בפרק הקודם הכרנו את יאיר פלד – אדם מיוחד במינו בתולדות הארץ. כעת נצא בעקבותיו אל השטחים בהם פעל במקוריות בלתי רגילה:
את לימור גייסתי בקלילות לרכיבה, היחסים ביננו הם מאד פשוטים, בדרך כלל אני מביא את הרעיון והוא את הביצוע, וברכיבה באזור כל כך קרוב לגבול אין כמו להצטייד באוטוריטה לענייני מדבר. לימור, בדומה ליאיר, הנו איש מדבר ונווט דגול. קו דמיון נוסף הוא שכמו יאיר גם הוא הספיק להשתחרר מהצבא, לעשות לביתו ורק עליה לרגל של רבי דרג שכנעה אותו לחזור לשרות קבע. אז יצאנו לנו לרכיבה בעקבות יאיר, אל דרך יאיר, אל נחל סרפד שם הוא נרצח ואל ביר חפיר לשם הוא היה אמור להגיע כדי להיפגש עם חבריו.
לשלושת הנקודות המבוקשות הוספנו את הסינגל המדברי שבנה אסף עמיחי מגיאופן, את בור הסבחה ואת דרך הפטרולים. אזור הרכיבה הנו שטח אש של חיל אוויר, למרות זאת החלטנו על רכיבה חד יומית ביום חול עם לינה יום קודם בעזוז.
בוקר בעזוז
הגדרת הנידחות – עזוז
עזוז הוא מקום שבהחלט אפשר לומר עליו סוף העולם שמאלה מה שלא מנע מאחד מחברי מערכת BIKEPANEL להריץ את כל אורחיו כדי להתחתן שם… בחרנו לישון בצימר של המקומי, גלבוע גולן, מדריך טיולים שמספר את סיפורו של יאיר לכל מי שמבקש להצטייד בו כמדריך. גלבוע סיפק לנו הוראות בטיחות לרכיבה בשטח אש והעיקרית היא שאם מגיעים מסוקים יש לנופף חזק עם הידיים ולהתרחק במהירות מהמטרות (אגב, מניסיון זה לא הולך ביחד, העלאת המהירות דורשת ידיים על הכידון בדפקים אנארובים, סכנת נשמות).
יש לנו סימפתיה לעזוז ומיוחד לקפה עזוז שם ניתן להתפנק על המאכלים. תוך בחירת תקליט והפעלה של מכונת התקליטים. מבחינת התפריט? זה כבר סיפור אחר, הקשר בינו למה שמקבלים בסוף הוא מקרי…
“אפשר חציל בלאדי?”
“לא, אבל יש היום מרק אפונה מצויין…”
סימון סינגל עזוז על גבי טראסה חקלאית עתיקה.
בחירת המסלול הייתה כנגד כיוון השעון כשמגמת עלייה בחציה הראשון של הרכיבה, במידה ותחפצו במסלול עם פחות קווי גובה הרי שאפשרי להתחיל בבורות לוץ ולסיים בעזוז.
בבניית סינגל עזוז מסתבר השתתף גם המארח גלבוע שגייס לעניין גמלים לבחירת קווים. הסינגל עצמו מסומן במספר אבנים מושחלות ומעליהן גמל ולהפתעתי מספק טיפוס פראי אל עבר דרך הפטרולים ובור הסבחא כשבירידה אליו נגלו אלינו קו הגבול ומרחבי סיני.
בתוך הבור שוררים תנאים חמים ולחים שמבטיחים סביבה נעימה למי שיורד בסולם ביום קר. בהמשך הרכיבה הנה בדרך הפטרולים עם נוף אל קו הגבול ומרחבי סיני. הדרך שקרויה על שמו של יאיר ומסומנת באדום מסתיימת בבסיס של פלוגת קרקל, שהחיילים שבה גילו אסרטיביות וסירבו לתת לנו להמשיך, מה שגרם ללימור להטיף קשות למ”פ על כך שחייליו אינם מכירים את הסיפור של מי שהירצחו שינה את הדמוגרפיה של האזור.
