות במבוזבזות הללו? יש לזה פתרון אתה יודע…
