רוב הקונסטלציות של ערד -ים המלח מסתיימות במעלה יאיר שנקרא על שמו של יאיר פלד: מפקד סיירת צנחנים בתקופת הרגיעה של אחרי מלחמת קדש. יאיר פלד נרצח במארב באזור הר שגיא בנחל סרפד בעת שהיה בתרגיל ניווט בדד ב-7 לספטמבר 1959. רוצחיו הוצאו להורג ללא משפט זמן קצר לאחר תפיסתם וצה”ל כפעולת תגמול ניקה את האזור מבדואים על ידי השתלטות על בורות המים.
יאיר פלד
יאיר בחר את האזור הפראי של גבול ישראל-מצרים כמקום מושבה של הסיירת. אזור זה התאים לו לפיתוח יכולות היחידה ופה בחן את ניידות היחידה. פתגם בדואי אומר כי עד באר שבע יש אלוהים ויש חוק, מבאר שבע ועד מכתש רמון – אין חוק אבל יש אלוהים, ובאזור שבו בחר יאיר את מושבו אין חוק ואין אלוהים, כלומר כל אחד דואג לעצמו. מצד אחד נתיבי ההברחות של הבדואים ומהצד השני הסיירת.
יאיר הטמיע בסיירת את צמד המילים “ניידות מדברית” והכניס כל מה שאפשר ניידות שכזו לסיירת: ג’יפים, אופנועים, גמלים ולבסוף גם אופניים! בימים שלפני השרשת הוראות בטיחות החיילים למדו לירות מן המותן ולזרוק רימונים תוך כדי רכיבה על האופניים עם יד אחת על הכידון. הדבר הבשיל אפילו לתרגיל ששילב צניחה במישור עמיעז ורכיבה עד לאילת עם אופניים, כשהרעיון היה לצנוח, לפעול מאחורי הקווים ולהסתלק במהירות. בסיבוב הראשון של התרגיל האופניים התפרקו בצניחה מה שלא הפריע ליאיר לארגן אלטרנטיבה של 40 זוגות נוספים שהגיעו ממחסני האופניים שלו ביגור. אגב באותו תרגיל אפיקי, זמן ההגעה לאילת היה יום וחצי, מרשים בתנאים שהיו אז לאותם החיילים.
בתמונה: המצבה בנחל סרפד
את רעיון האופניים הוא הביא מהקיבוץ. יאיר ביטל מבחינתו את אלו שיצאו למסעות נועזים מעבר לקווי הגבול (פטרה) וטען שיש מספיק מקומות מאתגרים בארץ. הוא ארגן מחסן אופניים בקיבוץ ודאג להוצאה של טיולים רכובים ומאתגרים בכל הארץ. כך ב-1956 יצאו 37 נערים מהקיבוץ ל-350 קילומטרים בשבעה ימי רכיבה בסיומם הם הגיעו לעין גדי. האופניים היו מבחינתו קלים, מהירים, דורשים טיפול מועט ואתם ניתן לגמוע מרחקים מבלי להתגלות. יאיר פלד הדריך את הטירונים לרכיבה ללא תקלות ובימים שלפני הג’יפה הורה להרים את האופניים באזורי עצי השיטה כדי להימנע מתקרים.
לפני הקמת העיר ערד ומתוך חשש לבידוד קיבוץ עין גדי, הציע יאיר לפרוץ את הדרך מראש זוהר לים המלח כשהתוואי שנבחר היה מעלה נחל יעלים. מעלה יעלים נפרץ במשך שלושה ימים בעזרת מכושים וחומרי נפץ והיווה חיבור ראשון של מעלה המדבר עם סדום. שמו של המעלה שונה למעלה יאיר ביום השלושים להירצחו.
גם בדרום מימש יאיר פריצת דרך נוספת לאורך גבול מצרים, כבסיס של כביש 10 – למניעת ניתוקה של אילת במידה והמצרים והירדנים יחברו. לצורך כך הוא גייס כשישים בני נוער. דרך זו קיבלה את השם “דרך יאיר”.
הוא לא היה איש צבא, למעשה הוא היה כבר משוחרר ורק עליה לרגל של מוטה גור הסמח”ט ומנחם אבירם המח”ט עם ההצעה לקבל לידיו את הסיירת הביאו לחזרתו אל הצבא. היוזמה, החשיבה מחוץ לקופסה והיצירתיות שהייתה לו הם שהביאו אותו לחתור לפריצה של הדרך לאילת, של מעלה יעלים ושל רעיון “הניידות המדברית” אותה הנהיג בסיירת. מיותר לחשוב לאן היה מגיע אילו לא היה נרצח.
מקום הירצחו של יאיר נקרא היום קבר הקצין, או בערבית “קבר א-דאבט”. במקום הוקמה מצבה ועליה נכתב “לעד יפסע ולא יגיע לסוף הדרך בכבות היום”.
גם היום (או לפחות עד הקמת הגדר) משמש האזור כציר הברחות מרכזי, אם כי בשיטות אחרות: שליחה של הגמלים מצד לצד מבדואי משגר לבדואי קולט, מה שאפשר לנו, קבוצת שומרי הגן ללכוד כאלו עם 180 קילו מריחואנה על הגב.
בתמונה: מבריחים בהר חריף (צילום: שהרבני עזרא)
הרכיבה בעקבות יאיר פלד איננה פטנט ייחודי לנו. עשו זאת לפנינו, מסתבר שלאחים למשפחת פלג (בייקפקינג פירינאים) יש קרבה משפחתית והם שותפי פעילים בהנצחתו של יאיר (הוריו של יאיר אימצו את אביהם כשהיה ניצול שואה בן 12, כך שמבחינתם יאיר הוא הדוד החורג שלהם).
חזי יצחק, חוקר מדבריות משדה בוקר שרכב במדבר הישראלי עוד שהיינו בבטן של אמא שלנו, הקדיש ליאיר מספר רכיבות ואפילו הכין מצגת בכנסים הראשונים שיזם בנושא “על אופניים ומדבר”.
הרשו לי לצטט את יאיר הרבה לפני עידן אופני ההרים המשוככים: “בגלל בעיות חום ומים כאילו מוציאים את הנגב ממפת הטיולים. והרי מי שמכיר את הגבים בנגב יכול לצאת אפילו בלי מימייה. טיול האופניים הוא הדרך הטובה ביותר להכיר את הארץ. באוטו נוסעים וחולפים מהר מדי, ואילו באופניים בחברותא גדולה, הטיול הוא גם מהנה וגם מועיל”. נראה כי במורשתו ציווה עלינו את הנגב ואת טיולי האופניים המדבריים.