בלית ברירה נאלצנו לחרוג מעט אחורה אל נתיבי ההברחות שחוצים את דרך הפטרולים בצורה של נאקב יפהפה שגולש לנחל מתנן ולתכנון המקורי…
אל נחל מתנן בשביל גמלים (ותודה לצוות קרקל שהוריד אותנו מדרך הפטרולים הלא מתחשבת)
לאחר רצח יאיר פעל צה”ל בהוראה של בן גוריון לגירוש שבטי הבדואים מהר הנגב ואכן לכל אורך הרכיבה לא ראינו אף בדוואי ואף לא גמל, אולם עקבות הגמלים בנתיבי ההברחות, ובורות המים המתוחזקים לא מותירים כל ספק: המקום רוחש וגועש, ואם בעבר המבריחים שילחו את הגמלים מצד לצד הרי שהיום יש צורך ביותר תחכום שמייקר את מחיר המוצר. בשפה פשוטה המבריחים חזרו לשחק בסולמות וחבלים.
מבט זריז מספיק כדי להבין שבאזור הייתה חקלאות ענפה, נחלים רחבים עם מדרון מתון הם המפתח לייצר חקלאות מדברית. בצידי הנחלים ניתן לזהות בקלות את גלי העפר המסגירים מאחוריהם בורות מים יפהפים, את השבילים ליוו אינספור של טראסות חקלאיות שמנעו ממני לרכוב בעמידה את הרבע האחרון של הרכיבה, אותו הרבע בו אין יותר את התחת לשבת על הכסא.
בכניסה אל נחל סרפד ישנם מספר בורות מים ובראשם מאגורת סרפד, כאן פגשו הבדוואים את יאיר ובירכו אותו לשלום, שני קילומטר משם במורד הנחל ירו בו מהמארב ולקחו את נשקו. כיום נותרה רק המצבה שיכולה להעיד על הדרמה שהתחוללה כאן. משם המשכנו בקצב הסוער כל אחד ומחשבותיו כשמדי פעם חוזרים למציאות רק בגלל קולות כלי הטייס שמסגירים את היותו של הנחל שטח אש. 12 קילומטרים משם בביר חפיר חיכו ליאיר כל הלילה וכשלא הגיע חזרו לחפש בנתיב המשוער עד שמצאו בבוקר את גופתו.
כיום ביר חפיר נראה כצומת מרכזית ופעילה: בור מים, שקתות, כתובות בערבית המציינות את שם המקום ובריכת מים גדולה שמעידים על מקום מתוחזק ושוקק חיים, מסתבר אגב שלא רק למבריחים. המקום אליבא דה גלבוע משמש מקום מפלט אליו הבדואים מאזור שיבטה מגיעים עם הגמלים בסופי שבוע כדי לברוח מהאישה והילדים.
בשלוחה מעל לבאר נמצאת מצודת ביר חפיר ובה נון טריג המאפשר קליטה ותצפית אל נחל ניצנה:
אחרית דבר
מסתבר שמורשתו של יאיר מונצחת כל שנה בטיולים רגליים, אופניים וג’יפים. מאחורי מפעל ההנצחה עומד בעיקר יודקה פלד, אחיו הצעיר של יאיר שהמשיך את דרכו של יאיר בצבא, אם כי בחטיבת גולני. יודקה בילה בין היתר כמג”ד גולני בכיבוש החרמון ובמבצע אנטבה והשתחרר מצה”ל בדרגת תת אלוף. בין המשתתפים הפעילים בני משפחה, אנשי קיבוץ יגור ולוחמי עבר של סיירת צנחנים וסיירת גולני. המסלולים הם בעיקר הדרכים אותן פרץ משולבים בלינת שטח.
רוחו של יאיר ממשיכה להתקיים בכל אחד ממטיילי מדבר ובעיקר בנו, רוכבי האופניים שיאיר חזה את יתרונם במרחב.
